ביום רביעי האחרון אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את חוק המאבק בטרור. החוק מעניק סמכויות נרחבות, ויש מי שיאמר דרקוניות, לצורך מאבק בטרור – אולם יש בו לפחות קרן אור אחת: הוא מבטל את תקנות ההגנה לשעת חירום מספר 94–96, שמחייבות כל עיתון בישראל לקבל רישיון ממשרד הפנים לפני שייצא לאור. מדובר בהישג חשוב לחופש הביטוי בישראל, אבל במקרה הטוב מדובר בחצי עבודה, שכן חובת הרישוי עדיין קיימת במסלול נוסף – זה שבפקודת העיתונות המנדטורית.

עצם החובה לקבל מהשלטון רישיון להוצאת עיתון היא בלתי דמוקרטית, ועומדת בניגוד מוחלט לחופש הביטוי, חופש העיתונות וחופש העיסוק. אלא שתקנות ההגנה לא הסתפקו בכך, וגם התירו לפקידי משרד הפנים לקבוע תנאים שרירותיים לחלוטין למתן רישיון או לשלילתו, ומבלי לנמק מדוע נדחו הבקשות.

בלשון הפקודה, הממונה על המחוז מטעם משרד הפנים "רשאי, ככל אשר יישר בעיניו ומבלי לתת כל טעם לדבר, להעניק או לסרב מלהעניק כל תעודת היתר כזאת". עד שנות השמונים השתמשה המדינה בתקנה 94 כדי לסגור כמה עיתונים וכתבי-עת (רובם המוחלט בערבית), אך מאז כמעט ולא נעשה בה שימוש. לכן, ביטול התקנות אמנם חשוב, אך מדובר בהישג שהוא בעיקר סמלי.

מנגד, פקודת העיתונות רחוקה מלהיות אות מתה: כפי שדיווחתי ב"הארץ" בתחילת השנה, בעשור האחרון מנע משרד הפנים הוצאה לאור של לפחות 62 עיתונים – יותר מ-10% מהבקשות שהוגשו. הפקודה דווקא מגדירה מהם התנאים לקבלת רישיון. בין היתר, על העורך הראשי להיות ללא רישום פלילי ובעל תעודת בגרות ישראלית.

משרד הפנים סירב לחשוף מאילו סיבות נדחו 62 בקשות בתוך עשור, אך לפחות במקרה אחד נדחתה בקשה בשל עבירת בנייה בעברו של העורך הראשי. ובמלים אחרות, אם אדם הורשע בשוחד כשר פנים, תוך שבע שנים מתום ריצוי עונשו תסתיים תקופת הקלון, והוא יוכל לחזור למשרד הפנים. אבל אם עבר עבירת בנייה או שחלילה אין לו תעודת בגרות – אותו משרד ממש יוכל לשלול ממנו לנצח היבט מרכזי של חופש הביטוי.

בחודש מרץ הודיע שר הפנים אריה דרעי כי בכוונתו לבטל את פקודת העיתונות. הודעת המשרד לעיתונות התהדרה בכותרת "החלטה היסטורית", וצוטט בה השר דרעי שאמר כי "המדינה לא צריכה להתערב במתן רשיונות לעיתונים. ביטול הליכי הרישוי יאפשר ליותר עיתונים להיפתח, יוסיף להליך הדמוקרטי והפלורליסטי ויביא למיגורו של הליך מיושן ואנכרוניסטי אשר אבד עליו הכלח".

מלים כדרבנות, אלא שבינתיים נראה כי המשרד לא עומד בלוח הזמנים שהקציב לעצמו, והביטול מתעכב. בהודעת משרד הפנים לבג"ץ מה-30 במרץ, בתגובה לעתירת האגודה לזכויות האזרח, נכתב כי המשרד יגבש בתוך 60 ימים תזכיר חוק לביטול הפקודה. 60 הימים חלפו לפני כשלושה שבועות, אך לפי אתר תזכירי החוק הממשלתי, התזכיר המדובר טרם הופץ. אולי ביטול תקנות ההגנה יזרז את משרד הפנים, אך בינתיים, כל עוד פקודת העיתונות נותרת על כנה – העבודה לא הושלמה.

דניאל דולב הוא עיתונאי