הנאשם, הלוליין, ההר והעכבר
החדשה המרכזית של היום היא החלטת הפרקליטות להעמיד לדין את הנשיא לשעבר משה קצב באשמת עבירות חמורות, ובהן אונס. החדשה היא עצם ההעמדה, שבאה אחרי סאגה ארוכה ומפותלת שבה, כפי שאמר אתמול ברוך קרא בערוץ 10, כולם עשו את כל הטעויות. החדש שבחדשה הוא האישום בעבירת האונס, שנראה היה שלא ייכלל בכתב האישום.
שערי העיתונים מתפלגים ביחסם לידיעה, לפי גישתם העקבית למערכת המשפט. "הארץ" ו"ישראל היום", התומכים במערכת המשפט בהרכבה הנוכחי ומתנגדים לרפורמיסטים, מציגים את המציאות בעיקר מבעד לעיניה של הפרקליטות. כך ב"ישראל היום" הכותרת היא פשוט "הוא אנס". לא, אל תתבלבלו, צוות העורכים של העיתון לא קפץ קדימה בזמן והביא לנו את תוצאות המשפט, הוא גם לא מתיימר להחליף את השופטים ולהכריע דין בעצמו – מדובר בציטוט מכתב האישום, והכותרת אכן מובאת במרכאות. כותרת חוקית מבחינת חוקי הדיבה? כנראה שכן. כותרת הוגנת ומאוזנת? בטוח שלא.
מתחת לכותרת הבעייתית של "ישראל היום" מובאות התחיליות של ארבעה טורים, כולם משקפים, בצורה זו או אחרת, את ההכרה כי קצב אשם. גם "הארץ", שמגיש כותרת מדויקת: "האישומים: אונס, מעשה מגונה ושיבוש החקירה", אינו משאיר מקום לספק באשר לכיוון שאליו נושבת הרוח עם טורים על השער שכותרותיהם "בראש סולם העבירות" ו"תמרור אזהרה ברור".
ההתייחסות של "ידיעות אחרונות" לעניין קורקטית יותר, אולי מפני שזו אינה הידיעה המרכזית על עמוד השער שלו. טור הפרשנות המרכזי על הפרשה, של בעז אוקון, מודפס בעמ' 3 ואינו משתמע לשתי פנים. תחת הכותרת "הקרקס" כותב אוקון: "כך הפך תיק קצב לקרקס מתעתע, שבו רשויות התביעה הן הליצן, והיועץ הוא לוליין וגם קוסם שאצלו עכברים הופכים להרים, והרים מולידים עכברים". אוקון מאשים את מזוז בהאשמה חמורה; "שיקולים כאלה הם פוליטיקה משפטית ולא החלטה מקצועית", הוא אומר על ההחלטה להגיש כתב אישום על אונס.
ב"מעריב" מוכיחים שוב את חיבתם לשערים חד-נושאיים והם מפקיעים את השער כולו, למעט הרצועה העליונה והתחתונה, לסיקור פרשת קצב. הכותרת הראשית היא "מזוז קובע: אונס", כותרות הטורים מביעות אמביוולנטיות וספקנות בריאה: "עדה אמינה אחת", "הכי קרוב ללינץ'" ו"תיקון טעות", וכותרות המשנה מתייחסות בהרחבה למחדלי הפרקליטות: כותרת הגג היא "ההימור של היועץ" (באשר להכללת עבירת האונס בתיק), וכותרת המשנה מזכירה את הכשל המהותי בהחלטת הפרקליטות: מזוז עצמו עירער את עדויות המתלוננות כשהגן בבג"ץ על עסקת הטיעון המקילה עם קצב (זו שביטולה הוביל לכתב האישום הנוכחי).
אדם חף מפשע עד שהוכחה אשמתו, כך אומר החוק, וכך בדרך כלל לא מתנהגים העיתונים. ההתנהלות של "מעריב" היום היא בוודאי העדיפה. אולם למסגור החד-צדדי של "ישראל היום" ו"הארץ" יש על מה לסמוך. בכל זאת, לא מדובר כאן במקרה רגיל, אלא בנשיא לשעבר, שעצם הסתבכותו בחשדות מרובים לעבירות מין מקנה לו כרטיס חינמי ולא-זוגי לגלגול בזפת ונוצות. חבל רק שיש עיתונים שבהם מערכת המשפט והפרקליטות מקבלות כרטיס הפוך: כזה המקנה להן הנחה בסיקור כשליהן ומחדליהן.
נמשכות השיחות
עם כל חוסר הכבוד לקצב ותיקיו, הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" היום עוסקת בעניין הבוער שעל סדר היום: המשבר הכלכלי. סתם, צוחקים. הכוונה כמובן למשבר הקואליציוני. "כי באו בנים עד-משבר, וכוח אין ללידה", חזה הנביא ישעיהו, ולא ידע מה ניבא. הכותרת של "ידיעות אחרונות" מודיעה על "תיק הביטחון לבוגי יעלון" ועל כשלונו הסופי של המו"מ בין נתניהו לברק; כותרת על שער "מעריב" מודיעה כי "המכשול הוסר: ליברמן מוותר על ברית הזוגיות" (בידיעה עצמה אנשי ליברמן כמובן מנסחים את הדברים לגמרי אחרת: "הצעות הפשרה נבחנות. שום דבר אינו סגור, יש עדיין מחלוקות"), אולם הרוח המרחפת מעל ובעיקר מתחת לכותרות אינה דווקא של החלטות שנעשו ומכשולים שהוסרו.
"חולשת נתניהו" היא כותרת הטור של נחום ברנע המודפסת על שער "ידיעות אחרונות". ברנע כותב כי נתניהו הפיק שני לקחים מכהונתו הקודמת כראש ממשלה: "לחתור להקמת ממשלה רחבה, מרכזית, שקיומה לא יהיה תלוי ברצונם של חברי-כנסת חריגים", ו"לעולם לא לבגוד בימין הקיצוני". הבעיה היא, כותב ברנע, שמדובר בלקחים הסותרים זה את זה. ובאותו עניין, כותרת מצוינת בעמ' 8 של "ידיעות אחרונות": "קולות מלחמה במחנה שלום" (סילבן כמובן).
גם ב"הארץ" לא חושבים שההריון עומד להסתיים בהצלחה. "מקורבי נתניהו: מרידור יתקשה לכהן בממשלה אם פרידמן יישאר במשרד המשפטים", מכריזה כותרת הידיעה של יוסי ורטר על שער העיתון.
גל חולף וגל בא
כשהמשבר הכלכלי הנוכחי יסתיים – עם או בלי מלחמת עולם שלישית – יהיה מעניין לעקוב אחרי התנודות בסיקורו. כבר עכשיו אפשר להבחין בגלים השוטפים והולכים של הכחשה והיסטריה, שביניהם ים חלק של תפיסה נכוחה של המציאות.
כך, במהלך התפרצות המשבר בארצות-הברית, העיתונות הכלכלית כאן היתה עסוקה בעיקר בהכחשה; כשהמשבר התפוצץ בעולם, היכה כאן גל של כותרות שחורות משחור; כשהבנקים האמריקאיים והאירופיים התפוררו והישראלים עמדו בפרץ, העיתונים נשמו לרווחה והדפים התמלאו בכותרות אופטימיות שדיווחו כי המשבר פסח עלינו – כל זאת רק כדי למלט צווחות אימה כשמניות הטייקונים נמסו בשמש החורפית.
הגל האחרון של הסיקור הכלכלי, לפני שהתייבש לגמרי בגלל הבחירות והמלחמה, היה פסימי בצורה מתונה. משחודש הסיקור, הגבירו הנאומים הקודרים של אובמה והמשך התרסקותם של חברות ומוסדות בעולם את הפסימיות. התחזיות שניתנו רק לפני חודשים ושבועות אחדים, שלפיהן המשבר יחלוף כבר ב-2009, נגנזו. רוביני הפך מכוכב למגה-סטאר. הגל הנוכחי של הסיקור עוסק במיתון ממש, לא רק במשבר פיננסי. סיקור כזה הוא קרקע נוחה הרבה יותר לעיתונים היומיים (כלומר, הלא-כלכליים); פחות ממבו-ג'מבו של אג"חים ושאר ראשי תיבות, ויותר תמונות של פועלים שורפים צמיגים ואנשים בחליפות בכניסה לבתי-משפט. הכוכב בעל-כורחו הנוכחי הוא מפעל עוף-העמק, שהחליף את מפעל פרי-הגליל, הפרוטגוניסט הקודם. הרבה יותר נעים לצלם פירות ארוזים מעופות שחוטים, אמרה לי אשתי, וצדקה. הסיקור שמקבל עוף-העמק מינורי יותר ותומך פחות. כמובן, גם למציאות יש בכך יד ורגל (פשוטה): "אם לא יקרה דבר בלתי צפוי, המפעל ייסגר", נכתב היום ב"מעריב".
מפעלים בוערים הם רק דוגמאות, לא תמיד מייצגות. בעמ' 13 היום ב"מעריב" מביאה מיכל גרינברג הוכחות משמעותיות יותר לכך שהמצב הכלכלי בכי רע. תחת הכותרת "מהדקים חגורות" מצטטת גרינברג סקר של רשות ההסתדרות לצרכנות (לא ברור אם מדובר בגוף הסתדרותי, פרטי או אחר), שלפיו חלה ירידה חדה בצריכה.
גם כשמשבר יורד לרחובות, זה לא אומר שהוא ירד משולחנם של העשירים. אלה נמצאים עדיין בצרות צרורות, מניות החברות שלהם ירדו לאפס, ולמעשה, אלמלא הווירטואליזציה של מעשה המסחר המודרני, הרי שהם עניים מרודים. במציאות כזו, הממשלה הופכת משק חבטות בגלל האשמתה בעודף פיקוח לכתובת נכספת של מתן עזרה וסעד.
בעניין זה ניתן למצוא הבדל בין שני העיתונים הכלכליים המובילים. בעוד "דה-מרקר" תומך בדרך כלל באי-התערבות ממשלתית בקונצרנים, "גלובס" יוצא היום (כלומר, אמש) בקמפיין למען הטייקונים. כותרת הגג על שער העיתון: "איך פותרים את מחנק האשראי, הבעיה הכי מאיימת על התעסוקה והצמיחה בישראל". הכותרת הראשית: "נתניהו לטיפולך". כותרת המשנה: "'גלובס' מגיש סל עצות לראש הממשלה המיועד לטיפול בבעיית החמצן של המשק: אל תישמע לפקידי האוצר, אל תתרשם מחבורת הצדקנים והפופוליטיסים וקבל כמה שיותר מהר את התוכנית של יו"ר רשות ני"ע". הכפולה הפותחת מתחלקת בין הכתבה הזו, לטור הפרשנות הזה, שכבר חוזה התקפה של "דה-מרקר".
ענייני תקשורת
קונטרס החדשות של "מעריב" היום הוא דק מן הדק, 18 עמודים.
מבקר הטלוויזיה של "מעריב", אסף שניידר, מכריז על "נקודת ציון משמעותית בדברי הימים של המדיה המקומית, אולי אף מעבר לה": השקת ערוץ טלוויזיה כשר למהדרין באתר "בחדרי חרדים", "קהילת האינטרנט שרוחשת וגועשת מבלי שהחילונים יבחינו". "יהיה מרתק לראות לאיזה כיוון העסק הזה הולך", כותב שניידר, אבל העורכים ב-nrg שכחו לתת קישור.
תחת הכותרת "האויב הגדול של הבורגנות", מגיש היום ישי קיצ'לס ראיון עם הבמאי הצרפתי קלוד שברול, מבמאי "הגל החדש". "לא כל-כך היה לנו מושג מה אנחנו עושים בזמנו", אומר שברול, "וההגדרה הזאת, 'הגל החדש', הצחיקה אותנו מאוד. אבל אני חושב שעשינו משהו שהיה נחוץ מאוד, ובסופו של דבר, המהפכה שלנו התבססה בעיקר על כך שהכנסנו ציוד חדש לשימוש. הציוד הזה איפשר לנו לצלם אחרת, להקליט סאונד אחרת, אז אפשר לומר שזו היתה מהפכה טבעית, טכנולוגית".
"ומשהו על יחסיותם של ערכים", כותב היום ירון לונדון ב"ידיעות אחרונות" בקשר לפרשת מפקד חיל הים וביקורו במועדון חשפניות. "מה ההבדל בין חשפנית, הפושטת את בגדיה לעיני כמה עשרות גברים מגירי ריר, לבין דוגמנית צמרת, המתערטלת לעיניהם של מיליונים? ההבדל נעוץ בתיווכה המצנן של המצלמה ובמרחק הפיזי המפריד בין הצופים והנצפית. הודו נא שההבדל דק מכדי שיצדיק את הפער ביחס שמגלה החברה לזו ולזו. החשפנית מבוזה, ואילו דוגמנית הצמרת היא גיבורה לאומית ומושא לסיקור מתמיד בעיתונות".