רוב הלוחות הגדולים שניצבו בשבוע שעבר ברחבה שמחוץ לסינמטק תל-אביב עוטרו במחוות גרפיות לקריקטוריסטים, מדודו גבע ז"ל, לציון עשר שנים למותו, ועד ליוצרים חדי עיפרון אחרים שעדיין עימנו. בלט בתצוגה לוח שכלל שערי-קריקטורה של מגזין ישראלי בשם "שרוליק עבאדי".

מתי החל להתפרסם בישראל המגזין החדש ומדוע טרם החל מסע השיווק שלו? התשובה נמצאה על לוח התצוגה. "אין לנו בארץ עיתון סאטירי בועט וחצוף כמו 'שרלי הבדו' הצרפתי", נכתב שם. "המצאנו שער של עיתון דמיוני, קראנו לו 'שרוליק עבאדי', ואיגוד הקריקטוריסטים קיבל צו 8: להמציא שער כמחווה לרוח החופשית של העמיתים הצרפתים שלנו, אלה שנרצחו ואלה שנשארו".

המצגת שעל הלוח והגיליון שנמכר (5 שקלים) בתוך הסינמטק לבאי "אנימיקס! תל-אביב" הבהירו כי מדובר בפרסום חד-פעמי. ליתר דיוק, דו-פעמי: הוא הופץ לבאי "אנימיקס", הפסטיבל הבינלאומי ה-15 לאנימציה, קומיקס וקריקטורה, שנערך בשבוע שעבר בתל-אביב, ויופץ שוב בספטמבר, בפסטיבל ההומור בסן-גוסט בצרפת. "שרוליק עבאדי" הוא פרויקט משותף של הפסטיבל ושל אגודת הקריקטוריסטים בישראל והוצאתו לאור נעשתה בסיוע המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון.

"הקריקטוריסט בחר בדרך ההומור והסאטירה לבקר את החברה ולתקן את העוולות שבה. וישנו גם אינטרס נוסף: להעלות חיוך. כי היכן שהצחוק שולט, השנאה מפסידה", כתב בגיליון נמרוד רשף, יו"ר אגודת הקריקטוריסטים הישראלית. "בינואר השנה נוכחנו לראות שלא כולם מאמינים בערכים הללו, שלא כולם מבינים בדיחה. הזעזוע העמוק מהטבח הנורא במערכת 'שרלי הבדו' שלח אותנו להגיב בדרך היחידה שאנו מכירים: בעזרת גליון נייר ועיפרון אנחנו מביעים את דעתנו, מתקנים את עולמנו, בדרך לגיטימית ובדיאלוג תרבותי". את הטקסט הקצר שלו חתם רשף: "כולנו שרלי – ובעזרת החיוך ננצח!".

נוסף לשערים הקדמי והאחורי, כולל "שרוליק עבאדי" 24 שערים שצוירו במיוחד לגיליון זה. נכללות בו גם קריקטורות שפורסמו מיד לאחר הטבח במערכת השבועון הצרפתי ב-7.1.5, היום שבו רצחו שני טרוריסטים מוסלמים 12 בני-אדם, ובהם חמישה קריקטוריסטים. לאחר הפיגוע התגייסו הקריקטוריסטים בישראל, כמו עמיתיהם ברחבי העולם, כדי להצדיע לזכרם של החללים ולהעביר מסר בינלאומי של הזדהות.

רוב השערים ב"שרוליק עבאדי" מאמצים לא רק את הקו הגרפי של השבועון הצרפתי, אלא גם הסגנון הבוטה, לעתים הגס, של העמיתים הפריזאים. במרוצת השנים עורר הסגנון הזה ביקורת לא רק מצד מאמיניו של הנביא מוחמד, אלא גם מצד בני דתות אחרות, ובהם יהודים, שמצאו בכמה מהקריקטורות מאפיינים אנטישמיים. לצד אלה נשמעות לעתים קרובות טענות על חוסר הטעם של המגזין במגוון של נושאים רגישים. אבל דווקא ככל שהנושא נפיץ יותר, כך מבקש המגזין הצרפתי לנשוך ולבעוט חזק יותר.

*     *     *

השערים השונים של "שרוליק עבאדי", מחווה ל"שרלי הבדו"

לחצו להגדלה

*     *     *

בימים אלה נמצא שוב השבועון חסר המעצורים במוקד הביקורת, בעקבות שער גליונו האחרון שהוקדש לידיעה בדבר גילוים של חלקים מהמטוס המלזי שנעלם בשנה שעברה. הקריקטורה על השער כללה שרידי כפות ידיים של טייס המטוס, שאותרו כביכול על החוף כשהן אוחזות בחזה של דיילת, לצד הכותרת "מצאנו חלקים של הטייס ושל הדיילת". לא רק במלזיה זעמו. ארגוני טייסים ודיילות במדינות אחרות הרימו קול זעקה, ובאינטרנט הואשם המגזין בחוסר טעם קיצוני בשם חופש הביטוי.

"שרוליק עבאדי" אינו מרחיק למחוזות כאלה, אבל לפחות כמה מהקריקטוריסטים הישראלים שהשתתפו בפרויקט ניצלו את ההזדמנות כדי להציג דימויים שלא היו עוברים את עורכי עמודי הדעות בעיתונות הישראלית, מעכוזו של נתניהו ועד לאיברו של נשיא איראן.

נעדרים מהגיליון שלושה מהבולטים בקריקטוריסטים הישראלים – עמוס בידרמן וערן וולקובסקי, אנשי "הארץ", ודניאלה לונדון-דקל מ"ידיעות אחרונות". לא פנו אלי, אמר לי בידרמן. מתברר שהוא, כמו וולקובסקי ולונדון-דקל, אינם חברים באגודת הקריקטוריסטים הישראלית. חבל שהם אינם שותפים לגיליון הזה, אבל גם בלעדיהם הפרויקט של "שרוליק עבאדי" אינו רק גימיק משעשע לפסטיבל תל-אביבי. הוא משמש תזכורת נוספת לכך שהקריקטורה היא מרכיב חיוני במרחב הציבורי ובשיח הדמוקרטי, גם אם לעתים היא חוצה קווים אדומים של תקינות פוליטית ונימוס.