חצי אולימפיאדה עברה, זמן לסיכום ביניים של סיקור התקשורת הישראלית מבייג'ינג. שרביט הביקורת מוענק הפעם לגדעון הוד, מוסד בתקשורת הספורט הישראלית. שדר הרדיו הוותיק (74) חתום על אלפי שעות ספורט ברשת ב', בשידורים ישירים ובהגשת תוכניות. המאזינים הוותיקים יותר זוכרים אותו בעיקר בזכות "שירים ושערים" המיתולוגית.
גדעון הוד באולפן קול-ישראל (צילום: ויקיפדיה העברית)
הוד חולה על ספורט ואת רוב יומו מבלה מול ערוצי טלוויזיה ורדיו מהארץ ומהעולם. כששוחחנו הוא היה עדיין נפעם מתוכנית שלה האזין שעתיים קודם לכן ב-BBC, שבה התראיין הכדורעפן האיטלקי לשעבר אנדראה זורזי (זורו). הוד: "הוא היה אחד השחקנים הטובים ביותר בכדורעף בנבחרת האיטלקית, שזכתה שנה אחרי שנה בגביע העולמי. זאת היתה נבחרת אדירה, לקחה מיליון דולר כל פעם. היה ראיון יוצא מהכלל, איזה יופי. הוא והמראיין פולהאם ניתחו את הנבחרות וניתחו את המשחק. מאוד נהניתי, שידור יוצא מהכלל. כדאי גם לך להאזין לה כל יום בין ארבע לשש בערב בגלים הבינוניים".
מה ההתרשמות שלך עד עכשיו מהסיקור הישראלי ממשחקי בייג'ינג?
"יש לי תחושות לא נוחות, והן נובעות בעיקר מבחינת הגיית השמות. מעבר לזה, המשחקים האולימפיים מסוקרים אצלנו כמו בכל מקום אחר. אותה התמונה יוצאת מבייג'ינג לכל העולם. צריכים לשבת פרשנים טובים ולעשות את העבודה כמו שצריך. אז אם יואב ברוק, שהיה שחיין והיום פרשן, עושה את זה בסדר, אז אני מקבל את מה שהוא אומר. אבל יושב איתו משה גרטל, וגרטל צריך לקחת את עצמו יותר בידיים ולעשות את מה שצריך לעשות, כפי שעשה בזמנים שהיו קצת יותר מוצלחים".
אתה מתכוון לפלופ שלו בתיאור משחה השליחים, בקביעה הנחרצת שהצרפתים מנצחים את האמריקאים, מה שלא קרה בסיום.
"זה נכון. הוא קפץ יותר מדי קדימה משום שהוא הסתמך יותר מדי על התחזית המוקדמת על ברנארד, שהוא שיאן עולמי במאה מטר, וכל היתר שוחים סביב 49 שניות. אז הוא לקח בחשבון באחד מול אחד, שהרביעייה הצרפתית קצת יותר טובה מאשר האמריקאית. ומתברר שג'ייסון לייזאק עשה שם דבר שבאמת כבר הרבה מאוד שנים לא ראו. הוא הצליח לעבור את הצרפתי, וזה היה דבר נפלא. גרטל היה כמובן חייב להתנסח בצורה קצת יותר זהירה, אבל ההתלהבות העבירה אותו על דעתו, ואחר כך הוא תפס את עצמו.
"כמו שאתה אומר, זה היה פלופ ודבר כזה אסור שיקרה, אסור שיקרה! אני זוכר את יוסף טלקי (ז"ל, פרשן השחייה), שבזמנו הנושא האלקטרוני לא היה מפותח כמו היום. היום אתה מקבל את כל הנתונים על המסך, וכשהקבוצה שוחה את המאה מטר כפול ארבע אתה רואה את המינוס והפלוס ויכול להעריך אם הולכים לשיא עולמי. הצופים, 'העמך', שרואים טלוויזיה, לא יודעים בדיוק איך להתייחס למספרים האלה. אצל לטלקי בזמנו לא היו הנתונים האלה. הוא היה צריך לעשות את כל החישובים תוך כדי המשחה, והוא היה פרשן יוצא מהכלל. או דוד סיבור, שהיה יושב איתי כפרשן במשחקי הפועל או המכביות, וידע את הכל בעל פה. לא היה לו השכלולים שיש היום".
אז בגלל זה הכישלון של גרטל גדול יותר?
"כשהכל מונח מולו והכל מוכן אצלו והוא קיבל חומר להכנה, זה לא טוב, לא בריא, טעות כזו לשדר כזה".
יכול להיות שעמדה לו לרועץ העובדה שהוא שחיין עבר?
"להפך, אני טוען שההבדל בין מי שיצא מהספורט לבין מי שעומד ליד הספורט הוא עצום מבחינת ההתייחסות. אתה יכול לקרוא כתבים שמזלזלים במשחקי כדורגל, כדורסל או אתלטיקה, והם לא עסקו בכלל בספורט; הם בסך הכל צופים. אבל מי שעסק בספורט ומי שיודע ומבין מתייחס לעניין בהבנה ומוקיר את המאמצים של הספורטאים, אלה שהשקיעו ארבע שנים כדי להגיע למשחקים האולימפיים. אז אני לא רוצה להגיד על גרטל שהוא נכשל, אבל הוא פשוט לא הצליח, הוא לא עמד במשימה".
משמאל: משה גרטל, ג'ייסון לייזאק (צילומים: פלאש 90, יח"צ)
ראית את תגובת התקשורת להדחה של אריק זאבי? טרגדיה לאומית ממש.
"תראה, זה הכל שאלה של רמת ציפיות. תסתכל בעיתוני יום חמישי, גם ב'מעריב', גם ב'ידיעות' וגם ב'הארץ'. כולם העניקו את המדליה יום קודם לאריק זאבי – קדימה, לך תיקח את המדליה, תביא אותה הביתה. איזה מין דבר זה? היה ברור שההגרלה של אריק קשה. ההבדל בין אולימפיאדה לבין אליפות עולם הוא פשוט מאוד. באליפות עולם היריבים נפגשים לעתים יותר קרובות, וכל אחד מכיר את השני. במשחקים אולימפיים פתאום מופיע פרצוף חדש, וכולם אומרים – רגע, מי זה, אין מידע עליו. כמו הבחורצ'יק שניצח את אריק. הוא יוצא מהכלל, ההולנדי הזה. שקט, חזק, הוא צעיר מאריק, הוא אמביציונר. הוא בא לנצח, אריק בא להתמודד, כי אריק בא עם מדליה בכיס".
אז נרשום מינוס לעיתונים בנושא הזה.
"התגובות של התקשורת אחרי ההפסד באו מתוך אכזבה גדולה מדי, מתוך רמת ציפיות שלא התממשה. לא כל מי שכתב ואמר שאריק צריך לנצח, מכיר את הענף הזה. אצלנו זה לא כמו ב'גאזטה דלה ספורט' או ב'ל'אקיפ', ששם ישנו כתב שמתעסק רק בג'ודו או רק בכדורסל ולא מתעסק בענפי ספורט אחרים. אצלנו יש כאלה שכותבים על כל הענפים, הם מומחים בהכל. אם היו מתעניינים יותר ביריבים של אריק, אולי היו מבינים שאריק היה צריך להיות ביום גדול מאוד כדי לקחת מדליה. אז רמת הציפיות מלווה כל הזמן את השדרים ואת הצופים, ואחר כך כולם מתפלאים – רגע אחד, אמרו שאריק מנצח, אז מה קורה פה? זה לא רק בג'ודו, זה גם בכדורגל. זה קרה עם בית"ר ירושלים לפני שבועיים. כשראו את ההגרלה, אמרו מי זה בכלל ויסלה קראקוב? בית"ר עוברים אותם בלי בעיה. אז העיתונאים אומרים את הדברים האלה ואחר כך בוכים".
איך הסיקור ברדיו ממה ששמעת עד עכשיו?
"על רמת הסיקור ברדיו אני לא רוצה לדבר ולא רוצה להזכיר אף אחד. אני רק אומר שאלה שנסעו לבייג'ינג צריכים לעבוד ככתבי שטח, לא רק מבחינה של ניוז, כי יש הכל בלחיצת כפתור. אני מדבר על פגישות עם הספורטאים עצמם, אני רוצה יותר לעומק. אני רוצה לדבר איתו אחר כך על מה קרה, ואני רוצה שידברו עם המאמן ועם עיתונאים זרים שמכירים את המקצוע. אז אם כתב כמו ניר שועלי ('מעריב') פוגש חבר'ה כאלה שם, עיתונאים שהמקצוע שלהם הוא אתלטיקה, ויש ביניהם גם אלופי עולם לשעבר, אז זה עושר ורווח של העיתון. כי מה שרואה שועלי, גם אני רואה. אז עיתונאי לא יכול לשבת במלון שלו, בחדר שלו, ולעשות משחקים אולימפיים. אין דבר כזה. זה מפעל שדורש ממך עבודה עבודה ועבודה. וכשאתה גומר את העבודה הזו, אתה ממש נופל מהרגליים".
מה ההתרשמות שלך מהעיתונים?
"אני קורא את ארבעת העיתונים די ברפרוף, כי אין לי מספיק זמן להקיף את הכל, אבל אני מצוי בחומר, מדפדף ורואה. את מה שמעניין ומה שטוב אני שם בצד. מה זה שם בצד? אני מקריא כל שבוע לעיוורים שעה וחצי סיפורים מאחורי הכותרות, מאמרי מערכת. אם אמיר אפרת נניח כתב איזה כתבה, או אביעד פוהורילס, או אבי רצון. באופן כללי, מה שמרגיז אותי בעיתונים זה שיבושים בשמות. זה דבר שאולי לא חשבת עליו. למשל, אני רואה בעיתונים את השם נדבד. אתה יכול לקרוא את זה גם 'נדבאד'. לכן אתה צריך לכתוב את זה – 'נדווד'. אותו דבר עם אספה פאואל. למה הם כותבים 'פאוול'? אין דבר יותר יפה מלכתוב פאואל. פשוט. אמרתי את זה לרמי היפש מעיתון 'הארץ', הוא אמר לי שאני צודק, אבל זה נכנס מאוזן אחת ויצא מאוזן שנייה. לא משתמשים מספיק באל"ף, שתפקידה הוא כמו של קמץ. כותבים 'אטלנטה', במקום אטאלנטה. אז גם על זה אני מסתכל. לכל עיתון יש הסיפורים שלו מהאולימפיאדה, אבל בשביל לקרוא את כל החומר אתה צריך שעה או שעה וחצי. מבחינה אלקטרונית ומבחינה של עיתונות מודפסת, אתה מקבל משחקים אולימפיים עלא כיפאק".
אריק זאבי מעביר את הדגל האולימפי למיכאל קולגנוב, בטקס בבית הנשיא (צילום: מרים אלסטר, 22 ביולי 2008)
התקשורת הישראלית מתמודדת בכבוד עד עכשיו?
"בסך הכל כן, אבל כל זמן שהאתלטיקה לא יצאה לדרך ולא תסתיים אני לא יכול לסכם, כי המומחיות שלי זה אתלטיקה (הראיון התקיים לפני תחילת שידורי תחרויות האתלטיקה). מה שבולט עד עכשיו זה המשלחת הישראלית, שמכוסה כמו שצריך. ישנה השחייה, שהבוס שם זה מייקל פלפס, שכל הזמן כותבים עליו ולאן שלא תלך אתה הולך עם מייקל פלפס, ובינתיים אלה הדברים שמיקדו את תשומת הלב".
חצי אולימפיאדה מאחורינו, למי תעניק מדליית זהב?
"אני חושב שבינתיים התרשמתי מאביעד פוהורילס מ'מעריב'. אני חושב שגם לרון קופמן מגיע. הוא נמצא פה, לא נסע, אבל הוא כותב הכי טוב. זה הקוף. כל הכתיבה שלו וההופעות שלו בערוץ הספורט, אני בהחלט אוהב את ההומור שלו. זה יפה מאוד, ואביעד כותב מאוד יפה".
ומי מהעיתונאים תדיח מהמשחקים?
"לא יודע".
מה עם גרטל?
"לא, לא, גרטל הוא איש מיוחד, בחורצ'יק נורא נחמד, נורא טוב, ואני באמת אוהב אותו. פעם ראשונה נתקלתי בו כשהיה שחיין במשחקי בנגקוק (1966), ואחר כך יואש (אלרואי) לקח אותו (לערוץ 1). הוא מאוד מסור, הוא נהדר, הוא מכיר את המקצוע, אבל באיזשהו מקום לא הולך אצלו העניין של השידורים עם מה שאתה רוצה לשמוע. אני לא יודע אם עד 2012 (אולימפיאדת לונדון) הוא עוד יחזיק מעמד, אבל הפעם הוא מקבל ציון לא כל כך טוב, וזה חבל".
(ההערות בסוגריים הן של של המראיין)
לתגובות והערות: yegerm9@walla.co.il