ישראלים מבקרים בבסיס חיל האוויר בתל-נוף (צילום: שי לוי)
סוג של שיתוף פעולה
הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מוקדשות הבוקר לשולה זקן, אשת סודו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. "מחכים לשולה", קוראת הכותרת ב"מעריב"; "לוחצים על שולה", קוראת זו של "ידיעות אחרונות".
על-פי הידיעה מאת אבי אשכנזי ב"מעריב", "מצעד הנחקרים בפרשה [פרשת הולילנד] צפוי להימשך בקצב מהיר", כאשר "השאלה הגדולה היא מתי ייחקר ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט" (ודוק: השאלה הגדולה על-פי "מעריב" אינה מה עשה אולמרט לצורך קידום מיזם הולילנד או מידת השחיתות ברשויות המקומיות ובממשלת ישראל, אלא מתי ייחקר ראש הממשלה לשעבר. אופק הראייה של הטבלואידים מגיע עד לכותרת הסנסציונית הקרובה). אשכנזי מצטט בידיעה דיווח שנמסר אמש במהדורת החדשות של ערוץ 10, ולפיו "במשטרה ובפרקליטות משקיעים מאמצים גדולים להגיע לסוג של שיתוף פעולה עם זקן ומקווים שתמסור עדות ולא תשמור על שתיקה, וזאת בתמורה להקלה בתנאים". דוגמה אחת למאמצים הגדולים: הדלפה לכלי התקשורת כי מתבצעים מאמצים גדולים.
אם לסמוך על דיווחה של טובה צימוקי ב"ידיעות אחרונות", במשטרה ובפרקליטות עתידים להתאכזב. הכותרת לידיעה מאת צימוקי היא ציטוט הקורא: "זקן לא רוצה להיות עדת מדינה". ציטוט זה אינו מופיע בידיעה עצמה, אך רוח הדברים מיוחסת בה ל"מקורביה של שולה זקן". יחד עם זאת, על-פי אותם מקורבים, אולי בכל זאת יתאפשר "סוג של שיתוף פעולה", כפי שמקווים במשטרה ובפרקליטות. צימוקי מדווחת כי זקן "תשיב לשאלות שיוצגו לה [בחקירת המשטרה]", בשונה מבחירתה עד כה לשמור באופן עקבי על זכות השתיקה.
בינתיים, ב"ישראל היום", מקודם המדור הקבוע של מרדכי גילת (יחד עם עוזי דיין ומיכל שבת) אל הכפולה הפותחת של העיתון, ומוקדש כולו לפרשת הולילנד. הדיווח נפתח בהערה על הזירה התקשורתית. דווקא עיתון "ידיעות אחרונות", שסופג מ"ישראל היום" ביקורת חוזרת ונשנית על הסיקור האוהד שהוא מעניק לאהוד אולמרט, פירסם בשבוע שעבר בהרחבה קטעים מכתב התביעה שהכין עד המדינה בפרשה, שממנו עולות האשמות לשוחד סדרתי בעיריית ירושלים. דווקא "ישראל היום", העיתון התקיף ביותר כלפי אולמרט, לא קיבל לידיו את כתב התביעה ונותר מאחור בסיקור הפרשה. הבוקר מרגיעים כתבי העיתון את הקוראים ואת עצמם.
"יש כמה עיתונאים בישראל שהלכו בשבוע שעבר עם הראש באדמה משום שאנשים הקשורים עם החשודים לא הדליפו להם את מסמכי הסחיטה של עד המדינה בפרשת הולילנד", כותב גילת בפתח מדורו. "אנחנו נגלה הבוקר לאותם עיתונאים שאין להם מה להצטער על כך. רק לברך את מי שהחליט משיקוליו לדלג עליהם [...] כתב התביעה, להלן כתב הסחיטה, שהוצג בתקשורת כמסמך החשוב ביותר בחקירת פרשות הולילנד, מורכב ברובו המכריע ממסמכים מפוברקים לצורך אותה סחיטה [...] מי שלקח את הניירות האלה ברצינות רבה מדי ומרח אותם על עמודים שלמים במשך כמה ימים, במקום לקרוע אותם לגזרים ולהסביר לקוראיו מה יש בהם באמת, עשה זאת על אחריותו שלו".
מה היו שיקוליהם של מדליפי המסמך? ב"ישראל היום" לא מתייחסים לכך באופן ישיר, אך גילת כותב כי "מי שמבקש לראות בגילוי הזה [כי המסמך מפוברק בחלקו] את נתיב המילוט מהפרשה של כמה מהחשודים המרכזיים – אני מציע לו לא למהר. לאט חברים, בינתיים זה לא הכיוון. השערים בחלקם כבר נעולים ואין לאן לברוח". ועוד מדגיש גילת כי למרות הזיופים במסמך המדובר, "במהות, חוקרים אנשי יאח"ה תלונה רצינית עם בשר ועצמות שאינה נשענת על אותם מסמכים מפוברקים". באשר לאהוד אולמרט קובע גילת כי ראש הממשלה לשעבר "לא קיבל כאן את מיליוני השקלים שהוא [מחבר המסמך] ייחס לו, והחשדות האמיתיים נגד ראש הממשלה לשעבר [...] הם במגרשים אחרים. המגרשים האלה נבדקים עתה בקפידה גם בארץ וגם מעבר לים".
מפירי סדר
הכותרת הראשית של עיתון "הארץ" הבוקר קוראת: "עימות אלים ביצהר: מתנחלים תקפו חיילים". מתחתיה מודפס תצלום רחב [טלי מאייר] של "שוטר משמר-הגבול שנפגע מאבן שהושלכה על-ידי מתנחלים". השוטר/חייל מביט למצלמה כשדם ניגר מאפו.
סיפור המעשה, כפי שעולה מהידיעה מאת חיים לוינסון ועמוס הראל: כמה תושבים מההתנחלות יצהר שבשומרון צעדו לעבר מעיין הסמוך ליישוב, התבקשו על-ידי חיילים לסגת בשל צו שהפך את האזור לשטח צבאי סגור, והגיבו באלימות. הגרסאות חלוקות לגבי נסיבות ההתפרצות האלימה. המתנחלים טוענים שאחד החיילים ירה אש חיה (באוויר), פעולה שהציתה מהומה רבתי. צה"ל מכחיש ירי כזה.
מכל מקום, אירוע ללא נפגעים בנפש, ואפילו ללא פציעה משמעותית, מוצא את מקומו בכותרת הראשית של "הארץ". הסיבות, לאו דווקא בסדר חשיבותן: האירוע הוא האחרון בסדרת עימותים בין חיילים למתנחלי יצהר; האירוע עלול לגרור תגובת שרשרת ועימותים נוספים; המותקפים הם חיילים; התוקפים הם מתנחלים. כותרת המשנה לידיעה בשער "הארץ" רומזת על הסיבה המרכזית להבלטה ומצטטת "בכיר בצה"ל" שאמר לכתבי העיתון כי "המתפרעים הם חלאות. תלמידי הישיבה לומדים שם רק כדי לעורר מהומות ולהציק לפלסטינים".
אף בעיתונים האחרים מסוקר האירוע, בדגשים משתנים. "ישראל היום", עיתון הרגיש בדרך כלל לכבודם ושלומם של חיילי צבא ההגנה לישראל, מסקר את האירוע באמצעות ידיעה קצרה יחסית [אפרת פורשר ולילך שובל], המופיעה בעמ' 15. "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מדווחים בהרחבה, ובעמודים הראשונים.
דווקא בסיקור מאוזן יחסית, כמו זה המתפרסם ב"מעריב", מבצבץ ההיגיון שהביא לעימות. "האירוע החל אתמול בבוקר", מדווחים עמיחי אתאלי ואמיר בוחבוט, "כאשר קבוצה של תושבי יצהר צעדה לכיוון הכפר מדמה, שם הם נוהגים לסייר מדי יום עצמאות". מנוסח זה משתמע לכאורה כי מפירי הסדר הם החיילים דווקא. תושבי ההתנחלות עשו להם מסורת לכבוד חגה של מדינת ישראל, טיול תמים בכפר פלסטיני הסמוך למקום מגוריהם, ואילו חיילי צה"ל התערבו בסדר העניינים הטבעי והחליטו לעצור בעדם.
העימות ביצהר מספק לעיתונים הזדמנות לדווח על אירועים נוספים שהתרחשו אתמול בשטחים. הידיעה הארוכה של "הארץ" מסתיימת כך: "יש להזכיר כי ביום העצמאות אירעה תקרית חמורה נוספת באזור, כשבמאחז חוות-גלעד תקפו מתנחלים מכונית פלסטינית ויידו אבנים בנוסעיה. כוח צבאי שהוזעק למקום חילץ את הפלסטינים המותקפים". הנה, הזכרנו. ב"ידיעות אחרונות" מתלווה לידיעה על העימות ביצהר ידיעה נוספת, מאת רוני שקד, ובמרכזה טענת תושבי הכפר הפלסטיני קריות כי מתנחלים ממאחז היובל עקרו 170 עצי זית במהלך יום העצמאות. בידיעה לא מופיעה תגובת המתנחלים להאשמה.
אגב, כותרת משנה לידיעה על האירוע, המופיעה בשער "ידיעות אחרונות", נפתחת במלים "דווקא ביום העצמאות". נוסח זה מביע טרוניה על התזמון יותר מאשר על המעשה. כותרת המשנה מהדהדת את תגובת דובר צה"ל לאירוע, המצוטטת בכל העיתונים: "אלימות והרמת ידיים כלפי חיילים הן חציית גבול בלתי נסבלת במיוחד ביום חגה של ישראל, יום העצמאות".
מה לגבי עצם הסיור של מתנחלים יהודים בכפר פלסטיני "דווקא ביום העצמאות"? זו כנראה פעולה מתבקשת של הצהרת ריבונות, כמו מטס ראווה בשמי הארץ, שעליו מדווח בגאווה בכפולה המרכזית של העיתון. ועוד דרכים לגיטימיות על-פי הכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות" לחגיגת עצמאות ישראלית לאחר אלפיים שנות גלות – שירה בציבור, השתתפות בחידון התנ"ך לנוער, צליית בשר על האש והושבת פעוט על טנק. תצלום [API] של חייל המושיב פעוט על קנה טנק מופיע בכפולה זו תחת הכותרת "קנה סוכר". בכיתוב התצלום נכתב: "הפעוט בתמונה תמיד יוכל לומר שהיה תותח כבר בגיל צעיר".
העיקר ההשתתפות
על שערי כל העיתונים מופיע הבוקר אותו התצלום [פלאש 90] של אבנר נתניהו, בנו של ראש ממשלת ישראל, שהגיע אתמול למקום השלישי בחידון התנ"ך העולמי לנוער. בתצלום נראה נתניהו האב מחבק את בנו בתום התחרות. "חיבוק ניחומים מאבא", נוסח הכותרת הרגשנית של "מעריב". "כבוד", נוסח הכותרת המעודדת של "ידיעות אחרונות". "אהבת התנ"ך", נוסח הכותרת נטולת הכיף של "ישראל היום". "בנו של נתניהו טעה בשאלת רה"מ בחידון התנ"ך", נוסח הכותרת הפיקנטית שבתחתית שער "הארץ".
בנימין ואבנר נתניהו, בחידון התנ"ך העולמי לנוער (צילום: מרים אלסטר)
השתתפותו של נתניהו הבן בחידון הזניקה ביממה האחרונה את "אהבת התנ"ך" למרכז תשומת הלב התקשורתית. ב"מעריב" התלהבו עד כדי כך שלא מצאו לנכון לציין על שער העיתון את שם הזוכה במקום הראשון – אור אשואל. גם בדיווח הנרחב בכפולה המרכזית [עמיחי אתאלי] אשואל נדחקת לטובת נתניהו הבן. הכותרת קוראת "נתניהו במיטבו", והוא המתמודד היחיד שמוזכר בכותרת המשנה. שמונה הפסקאות הראשונות בידיעה מעמידות אף הן את נתניהו הצעיר במרכז. הפסקה התשיעית נפתחת במלים: "וכן, היתה גם כלת התנ"ך, אור אשואל, בת 17, תלמידת אולפנת בני-עקיבא אמנה בכפר-סבא".
הקונצנזוס האחרון
החיבה לרמטכ"ל גבי אשכנזי אינה יודעת גבולות. ב"מעריב" מדווח אריק בנדר על ערב סיפורים ושירה בציבור שהתקיים אתמול בבית נשיא המדינה. על ראש ממשלת ישראל כותב בנדר כי "ביבי, כמנהגו בצבא, זמזם מתחת לשפם, אבל לא הרשים את הקהל בכישוריו המוזיקליים". על שר הביטחון כותב בנדר כי זה "כישרון מוזיקלי עוד קטן ממנו [מראש הממשלה]", ומוסיף כי הוא "נראה לחוץ מאוד מהמעמד".
לעומת זאת את הרמטכ"ל מגדיר בנדר "כוכב היום". הוא כותב כי אשכנזי "לקח את המיקרופון ליד ושר את השיר מכל הלב, בקול רם וצלול, ללא זיופים, כשהוא לא מחסיר אף מלה. הקהל קיבל אותו בתשואות סוערות, והיו לא מעטים שאמרו, 'חבל שהוא מסיים את התפקיד'". ככל הידוע, טרם נמצא קשר בין כישורי זמרה לשירות מוצלח בתפקיד ראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל. אבל היחס לאשכנזי בעיתונות הישראלית מזמן חרג מתחום ההיגיון. את הידיעה מסכם בנדר בדיווח כי הקהל באירוע קרא לעבר הרמטכ"ל כך: "אנחנו אוהבים אותך גבי אשכנזי".
ענייני תקשורת
צביקה ברוט מדווח ב"ידיעות אחרונות" על הצעת חוק חדשה של ח"כ נחמן שי, ולפיה צווי איסור פרסום יינתנו לשבוע בלבד, ואחר-כך יוארכו מדי שבועיים "רק נוכח נסיבות מיוחדות".
אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי ועדת הכלכלה תאשר לזכייניות ערוץ 2 לפרוס את חובותיהן גם למועד שלאחר המרת הזיכיון ברישיון. עוד מדווח כי הן יקבלו אישור להמשיך להחזיק במשותף בחברת החדשות של הערוץ גם בשנים הקרובות. "האפשרות להמשיך להחזיק בחברת החדשות במשותף היא פגיעה משמעותית במתחרה חדש", מציינת בר-זהר במאמר פרשנות נלווה.