פרסים בינלאומיים אינם מחזה נפוץ בעיתונות הישראלית, אך אסף חנוכה, יוצר טור הקומיקס "ריאליסט" במוסף "כלכליסט", חרג לאחרונה מהנורמה הזו כשזכה בפרס ע"ש ויל אייזנר – הפרס החשוב ביותר בעולם הקומיקס – עבור ספר שהוציא בשנה שעברה בארצות-הברית, אוסף מטוריו השבועיים. לרגל הזכייה התראיין ב"קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול-הקמפוס.

הספר שבגינו זכה חנוכה בפרס כלל לא יצא עד כה בישראל, אף שטוריו התפרסמו במקור בעברית. בראיון עמו, בתשובה לשאלה שהציגו המנחים איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל, סיפר חנוכה כי בעוד זמן לא רב תראה אור מהדורה עברית של "הריאליסט", בהוצאת פרדס ובסיוע כספי של מפעל הפיס. "אנחנו עובדים על זה עכשיו, ואני מקווה שעוד כמה חודשים 'הריאליסט' ייצא גם בעברית", אמר.

הפתיע אותך שטור על החוויות האקזיסטנציאליסטיות של איש משפחה ואמן בישראל זכה לכזאת התייחסות מעבר לים?

"כן, מאוד. 'אקזיסטנציאליסטיות' זו מלה מורכבת, אני חושב שאלו חוויות בנאליות ופשוטות, אבל יש הרבה פעמים מעבר לדימויים יותר סוריאליסטיים. יש דמיון בתוך המציאות – אבל זה מאוד-מאוד עסוק בכאן ועכשיו – ישראל, החיים קצרים, משפחה, עברית, אקטואליה ישראלית – והפתיע אותי שהם לא מכירים את כל החגים שלנו ולא בדיוק יודעים מה האקטואליה שלנו, עדיין משהו עבר. זה כיף".

איך המשפחה שלך, שמככבת בקומיקס, מתמודדת עם החשיפה? זה כבר לא מעגל קוראים של עיתון כלכלי. זה שם בעולם הרחב.

"אני חושב שזה עדיין שונה מאוד מחשיפה מהסוג של מישהו שמשתתף בתוכנית ריאליטי, למשל, שמופיע עם הפרצוף האמיתי שלו. פה זה בכל זאת פרשנות. המשפחה והאנשים שסביבי, בעיקר אשתי ושני הילדים שלי, הם נקודת הפתיחה. אני בעצם משתמש בהם כחומרי גלם בשביל לספר משהו אחר. הם אף פעם לא הנושא ממש, לא יודעים את השמות שלהם, וכמובן שאני לא מספר שום דבר שאני חושב שעלול לפגוע במישהו. אשתי קוראת כמעט את כל הטורים לפני שהם מתפרסמים, והיא צריכה לאשר הכל. אני חושב שיש בזה ערך מוסף. כשחומר הגלם אמיתי – משהו מזה עובר, ודווקא ככה הרבה יותר קל לספר דברים שהם לא אמיתיים".

בכל העולם מדברים בשנים האחרונות על פריחה מאוד גדולה של קומיקס, אחרי שכבר מזמן מתייחסים למדיום הזה כסוג של אמנות או ספרות. אתה מרגיש שהפריחה הזאת מחלחלת גם לישראל?

"אני מלמד קומיקס בשנקר כבר כמעט 15 שנה, ואני רואה שהסטודנטים בשנים האחרונות כבר הפנימו המון ערכים וקודים – הקודים של השפה, איך לעבוד עם קומפוזיציה – דברים שאני זוכר שלמדתי וקראתי אותם. איכשהו, הם מגיעים עם זה כבר מוכנים. לדעתי זה הרבה בגלל חשיפה שקשורה לאינטרנט וקריאה של ממשקים מורכבים, והבנה לעומק של איך מספרים סיפור דרך ציורים, כמו שיש בקולנוע. אז אני חושב שכן, יש פה יוצרים חשובים – רותו מודן זכתה בשני פרסי אייזנר, ומישל קישקה הוציא לפני שנתיים ספר מאוד מעניין על החוויות של אבא שלו".

הזכרת את היוצרים, אבל להצלחה של סוגה אמנותית יש שני צדדים: חוץ מהיוצרים ישנו העולם המסחרי – הוצאות הספרים, העיתונים, אתרי האינטרנט. בארץ הם עדיין מפחדים לקפוץ על העגלה של הקומיקס.

"בישראל אין הוצאות שמתמחות בקומיקס כמו שיש ביפן, בצרפת או בארצות-ברית. אין תעשייה בישראל. יש הוצאות ספרים שמדי פעם בוחרות להוציא. ומצד שני, 'הריאליסט' לא היה קורה אם 'כלכליסט' לא היה עומד מאחוריו. כך שאני לא חושב שזה שחור ולבן. השפה של קומיקס היא שפה בינלאומית בגלל שהיא עובדת עם ציורים, ולכן גם יוצרים ישראלים יכולים בסופו של דבר להתפרנס מזה אם הם יפרסמו בחו"ל".

או באופן עצמאי, כפי שרובם עושים בעל כורחם.

"אני חושב שהמודל העצמאי הוא מודל פופולרי גם במקומות שהם לא קומיקס, יש את זה במוזיקה, בקולנוע. זה בסדר גמור, וברור שאם אתה עושה משהו יצירתי יש מאבק – זה לא הייטק ולא לעצב אתרי אינטרנט. זה דבר שדורש איזו מלחמה. וזה בסדר, מי שרעב – מגיע בסוף".

מה האתגר הבא שלך?

"להמשיך לעשות את 'הריאליסט' בכל שבוע, ולנסות לעבוד על ספר חדש באורך מלא".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". מפיקה: רתם שרעבי. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.