ורים שהם פוגעים בהם, אסונות טבע משמעותם מחיר עצום בחיי אדם, בכסף ובמשאבים. לתקשורת אסונות טבע הם חומר סיקור מן המעלה הראשונה. מבחינה תקשורתית, אסונות טבע מתחלקים לצפויים ובלתי צפויים. הסופה "סנדי", שהיכתה בימים האחרונים בחוף המזרחי של ארה"ב, והוריקן "קתרינה" מאוגוסט 2005 שייכים לסוג הראשון. שישה ימים לפני שהיכתה בארה"ב, ידעו המפות המטיאורולוגיות לספר את סיפורה של "סנדי". לאמצעי התקשורת היה די זמן להתארגן. הצונמי שפגע בדרום-מזרח אסיה בדצמבר 2004 וזה שפגע ביפן במרץ 2011 שייכים לסוג השני.
ואולם, הניסיון מלמד שגם כאשר מדובר באסונות טבע מהסוג שלאמצעי התקשורת יש שהות להתכונן אליהם, עיתונות האזרחים המבוססת על המדיה החברתית מכה אותם שוק על ירך. אין זה מפתיע. יש גבול למספר כתבי וצלמי הטלוויזיה ולמקומות שהם יכולים להיות בהם בעת ובעונה אחת. זו מתימטיקה פשוטה. האזרחים, לעומת זאת, נמצאים בכל מקום. שם הם גרים; "בכל מקום", ובכלל זה אזורים מוכי אסון. כל שעליהם לעשות הוא לשלוף מצלמה ולתעד את העץ שנפל להם על המכונית, את הבית שעולה באש, את הסכר שנפרץ. הם ממילא שם.
צילום מסך: אינסטגרם
צילום מסך: אינסטגרם
מנכ"ל אינסטגרם, האפליקציה הפופולרית שנמכרה לפייסבוק תמורת מיליארד דולר באפריל השנה, טען כי בשיא הסערה, העלו המשתמשים באפליקציה עשר תמונות מדי שנייה עם התג Sandy#. לדבריו, "רוב התמונות מציגות אנשים שמתכוננים לסופה ותמונות שצולמו מחוץ לבית". כמה שעות לאחר שהסופה תקפה את החוף המזרחי נרשמו יותר מ-244 אלף תמונות שהועלו לאינסטגרם תחת התג הזה, כ-144 אלף תמונות נוספות תחת התג Hurricanesandy#, ו-23 אלף תמונות נוספות שנשאו את שם החיבה שהאמריקאים העניקו לסופה, Frankenstorm#.
צילום מסך: אינסטגרם
צילום מסך: אינסטגרם
השימוש באינסטגרם פופולרי באירועים מסוג זה כיוון שאסונות טבע הם גן שעשועים עבור צלמים אפילו יותר משהם עבור עיתונאים. ותמונות, כידוע, שוות יותר מאלף מלים כל אחת. אלא שכאן העניינים מתחילים להסתבך. האם שתי התמונות שלמעלה שוות יותר מאלף מלים? באחת רואים את הסופה עומדת לתקוף את מנהטן, ובשנייה נצפה כריש השוחה להנאתו בחצר בית מוצף.
שתי התמונות מזויפות. הן תוצר של עבודה מתוחכמת, פחות או יותר, בתוכנת עיבוד תמונות. למרות זאת הן הופצו ברשתות החברתיות כתמונות אמיתיות לחלוטין. ממילא כל התמונות הפכו לחשודות כמזויפות. מהרגע שאתה מבין שמהתלים בך, ובעיקר עד כמה קל להתל בך, מה שהיה אמור להיות אותנטי כמובן מאליו (תצלום בחשבון פרטי של משתמש ברשת חברתית) הופך באחת לחשוד. האם מה שמצולם בתמונה באמת היה במציאות? האם התמונה באמת צולמה היכן שמוצהר כי צולמה? ומה באשר למועד הצילום?
שאלת האותנטיות אינה נחלתו של מידע ויזואלי ברשתות החברתיות בלבד. משתמש טוויטר בשם comfortablysmug@ פירסם "מבזק" שבו טען בין השאר כי קומת המסחר בבניין הבורסה האמריקאית הוצף לחלוטין, כי מערכת החשמל במנהטן שבקה ושאר טענות בדבר האסונות ההולכים ומצטברים בעיר ניו-יורק. כמה מהדיווחים, כמו זה הנוגע להצפת הבורסה, הצליחו להשתחל אל דיווחיהם של אמצעי התקשורת המסורתיים, CNN למשל. רק בחלוף שעות הגיעה ההכחשה מהבורסה.
צילום מסך: טוויטר
צילום מסך: טוויטר
מתברר שהרוב המוחלט של הדיווחים האלו היה המצאה של מי שעומד מאחורי חשבון הטוויטר, שאשנק טריפאתי (Shashank Tripathi), אנליסט שעובד בקרן גידור ומנהל הקמפיין של מועמד רפובליקאי לבית-הנבחרים האמריקאי. תחילה הכחיש את כל הנטען נגדו ואף צייץ שהוא מחכה להתנצלות מאתר באז-פיד, שהוציא אותו מארון האנונימיות, אך כעבור כמה שעות פירסם ציוץ נוסף ובו התנצל על הדיווחים השגויים והודיע על התפטרותו המיידית מתפקידו כמנהל הקמפיין.
יש לציין שבאסונות טבע קודמים כמעט שלא נשמעו תלונות על דיווחים כוזבים או תמונות מזויפות, ואם תמונות שכאלו הופיעו, הרי שהן צצו כמה ימים לאחר האירוע כממים משעשעים. אז מה אפשר ללמוד מכל זה?
ראשית, שככל שהזמן חולף, שירותי המדיומים החברתיים השונים הופכים לחלק מהרוטינה התקשורתית הלגיטימית. אם הבחירות לנשיאות של 2008 הפכו את פייסבוק למכשיר לגיטימי, והמהומות באיראן והצונמי ביפן עשו אותו הדבר לטוויטר, הרי ש"סנדי" נתנה את חותמת ההכשר לאינסטגרם. בחלוף השנים האזרחים נעשים מצוידים ביותר ויותר פלטפורמות טכנולוגיות המאפשרות להם לדווח בזמן אמת על אירועים שהם עדים להם, והדיווח הזה הופך חי וצבעוני משנה לשנה.
צילום מסך: אינסטגרם
צילום מסך: אינסטגרם
ואולם "סנדי" מלמדת אותנו שני לקחים תקשורתיים נוספים. הראשון הוא שבעוד שהעידן הדיגיטלי מעניק לנו כלים לדיווח, הוא גם מעניק כלים לזיוף הדיווח. אם בעבר צילום תמונה היה עניין מסובך ויקר, אך כך גם זיופה, כיום שתי הפעולות גם יחד הפכו פשוטות, קלות וזולות.
הלקח השני הוא שעיתונות אינה מבוססת רק על היכולת הטכנית לדווח בזמן על אירועים. למונח "עיתונות" נלווה סט של פרקטיקות חברתיות ותרבותיות, ערכים כמו "אמינות", "יושרה", "הצלבת מקורות" וכדומה. בזמן ש"סנדי" היכתה, מערכת החשמל ואפילו כמה ממערכות התקשורת התמוטטו, וטוויטר הפכה לפלטפורמה תקשורתית חשובה. אין פלא שרבים סבורים בטעות שהיא גם פלטפורמה אמינה.
אלא שאמינות היא פועל יוצא של זהות המשתמש בפלטפורמה. בעוד שבכלי התקשורת המסורתיים יש לעיתונאים פנים ושמות, ובעיקר שיטות ומסורות שנועדו לצמצם ככל הניתן טעויות והטעיות, בפייסבוק, טוויטר ובאינסטגרם כל אחד הוא המו"ל, העורך, הכתב, המגיה והמפיץ של עצמו. התקשורת המסורתית הולכת ומאמצת את הערכים של הרשת החברתית. לא בטוח שערכי התקשורת המסורתית מפעפעים אל הרשת החברתית.