דחיפה קטנה
הקריקטורה היומית בעיתון "הארץ" [עמוס בידרמן] מופיעה הבוקר תחת הכותרת "העולם כמרקחה", מחווה לסיפור על עורך עיתון "דבר", שבחר בביטוי זה לכותרת ראשית בבואו לסכם שלל אירועים קשים שהתרחשו ברחבי העולם.
בידרמן מצרף באיורו את המתקפה שהחלה אתמול על משטר קדאפי בלוב לאסון המתמשך ביפן ולהפגנות בסוריה, שדוכאו בסוף-השבוע האחרון באלימות. בפינת הקריקטורה נראית דמותו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, כשהוא יושב מאחורי שולחן כתיבה שעליו רשום "בר-אילן 2". מנורת השולחן דולקת, אך נתניהו אינו כותב. הוא נשען לאחור ומביט בחיוך על המתרחש סביבו.
לעומת עולמו של נתניהו המאויר, בעולמם של עורכי העיתונים הבחירה ברורה – פתיחת המתקפה של מדינות המערב בלוב, שזכתה לשם "שחר האודיסיאה", מופיעה בראש שערי כל העיתונים. בכותרות הראשיות כולן מודגש כי מטרת המתקפה אינה העם הלובי או המדינה הלובית, אלא הרודן הלובי מועמר קדאפי ("מלחמה נגד קדאפי"; "מלחמה בקדאפי"; "המתקפה על קדאפי"; ו"מדינות המערב פתחו בפעולה צבאית מהאוויר נגד כוחותיו של קדאפי בלוב"). דובר ממשלת לוב, נאמנו של הרודן, הגדיר את המתקפה באופן הפוך. "זו למעשה הכרזת מלחמה על לוב, ולא נשתוק", מצוטט אבראהים מוסא בידיעה מאת בועז ביסמוט, אלי לאון ודניאל סיריוטי, המתפרסמת בעיתון "ישראל היום".
"20 מטוסים צרפתיים פתחו בגיחות אוויריות מעל ריכוזי הכוחות של נאמני השליט מועמר קדאפי ואף הפציצו טנקים ומשוריינים סמוך לבנגאזי", נכתב באותה ידיעה. "'שחר האודיסיאה' יצא לדרך. בשעות הערב נורו לפחות 110 טילי שיוט טומהוק נגד מטרות נ"מ באזור טריפולי ומיסראתה, במטרה לאפשר למטוסי כוחות הברית לפעול בבטחה".
"לא יכולנו להמשיך ולצפות חסרי אונים בהפצצות הפוגעות בכוחות החופש ובטבח האזרחים בלוב", מסביר כריסטוף ביגו, שגריר צרפת בישראל, בטור פרי עטו המתפרסם לצד הידיעה ב"ישראל היום". "מטרותיה של הקהילה הבינלאומית, בין אם מדובר ב-G8, באיחוד-האירופי או באיחוד-האפריקאי, הן פשוטות: להפסיק את הקרבות, לעצור את המתקפה של הקולונל קדאפי, להגן על שלום האזרחים ולאפשר לעם הלובי לבטא את שאיפתו לחירות".
"יחד עם טילי הטומוהוק ששיגר אמש אובמה לעבר טריפולי", כותבת אורלי אזולאי ב"ידיעות אחרונות", "[...] הוא שיגר גם הודעה לאנושות: העולם לא ישתוק יותר מול טבח שמבצע רודן באזרחיו [...] יותר מדי זמן העולם שתק מול הזוועות שביצע קדאפי במתנגדיו הפוליטיים ובאזרחים חפים מפשע. אתמול בישר אובמה לעולם כולו כי לרודנים לא תהיה תקווה, וכי עריצים סופם אחד: להיכחד".
"אי-אפשר שלא לתהות עד כמה העולם צבוע ועד כמה וושינגטון שותפה לכך", כותב בועז ביסמוט בטור פרשנות ב"ישראל היום". בהמשך הוא מוסיף: "איחוד-האמירויות הבטיחה בפריז את השתתפות כלי הטיס המתקדמים שלה בשמי לוב. העולם מחא כף. בד בבד שלחה איחוד-האמירויות כוחות לבחריין כדי להגן על בית-המלוכה הבחרייני מפני דרישות בני עמו לדמוקרטיזציה. והעולם, שוב, מחא כף".
"יש רק בעיה אחת באמצעי שנבחר", כותב ב"מעריב" נדב איל על המתקפה בלוב, "הוא בעיקר נבחר כדי לצאת ידי חובה. התערבות אווירית בלבד עשויה להאריך את הסכסוך, לגרום ליותר נפגעים ולבסוף לגרור התערבות צבאית עמוקה יותר [...] ברור שאף אחד לא יוכל לנצח את קדאפי עבור המורדים; הם יצטרכו לעשות את המלאכה המלוכלכת בעצמם. אך המערב מוכן לתת דחיפה קטנה. מהאוויר".
בינתיים, במדינות ערב אחרות
"הארץ" ו"מעריב" מפרסמים הבוקר תצלומים של הרס אנדרטה בכיכר מרכזית בבחריין, שהפכה למוקד עלייה לרגל של מפגינים נגד המשטר באמירות.
"שלטונות תימן הרגו עשרות מפגינים", קוראת כותרת לידיעה מאת צבי בראל ב"הארץ". לצדה כותרת נוספת – "לראשונה: הרוגים בהפגנות המוניות נגד נשיא סוריה אסד". "ידיעות על ההפגנות לא פורסמו אתמול בתקשורת הסורית", מדווח בראל בידיעה זו. "הטלוויזיה הממלכתית בחרה לשדר קונצרטים ותוכניות אירוח, ואילו העיתונות הכתובה העניקה מקום נרחב להחלטת הנשיא להפחית את תקופת שירות החובה מ-21 חודשים ל-18 חודשים. אולם האפלת התקשורת המקומית לא מנעה מן האזרחים לשמוע ולקרוא על האירועים באמצעות אתרי האופוזיציה ובתחנות הטלוויזיה הלווייניות".
"שלטון המיעוט רועד", קובעת כותרת טור פרשנות מאת מרדכי קידר המתפרסם ב"ישראל היום" ומוקדש למתרחש בסוריה. בטור עצמו קידר מעט מסויג יותר. "הסורים מקנאים באחיהם במצרים ובטוניסיה, אבל חוששים שהשלטון יתנהג כמו קדאפי", הוא כותב. "ייתכן שהתגובה העולמית נגד קדאפי תרתיע את אסד מלבצע הרג המוני נגד המתקוממים נגדו, אך האיחור בתגובה העולמית עלול לעלות בחיי סורים רבים. העלאווים ומשת"פיהם יודעים שהקרב יהיה על כל הקופה, ויגיבו בהתאם".
"למרי האזרחי הסורי אין בינתיים בסיס ציבורי רחב", מציין בראל ב"הארץ". בהמשך הוא מוסיף כי בסוריה מתקיימים "תנאים קשים עוד יותר מאלה שבמצרים או בטוניסיה".
בום בום
"החמאס ירה 50 פצצות מרגמה לנגב; צה"ל תקף בעזה", מבשרת כותרת בשער "הארץ". אנשיל פפר ויניר יגנה מדווחים כי הירי היה "הפעם הראשונה שבה חמאס תקף באופן גלוי מאז סיום מבצע עופרת-יצוקה", ומציינים כי שני תושבים בנגב נפצעו קל מהפצצות. בהמשך נכתב כי בהתקפת כוחות צה"ל על רצועת עזה נהרגו שלושה פעילי חמאס ונפצעו ארבעה אזרחים.
ההתחממות בגבול עם עזה אינה מוזכרת כלל בשער "מעריב", ומיתרגמת בשער "ידיעות אחרונות" לסיפור אנושי מחמם לב – "צעקה 'בום בום' ומנעה אסון. רגע לפני פגיעת הפצמ"ר: הילדה בת השלוש הזהירה את המשפחה".
רוני שקד מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי על-פי "מקורות בעזה", "המטח המסיבי בדרום נועד למנוע את ביקורו הצפוי ברצועה של יו"ר הרשות אבו-מאזן". טענה זו מוזכרת גם בטור פרשנות נרחב מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף, המתפרסם ב"הארץ". "ההזמנה של הנייה לעבאס לא נעשתה בידיעתם או על דעתם של בכירי החמאס בדמשק ושל אנשי הזרוע הצבאית של הארגון ברצועה", הם כותבים. "המחנות הללו בחמאס רואים בבואו האפשרי של עבאס לעזה בעיה, הטומנת בחובה סיכון. פיוס פנים-פלסטיני עלול להוביל לבחירות חדשות, שיעמידו בספק את אחיזתו של החמאס ברצועה".
על-פי הראל ויששכרוף, ההסלמה בירי מעזה נובעת, לטענת חמאס, בשל פעולות ישראל. "ביום רביעי בבוקר תקף חיל האוויר מחנה אימונים של החמאס על חורבות ההתנחלות נצרים. בהתקפה הישראלית, תגובה לנפילת רקטת קסאם ליד שדרות כמה שעות קודם לכן, נהרגו שני פעילים מהארגון. בחמאס טוענים, במידה מסוימת של צדק, שישראל היא שחרגה כאן מכללי המשחק הבלתי כתובים בין הצדדים".
אלכס פישמן, פרשן "ידיעות אחרונות", שותף להערכה זו, המטילה את האשמה (או חלקה לפחות) על תגובת-יתר ישראלית. "ראש הממשלה ושר הביטחון שיחררו לדרג הצבאי את החבל [...] המסר האגרסיבי נקלט היטב בצבא: נגמרו האיתותים, מעכשיו – כאסח. ואכן, ביום שלישי האחרון, אחרי שנורה קסאם על-ידי ארגון קיקיוני לעבר שדה פתוח, תקף צה"ל בנצרים והרג שני אנשי חמאס, אחד מהם כנראה בכיר. מישהו בפיקוד הדרום הלך צעד אחד רחוק מדי בתרגום הלך הרוח של הדרג המדיני. אומרים לירות – אז יורים".
פישמן מעלה טענה המיוחסת ל"עזתים", ולפיה דווקא לישראל יש אינטרס להסלים את הזירה הדרומית כדי "לבלום את ניצני הפיוס בין חמאס לפתח". "הדרג המדיני נתן את האישור לירי מוגבר", כותב פישמן, "הדרג המדיני יכול גם לקחת אותו בחזרה. אלא אם כן לממשלת ישראל יש אינטרס – מסיבות השמורות עימה – דווקא להסלים את העימות ברצועה, ולשוב לימי עופרת-יצוקה".
הייתכן שכמו ראשי הדרג הצבאי בחמאס וגורמים קיצוניים בתנועה, יש גם בדרג המדיני בישראל גורמים המעוניינים במניעת פיוס בין שני פלגי הפלסטינים? זו שאלה שהתשובה לה ברורה. בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, יצא בראיון שהעניק לרשת CNN נגד האחדות הפלסטינית. דובריו אמרו כי "הקמת ממשלת אחדות עם חמאס תהיה צעד שיעיד על חוסר עניין בהמשך תהליך השלום".
בתגובה לירי האחרון מעזה, כך מדווחים גדי גולן, לילך שובל, דניאל סיריוטי וגדעון אלון ב"ישראל היום", קרא סגן השר איוב קרא "להגיב על הירי בהרס תשתיות ברצועה, בהפסקת זרם החשמל והמים, ובהפסקת הכנסת תרופות ומזון לרצועה: 'אולי כך חמאס ילמד ללכת בדרך המלך ולא בדרכו של המן הרשע'". בידיעה זו מצוין כי גם יו"ר האופוזיציה, ח"כ ציפי לבני, יצאה נגד חמאס, וח"כ דניאל בן-סימון, ממפלגת העבודה, הודיע כי "זו מתקפת טירוף שעלולה להצית מחדש אש בדרום. כל מי ששכל בראשו צריך שיפעל בטרם יהיה מאוחר".
כיצד לפעול בטרם יהיה מאוחר? "לפעול בחוזק יד", מציעה כותרת טור פרשנות מאת דן מרגלית, בכיר פרשני "ישראל היום". "לישראל יש עניין לא רק להחזיר את הסדר על כנו, אלא לעשות כן במחי יד ובחוזק יד", כותב מרגלית. לדבריו, אין די ב"מכה הקרויה מאוזנת".
מרגלית מסכם את טורו במלים הבאות: "לא נעים לומר, ונשאי הפלסטיניזם בעם היהודי אינם אוהבים לשמוע זאת, אבל האמת חזקה מהנימוסים: כן, יש מרכיב אנטישמי מובהק ביחס כלפי ישראל. אפילו במערב. במקום שימוש במנות זעירות של כוח לאורך תקופה ארוכה, שבבוא הזמן הופכות לעופרת-יצוקה ולדו"ח האנטישמי של היהודי ריצ'רד גולדסטון ודומיו – עדיף לפעול במנות גדולות לאורך תקופה קצרה, כך ייחסך מישראל הכורח לצאת למבצע רחב נוסף. פשוט, אין ברירה".
בלי פאניקה, בלי חרוזים
"קרינה התגלתה במים ומזון ביפן, מצב הכורים הגרעיניים מתייצב", מכריזה כותרת בעמ' 6 של "הארץ". אילן ליאור מדווח כי "ממשלת יפן שוקלת לאסור שיווק מזון שמקורו באזור פוקושימה". ב"מעריב" מדווחים על ההתפתחות האחרונה ביפן באמצעות כותרת מחורזת ("האסון מגיע למזון"), כדי שגם קוראים רפי שכל, שאין להם שום עניין במתרחש בעולם, אך עדיין נותר בהם רפלקס המניב תגובה למקרא רצף מלים בעל צליל דומה, יוכלו ליהנות הבוקר.
מאיה לקר מדווחת ב"הארץ" על הפערים בסיקור האסון ביפן בין התקשורת המקומית לנציגי התקשורת הבינלאומית. בעוד הכתבים הזרים התמקדו בסכנה הגרעינית ועוררו פאניקה, התקשורת המקומית דיווחה על המשבר ככזה שיסתיים בקרוב. כתוצאה מכך פעלו הזרים ביפן בהיסטריה, בעוד התושבים המקומיים השתדלו להמשיך בשגרת חייהם. לא מצוין כמה כלי תקשורת ביפן דיווחו על האסון בכותרות מחורזות.
"יהודים דתיים ושאינם כאלה, אבל מאמינים בכוח התפילה, ראוי שיישאו תפילה מיוחדת להצלת היפנים מהקטסטרופה שהתרגשה עליהם, תפילה לחיזוק רוחם והרמת המורל שלהם", מציע דרור אידר בטור המתפרסם במדור הדעות של "ישראל היום".
ב"כלכליסט" כותב רועי קורן על השפעת האסון ביפן על ה-Moto GP, סבב מירוצי האופנועים העולמי, שיפתח את עונתו הנוכחית הערב בקטאר. לדבריו, ההשפעה תהיה מעבר לדחייה או אף ביטול של המירוץ המתוכנן ביפן – המשבר הכלכלי במדינה זו צפוי להעיב על תעשיית האופנועים במדינה, אשר לה חלק מכריע בפיתוח הענף כולו. "חרב ממשית מאיימת על המשך קיום סבב המירוצים כפי שאנו מכירים אותו", מעריך קורן, ומבאס עוד יותר את מי שממילא מדוכא ממצבו העגום של כוכב הסבב, ולנטינו רוסי.
פעמיים כי טוב
גליון מרץ של המגזין "BIGTIME" מבית "מעריב", ככל הנראה הגיליון האחרון של המגזין, נפתח כמו הגליונות שקדמו לו במדור הרכילות "האלפיונאים", המשתרע הפעם מעמ' 14 עד עמוד 40.
עמ' 17 במדור הרכילות מוקדש לאירוע התרמה שערכה רוית נמרודי. בראש העמוד תצלום שלה, ולצדו תצלום של עופר נמרודי. בעמוד הבא של המדור שוב מתפרסם תצלום של עופר נמרודי, הפעם באירוע השקת תערוכה במוזיאון הרצליה.
עמוד אחד קדימה במדור מגלה תצלום משותף לסילבן שלום וג'ודי ניר-מוזס-שלום, שצולם באירוע הצדעה לרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי. בעמוד הבא של המדור שוב מופיעים סילבן שלום וג'ודי ניר-מוזס-שלום, הפעם באירוע שאירגן שלום לרגל יום האשה הבינלאומי.
ענייני תקשורת
עמוס הראל ואבי יששכרוף מזכירים בטורם שב"הארץ" כי "אתמול הותקף צוות של סוכנות הידיעות רויטרס בעזה בידי שוטרי החמאס. במחאה על התקרית קיימו עיתונאים בעזה הפגנה חריגה נגד ממשלת החמאס".
רז שכניק מדווח במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" כי הפרשן רון קופמן הושעה לשבוע מערוץ הספורט בעקבות התבטאות בגנות ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו.
זאב קליין מדווח ב"ישראל היום" כי ביום חמישי נחתם הסכם השכר החדש של עובדי רשות השידור.