בצה"ל כך נהוג כבר שנים. איש לא מדבר, למעט הדובר. לפחות רשמית. בפועל, נכון אמנם שעיתונאים בכירים מקיימים קשר לא רשמי עם קצינים בכירים, אבל חיילים וקצינים יודעים היטב כי נאסר עליהם לא רק להתראיין לעיתונאים אלא להעביר להם אינפורמציה כלשהי, וייטב להם באם לא יהיו איתם כלל בקשר.

גם במשטרה, זו הרוח שהביא עמו המפכ"ל הטרי, איש שירות הביטחון הכללי לשעבר רוני אלשיך. כתבי פלילים לא ששים להודות בכך, אבל מאז כניסתו לתפקיד של אלשיך דעכו עד מאד קשריהם הלא-פורמאליים של עיתונאים עם מקורביהם עד אז בתחנות המשטרה, במטות מחוזותיה ובמידה רבה גם באגפים. השוטרים נזהרים, נבוכים-מה שלא להשיב טלפונים למכריהם בין העיתונאים, אבל מוצאים כל תירוץ לנתק מגע. הם בודאי שאינם יוזמים מגעים כאלה ולא מפתחים קשרים חדשים, פעם ענין שבשגרה כמעט.

וכעת הפרקליטות. פרקליט המדינה מצא לנכון לשוב ולרענן השבוע הנחיה שלו לפרקליטים ולמנהלים, וזאת לדבריו "בעקבות מספר מקרים שאירעו לאחרונה, בהם עיתונאים יצרו קשר ישיר עם פרקליטים". ההנחיה קובעת כי על פרקליטים חל איסור לקיים קשר ישיר עם עיתונאים בנושאים מקצועיים הנוגעים לעבודתם בפרקליטות, אלא אם כן הדבר תואם מראש עם המנהל של אותו פרקליט ועם הדוברות.

"תופעה מטרידה", מכנים בפרקליטות המדינה את הסיבה לרענון הנהלים, ומספקים דוגמה: בשבוע שעבר עיתונאים מכלי תקשורת מרכזי פנו לדוברות בשאילתה עיתונאית מורכבת, הנוגעת למספר תיקים המתנהלים במספר מחוזות. "במהלך גיבוש המענה לפנייה, אשר הצריכה תיאומים מול גורמים שונים במערכת, התברר לנו, כי אותם עיתונאים התקשרו ישירות למספר פרקליטים המטפלים בתיקים אלו, והמטירו עליהם שלל שאלות". בפרקליטות הזהירו את הפרקליטים כי "אפשר וסביר להניח ששיחות טלפון אלו הוקלטו, במטרה לתעד פליטת פה כזו או אחרת של אחד מן הפרקליטים", אבל טרחו גם לשבח את סיכול הניסיון הנואל: "הפרקליטים שזכו לשיחות אלו פעלו כמצופה, והפנו את העיתונאים לדובר המשרד".

"דומה שאין צורך להכביר מילים על הנזק שעלול להיגרם לפרקליטות כתוצאה משיחות לא מבוקרות כאלה", מזהירים שם, ומחדדים כאמור כי פרקליט המדינה שב ומבקש כי פרקליט שעיתונאי יוצר עימו קשר ישיר, "גם אם במסווה של קשר חברי או סתם התעניינות בתיקים שהוא מטפל בהם", יפנה את העיתונאי לדוברות מיד בתחילת השיחה וללא דיחוי, ולא יאמר דבר לגופו של ענין, וכן "אחר כך גם יקפיד לדווח על השיחה".

עוזר פרקליט המדינה, אסף שביט, הדריך השבוע את הפרקליטים והמנהלים בפרקליטות כך: "ככל שמי מכם מקבל פנייה כזו מעיתונאי – הנכם מונחים ע"י פרקליט המדינה שלא לומר דבר וחצי דבר לגוף הענין מעבר למילות נימוסין, ללא אישור ותיאום כנדרש".

המשטרה והפרקליטות מאותתות לעיתונאים: דברו עם הלאמפה - או עם הדובר. זו מדיניות שפוגעת לא רק ביכולת לעבודה עיתונאית עצמאית (ומה עם הדובר בדיוק חייב טובה למתחרה שלך, וינצל את השאילתה כדי להעביר לו את הסיפור?), אלא גם באינטרסים המקצועיים והתדמיתיים של הגופים עצמם. הפנייה הבלעדית דרך גופי הדוברות מסרבלת את העבודה, מאטה אותה ועושה אותה ללא יעילה.

"דובר צה"ל" היא חטיבה של מאות אנשים, אבל לא זה המצב במשטרה ובפרקליטות - וכך ברמה הבסיסית ביותר, אין תמיד מי שיתן מענה. אחרי הכל, מה שמעניין את עיתונאי המקומון בחדרה אינו מה שכתב הטלוויזיה זקוק לו לחדשות הערב. וגם לא תמיד מה שמחוז המשטרה רוצה לדברר, הוא מה שחשוב באותה עת למפקד התחנה, שבהיעדר איסורים היה יכול לפנות ישירות לכתב.