הסדרה "תקוות גדולות" (יוצר: דוד דרעי, מוקרנת בערוץ 8) מבקשת לתעד את קריסתו של ענף העיתונות בישראל ומתמקדת בסיפורו של "חדשות", עיתון שהרים תרומה מרכזית להתפתחותה של שפה עיתונאית חדשה בישראל.
חלק ניכר מתחילתו של הפרק הראשון בסדרה מוקדש לחיפושים שעורכים העיתונאים השונים שעבדו בעיתון אחרי גזירי כתבות ותצלומים. לעתים הם עושים זאת במקלט בביתם הפרטי, לעתים בבוידעם, לעתים בבניין משרדים עלום. באמצעות שיירי העיתון שהם מוצאים, מגוללים הכותבים והסדרה את סיפורו של "חדשות". בהמשך הפרק מחפש (ללא הצלחה) הצלם אלכס ליבק, חתן פרס ישראל, חומרים עיתונאיים הנוגעים לתצלום שהצית את פרשת קו 300. בעודו בולש אחר החומרים שמאוחסנים בארכיון עיתון "הארץ", מזהירה אותו אחת העובדות מפני הפשפשים ששורצים בארגזים שמוקדשים ל"חדשות". הארגזים הללו נותרו באי-סדר שבו הועברו ל"הארץ" עם קריסת אחיו הצעיר והצהוב ב-1993.
החיפוש הקדחתני אחר גליונות העיתון מעניק לעלילת הפרק הראשון נופך בלשי ומייצר תנופה נארטיבית, אבל החיפוש בעליות-גג ובמרתפים אחרי עיתון חשוב ורב-תפוצה כאילו מדובר היה בתמליל דיון סודי ביותר של השב"כ חושף שלא מדעת מחסור חמור בתשתית שימור המידע והתרבות בישראל: העדרו של ארכיון עיתונות שבאמצעותו ניתן יהיה לשמר ולהנגיש למטרות חינוך, מחקר, עיתונות, ממשל ומסחר את הטקסטים הרבים שייצרו ומייצרים ארגוני חדשות בישראל.
חשוב לציין שהקושי נוגע לא רק לחיפוש אחרי גליונות עיתוני דפוס משנות ה-80 ה"רחוקות". לפני כמה שבועות ביקש סטודנט לחקור את סיקור מחאת קיץ 2011 במהדורות החדשות הכלכליות בטלוויזיה. הוא גילה שסיקור האירוע שהתרחש לפני שנתיים וחצי אינו נגיש באתרי הערוצים או במאגר אקדמי מתאים באופן שיאפשר חיפוש שיטתי, זאת בעידן שבו כל ארגוני החדשות מפיקים ומשמרים את כתבותיהם באופן דיגיטלי. התלמיד ויתר על המחקר בנושא.
אלכס ליבק, מתוך הסדרה "תקוות גדולות"
בעוד שבמדינות אחרות הקימו חברות מסחריות וגופים ציבוריים מאגרים לשמירת טקסטים חדשותיים, בישראל קיימים מאגרים ספורים בלבד לשימור התוצרים של ארגוני החדשות. חריג מבורך הוא אתר "עיתונות יהודית היסטורית" שמפעילים במשותף הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל-אביב. מאגר זה מאפשר גישה מקוונת לעיתונות היסטורית יהודית בשפה העברית ובשפות אחרות, וחוזקו בעיתונות מתקופת היישוב. ואולם, נעדרת ממנו עיתונות משני העשורים האחרונים, והוא אינו מכיל כלל עיתונים מרכזיים דוגמת "ידיעות אחרונות" ו"הארץ".
מעבר לכך, הנגישות למאגרים של עיתונים ספציפיים מוגבלת, ופעמים רבות נדרש עבורה תשלום גבוה. בזירת חדשות הטלוויזיה מצב העניינים חמור אף יותר. ההתערערות הכלכלית של תעשיית העיתונות, שמתוארת ב"תקוות גדולות", מחריפה את הצורך במאגרים, הן כמקור הכנסה פוטנציאלי לארגוני החדשות והן כמנגנון שיבטיח שתוצרי התרבות הללו לא ייעלמו כפועל יוצא של שינויים מבניים בארגונים שבהם הופקו.
מבקר הטלוויזיה של "הארץ", מורן שריר, ציין ש"תקוות גדולות" "נוטה לקפוץ בין נושאים וקשה להבין מה עיקר בה". ייתכן שהמחסור במאגר עיתונות נגיש תרם לקושי של הסדרה לתאר באופן עקבי את הסיפור המורכב של משבר העיתונות בישראל, כיוון שליוצרי הסדרה לא היתה נגישות רציפה לטקסטים חדשותיים ויכולת חיפוש שיטתית בהם. העדר מאגר כזה של עיתון "חדשות" ושל ארגונים עיתונאיים אחרים מונע מחוקרים ותלמידים לערוך את המחקרים שהיו מספקים תשתית היסטורית, כלכלית ותרבותית לתיעוד הפופולרי והחשוב שמבקשות סדרות דוגמת "תקוות גדולות" לייצר.
משיחות עם מומחים לתיעוד ולדיגיטציה של מידע עולה שהחסמים כיום אינם טכנולוגיים ואף אינם כספיים, אלא בעיקר משפטיים. כמה מארגוני החדשות – ציבוריים ופרטיים כאחד – אינם מסכימים לפתרון שיעניק נגישות לתוצרים שהפיקו. במקרה הציבורי הסירוב חמור במיוחד, כיוון שהמידע שהופק מומן בעיקרו על-ידי משלמי האגרה.
ללא מאגר או מאגרי עיתונות נוחים לשימוש ייאלצו חוקרים, עיתונאים, משפטנים ואזרחים מהשורה להשליך את יהבם על הארכיונים האישיים של ותיקי העיתונות, על מיקרופילמים וכרכים מודפסים השמורים בכמה ספריות או על מכרים שיעניקו להם גישה חשאית למאגרי המידע הפנימיים של המערכות. מאגר ציבורי יאפשר חיפוש ואיתור של תוכן עיתונאי באופן שיפצה את בעלי זכויות היוצרים בהתאם למטרות השימוש.
החיפוש בבוידעם אולי רומנטי, אבל הוא יותיר חלק ניכר מהמורשת ההיסטורית של מדינת ישראל להתפורר לאטה בעליית-הגג.
ד"ר רועי דודזון הוא מרצה בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה