מתוך הפרוטוקולים של מלחמת יום כיפור, הרמטכ"ל דוד אלעזר לראש הממשלה גולדה מאיר: "קראתי המברק של האיש של צביקה. השדר אוטנטי. בשבילנו זו התראה קצרה מאוד. אם יתקפו בעוד 10 שעות אנו ערוכים באופן מכסימלי עם הצבא הסדיר, אך לא גייסנו מילואים בכלל. עוצמת צה"ל היא 25% סדיר 75% מילואים".
כדאי לזכור את המשפט הזה, שנאמר בבוקר ה-6 באוקטובר 1973. בימים אלה חוגגת גלי-צה"ל 60 להיווסדה, והחגיגה בעיצומה. הרשו לי לקלקל רק לרגע את המסיבה. מה יש? אתם שואלים. ובכן, בכל זאת, 75% מחיילי צה"ל ראויים לכך.
כבר 60 שנה משדרת התחנה ומייצרת את מיטב הכשרונות לרדיו ולטלוויזיה בישראל. מגוון התוכניות עצום. כל פושע מקבל ראיון אינטימי ב"ציפורי לילה". כל אמא מקבלת את קולה בפינה של יום שישי. כל שדר שגדל בתחנה ועבר לערוץ מסחרי מקבל תוכנית אקטואליה. כל אירוע פוליטי זוכה לשעות שידור ארוכות ופרשנויות של חיילים במדים.
כל ראש ממשלה וכל שר אוצר זוכים לראיון עם הכוכב החדש של התחנה שרק שלשום סיים את כיתה י"ב, ורק אתמול גמר את קורס הכתבים. כל מלחמה זוכה כמובן לסיקור של "כתבנו הצבאי", עם פרשנות על אופי המבצע, מטרותיו והישגיו. כתבנו שגדל בבניין ביפו נמצא כמובן "בשטח" ומבין בעניינים האלה מנסיונו הרב.
גלגל"צ הפכה למרכז תרבות ונמצאת במוקד תשומת הלב של הפלייליסט הישראלי. כל זמר חדש ומפיק מוזיקלי מחכים למוצא פיה של התחנה. ים של ביקורת כבר נשפך על בחירת השירים ותרומת התחנה למוזיקה ולעתידם של המוזיקאים הישראלים ועל שיקולים עדתיים ותרבותיים בעייתיים.
חיילי מילואים באימון בצפון הארץ (צילום: מתניה טאוסיג)
אבל תחום אחד לא זוכה בתחנה הצבאית לסיקור. גם לא לתוכנית אחת בשבוע. אין כאן עניין עדתי, תרבותי. אפשר לומר "רק" תחום אחד במרכאות כפולות; רק 75% מחיילי צה"ל, אלה שבמילואים, לא זוכים לכך שבעיותיהם וקולם יישמעו בתחנה הצבאית.
האם זה משום שמפקד גל"צ הפך לדובר צה"ל? האם זו הכפיפות לרמטכ"ל ולשר הביטחון? האם זו הביקורת שיש למילואימניקים מדי פעם כלפי המערכת הממונה על גל"צ? האם זו העובדה שהחיילים הצעירים שנבחרו בסלקציה של קורסי גל"צ לא מכירים את עולם המילואים? כל התשובות נכונות כנראה. התוצאה היא אחת – בגל"צ לא מסקרים את בעיות המילואימניקים.
לא סיקרו את המאבק על הביטוח לחיילי המילואים (כרמלה מנשה מקול-ישראל היתה שם בכל בוקר של דיונים), לא את המאבק על חוק המילואים של ארגוני המילואים. פעם בכמה חודשים עוצרת ניידת "קולה של אמא" ביחידת מילואים ושולחת ד"שים. זהו. בגל"צ לא מסקרים כיום את המאבק על יישום החוק ועל ההתנגדות לכרסום בסעיפיו. לכתבנו הצבאי אין מספרי טלפון של נציגי ארגוני המילואים העוקבים אחר עשרות סעיפים ובעיות של אנשי המילואים שנידונים כיום בכמה ועדות בכנסת.
לא שמעתם בגל"צ על בעיות האימונים והציוד לפני מלחמת לבנון השנייה, אף שמילואימניקים צעקו מיד אחרי מבצע חומת-מגן שהמצב קטסטרופה. לא שמעתם על כך שדובר צה"ל מסביר שצה"ל החיל גיוס סלקטיבי לשורות הצבא אף שמעולם לא אושר מהלך כזה בכנסת. המילואימניקים צעקו, אבל מי בגל"צ שומע. לא שמעתם שדובר צה"ל מכנה את ארגוני המילואים "שתדלנים" ומשכתב את ההיסטוריה של מאבק המילואים כאשר הוא מייחס את חקיקת חוק המילואים לקציני המילואים הראשיים לדורותיהם.
כמי שנכח בכמה פגישות עם אנשי גל"צ ומפקדי גל"צ, כדי להעביר את המסר שיש לתת מקום גם לקולם של אנשי המילואים, אני יכול להעיד שנתקלנו באטימות וחוסר חשק. נערים בני 18 אמרו לנו שהם משדרים אל חיילי הסדיר, בלי להכיר את ההיסטוריה המדממת של מדינת ישראל.
הבעיה הקשה בכל העניין היא שהכוכבים גדלים ועוברים עם אותו יחס ואותה תודעה לערוצי השידור הארציים הגדולים, וגם שם נמשכת ההתעלמות ממצבו של איש המילואים. זה הרי מה שהם למדו בבית-הספר הטוב ביותר של התקשורת הישראלית.
אז הנה תזכורת מהרמטכ"ל דוד אלעזר ז"ל: "עוצמת צה"ל היא 25% סדיר 75% מילואים". בשטח. כן בשטח. אולי עוד 60 שנה מישהו יבין.
איתי לנדסברג הוא חבר בפורום המג"דים, מח"טים וטייסים במילואים