משבר (1)

צירוף של שלושה משברים תדמיתיים המציבים באור מורכב כמה ממושאי הסיקור המועדפים על העיתון החינמי הנפוץ "ישראל היום" מספק הבוקר הזדמנות נוספת לבחון את האופן שבו פועל הגוף הזה להגנה על קרוביו.

העילה הראשונה למתקפת המגננה של "ישראל היום" היא חשיפה של כתבת "גלובס" לילך ויסמן, שבאה במגע עם מסמכים ולפיהם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו החזיק בשנים 1999–2003 חשבון בנק באי ג'רזי, מקלט מס ידוע. נתניהו, על-פי ויסמן, החזיק בחשבון החוקי לאחר שפרש מכהונתו הראשונה כראש ממשלה ובתקופה שבה כיהן כשר אוצר ושר חוץ תחת אריאל שרון. על פני שני עמודים מפרטת ויסמן כמה מתנועות הכספים שבוצעו בחשבון וסוקרת את אומדן הונו של נתניהו.

בלשכת ראש הממשלה מאשרים, אם כי בלשון עמומה, כמה מהפרטים שחשפה ויסמן, ונוקטים בטיעון שלפיו המעשים ראויים משום שאינם פליליים. "גם הפעם נסיונכם להטיל דופי בראש הממשלה נתניהו אינו תואם את העובדות", נכתב בתגובת נתניהו. "מדובר בחשבון שכבר אינו פעיל מ-2003. בשנת 1999, אחרי סיום כהונתו הראשונה של רה"מ נתניהו, נעשתה באמצעותו השקעה שלא היה בה שום יתרון מס מול ישראל. החשבונות והפקדונות בו דווחו באופן מלא לרשויות בישראל, כולל לרשויות המס בישראל, והוא נכלל גם בהצהרות ההון שהגיש רה"מ לרשויות בישראל".

מהשוואת תגובתו של נתניהו לשאלות שהפנה אליו "גלובס", המצורפות לדיווח, ניתן להבין איזה מידע אין ברצונו לחלוק עם הציבור (ואולי גם איזה סוג של מידע לא הצליחו בעיתון הכלכלי לאמת ולהכשיר לפרסום): "מתי פתח נתניהו את החשבון"; "מתי נסגר?" (אם בכלל); "האם ניתן דו"ח שנתי כנדרש?"; "האם שולמו המסים בישראל במועדם?"; "האם נעשה, במועד כלשהו, הסדר בדיעבד? ו/או האם נעשה הסדר ושולמו המסים בדיעבד?".

ראש הממשלה בנימין נתניהו נואם בכנס של המכללה לביטחון לאומי. ירושלים, אתמול (צילום: פלאש 90)

סטלה קורין-ליבר, בטור פרשנות הנדפס לצד חשיפתה של ויסמן, מדגישה גם היא כי עצם העובדה שנתניהו החזיק חשבון בנק בטריטוריה שהיא מקלט מס אינה מנוגדת לחוק הישראלי, אך מזכירה כי החזקתו של חשבון מסוג זה מחייבת את בעליו לדווח עליו בדרכים שונות לרשויות המס בישראל (כפי שלטענת נתניהו אכן עשה).

אם כך, על מה הרעש? "הבעיה המרכזית היא ציבורית", כותבת קורין-ליבר. "האם ראוי שאדם שהיה ראש ממשלה, אחר-כך שר אוצר ושוב ראש ממשלה ושר-על כלכלי; אדם שהוביל את כלכלת ישראל במשך כ-15 שנים, יחזיק חשבון במקום שמזוהה כמקלט מס? זה בהחלט עלול להיראות רע".

ב"הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"מקור ראשון" רוכבים על הגילוי של "גלובס" ומדווחים עליו בהרחבה. ב"דה-מרקר" כותב צבי זרחיה על מה שמצטייר מדיווחו כרקע אפשרי להימנעותו של ראש הממשלה מציון המועד שבו נסגר חשבונו במקלט המס, אם נסגר. ב"ידיעות אחרונות" מודגש בדיווח על חשבון האוף-שור כי בלשכת ראש הממשלה "סירבו לומר אם ראש הממשלה סגר אותו".

איתמר אייכנר, החתום על הדיווח ב"ידיעות אחרונות", מסביר לקוראים כי "המשמעות של החזקת חשבון כזה היא שמעבר לכמה אלפי דולרים ששילם על פתיחת החשבון, ועמלה שנתית של 70 דולר, נתניהו יכול היה לקבל הכנסות לאותו חשבון בלי לשלם עליהן כל מס – ובאופן חוקי".

תגובת נתניהו כפי שהיא נדפסת ב"ידיעות אחרונות" מתעלמת מהתרחיש שמציע אייכנר, ולפיו החשבון איפשר לראש הממשלה, לו רצה, לא לשלם מס הכנסה על הכנסות ממשכורת או מתשלומים חד-פעמיים, כמו למשל תשלומים שקיבל עבור הרצאותיו בעת שלא כיהן בתפקיד ממלכתי. "עד שנת 2003 כל הריביות מחו"ל היו פטורות ממס, והצעד נעשה משיקולים של תשואה", נכתב בתגובה שנמסרה מלשכתו של נתניהו.

"אין ספק שמה שמיוחס לבנימין נתניהו אינו מעשה פלילי. גם לא קרוב לכך", מזכיר גד ליאור בטור פרשנות המספק לו הזדמנות לעקוץ את ראש הממשלה על רקע טענותיו לנקיון כפיים. "הוא עצמו הכריז בשנת ה-50 למדינה על הרפורמה במטבע חוץ, שלפיה מותר לאזרח ישראלי להוציא כספים בכל סכום לחו"ל וגם לפתוח מעבר לים חשבון בנק", כותב ליאור.

החדווה שבה מדווחים ב"ידיעות אחרונות" על הגילוי של "גלובס" מזמנת הופעת אורח לא שכיחה בעיתון שבו נהוגות רשימות שחורות ולבנות של פוליטיקאים: ח"כ שלי יחימוביץ', שמתחה בעבר ביקורת חריפה על העיתון והושמצה לא אחת (ובאופן לא ענייני) על-ידי בכיר עיתונאיו. "תהום ענקית פעורה בין הנורמות של נתניהו ובין הציבור שהוא מתיימר לייצג", מצוטטת יחימוביץ' על-ידי אייכנר.

ב"ישראל היום" נדחק הדיון בחשבון החוקי של נתניהו לעמ' 13, שרובו מוקדש לטור הגנה מאת חזי שטרנליכט, הסמכות העליונה לעניינים כלכליים בעיתון זה ("זה עוד ניגוח פוליטי די מכעיס ומקומם"). מתחתיו מופיע תקציר של המידע שהובא ב"גלובס" (ש"מרח את הסיפור על שלושה עמודים"), בצד תגובתו המפורטת של ראש הממשלה, התופסת חלק ניכר מהידיעה (בניגוד לאופן שבו טופלה תגובת נתניהו בשאר העיתונים, ב"ישראל היום" מוצגים כמה מפרטי התגובה כעובדה).

בפתח החלק האינפורמטיבי של העיסוק בחשבון האוף-שור, שבו מדווחים זאב קליין ושלמה צזנה על הדיווח שהופיע ב"גלובס", מושתל סילוף בוטה של המידע: בדיווח המקורי של ויסמן נכתב בפירוש כי נתניהו החזיק בחשבון גם כאשר כיהן כשר חוץ ושר אוצר; למעשה, מידע זה נכלל כבר בשורה הפותחת את כתבתה. אף על פי כן, קליין וצזנה קובעים כי על-פי אותו דיווח, ראש הממשלה החזיק בחשבון החוקי והלגיטימי "בעת שהיה אזרח מן השורה בין סיום כהונתו כראש ממשלה ולפני ששימש שר אוצר בממשלות בראשות אריאל שרון", וטוענים כי כך פורסם ב"גלובס".

זהו מידע שאינו אמת, החוטא לדיבר הראשון של החינמון ("לומר את האמת, ישר ולעניין"). עורכי "ישראל היום", המצהירים בדיבר הרביעי שלהם כי הם מחויבים לבדוק עובדות – "ואם טעינו נתקן" – חטאו הפעם לסטנדרט שהציבו לעצמם. כפי שקורה בדרך כלל כשהם עושים זאת, המידע המטעה שפירסמו בעיתונם מציג את מושא סיקורם והערצתם המרכזי באור חיובי, ואת אלה המפרסמים עליו מידע שחשיפתו אינה נוחה לו באור אחר.

משבר (2)

הכותרות הראשיות של כל העיתונים נכבשות הבוקר על-ידי פרשה שהיתה נתונה עד כה תחת צו איסור פרסום, צו שבו כירסמו בהתמדה בימים האחרונים כמה מכלי התקשורת, ובראשם "הארץ" וערוץ 10. הפרשייה המפותלת וחוצת היבשות, שהוגדרה ב"הארץ" ככזו ש"מטלטלת את צמרת המשטרה" ובפי דוברי משטרת ישראל ככזו שאינה באמת מטלטלת את צמרת המשטרה – התבררה, ובכן, ככזו שאכן מטלטלת את צמרת המשטרה.

"טלטלה במשטרה: הלוחם מס' 1 בפשע המאורגן השעה עצמו בעקבות החשדות נגדו. הרב פינטו: ניצב ארביב קיבל טובות הנאה", קוראת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "ניצב מנשה ארביב חשוד בקבלת טובות הנאה ממקורבי הרב פינטו", מודיעה גם הכותרת הראשית של "מעריב". ב"הארץ", שעתירה מטעמו, מטעם חדשות ערוץ 10 ומטעם "ידיעות אחרונות" הביאה להסרה חלקית של איסור הפרסום על פרטי הפרשה, מודיעה הכותרת הראשית כי "מח"ש חוקרת מידע שלפיו מפקד להב [ארביב] קיבל טובות הנאה מאנשי הרב פינטו".

הרב יאשיהו פינטו, 2012 (צילום: יוסי זליגר)

כתבי העיתון גידי וייץ, אמיר אורן ויאיר אטינגר מספקים שלל של פרטים, הערכות ופרשנויות על הפרשה המסועפת, שבה עדיין פרטים מוכמנים רבים. יניב קובוביץ ויהונתן ליס, החתומים על הידיעה הראשית ב"הארץ", מזכירים את קשריו של הרב יאשיהו פינטו עם חבר הקונגרס האמריקאי מייקל גרים, שנחקר בארצות-הברית בחשד למעורבות בפלילים (ובכלל זה סחיטתו של פינטו, שבעטיה פנה הרב לחבר הקונגרס ושילם לו כספים).

"כאשר החל ה-FBI לחקור את הפרשה נתן פינטו עדות, בה טען כי מהרגע שהפך גרים לחשוד בפרשה, החלו שוטרים בכירים וכן שר לשעבר לנסות ולהוריד את פינטו מהעדות נגד גרים", כותבים קובוביץ וליס, אך לא נוקבים בשמותיהם של האנשים שלטענת פינטו לחצו עליו למשוך את עדותו. גם ב"ידיעות אחרונות" לא נוקבים בשמותיהם, אך מנסים למלא את החלל בעלילה באמצעות רקע כללי על קשריו של חבר הקונגרס גרים עם אישים ישראלים ידועים – עם או בלי קשר לפרשה הנוכחית.

בידיעה, שעליה חתומים "צח שפיצן וכתבנו בוושינגטון", מוסבר לקוראים כי גרים הוא "רפובליקאי פרו-ישראלי שמחשיב את עצמו ידיד אישי של כמה וכמה פוליטיקאים ישראלים – ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו". לידיעה מצורפת תמונה של חבר הקונגרס החשוד בפלילים במהלך ביקור בכותל המערבי, תמונה שבה הוא לוחץ את ידו של הנשיא שמעון פרס, ותמונה נוספת, שבה הוא לוחץ את ידו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

ניצב מנשה ארביב מתחבק עם המפכ"ל, רב-ניצב יוחנן דנינו. 16.9.13 (צילום: גדעון מרקוביץ)

ב"ישראל היום", שופרו של נתניהו, מתנהגים בהתאם. כמו בשאר העיתונים, גם ב"ישראל היום" מעניקים לפרשה את הכותרת הראשית ומבליטים את המעשים המיוחסים למפקד הבכיר ארביב. בניגוד לשאר העיתונים, ב"ישראל היום" לא חולקים עם הקוראים את המידע מעורר העניין בנוגע לטענתו של פינטו שלפיה בכירים במשטרת ישראל ושר בכיר לשעבר לחצו עליו למשוך את עדותו נגד חבר הקונגרס האמריקאי.

מאפיין נוסף של הדיווח ב"ישראל היום" (אפרת פורשר, אבי כהן ועדנה אדטו) הוא מיעוט פרטים. כפי שקורה לעתים קרובות כשנדחק עיתון זה לדווח על פרשות מתוקשרות שאינן נוחות לעורכיו, ובדומה לסיקור פרשת חשבון האוף-שור של נתניהו הבוקר, הדיווח של "ישראל היום" על פרשת פינטו-ברכה-ארביב-גרים (שם זמני) כולל רק שבריר מהמידע המופיע בדיווחיהם של העיתונים האחרים ומינון מוגבר של ציטוטים מפי אלה הטוענים כי רוב מהומה על לא מאומה (המשטרה, המפכ"ל יוחנן דנינו, ארביב). כך עשו שם גם אתמול.

נוסחה זו ראוי שתילמד ביום מן הימים בבתי-ספר למקצועות התקשורת (לאו דווקא במחלקות לעיתונאות).

משבר (3)

בהמשך "ישראל היום", בעמוד המוקדש לטאטוא הנשורת הדיפלומטית שעוררה חשיפת התבטאותו של שר הביטחון משה יעלון, שאינו מאמין בתהליך השלום וטוען כי שר החוץ האמריקאי לוקה במשיחיות אובססיבית, העורכים (באמצעות פובליציסט רב-תכליתי המעניק משירותיו לעיתון) מוצאים לנכון לנזוף במתחרים ולהכתימם כמשתפי פעולה עם האמריקאים.

שר הביטחון משה יעלון מתייצב בפני התקשורת, בשבוע שעבר (צילום: פלאש 90)

"העיתון 'ידיעות אחרונות', שפירסם את דברי יעלון בניגוד לכללים הבסיסיים ביותר של אתיקה עיתונאית, שירת נאמנה את לחצי הממשל האמריקני, שיתוף פעולה מטריד בימים של מבחנים לאומיים מורכבים", מאשים חיים שיין במאמר שכותרתו היא "'ידיעות' בחרו: ארה"ב".

הדיון על סתירה אפשרית בין מעשהו של חושפו של יעלון, העיתונאי שמעון שיפר, לבין כללי האתיקה העיתונאית הוא דיון ראוי. קצת מגוחך לקיימו מעל דפיו של עיתון שעצם קיומו הוא תקלה אתית מתמשכת. מי שמעוניין בדוגמית נוספת מקצה סנפיריה של אותה תקלה יוכל לעיין בהמשך טורו של שיין, על דימוייו הרגשניים, הפתוס המוגזם והלשון הערטילאית שלו, המזכיר באופיו נאומים שנכתבים עבור ראשי ממשלה, לאו דווקא מהנאורים שבהם, ולא בהכרח טורים בעיתון.

הנה: "יש רגעים שבהם אומה ניצבת כאיש אחד מאחורי הנהגתה ומודיעה לעולם כולו כי איש לא יכופף את בניה ובנותיה. מדינת ישראל קמה בסערת קרבות ותמשיך לשקוד על שלום אזרחיה עד אשר שכניה הקרובים וידידיה הרחוקים יבינו שעם ישראל, העתיק שבעמים שעדיין קיימים, ארוג מסיבי משי ופלדה".

סיבי המשי, כותב שיין, נועדו לאלה החפצים בשלום; סיבי הפלדה, הוא מזהיר, ילמדו לקח את "כל מי שינסה לפגוע בבטחוננו ובעתיד ילדינו".

שני עמודים קדימה מבקש דן מרגלית להניח לשר הביטחון. במשפט הסיכום של טורו מוסגר כי כמו יעלון, גם הפרשן הבכיר של "ישראל היום" סבור כי מאמציו של מזכיר המדינה האמריקאי להכרעת "הגישור הישראלי-פלשתיני" משולים לדבר מה מתחום ההפרעות הכפייתיות. "משאת חייו", מכנה זאת מרגלית בלעג, ולא, נאמר, משימה שהוטלה על השליח הבכיר, ועל קודמיו לפניו, על-ידי נשיא ארצות-הברית של אמריקה, לצורך קידום האינטרסים של ארצו ושל בעלת-בריתה המרכזית במזרח התיכון כחלק ממאמצים משותפים הנמשכים זה יותר משני עשורים.

ייתכן שזוהי דעתו האישית של מרגלית, עיתונאי ותיק הנוטה בשנים האחרונות ליישר קו עם מאמצי ההסברה של משרד ראש הממשלה (על-פי טורו, המשבר הדיפלומטי הנוכחי מטופל על-ידי גוף זה). ייתכן שזה מה שהוא באמת חושב, ושמלכתחילה נבחר לשמש פרשן ב"ישראל היום" בשל דעותיו המסוימות. עם זאת, לא ניתן לשלול גם את האפשרות ההפוכה, ולפיה דעותיו המסוימות נבחרו משום שהוא משמש פרשן ב"ישראל היום".

אריק

"אהבת הבשר של אריאל שרון תוארה לרוב בהתפעלות, כעוד סממן גברי. מה שכמעט לא דובר הוא מחלת השיגדון (גאוט) שממנה סבל, הקשורה לכך ישירות", נכתב בכותרת המשנה לטורה של רחל טלשיר במוסף "גלריה" של "הארץ", המוקדש השבוע לנקניקים, המבורגרים, אווזים שלמים וכיוצא באלו מאכלים שעברו דרך פיו וקיבתו של ראש הממשלה המנוח בימי חייו.

איפול

ב"מעריב" מדווח אריאל כהנא על התפתחות נוספת בפרשייה נוספת שממנה מצטייר ראש ממשלת ישראל ככזה המעוניין למנוע מידע מהציבור. "איפול שהטיל נתניהו מונע מנפגעי טרור לתבוע כסף איראני שהושקע בישראל", נכתב בכותרת הידיעה, המוקדשת לטענותיהם של יהודים אמריקאים התובעים את איראן בגין הרג קרוביהם במתקפת טרור שאירעה בירושלים ב-1997.

התביעה, שהוגשה בשיתוף עם ארגון שורת-הדין, היא אחת משורה של תביעות שבמסגרתן נעשה שימוש במידע מודיעיני ישראלי בנוגע לזהותם של מממני פעולות טרור כדי לתבוע מהם פיצויים – מהלך שנתמך בעבר על-ידי הממשל הישראלי והוליד את "פרשת הבנק הסיני".

על-פי דיווחו של כהנא ב"מעריב", קבוצה של נפגעי טרור דורשת כעת ממדינת ישראל לחלט כספים איראניים המוחזקים לכאורה על-ידי קצא"א – חברה ממשלתית האחראית מטעם מדינת ישראל, בין היתר, על מערך מסועף של צינורות נפט. "הם התבססו על פרסומים שלפיהם קצא"א מעבירה כספים לחברת הנפט האיראנית משום שהשקיעה בשעתה סכומים גדולים בהקמת הצינור שמפעילה קצא"א עד היום", כותב כהנא.

"פעילותה של קצא"א נתונה תחת מעטה סודיות כבד, ואף שמדובר בחברה ממשלתית, אין ברשם-החברות מידע על הכנסותיה", הוא מוסיף. על-פי הדיווח, מעטה סודיות זה הוכבד לאחרונה, בעקבות הוראתו של ראש הממשלה להטיל חיסיון על "כל מידע הנוגע לכספים שתובעת איראן מחברת קצא"א", בנימוק שלפיו "מסירת המידע המבוקש עלולה לפגוע במדינה וביחסי החוץ שלה".

"הקיצוץ בתקציב הביטחון"

יוסי יהושוע, כתב "ידיעות אחרונות" לענייני צבא, ממשיך לדווח לקוראיו על השלכות "הקיצוץ בתקציב צה"ל", על אף שרק לפני כשלושה שבועות דיווח לקוראים כי במקום קיצוץ זכה צה"ל דווקא בתוספת תקציבית.

יהושוע, שאתמול דיווח כי "הקיצוץ בביטחון נמשך", חתום היום על דיווח מדיון שנערך באחת מוועדות המשנה של הכנסת, ובו הופצו נתונים על פיטורים וקיצוצי תקנים בצה"ל. יהושוע אינו מסביר לקוראי "ידיעות אחרונות" כי פיטורים אלו אינם חלק מקיצוץ כללי שנעשה בתקציב הביטחון, או בתקציב צה"ל, אלא ניסיון לשנות את החלוקה הפנימית בתקציב זה, שדווקא גדל.

חיילים ישראלים משתעשעים בשלג ברמת-הגולן. 12.12.13 (צילום: פלאש 90)

ידיעת תצלום בלעדית

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעת תצלום בלעדית שבה נראים יו"ר בנק לאומי דוד ברודט, מנכ"לית הבנק רקפת רוסק-עמינח וראש עיריית תל-אביב–יפו רון חולדאי, שהצטלמו יחד באירוע שנערך בחסות הבנק. על הידיעה חתומה הכתבת אתי אברמוב (אברמוב חתומה הבוקר גם על ידיעה יחצנית המתפרסמת בשער האחורי של העיתון, ומקדמת מיזם משותף של הוצאת ידיעות-ספרים עם גוגל וחברת 20th Century Fox).

ידיעת תצלום לא בלעדית

שני עמודים לאחר הידיעה על הבנקאים וראש העיר מתפרסמת ידיעת תצלום נוספת, מאת הכתב דני אדינו אבבה, המוקדשת למבצע צדקה של הקרן-לידידות, שלה שיתוף פעולה פרסומי-תוכני מתמשך עם "ידיעות אחרונות". בתצלום נראה הרב יחיאל אקשטיין, נשיא הגוף הפילנתרופי, כשהוא מאזין בקשב רב ל"שני קשישים" (שמותיהם אינם מוזכרים, אך פניהם גלויות). כותרת הידיעה, "יחס חם לקשישים", עומדת בסתירה לטיפול החדשותי המחפצן בשני בני-האדם האנונימיים שגויסו לשמש חומר גלם לידיעה הפרסומית.

תצלום זה אינו בלעדי. הוא מופיע גם בידיעת תצלום המתפרסמת הבוקר ב"מעריב", שם כפי הנראה לא נמצא כתב שיסכים לחתום עליה (כמו ב"ידיעות אחרונות", גם ב"מעריב" לא מוסגרים שמותיהם של המצולמים שאינם הרב אקשטיין).

ענייני תקשורת

ב"כלכליסט" מדווח אופיר דור כי מבקר המדינה נערך לחקור את אגף הגבייה של רשות השידור, וכי משרדו עתיד לכלול את תוצאות הביקורת בדו"ח השנתי של 2015. שלשום, בישיבת מליאת רשות השידור, היה מי שהכריז כי יפנה למבקר כדי שיחקור היבטים נוספים בפעילותו של גוף התקשורת הממלכתי המתפורר.

מוסף "פירמה" של "גלובס", שחולק שלשום למנויים, מוקדש לרשימת דירוג האנשים והגופים המשפיעים ביותר בתקשורת הישראלית. בראש הרשימה דורגו שלושה אנשי תקשורת ששמם אבי: מנכ"ל זכיינית ערוץ 2 קשת, מנכ"ל זכיינית ערוץ 2 רשת ומנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2. שאר המדורגים בחמישייה הראשונה של הפרויקט (עורך: לי-אור אברבך) הם ארנון (נוני) מוזס, שלדון ומרים אדלסון, אלי עזור ותא העיתונאיות. אחד הטקסטים המעניינים המתפרסמים בגיליון הוא ראיון שבמסגרתו מסביר מו"ל "מעריב" ו"מקור ראשון", שלמה בן-צבי (מקום 25), מהו לדעתו ההבדל בין חגי מטר לחגי סגל.

טורו השבועי של יוסי קליין ב"הארץ" עוסק בנסיונות הטלת החרם על איש יחסי-הציבור רני רהב ובתופעת ההדהוד החברתי, שנדדה מעיתונים נחשלים לרשתות חברתיות משגשגות.