פורים בחברון, שלשום (צילום: אביר סולטן)

פורים בחברון, שלשום (צילום: אביר סולטן)

הרמטכ"ל נעתר לבקשה

תא"ל משה תמיר, הידוע בכינויו צ'יקו, כיכב ביולי 2008 בכותרות עת נחשף כי ניסה לטייח תאונת טרקטורון צבאי שבו נהג בנו הקטין, וחזר לככב אחרי שנה בעקבות החלטת השופטים הצבאיים להורידו בדרגה בגלל המקרה.

כבר ב-2008 כתב בן כספית ב"מעריב" כי טיוח התאונה יביא לסיום הקריירה הצבאית של תמיר. "ידיעות אחרונות", לעומת זאת, החזיק בקו שתמך בתמיר, המעיט בחומרת מעשיו וקרא שלא להעניש אותו או לחילופין להפחית בעונשו. הקו הזה איפיין גם את התקשורת האלקטרונית. ב"הארץ" כתב אמיר אורן טור חריף נגד הפרקליטות הצבאית, ורמז כי גם הרמטכ"ל אשכנזי מעורב בהתנהלות בעייתית סביב ההשפעה על התיק והשופטים הצבאיים.

היום חוזר תמיר לכותרות. "הרמטכ"ל הדיח את תא"ל צ'יקו תמיר משירות בצה"ל", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ". הכותרות הראשיות של "מעריב" ושל "ידיעות אחרונות" הן "הודח" ו"הודח" בהתאמה. שני טורי פרשנות מתפרסמים ב"מעריב". כספית תומך בהחלטת הרמטכ"ל, עפר שלח כותב נגדה.

"החלטת אי-כבוד" היא כותרת הטור של שלח. הכותב נאחז בכך שאשכנזי התמהמה מאוד עד שהחליט לנקוט צעד בפרשה וגרם בכך לתמיר עינוי דין, זאת חרף העובדה שלפי שלח – היה ברור שאשכנזי רוצה שתמיר ילך הביתה. את ההחלטה עצמה מכנה שלח "כיסוי תחת", ומנפק אבחנה כללית על התנהלותו של "הרמטכ"ל השתקן של צה"ל, זה שעושה ומשקם ואינו מדבר", שמואר כעת באור אחר: "כמי ששותק כי הוא מפחד לנקוט עמדה. כמי שמוכן לגלגל לוחם מעולה בזפת ובנוצות, במקום לקחת על עצמו אחריות ערכית".

לא ברור מה בדיוק רוצה שלח מהרמטכ"ל (שיתפטר גם בעצמו?), ובכל מקרה, הטור של אלכס פישמן ב"ידיעות", המאשים את אשכנזי בהאשמה דומה (התמהמהות בגזירת הדין), בהיר וברור הרבה יותר משום שהוא מקבל את הנראטיב שלפיו אשכנזי אינו חפץ באמת ובתמים בהדחתו של תמיר, וממילא מצטיירת דמותו כזגזגן והססן.

כך או כך, סוגיית שתקנותו של הרמטכ"ל מהדהדת משער "ידיעות אחרונות". שם, מתחת לכותרת "הודח", התמונה המרכזית שנבחרה לשער היא של הרמטכ"ל כשהוא חבוק על-ידי אדם מבוגר ולבן שיער. "אשכנזי בלשכתו עם שמואל חזון. הרמטכ"ל נעתר לבקשתו של המנהל להיפגש", לשון כיתוב התמונה. הטיקט בפינת התמונה מכריז: "מיוחד".

כותרת ההפניה היא "חזר להיות ילד ליום אחד", והיא מובילה לכתבה של נגה אולמרט במוסף "24 שעות". אולמרט מלווה מפגש של אשכנזי עם חזון, מי שהיה מנהל בית-הספר שבו למד. בכתבה מתמודד אשכנזי עם שאלות ציבוריות כבדות משקל, שהוא אחראי עליהן בתוקף תפקידו: שיקום הצבא, ההרתעה והסוגיה האיראנית, ומתייחס גם בהרחבה ובגילוי לב לפרשת תמיר. סתם, נראה לכם?

על מהומה ועל מאומה

האם היו אתמול מהומות אלוהים בחברון? האם הציתו המתנחלים אש בקש הפלסטיני? לפי הדיווח של "ידיעות אחרונות" אתמול, ניתן היה לצפות כי העדלאידע החברונית תסתיים באש ובתמרות עשן. היום מוקדשת לנושא ידיעת כיתוב תמונה בתחתית עמ' 4. בתמונה: תצלום מהעדלאידע ותצלום של רעול פנים משליך סלע. צילום אחד מחברון, האחר מירושלים. בטקסט, שעליו חתומים שלושה כתבים, נכתב: "את התהלוכה ליוו כוחות גדולים של משטרה וצבא, שכמעט ולא היו צריכים להתערב בנעשה".

התמונה המובילה על שער "הארץ" היא של רעול פנים משליך אבן לעבר חיילי צה"ל. הכותרת: "4 שוטרים נפצעו במהומות בהר הבית; ממשלת הרשות תתכנס היום בחברון". אם כן, בירושלים, כפי שמדווחים גם ב"ידיעות אחרונות", אכן היו התפרעויות. מה אנו למדים מכך? שעדיף הרבה יותר לדווח על מה שקרה, מאשר על מה שיקרה.

ובינתיים, בצ'ילה

"מניין ההרוגים ברעידת האדמה בצ'ילה עלה ליותר מ-700; נמשכים מאמצי החילוץ", נכתב בכותרת על שער "הארץ". גם ב"ישראל היום" נשארת צ'ילה על סדר היום. על שער העיתון מודפס תצלום של "אשה נוטלת מצרכים מסופרמרקט נטוש בעיר קונספסיון". הכותרת: "אחרי האסון, ביזה".

בארץ המראות

"פופוליזם מהסוג הטוב ביותר" היא הכותרת על שער "דה-מרקר", שנבחרה לטורו של העורך סמי פרץ. פרץ מתייחס להצעת חוק של חברי-הכנסת שלי יחימוביץ', חיים כץ ואילן גילאון, להגבלת דמי הניהול בקרנות הפנסיה, ביטוחי המנהלים וקופות הגמל. הכותרת הראשית של העיתון המתייחסת להצעת החוק היא: "משרד האוצר שותק, הח"כים עובדים במקומו".

חברי-הכנסת "יואשמו מן הסתם בפופוליזם – אבל מדובר בפופוליזם מהסוג הטוב. מי שמעלה לסדר היום הציבורי בעיה כאובה שאיש לא מטפל בה ברצינות הוא פופוליסט טוב", כותב פרץ, וקובע כי אין זה חיובי שהמחוקק יטפל ברמות המחירים בשוק חופשי, וממילא קשה יהיה לאכוף חוק כזה, אולם ההצעה של חברי-הכנסת תניע מהלך שיכול לגרום להידוק הרגולציה ואף לשינויים מהותיים בשוק עצמו.

באופן אולי מעט אירוני, הקביעות של פרץ נכונות גם לגבי "דה-מרקר" עצמו. העיתון, שבישר בישראל תת-ז'אנר עיתונאי חדש, הואשם לא פעם בפופוליזם, ובצדק. אלא שלפחות מאז המשבר הכלכלי של 2008, נדמה שהפופוליזם הזה הוא "מהסוג הטוב ביותר", כזה שמעלה לסדר היום עניינים שעיתונים אחרים מעדיפים להצניע, מסיבות של יישוב הדעת, התקרנפות או אינטרסים.

אליס בארץ הפלאות

סיימון הטנסטון ריאיין את השחקנית הלנה בונהם-קרטר ב"גרדיאן", לרגל צאת הסרט "אליס בארץ הפלאות" שביים בעלה, טים ברטון, שהיא ממלאת בו את תפקיד מלכת הלבבות. הראיון מופיע ככתבת השער של "גלריה". "זו טריטוריה קלאסית של ברטון", כותב הטנסטון, "עולם אגדה שבו לא ממש מתבגרים והתמימות גוררת אחריה צחנה דוחה".

שקיעה נוגה

"שקיעת נוקיה" היא אחת הכותרות על שער "דה-מרקר". כותרת המשנה כוללת בתוכה הנחה מובלעת: "כיצד איבדה חברת הסלולר מספר אחת את הבכורה לאייפון של אפל?". בתצלום המודפס מתחת להפניה נראה מכשיר סלולר של נוקיה שעל מסכו תצלום פרסומת לחברה.

אחת הכותרות על שער "כלכליסט" היא "הצד האפל של אפל". "בדו"ח שנתי חושפת ענקית הטכנולוגיה כי העסיקה ילדים במפעליה באסיה", נכתב בכותרת המשנה על גבי תצלום של מנכ"ל אפל, סטיב ג'ובס, המחזיק בידו את המוצר האחרון של החברה: האייפאד. אם כן, חילופי משמרות.

בטור פרשנות שתמציתו מודפסת ליד ההפניה כותב עומר כביר כי גם חברות רבות אחרות, מתחומים שונים, "מנצלות את עובדיהן". מדוע, אם כן, "רק אפל נמצאת תחת הכוונת", הוא שואל ועונה: "לטוב או לרע, אפל פשוט מעניינת יותר את התקשורת ואת הצרכנים". ובמלים אחרות: למה? ככה. ג'ובס לא יכול היה לנסח זאת טוב יותר.

דיון ציבורי

"מלזיה כמרקחה", קובעת כותרת המשנה לראשית על שער "המגזין" של "מעריב". "ראש האופוזיציה אנואר אבראהים מואשם על-ידי ראש הממשלה בקיום יחסי מין עם עוזרו לשעבר, בוקרי אזלן. אם יורשע, הוא צפוי לעונש של 20 שנות מאסר. אבל יש גם חדשות טובות: הסיקור המסיבי של הפרשה מאפשר לראשונה דיון בהומוסקסואליות במדינה המוסלמית השמרנית".
עניין של תקשורת

ראיון שעורך גילעד נס עם מנכ"ל משרד התקשורת עדן בר-טל מגיע לכותרת הראשית של "כלכליסט": "השנה בזק תפסיק לקנא בחברות הסלולר". הראיון מפורט, מקיף ויורד לפרטים. נס מטיח בפני בר-טל בתחילת הראיון ביקורת על כי משרדו "משתרך באטיות אחר השינויים המהירים בעולם התקשורת ואינו משכיל לגבש אופק רגולטורי שניתן לפעול לפיו". בר-טל מבטיח שינויים בכל תחומי האחריות של המשרד, שדרוג תשתיות ורגולציה אסרטיבית. המראיין, כך נוצר משום מה הרושם, ספקני משהו.

הביקורת שמותח בר-טל על בזק והוט בראיון ב"כלכליסט", על רקע הביקורת של אלו על כניסתה של חברת החשמל לשוק התקשורת, נמתחת גם בכותרת הראשית של "גלובס": "נתניהו: בזק והוט – דואופול בתקשורת". בידיעה עצמה מביא גד פרץ את הדברים בשם איל גבאי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה. "השוק הפרטי איכזב ומנסה לתקן את עצמו באיחור. אך הממשלה, גם אם באיחור, לוקחת עתה אחריות ומנסה להחזיר את ישראל לפסגת הרשימה של המדינות המתקדמות בשוקי התקשורת", כותב פרץ בטור פרשנות.

משרד התקשורת מככב גם בכפולת עמודים ב"דה-מרקר", שם משרטט אמיתי זיו את דמותה של "רשות התקשורת הישראלית", שעל-פי תוכניותיו של שר התקשורת הנוכחי, משה כחלון, אמורה להחליף את המשרד, שיבוטל. הרשות: "רשות עצמאית שתפוקח על-ידי שתי מועצות ציבוריות – לתוכן ולטלקום. ראש המועצה לטלקום יכהן כיו"ר הרשות ויהפוך לאיש החזק ביותר בה". בטור פרשנות כותב אמיר טייג: "לאחר אינספור אכזבות, קשה שלא לקבל בספקנות את היוזמה של משה כחלון להקים רשות תקשורת", ומפרט את המניעות למימושה של היוזמה. למרות כותרת הטור, "כנגד הציניקנים", טייג אינו מספק סעיף "אבל".

עוד ענייני תקשורת

על שער "דה-מרקר" נכתב, תחת החותמת "בלעדי", כי "מילצ'ן עוזב את ערוץ 10". "המפיק ההוליוודי שמחזיק עם רופרט מרדוק בכ-25% מהערוץ הודיע לבעלי המניות בסוף-השבוע כי ייצא מהערוץ ויפסיק להזרים לו כסף", מדווחת אופיר בר-זהר. "הצרות נמשכות" היא כותרת הגג, ופרנסי הערוץ צריכים להיות מודאגים, כך נדמה לי, גם מכך שהידיעה הבלעדית מוקמה בקצה קצהו של עמוד השער.

בעמ' 18 ב"דה-מרקר" מדווחות סוכנויות הידיעות על שינוי בבעלות על כלי תקשורת אחר: העיתון השמאלי הבריטי "אינדיפנדנט", שרכש האוליגרך אלכסנדר לבדב תמורת לירה שטרלינג אחת. העיתון היומי, שהוקם ב-1986 ומופץ בכ-200 אלף עותקים, שקוע בחובות של יותר ממיליארד ליש"ט.

עוד ב"דה-מרקר": אלוף בן מצטרף למספקים פתרון למשבר ברשות השידור ("העתקת המודל המוצלח של קול-ישראל מהרדיו לטלוויזיה"). ב"גלובס" כותב על רשות השידור ניר קיפניס.

למדור הנדל"ן "בית חדש" ב"גלובס", שעליו כתב כאן אורן פרסיקו בעבר, התווספה ההערה הבאה בתחתיתו: "המדד מבוסס על נתונים הנאספים על-ידי אלדר שיווק פרויקטים בע"מ, שהינה חברה פרטית המשווקת דירות יד ראשונה ברחבי הארץ. המדד נועד להציג מגמות בשוק כפי שהן נצפות על-ידי אלדר, ואינו מהווה המלצה כלשהי לשוק המגורים. כל המתבסס עליו עושה זאת בהתאם לשיקול דעתו האישי".