חברים, אני מבקש רגע את תשומת לבכם. נמצאה הבעיה של העיתונות, נמצאה הבעיה שגורמת לכך שהעיתונות נחלשת. הבעיה היא... רגע, מוסרים לי כעת באוזנייה שנמצאה גם הסכנה המרכזית לדמוקרטיה. כן, נמצאה הבעיה שמובילה לכך שהדמוקרטיה נמצאת בסכנה. ובכן... שנייה, מעדכנים אותי שלא רק שנמצאה הסיבה לכך שהעיתונות נחלשת ושהדמוקרטיה בסכנה, אלא גם הסיבה לשחיתות במדינה. כן, גבירותי ורבותי, זהו רגע היסטורי. נמצאה הסיבה. אתם מוכנים? הסיבה היא: האינטרנט.
במאה השנים האחרונות מנסים מדענים בכל העולם למצוא תיאוריה אחת שתסביר את הכל. אם הם רק היו צופים בערוץ הראשון ביום שלישי האחרון, הם היו מגלים שחבל שהם עובדים כל-כך קשה; התיאוריה הזו נמצאה בתוכנית "ביקורטיווי", שבה סיפק העיתונאי משה שלונסקי את ההסבר המובטח (אפשר לראות כאן את הקטע הרלבנטי).
כפי שניתן לראות, ההסבר אינו מסובך: בשלב הראשון ניתנת הוראה למשתמש, במקרה הזה למנחת התוכנית, ליעד מודריק: "תבדקי מה קורה באינטרנט". כיוון שכידוע, באינטרנט קורה רק דבר אחד, מדובר במטלה קלה ופשוטה. אחרי שגמרנו לבדוק מה קורה באינטרנט, אפשר לגשת לאקסיומה שאין צורך להוכיח אותה כיוון שהיא, הממממ, אקסיומה. האקסיומה השלונסיקית קובעת כך: "אינטרנט מתחזק –> עיתונות כתובה נחלשת –> הדמוקרטיה נחלשת". נכון יפה? זהו חוק הכלים השלובים של שני החוגים: החוג לתקשורת והחוג למדע המדינה; אמצעי תקשורת אחד מתחזק, ולכן אמצעי תקשורת אחר נחלש, ולכן הדמוקרטיה נחלשת. והתוצאה? "אחריה באה השחיתות". מ.ש.ל.
נראה שלז'אנר שמאשים את האינטרנט ו/או את העיתונות המקוונת בצרותיה של העיתונות המודפסת אין גבולות. בהתחלה עיתונאים (ובהם גם החתום מעלה) התלוננו על הטוקבקים וטענו שבגללם עיתונאים כותבים את מה שהטוקבקיסטים רוצים לקרוא. אחרי שהבנו שבעצם מי שכותב את הטוקבקים הם יחצנים, נראה היה שאפשר להתקדם הלאה ולחזור לשגרה. אבל אז הופיע הגל השני של הטענות, ולפיהם הטוקבקיסטים כבר אינם מסתפקים בשורת תגובה קצרה; הם פתחו בלוג, ובבלוג הם מדווחים על אירועים, וחמור מכך, הם בודקים את הדיווחים של העיתונאים. כתוצאה מכך יותר ויותר קוראים פונים לבלוגים במקום לקרוא את העיתונים, ומשום כך הבלוגים, כלומר האינטרנט, מחלישים את העיתונות המודפסת ומביאים אותה אל עברי פי פחת.
שלונסקי לוקח את הטיעון הזה צעד אחד קדימה: אחרי שכבר ברור שהבלוגים, כלומר הבלוגרים, כלומר האינטרנט, פוגעים בעיתונות, אפשר לטעון, למעשה חובה לטעון, שהעיתונות המקוונת המתחזקת מובילה לפגיעה בדמוקרטיה. כידוע, ריבוי קולות הוא אחת הסכנות הכי גדולות לדמוקרטיה המודרנית. כל עוד רק העיתונאים, בייחוד אלה שבעיתונות המודפסת, דיווחו על המתרחש וסיפקו את דעותיהם המלומדות על המצב, הכל היה ברור, אבל כעת סכנה גדולה מרחפת על הדמוקרטיה: האינטרנט מתחזק, כלומר כל מיני אנשים, שאף אחד לא זוכר את השמות שלהם, כותבים כתבות ברשת. אלוהים ישמור, אנחנו אבודים.
שלונסקי לא נעצר שם. הוא מבקש לא רק לכבוש את הגל השלישי של הז'אנר, אלא גם את הגל הרביעי, ולכן הוא מקדים את המאוחר, עולה על הגבעה, תוקע דגל וקובע: האינטרנט (כלומר עיתונות הרשת?) מוביל לשחיתות. למה? כי לאף אחד כבר לא אכפת. כל אחד יכול לכתוב, ואם כולם כותבים, אז אין משמעות למה שנכתב, ואז אפשר לתת לשר האוצר מעטפות של כסף. שהרי ידוע שבגלל העיתונות המקוונת הירשזון לקח מעטפות כסף.
גם שאר ההסברים של שלונסקי מנותקים מכל מציאות קונקרטית. הטיעון שבעיתונות המקוונת "אין עריכה, אין אתיקה ואני יכול לעשות מה שאני רוצה" הוא טיעון מגוחך כמעט כמו הטיעון שאת הליין-אפ של חדשות ערוץ 2 בימים שבהם קשת משדרת, עורך ומכתיב מוזי ורטהיים, בעל השליטה בזכיינית. מה, לא?
קשה להבין כיצד עיתונאים, שאמונים על תפיסות עולם מורכבות ורב-ממדיות, מתכווצים לתוך הסברים פשטניים עד אימה שמרדדים את השיח לרמה המקובלת בבית-ספר יסודי. המציאות שבה פועלת העיתונות בארץ ובעולם כל-כך מורכבת, שהניסיון, כל ניסיון, לתלות בגורם אחד, לא משנה מהו, את כל בעיותיה הוא ניסיון עקר שנדון לכישלון. העיתונות המודפסת מתמודדת מאז ראשית העשור עם מספר רב של משתנים המשפיעים על יכולתה לתפקד ולצמוח – ממחיר הנייר ועד עלייתם של עיתוני החינם, מניהול חובבני של בעלי הבית ועד לתחושת המיאוס מהפוליטיקה. בתווך הזה פועלים, דוחפים ולוחצים עשרות גורמים ומרכיבים אחרים המשפיעים על עסקי העיתונות, מהם יותר ומהם פחות, מהם נחלשים ומהם מתחזקים, מהם ספציפיים לאזור ולמדינה מסוימת ומהם גלובליים.
סימון העיתונות המקוונת (והאינטרנט?) כגורם מספר אחת, אדרבא, כגורם היחיד, שמוביל להידרדרות העיתונות המודפסת (והדמוקרטיה, והתגברות השחיתות) הוא רדוד כמעט כמו הטוקבקים, שבהם נהוג לראות הרעה החולה המרכזית של האינטרנט בישראל. למעשה הטיעון של שלונסקי הוא טיעון טוקבקיסטי קלאסי: "בהכל אשם האינטרנט! הוא סכנה לדמוקרטיה! ומביא גם לשחיתות!". אם טקסט זה היה נכתב בתגובה מס' 41 לידיעה כלשהי ב-Ynet, היו הגולשים בטוחים שמדובר בפארודיה על מגיב מגוחך במיוחד.
אם זה היה נגמר בטיעון מטופש, מילא, אבל התיזה של שלונסקי בעייתית בהרבה. שהרי מי יכול לאינטרנט? אף אחד. כיוון שכך, אין מה לעשות, גורלנו נחרץ. אין טעם לטפל בבעיות היסוד של העיתונות בישראל (וכאלו יש לא מעט), אין תמריץ להיאבק על עתיד המקצוע. זכותו של שלונסקי לוותר על העיתונות המודפסת, אך אין כל סיבה לאמץ את עמדתו. תחת זאת יש לדחות על הסף את התיזה הפשטנית והמסוכנת שלו ולטפל באותם הגורמים שיש לנו שליטה עליהם. מה דעתך, שלונסקי, שבתור התחלה, פשוט נעשה עיתונות יותר טובה?
הערה קצרה לסיום: לפני שלושה חודשים סיפרנו על ההחלטה של כתב העת "PC מגזין" לבטל את המהדורה המודפסת ולהתמקד במהדורה המקוונת. שוחחנו עם נדבי נוקד, עורך כתב-העת הישראלי, שאמר אז: "מוקדם ללבוש את החליפה להלוויה של המוצר הישראלי". נראה שלא מוקדם מדי. בשבוע שעבר נודע שנוקד פוטר, ההסכם בין קבוצת SBC ובין ההוצאה האמריקאית הסתיים, וכעת מחפשת האחרונה "קשר עסקי חדש".