הצופה בתיעוד הטלוויזיוני של הלווייתו של הרב עובדיה יוסף אמש לא היה יכול שלא לחוש את מבוכתם של העיתונאים אל מול התנהגותו של ההמון המסתער אל עבר ארונו. שוב ושוב התנצלו העיתונאים המסקרים על שאינם בקיאים במנהגי האבלות שהם רואים מולם, ונדרשו להסברים וביאורים מאנשי ש"ס כדי להבין שההמון מתאווה לגעת בארון לשם ברכה.
עד כדי כך היתה גדולה התאווה לגעת בקדושה, עד כי במשך שעות לא היה הרכב שנשא את הגופה יכול לזוז ממקומו, וכשהגיע למקומו אי-אפשר היה לפתוח את הדלתות עקב לחץ ההמון. משנפתחו הדלתות נדמה שהגופה עומדת בכל רגע להישמט מידי המחזיקים בה. יותר מכבוד למת, ויותר מכבוד לרבנים שהתחננו להרפות מהלחץ, נראה היה שמה שמניע את ההמון הוא הדבקות המיסטית ברב שמותג על-ידי אנשי ש"ס כקדוש וכמושיע.
העיתונאים – שבכל סיטואציה אחרת היו שואלים אם הסגידה הפולחנית-מיסטית לארונו של אדם, יהיה גדול בתורה ככל שיהיה, עולה בקנה אחד עם ערכי היהדות – שתקו כמעט כולם לנוכח המראה. היו ביניהם שגימגמו כי הוא מעורר מבוכה וחוסר נחת, אך מיד סייגו את דבריהם כדי לא להישמע ביקורתיים חס וחלילה, או מנוכרים לטקס ההלוויה.
למעשה, ביממה האחרונה התנהל בתקשורת פולחן אישיות סביב דמותו של הרב עובדיה יוסף. בן-לילה הוא הוכתר לא רק כגדול הדור בתורה, אלא כדמות מופת רוחנית וחברתית הנטועה בקונסנזוס ישראלי מחבק ומעריץ. לפתע דובר על איש של אהבה המכוונת לכל – ונשכחו הקללות, הגידופים וממטרי השנאה כלפי ה"אחר" באשר הוא. המראיינים בכלי התקשורת השונים "קנו" את דברי אוהדיו שהציגו אותו כמהפכן חברתי, כשלמעשה המהפכה שכונן היא אמנם מהפכה חרדית-ספרדית, אבל לא מהפכה חברתית-ספרדית.
ש"ס בהנהגתו של הרב עובדיה יוסף, למרות הכוח הפוליטי שצברה במשך שנים רבות, לא יצרה שינוי במצבה החברתי, כלכלי או מעמדי של האוכלוסייה שלה התיימרה לדאוג. נראה שטיפוח בורות, מסכנות וחוויית קורבנות היה חשוב לפרנסיה יותר מפיתוחה של מוביליות חברתית, וגידולם של מצביעים פוטנציאליים וצייתנים חשוב מעידוד הפוטנציאל להשתלב כשווי הזדמנויות ויכולות בחברה הישראלית.
הרב עובדיה היה כנראה פוסק הלכה מבריק, אבל הוא לא היה דמות של מנהיג מופת מבחינה רוחנית או חברתית. על אף שהפוליטיקאי דרעי בזעקותיו המוחצנות והמתוקשרות ניסה לחקוק אותו בתודעתנו הציבורית כ"אב מושיע" – הרי אם יש אב יש גם בן, יורש של כוח תהילתו – הרי שאבהותו הרוחנית של הרב עובדיה יוסף היתה נגועה באלמנטים שספק אם יש בהם מופת.