גולשי אתר החדשות הישראלי בשפה האנגלית Times of Israel אולי הופתעו בשבוע שעבר כשהעורך הראשי, דייוויד הורוויץ, פרסם בו מאמר בשפה העברית,  אך הנושא ודאי לא הפתיע אותם: זירות הסחר ב"אופציות בינאריות", אפיקי השקעה מפוקפקים ומסוכנים שעצם הגדרתם כ"אפיקי השקעה" שנויה במחלוקת. סדרת כתבות שעלתה ב-Times of Israel, גילויים שהתפרסמו בכלי תקשורת אחרים וצעדים שנקטו רגולטורים בארץ ובעולם – כולם מצביעים על כך שחלק לא מבוטל מהענף מבוסס למעשה על תרמית.

אף שישראל היא מעצמת "אופציות בינאריות" ואף שהחברות הפועלות בה מגלגלות סכומי עתק – של ישראלים ושל אזרחים זרים – הורוויץ טוען כי התקשורת הישראלית אינה עוסקת מספיק בתופעה הבעייתית. בראיון ל"קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול הקמפוס, הסביר מה עומד מאחורי הקמפיין העיתונאי שמנהל Times of Israel נגד התופעה, שאותה הוא מגדיר כתופעת השחיתות החמורה ביותר שבה נתקל בישראל.

"אני לא יכול להגדיר את כל התחום כתרמית, אבל נדמה לי שבגדול יש לנו כאן תעשייה של גניבה באור יום. מאמץ עולמי להוציא כסף מאנשים, פשוט לגנוב", אמר הורוויץ כשנשאל על-ידי המנחים, איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל, מה ההגדרה הראויה מבחינתו לענף האופציות הבינאריות. "זו ודאי לא השקעה אצל החברות שמעורבות בתרמית הזאת. אתה כאילו משקיע, בעצמך או בעזרת מישהו שמייעץ לך, אבל בגדול זה תהליך שמיועד להוציא את כל הכסף האפשרי מכל אחד שמעורב בו".

אחרי שורה של מקרים שבהם לקוחות של חברות האופציות הבינאריות הפסידו כספים רבים, ולאחר שכמה מהחברות העוסקות בתחום נקלעו לחקירות פליליות, פתחה רשות ניירות ערך בהליך שבסופו נאסר על החברות לפעול מול אזרחי ישראל. ואולם, השוק הישראלי הוא רק פסיק במודל העסקי שלהן. "יש איסור לפעול נגד ישראלים – אני בכוונה משתמש במלה 'נגד' – אבל אין איסור לפעול נגד כל יתר המדינות", הסביר הורוויץ. "יש כאן תעשייה שבה כל בוקר אלפי ישראלים קמים והולכים לעבוד בלגנוב כסף מאזרחים תמימים מכל העולם".

בוא נחזור קצת אחורה. אם אני איזה אזרח קטארי נחמד ותמים שמקבל טלפון מ"ג'ון" שיושב ברמת-גן אבל מציג את עצמו כאילו הוא יושב בלונדון – מה קורה? מה ג'ון מציע לי לעשות?

"קודם כל, זה לא תמיד 'Cold Call' מהסוג שאתה הצגת. הם מעדיפים אנשים שענו על איזשהו אימייל, שכבר הביעו התעניינות. בכל מקרה, יכול להיות שהנציג באמת מתקשר מרמת-גן ואומר ללקוח שהוא יושב בלונדון. למרות שהשם האמיתי שלו הוא יוסי, הוא יציג את עצמו כ'כריסטופר'. הוא עלה ארצה לפני שנתיים והוא לומד במרכז הבינתחומי או באוניברסיטת תל-אביב – אבל הוא יטען שהוא איש עם המון ניסיון שעבד במשך שנים בבנק מפואר בלונדון. והוא אומר לך: 'אני יכול לעשות לך המון כסף. יש לנו במה פנטסטית, אני אתן לך גישה דרך המחשב שלך, ואתה יכול לעשות את הטריידינג, או שאתה יכול לסמוך עלי ואני אעשה את הטריידינג. רק תן לנו 250 דולר כהשקעה ראשונה, ואנחנו ניקח את זה הלאה'.

דייוויד הורוויץ, עורך Times of Israel (צילום מסך)

דייוויד הורוויץ, עורך Times of Israel (צילום מסך)

"אלא שהחברות האלה משחקות עם המספרים. למרות שלקורבנות זה נראה כמו טריידינג אמיתי – זה לא טריידינג אמיתי. החברות שולטות בבמות. כשהם רוצים שתרוויח, אתה תרוויח. 250 דולר יהפכו ל-500, אולי לאלף, ואז יבוא הנציג ויאמר לך: 'אתה רואה שזה מצליח, תן לנו עוד אלף'.

"באופן הדרגתי הם יעלו את סכום ההשקעה עד שהם יגיעו למסקנה שאין יותר מה להוציא מהמשקיע – זה יכול להיות תהליך של שבועות – ואז הם פשוט אומרים לו, 'מצטערים, ההשקעות האחרונות הפסידו, הפסדת את כל הכסף'. אם הקורבן יתעקש, בשלב כלשהו פשוט יפסיקו לענות לו לטלפון – והוא לא יוכל לאתר אותם. זה התהליך, וכל יום אלפי ישראלים עושים המון טלפונים, 150 טלפונים ביום בדרך כלל, לקליינטים בפוטנציה, מוציאים את כל הכסף האפשרי וממשיכים הלאה".

אתם ב-Times of Israel כיניתם אותם "הזאבים מתל-אביב", על משקל "הזאב מוול-סטריט", ואפילו השתמשתם בכינויים הרבה-הרבה יותר חריפים – קראתם להם "נוכלים", "גנבים", "פושעים" – וגם פירטתם מה עומד מאחורי הכינויים האלה. הם תבעו אתכם על הטענות האלה?

"בשלב הזה לא".

איך אתה מסביר את זה?

"כי המקרים הספציפיים שתיארנו אמיתיים, וההגנה הכי טובה נגד תביעות משפטיות היא האמת. אנחנו מדברים על תעשייה של תרמית, תעשייה של הונאה וגניבה. יהיה מעניין לראות אם הם ינסו לעשות משהו נגד זה. אני 30 שנה בארץ, ועיתונאות זה הדבר היחיד שאני עושה. התופעה הזאת היא הדבר הכי מושחת שראיתי בישראל בחיים שלי, וללא ספק בממדים הכי גדולים שנתקלתי בהם, ואני מתקשה להבין למה דווקא Times of Israel הפך למוביל בסיפור הזה".

למה?

"אני לא יודע. אין לי הסבר מספק לזה. לפני שבועיים, לדוגמה, שודרה כתבה בחדשות ערוץ 2. אני לא אומר שאחרים לא מסקרים בכלל – אבל במקרה הזה, למשל, התופעה הוצגה במסגרת סדרת כתבות על הימורים. אם היה מדובר בהימורים – היה לי הרבה פחות אכפת מזה. אם יש אנשים נאיביים או טיפשים שרוצים להפסיד את הכסף שלהם בהימורים, בבקשה. מה שמדאיג אותי בתחום הזה הוא שאנשים חושבים שהם משקיעים וסומכים על מישהו שבונה אצלם אמון ומוציא מהם את הכסף".

מילא הימורים, בהימורים עוד יש לך אפשרות לנצח. אתה מתאר שיטה שנתפרה כך שתפסיד.

"נכון. זה לא הימורים, זה הימורים בקזינו מושחת שהוגדר כהשקעה – וזה הפשע פה".

כשאתם פונים לחברות האלה כתבה אחר כתבה ומבקשים מהם תגובה, מה הם מוסרים?

"במקרים הספציפיים אין להם מה למסור. אין להם מה לומר. יש רגולטורים במדינות אחרות שעולים עליהם. בקנדה יש 'Watchlist', רשימה של חברות שמזהירים את האזרחים לא להתחבר אליהן בשום מקרה, ויש חברות ישראליות שמופיעות ברשימות האלה. יש למשל חברה ישראלית בשם Banc de Binary שקיבלה קנס במיליונים. איך תוכל להגיב לזה שנדרשת לשלם בארצות-הברית קנס על זה שפעלת באופן לא חוקי?

"אגב, לאזרחי ארצות-הברית אסור לקחת חלק בדברים האלה, ולחברות בינלאומיות – כולל כמובן חברות ישראליות – אסור להתקשר לאזרחים אמריקאים ולהציע להם 'אופציות בינאריות'. מדינות אחרות לא אסרו על זה בינתיים.

"עוד דבר שחשוב להדגיש פה: גם אצלנו זה אסור. לפני כמה חודשים הרשות לניירות ערך אסרה על חברות ישראליות לפנות לאזרחים ישראלים ולהציע להם אופציות בינאריות – אבל הוא לא אוסר עליהן להתקשר לחו"ל. לפי הרשות, אין להם מנדט משפטי לפעול נגד חברות שפועלות מארצנו נגד אזרחים זרים. אני לא בטוח שזה נכון, ויש אנשים יותר חכמים ממני שטוענים שזה לא נכון – אבל שלפחות ינסו להזהיר".

במאמר שפרסמת מתחת ביקורת חריפה על התקשורת הישראלית. למה אתה חושב שהם לא מסקרים את זה בדבקות כמוכם?

"זה נושא מאוד מתוחכם. לוקח איזה רבע שעה רק להסביר מה בדיוק קורה פה. אנשים מתקשים להבין. זה נראה אותנטי, זה נראה לגיטימי. כפי שמשכנעים את הקליינטים, את ה'מטומטמים' שנותנים את הכסף בתום לב – לפעמים קשה לאנשים להבין מה מתרחש פה".

זה יותר מזה. במובן מסוים, לפחות עד לאחרונה, התקשורת היתה משת"פית של החברות האלה. האתרים הכלכליים אפילו איפשרו להם לקנות אצלם כתבות שיסבירו כמה שמדובר באפיקי השקעה מצוינים ובטוחים וחדשניים, שאפשר להתעשר באמצעותם.

"שמעתי על זה, אבל אני לא יודע – יכול להיות. יכול להיות שיש אינטרס כלכלי. אני לא טוען את זה, כי אני חושב שהשילוב של תקשורת שמסיבות שלא ברורות לי לא מסקרת את זה כמו שצריך – חברי-כנסת ורשויות שלא מתמודדים על זה – אני יכול לחשוב על כל מיני סיבות".

אתה חושב שלמדינה יש כאן איזשהו אינטרס? בסך-הכל החברות האלה מכניסות הרבה כסף לישראל, מעסיקות הרבה אנשים.

"אבל הן גם עושות לנו הרבה נזק. הצרפתים חוקרים את זה, הקנדים גם כן, ברומניה יש עכשיו ניסיון לפעול נגד התחום הזה, יש מאבק משפטי באנגליה, תביעה ייצוגית בשם 2,500 קורבנות – אנשים מתחילים להבין שאלו הישראלים שגונבים להם את הכסף. אני נדהם מכך שהרשויות שלנו לא הפנימו את היקף הנזק שזה גורם לנו.

"אני אוסיף לזה עוד משהו: יש המון עולים שפועלים בתחום. הם עולים ארצה, מחפשים עבודה, לא מוצאים, ופתאום מגיעים למקום שמציע לשלם להם הרבה כסף. הבעיה היא שמדובר בגניבה, ויש לנו אינטרס, כמדינה שרוצה לחשוב על עצמה כעל מדינה מתוקנת, לסגור את זה ולתקן את זה.

"זה הולך וגדל וגורם לנו נזק. בשלב הבא, המשקיעים האמיתיים, אלה שרוצים להשקיע בנו ולפתח אצלנו עסקים, יתחילו לחשוב שאולי מדינת ישראל היא לא המקום הכי מתאים להשקעות שלהם – וזה גם מדאיג אותי, כי זה מסכן את כולנו. קיים גם הנזק שזה עושה לנו כמדינה שנסמכת על השקעות, שהפכה ממדינה של חקלאות למדינה של יוזמה וסטארט-אפ. זה הצד האפל של הסטארט-אפ ניישן".

מה המהלך הבא שלכם? מתי תנחיתו את מכת המחץ על ראש הדרקון?

"נמשיך לפעול, נמשיך לפרסם אינפורמציה. עיתונאים תמיד מדברים על 'מבול של אימיילים ומכתבים' שהם מקבלים – אני אומר לך, יש לי בג'ימייל שלי תיקייה שנקראת 'binary', ובפעם האחרונה שבדקתי אותה היו בה 530 אימיילים כתוצאה מהכתבות שכתבנו, ולא כולם מקורבנות או מאנשים שנמצאים בתוך התחום ורוצים להסביר לנו, ומרגישים אשמים. אנחנו נמשיך לפעול".

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". מפיקה: רתם שרעבי. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.