אוכלוסייה עוינת
"סכין אחת, 5 יתומים" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום" הבוקר. גופן לבן על רקע שחור, מעל תצלום של אחד מבני הנרצח מחבק את גופת אביו, כרוכה בתכריכים. הכותרת של "ישראל היום" אינפורמטיבית לכאורה, אולם רגשנית במהות. השוו לכותרת הראשית של "מקור ראשון": "לראשונה זה שנה וחצי: ישראלי נרצח בפיגוע דקירה בשומרון".
"נרצח כי הוא יהודי" היא הכותרת הרגשנית הנוספת שמתנוססת לרוחב הכפולה הפותחת של "ישראל היום". אפרת פורשר וגדעון אלון מדווחים: "מחבל, שהשתחרר מהכלא הישראלי רק לפני כחצי שנה, רצח אתמול בדקירות את אביתר בורובסקי ז"ל, תושב יצהר בן 31 ואב לחמישה ילדים, בצומת תפוח". בהמשך מצוין כי "גורם במשטרה הפלסטינית ציין כי ייתכן ש[הרוצח סלאם] זעל רצח את בורובסקי כדי לטהר את שם משפחתו שהוכתם, לאחר שאחד מאחיו הואשם בשיתוף פעולה עם ישראל".
"התגובות לפיגוע היו קשות וכללו גינויים וביקורת, אך גם מעשים", מדווחים כתבי "ישראל היום". "[...] באזור יצהר פרצו עימותים קשים בין פלסטינים למתנחלים, וחלק מהאחרונים אף הציתו שדות של פלסטינים ויידו אבנים לעבר כלי רכב פלסטיניים". מידע זה אינו מובלט בכל צורה שהיא בכפולת העמודים. לא בכותרת, לא בכותרת המשנה, לא בכותרת ביניים, לא בתצלומים ולא בכיתובי התצלומים. פסקה אחת בעומק הטקסט, ותו לא.
"אסור לתת להם להסתובב בינינו. יש להביא להפרדה מוחלטת בינם לבינינו", מציע משה נפתלי, בן 42 מקצרין, במדור הקבוע של "ישראל היום", "משאל עם". "שם המשחק הוא איפוק. הפתרון הוא לא באלימות, אלא בדו-שיח ובהבנת האחר", טוען מנגד אופיר בינדר, בן 33, גם הוא מקצרין. האיזון, אם כן, נשמר. מצד אחד ניתן פתחון פה לדעה כי יש לבצע הפרדה גמורה (אתנית? לאומית? דתית?) בין שתי האוכלוסיות הגדולות בשטח ארץ ישראל, ומצד שני מובאת עמדה פייסנית, הקוראת לדו-שיח. אפרטהייד ודיאלוג, שתיהן עמדות לגיטימיות ב"ישראל היום".
פלסטינים נושאים פצוע בעקבות עימות עם מתנחלים ליד יצהר, אתמול (צילום: עיסאם רימאווי)
בכפולה הפותחת של "מעריב" מתפרסמות שלוש ידיעות. המרכזית מוקדשת לרצח ("זראל, חמוש בסכין אותה החביא בשקית שנשא עימו, התנפל על בורובסקי ודקר אותו מספר פעמים בחזה", נכתב בגוף הידיעה); ידיעה אחרת מתארת את הנרצח ("חלום הליצנות נגדע בטרמפיאדה ליד הבית"); והשלישית עוסקת בתגובות האלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים. יוחאי עופר ואבי אשכנזי מדווחים כי "מיד לאחר הרצח החלו עשרות מתנחלים ליידות אבנים על כלי רכב פלסטיניים ואף ניפצו שמשות של אוטובוס שהוביל תלמידות ערביות". תצלום של האוטובוס מנופץ השמשות מודפס סמוך לידיעה, אולם אין כל מידע באשר לשלום הנוסעות.
ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה קצרה אחת, מאת עקיבא נוביק, ומסכמת הן את הרצח והן את התגובות האלימות לו; "הפיגוע והנקמה" כותרתה. "ביד שמאל הוא חנק את הנרצח מאחור וביד ימין הוא דקר אותו בחזה", מצוטט עד ראייה לרצח. לגבי הנקמה, נוביק מדווח כי נהג האוטובוס שנרגם באבנים נפצע, ומוסיף: "המתפרעים הבעירו שדות ונכנסו לכפר עוריף כשהם רעולי פנים, שם ניסו להצית מבנים ופצעו את אחד התושבים". ירון דורון מוסיף דיווח קצר שלפיו תלמידי ישיבת מרכז-הרב בירושלים תקפו שני בלשי משטרה בגז מדמיע לאחר ששמעו אותם משוחחים בערבית. כמה שעות מאוחר יותר הוצת בעיר רכב השייך לערבי.
נוביק מדווח עוד כי אתמול הופץ כרוז בקרב חיילי צה"ל ובו התבקשו להשתתף בפעולות נקמה בערבים. "אנו קוראים לך להצטרף למאמץ למנוע את הרצח הבא ולשלם לאוכלוסייה העוינת כגמולה", נכתב בכרוז. "אם קשה לך לעזור, לפחות עשה כל מאמץ לא להפריע. אפשר להעלים עין, ואפשר גם לא להצליח במשימה".
נקודה זו היא אולי הרגישה ביותר עבור קוראי העיתונים הציונים בישראל. האם חיילי צה"ל חוברים לאספסוף המתנחלים כדי לשלם לאוכלוסייה העוינת כגמולה? האם הם מעלימים עין כדי לתת לפורעים היהודים חופש פעולה? ב"ידיעות אחרונות" מתאמצים להשיב בשלילה. ידיעה נפרדת מאת נוביק, הצמודה לידיעה על הרצח והנקמה, מוקדשת למאבק של מח"ט שומרון, אל"מ יואב ירום, בבני נוער יהודים שהפגינו בעקבות הרצח בצומת תפוח. "המח"ט מול הנערים המתפרעים", כותרתה. "שעות לאחר הרצח ניסו כמה עשרות צעירים יהודים שהפגינו בצומת תפוח להגיע לכפר הפלסטיני הסמוך", נכתב בכותרת המשנה. "מפקד הגזרה, אל"מ יואב ירום, נאלץ לעצור אותם בגופו". הנה, אם כן, התשובה. לא זו בלבד שצה"ל אינו משתף פעולה, לא זו בלבד שחייליו אינם עומדים מנגד, הצבא עומד חוצץ בין היהודים המתפרעים לבין האוכלוסייה הכבושה. האם היו אתמול גם מקרים הפוכים, של חיילים שעמדו מנגד? לא כתוב.
ב"הארץ" מציינים חיים לוינסון וג'קי חורי כי שתיים מנוסעות האוטובוס שנרגם באבנים נפצעו קל. הכותרות מבליטות לא רק את הרצח, אלא גם את הנקמה, והליד בעמוד הפנימי קורא: "מתנחלים שהפגינו בצומת תפוח תקפו מתנחל באבנים, משום שחשבו שהוא ערבי". מובן שאין בעיתון כותרות רגשניות כגון "נרגמו באבנים כי הם ערבים". על תפקודם של החיילים בזירות העימות אין מדווח. גם עמוס הראל, הכותב טור פרשנות נרחב בעמ' 3 של העיתון, אינו מתייחס לנקודה זו, מלבד האמירה הכללית כי "זרועות הביטחון" ינסו כעת להרגיע את השטח.
מקרה קיצוני, שיטה מתמשכת
אתמול נערך בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב דיון בגורלה של חברת אי.די.בי פיתוח, שבשליטת נוחי דנקנר, בעקבות בקשה של נציגות בעלי אגרות חוב של החברה לכפות עליה הסדר חוב.
עורכי-הדין פנחס רובין (מימין) ורם כספי מתייעצים במהלך דיון על אי.די.בי בבית-המשפט, 28.4.13 (צילום: רוני שיצר)
רוב העיתונים מבליטים בדיווחם את החלטת השופט למנות משקיף חיצוני לניהול החברה. "פשרה באי.די.בי: דנקנר ימשיך לנהל בינתיים, ימונה משקיף חיצוני", נכתב אמש בשער "גלובס", וכותרות דומות התפרסמו בשער המוסף "שוק ההון" ובכפולה הפותחת שלו. הידיעה המרכזית, מאת אפרת פרץ וחן מענית, נפתחה בציטוט של דנקנר עצמו, שאמר אתמול בצאתו מאולם בית-המשפט: "אני מרגיש מצוין".
בשער "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות", מוזכר כי השופט איתן אורנשטיין מתח אתמול ביקורת על חברי ההנהלה בחברה, ש"ממשיכים למשוך מיליונים גם היום". בעומק הידיעה המרכזית, מאת רועי ברגמן, מוזכר כי השופט "לא בחל בביקורת גם על הבנקים המממנים של החברה".
"אי.די.בי פיתוח מתקרבת למו"מ על הסדר חוב", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". כותרת הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת היא ציטוט מהחלטתו של השופט אורנשטיין, שאמר: "לא ניתן להתעלם מתמרורי האזהרה. החלטתי לאפשר את התנהלותה של חברת אי.די.בי פיתוח תוך השגחה". הידיעה עצמה, מאת משה גורלי, דווקא נפתחת בציטוט חלק מהביקורת שהשמיע השופט אורנשטיין על הבנקים וחברות הביטוח, שהעניקו לחברה הלוואות נדיבות.
ביקורת זו הופכת ב"דה-מרקר" לכותרת הראשית: "בית-משפט זה לא נתקל במקרה כה קיצוני, שבו ניתנו אשראים על-ידי מוסדות פיננסיים, קל וחומר בסכומים כה ניכרים, ללא כל בטחונות, מבלי שניתן הסבר, ולא הוצגו החלטות של ועדות אשראי, ורב הסתום על הנגלה. אין ספק כי התנהלות זו מחייבת בדיקה ובחינה של הרשויות". כיצד ניתן שלא להבליט ציטוט שכזה בסיקור הדיון? עובדה. ניתן.
"ביקורת קשה וחסרת תקדים נמתחה אתמול על התנהלות הבנקים וחברות הביטוח, שנתנו אשראי לאי.די.בי פיתוח", נכתב בפתח הידיעה המרכזית של "דה-מרקר", מאת מיכאל רוכוורגר ושלי אפלברג. בטור פרשנות, מאת עידו באום והילה רז, ממורקרות השורות הבאות: "הבנקים קיבלו מהשופט את ההתייחסות התמציתית והכואבת ביותר. אורנשטיין ביקר את הבנקים על האופן שבו נתנו מיליארדי שקלים במצטבר לקבוצת אי.די.בי מבלי לגבות את ההלוואות בבטחונות ראויים. הוא הורה להעביר את החלטתו למפקח על הבנקים. בתרגום של השפה המשפטית הקצרה, אורנשטיין מבקש מהמפקח על הבנקים לפתוח בחקירה בעניין. מישהו בבנקים יכול להתחיל להזיע".
ההבדל בסיקור הדיון אתמול והערות השופט, בין "דה-מרקר" לכל יתר העיתונים, הוא ההבדל בין הדגשת הביקורת הנקודתית להדגשת זו העקרונית, בין הבלטת הביקורת על איש אחד וחברה אחת (משפיעים ככל שיהיו או היו) לבין הבלטת הביקורת על השיטה שהצמיחה אותם ואת הצרות שהם נתונים בהן. הסיפור של דנקנר, ככל הנראה, מתקרב לקצו (אפילו בשער "ממון" כיתוב התצלום שלו קורא: "ננזף"). הרגעים המכריעים התרחשו לפני שנים, בין היתר כשקיבל אותן הלוואות עצומות בתנאים שערורייתיים. הסיפור המתמשך הוא על הבנקים וחברות הביטוח, שמעניקים את כספי הציבור הרחב ליזמים פרטיים בלי שיקפידו תמיד לגבות את ההלוואות כראוי. כדי שסיפור זה לא יימשך לנצח, יש לראות אותו ולסקר אותו ככזה. גם אם זה אומר שמישהו בבנקים יצטרך להתחיל להזיע.
חג שמח
לכבוד ה-1 במאי מוקדשת כפולת עמודים ב"דה-מרקר" לשוק העבודה הישראלי. "הפערים בשוק העבודה הישראלי מעולם לא היו גדולים יותר", כותרת הכתבה מאת הילה ויסברג וחיים ביאור. המחברים מבקשים לשרטט בה את קווי המתאר של פירמידות העובדים בשוק הציבורי ובשוק הפרטי. הקריאה מומלצת.
"למרות שאירופה נמצאת בעיצומו של משבר כלכלי קשה, התיאוריה המוניטריסטית עדיין שולטת במידה רבה באקדמיה, בפוליטיקה ובכלכלה של היבשת", כותב דייוויד סטברו במדור הדעות של "הארץ". "המרוויחים הגדולים ומקדמיה של שיטה זו, המעמידה במרכז את המטבע ושימור ערכו, הם אלו הסוחרים בכסף. המפסידים הגדולים הם כל השאר: אלו המעוניינים בתעסוקה, ברווחה, בפיתוח תעשייתי ובשיפור רמת החיים".
ב"ישראל היום" חוגגים את ה-1 במאי בעזרת רשימה מאת בועז ארד, מנהל מרכז איין ראנד בישראל וממייסדי התנועה הליברלית החדשה. "האידיאולוגיה המרקסיסטית כיום אמנם אינה מסוגלת לאיים על הציבור פיזית, אך עושה ככל יכולתה לשעבדו כלכלית", הוא כותב. "[...] את 1 במאי מוטב שנהפוך ליום זיכרון - יום זיכרון לקורבנות השעבוד הקומוניסטי".
"עבודה סובייטית תספק לנו תלושי מזון... 'אנחה'", מהרהרת גלינה, דמות מתוך "אנו החיים" מאת איין ראנד, שהפך לציפּוּר על-ידי שרונה גונן עבור מוסף "ספרים" של "הארץ".
עוד כותרות ראשיות
"שר הביטחון לא עודכן על התרגיל המיוחד בצפון", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". בכל העיתונים מדווח על כך. ב"ידיעות אחרונות" עובדה זו מוזכרת בשער, וממוסגרת באופן שלילי (אלכס פישמן מזהיר מפני אפשרות שהתרגיל הנרחב יצית אש בגזרה הצפונית בתקופה מתוחה זו). הכותרת הראשית קוראת: "אלפי חיילים הוקפצו לצפון", וכותרת הגג סונטת: "ומי לא ידע על התרגיל הענק? שר הביטחון יעלון". ב"מעריב" מוזכרת העובדה ששר הביטחון לא היה מודע לתרגיל בכותרת הגג לראשית ובכותרת ידיעה בכפולה השלישית. בשער "ישראל היום" מובאת גם תגובתו של השר: "מקורבי יעלון: הוא לא חייב לדעת על כל תרגיל". גם הליד שמשולב בידיעה שבפנים העיתון מסביר: "בסביבתו אמרו כי יעלון אינו צריך לדעת על כל תרגיל צבאי, גם אם מדובר בתרגיל גדול".
"תפנית בליגה-הערבית: ישראל תוכל לשמור על גושי התיישבות", לשון הכותרת הראשית של "מעריב" הבוקר. קטע מטורו של בן-דרור ימיני, הקורא לנסות לאמץ את היוזמה, מתפרסם אף הוא בשער. ב"ישראל היום" מצננים את ההתלהבות. "ישראל: מוכנים למו"מ - אבל בלי תנאים מוקדמים", לשון כותרת ידיעה על הצהרת הליגה-הערבית. "יוזמה בלי חידוש ממשי", מגדיר זאת הפרשן הבכיר דן מרגלית בטור נלווה.
לתפוס את השור
ירון דורון מדווח בידיעה קצרצרה בתחתית עמ' 8 של "ידיעות אחרונות" על "דרמה" במשפט ליברמן: שני עדי התביעה חיזקו אתמול דווקא את עמדת שר החוץ לשעבר. "משפט ליברמן: חברי ועדת המינויים מכחישים כי קיבלו הוראות מהשר", מדווחת רויטל חובל בשער "הארץ", כותרת המובילה לסיקור נרחב של יום הדיונים.
ב"מעריב" מתפרסם טור פרשנות מאת ברוך קרא, המדגיש את הפער האיכותי בין סניגוריו של ליברמן לעורכי-הדין של הפרקליטות. "לא כוחות!", הוא כותב. "[...] אל מול ליטיגציה מושלמת של ויינרוט ואדרת, שהפגינו הופעה חדה, קוהרנטית ומדויקת, עומדים שני פרקליטים מהוססים, שמתפלפלים בזוטות במקום לתפוס את השור בקרניו. [...] מייאש לראות שתיק שטופל באופן כה מביך על-ידי הפרקליטות מתחילתו ממשיך להיות מנוהל בלאות וגמלוניות גם בבית-המשפט".
ב"ישראל היום" מדגישה כותרת הידיעה על משפט ליברמן את האמנזיה שהעדים לוקים בה: "גם המנכ"ל לשעבר במשרד החוץ העיד: 'אני לא זוכר". מחר, מדווחים כל העיתונים, אמור להעיד סגן השר לשעבר דני אילון. הוא, ככל הנראה, לא יטען לפיזור מחשבתי.
(מקור: עמיר שיבי)
מחלה מידבקת
האמנזיה, מתברר, פוגעת בכולם, גם באלה שמבקרים את מי שלוקים בה. "מנכ"ל הליכוד שבחר נתניהו עמד לדין ומנוע מעבודה בשירות הציבורי", מדווחים יהונתן ליס ורויטל חובל ב"הארץ". ב"ידיעות אחרונות" מדווח יובל קרני על המינוי. בכותרת הביניים מוזכר כי המנכ"ל החדש "הואשם בעבר בשבועת שקר ונאסר עליו למלא תפקיד בשירות המדינה עד 2015".
ב"ישראל היום", לעומת זאת, ממש מתחת לידיעה על השיכחון שפשה בקרב עדי משפט ליברמן, מתפרסמת ידיעה קצרה מאת מתי טוכפלד תחת הכותרת "נתניהו מינה את יוסי שלי לתפקיד מנכ"ל הליכוד". הידיעה אינה מזכירה כלל את העובדה ששלי הואשם בשבועת שקר ונאסר עליו לשמש בתפקיד ציבורי. במקום זאת נכתב: "שלי כיהן בעבר כמנכ"ל רשות הדואר וכמנכ"ל עיריית באר-שבע וכיום הוא משמש מנכ"ל של כמה חברות במגזר העסקי והפרטי וחבר מועצת העיר באר-שבע. נתניהו הדגיש כי משימתו הראשונה של שלי תהיה היערכות המפלגה לקראת הבחירות המוניציפליות".
ענייני תקשורת
"ארדן מכוון גבוה: ינסה להבריא את רשות השידור", מדווח נתי טוקר ב"דה-מרקר". "אנשי רשות השידור קיבלו אתמול בהלם את ההודעה של שר התקשורת החדש, גלעד ארדן, על בחינה מחודשת של הרפורמה", פותח טוקר את הידיעה. "[...] כמה בכירים ברשות, שנוהגים דרך קבע להתבטא בתקשורת ולא מהססים לתקוף את משרדי הממשלה - שמרו אתמול על שתיקה".
באופן רשמי, השתיקה גורפת. ברשתות החברתיות בכירי הרשות ממשיכים לפרסם סטטוסים. הנה מה שבחר להעלות היום מנכ"ל הרשות יוני-בן מנחם לחשבון הפייסבוק האישי שלו: "עקביא בן מהללאל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת מטיפה סרוחה, ולאן אתה הולך, למקום עפר ורימה ותולעה, ולפני מי עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא (אבות, פרק ג')".
מנהל קול-ישראל, ד"ר מיכאל (מיקי) מירו, פירסם הבוקר בבלוג שלו שיר פרי עטו, הנושא את השם "תקווה": "ברגע זה/ קמתי/ התעוררתי/ והבנתי/ שהבוקר/ כבר עלה/ השמים/ הבהירים/ התכסו/ בשמיכת/ עננים/ עבה למדי/ שמיכה מעוננת/ ונעימה.../ שמיכה/ שהתלבשה/ עם/ מעטה/ כתמים/ בהירים/ של/ תקווה...".
"פרשת עמנואל רוזן מגיעה כעת לצומת דרכים", כותבת רוית הכט במדור הדעות של "הארץ". בעמודי החדשות של העיתונים מדווח כי המשטרה מתקדמת בבדיקתה.
תוכנית חדשות החוץ של יעקב אילון "מתחפשת לתוכנית רצינית כדי להסתיר עד כמה היא חלטורה", טוען מבקר הטלוויזיה של "הארץ" מורן שריר.
במדור המאמרים של "מעריב" מספיד אברהם תירוש את שלמה אוקון (סאלק), שנפטר לפני כשבוע. "סאלק היה העורך המקצועי הטוב ביותר שהכרתי, לא רק ב'מעריב', אלא, לטעמי, בעיתונות הישראלית כולה", כותב תירוש. "[...] מקצוען לעילא, ידען, דייקן, קפדן, מכתיר כותרות גדול. לפעמים מהכותרת שנתן לכתבה שלך הבנת על מה בדיוק כתבת".