כמו בעזה, 1956
כותרות כל עיתוני הבוקר עוסקות בנסיון פיגוע בינלאומי, שסוכל. "תא אל-קעידה בתימן שלח מטענים לבתי-כנסת בשיקגו", מתמצתת הכותרת הראשית של "הארץ" את הסיפור למשפט אחד. העיתונים האחרים, שנתונים לסד של כותרת של מלה עד שלוש מלים, נאלצים להיות ממוקדים עוד יותר. הכותרת הראשית של "מעריב" בוחרת במקור: "חבילות הטרור מתימן"; ב"ידיעות אחרונות" עוסקים באמצעי: "טרור בדואר"; ואילו "ישראל היום" שם דגש על היעד: "המטרה: בתי-כנסת".
"בתום סוף-שבוע מורט עצבים, שכאילו נלקח מסרטי פעולה חובקי עולם, הודיע אתמול נשיא ארה"ב ברק אובמה כי שתי חבילות נפץ שנשלחו מתימן בדרכן לפגוע בבתי-כנסת ובמוסדות יהודיים בשיקגו נתפסו באנגליה ובדובאי בעקבות מידע מודיעיני שהגיע מרשויות הביטחון הסעודיות", פותח בועז ביסמוט את דיווחו ב"ישראל היום".
בטור נלווה מספר ביסמוט על חוויותיו האישיות מביקור בתימן ומשווה אותן לביקור שערך באפגניסטן. "תימן היום מלחיצה יותר", הוא קובע. "אמנם אין טליבאן, אבל יש מורדים בצפון, מהפכנים בדרום וטרוריסטים של אל-קעידה בשאר האזורים".
"השיטה שנקטו הטרוריסטים שמשלוחיהם נתפסו בסוף-השבוע אמנם פשוטה, אך התוכנית מתוחכמת, נועזת ויצירתית, והיא מעידה על תכנון יסודי", כותב יוסי מלמן ב"הארץ". מלמן מזכיר כי ישראל נקטה שיטה דומה כבר בשנת 1956, כדי לחסל קצין מודיעין בעזה, ובהמשך נגד נאצים שחיו במצרים ונגד מנהיגים פלסטינים שונים.
לדבריו, "מנסיונות סוף-השבוע האחרון לבצע פיגועים אפשר להסיק כמה לקחים: הטרור האסלאמי הרדיקלי לובש ופושט צורה אך ממאן להיעלם, ושירותי הביון ברחבי העולם מגבירים את שיתוף הפעולה ביניהם בניסיון להתמודד עימו". מלמן מסיים את טורו בהערכה כי חבילות הנפץ היו נעצרות טרם הגיען למוסדות הקהילה היהודית, וזאת בשל סידורי הביטחון בארה"ב.
ב"ידיעות אחרונות" מדווחים איתמר אייכנר וכתבת העיתון בוושינגטון, אורלי אזולאי, על תגובת יהודי שיקגו, "כ-270 אלף איש ואשה", לשון הדיווח. סגן נשיא הפדרציה של הקהילה היהודית בשיקגו, מייקל קוצין, אומר להם: "אני לא יודע אם אפשר לדבר על נס, אבל כנראה נשקפה סכנה מאוד גדולה". "אנחנו זהירים, ערנים, אבל בהחלט לא בפאניקה", מצוטט רבי אשר לופטין מבית-הכנסת אנשי שלום בני ישראל בשכונת לייק ויו.
רק ל"מעריב" כתב המדווח משיקגו, העיר שאליהן יועדו חבילות הנפץ. צח יוקד, כתב "מעריב" בארה"ב, הזדרז לעלות על טיסה מניו-יורק לשיקגו ופגש פנים אל פנים כמה מהמתפללים בבית-הכנסת אנשי-האמת בעיר. "לאט-לאט אנשים מתחילים להבין שצריך להתרגל למציאות חדשה. שגם פה אנחנו כבר לא בטוחים. זה לא קל", אומר לו אחד מהם, המזוהה בשמו הפרטי בלבד – רוברט.
על המידע הבסיסי אפשר לדווח גם מתל-אביב, וכך אמנם עושים בכמה מהעיתונים (כולל "מעריב"), אך כתב בשטח עשוי לספק ערך מוסף. בדיווחו מפיח יוקד חיים בביטוי "זהירים, ערנים, אבל בהחלט לא בפאניקה". הוא מספק תיאור מפורט של סידורי האבטחה סביב בית-הכנסת בעיר ומביא עדות מיד ראשונה לעצבים הרופפים של רשויות הביטחון במקום.
יוקד עצמו מעורר את חשד השומר בקבלה של בית-הכנסת, שמזעיק שלושה שוטרים. "הוא נראה לי מזויף", אומר אחד מהם על רשיון הנהיגה של יוקד. גם שמו הפרטי מעורר את חשדם. השוטרים דורשים ממנו לעזוב את המקום מיד. "אתה כנראה לא מבין מה קורה פה היום", מצטט יוקד אחד מהם, "זה מצב מיוחד [...] תנסה בשבוע הבא, אולי הדברים ייראו אחרת".
עוד ועוד
העצרת שהתקיימה אתמול בתל-אביב לציון 15 שנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין מוזכרת בשערי כל העיתונים. בכל הדיווחים מיוחסת חשיבות רבה למספר המשתתפים בעצרת. "לפחות לפי מספר האנשים שהציפו אמש את כיכר רבין בתל-אביב", כותב איתן הבר ב"ידיעות אחרונות", "רשאים מארגני העצרת לראש הממשלה הירוי לרשום לעצמם לתזכורת: אולי לא כדאי לחדול מן העצרות הללו ולחזור לכיכר גם בשנה הבאה, ובשנה שלאחריה, ועוד ועוד".
"רבבות התייצבו אמש", נפתח כיתוב התצלום בראש שער "הארץ", וגם הבר נוקב במספר "רבבות". בראש הכפולה המוקדשת לסיקור העצרת ב"ידיעות אחרונות" נוקבת הכותרת במספר "למעלה מ-30 אלף". ראובן וייס, המדווח על האירוע לצד הטור של הבר, כותב: "המארגנים חששו מכיכר ריקה. חששו שהשנים שחלפו לצד מזג האוויר, שהפך בסוף-השבוע לקריר וגשום, ימנעו מהאנשים לצאת לכיכר [...] כולם התבדו. למעלה מ-30 אלף איש צבאו על הכיכר ועל הרחובות הסמוכים לה". "למרות מזג האוויר הסגרירי", מדווח אבי כהן ב"ישראל היום", "כ-30 אלף איש הגיעו אמש לכיכר".
"מזג האוויר היה נוח, כמותו גם מצב רוחם של המתכנסים", כותב גדעון לוי ב"הארץ", "לא זעם ולא אבל, כנדרש". בידיעה נלווית מאת דנה ויילר-פולק מצוין כי לכיכר הגיעו "עשרות אלפי אנשים", וכי לטענת המארגנים הגיעו כ-100 אלף איש.
"מספר האנשים שהגיעו אמש לעצרת הזיכרון ליצחק רבין", מדווחת מיכל שפירא ב"מעריב", "היה מאכזב ומעודד כאחד: מאכזב משום שהיו בה רק 30 אלף משתתפים, מעודד משום שמדובר במספר כפול מזה שהיה בעצרת שנערכה בשנה שעברה". בשער "מעריב" מספר המשתתפים פוחת בשליש לעומת הדיווח בעמודי הפנים של העיתון ועומד על "כ-20 אלף איש".
ב"ידיעות אחרונות" מתלווה לסיקור איור תחת הכותרת "חבר, אתה חסר פחות ופחות", המספק השוואה של מספר המשתתפים בעצרות לזכרו של רבין לאורך השנים. בשנת 1995, נמסר, המספר עמד על 300 אלף. בשנת 2000 ירד המספר ל-100 אלף. בשנת 2009, על-פי מניין "ידיעות אחרונות", היה מספר המשתתפים זהה לזה של השנה – 30 אלף איש.
מבין כל סיקורי האירוע שמתפרסמים הבוקר בעיתונים, רק דיווחו של גדעון לוי ב"הארץ" נפתח בתוכן אחד הנאומים שנשמעו בכיכר, נאומו של יאיר גרבוז. האמן דיבר "אמת, מרה ונכוחה", כותב לוי.
קושיות ובעיות
רבבות ביקרו אתמול גם במוקד אחר בארץ ישראל, אך הדיווחים על כך נדחקים לעמודים האחוריים, אם בכלל.
"חברון: עשרות אלפים ציינו את שבת חיי שרה", קוראת כותרת ידיעה קצרצרה בעמ' 23 של "ישראל היום". אפרת פורשר מדווחת ש"עשרות אלפי אנשים נהרו לחברון במהלך השבת, שבה קוראים את פרשת חיי שרה".
ב"ידיעות אחרונות" מספק עקיבא נוביק תיאור מעט מפורט יותר בראש עמ' 22. "מעבר לחובשי הכיפות הסרוגות הרבים נראו במקום גם אבשלום קור ועו"ד יורם שפטל, שהגיע במכונית פורשה, אשר בלטה על רקע הסובארו-סטיישן של מתנחלי חברון".
על-פי דיווחו של נוביק, ח"כ ציפי חוטובלי הציעה בדיון שנערך בליל שבת לספח את יהודה ושומרון, וזכתה למחיאות כפיים. איתמר בן-גביר, מוסיף נוביק, הציע "טרנספר לאויבים". גם הוא זכה למחיאות כפיים.
למעלה מ-150 אלף תושבי העיר, שחיים בחברון סביב 750 מתנחלים יהודים, מוזכרים בשולי שני הדיווחים. בשבת בצהריים נערך משחק כדורגל בין יהודים לפלסטינים, נכתב. נוביק מדווח שהמשחק הסתיים בתיקו.
מאמצי ההסברה של נתניהו
ביום שישי דיווח "ידיעות אחרונות" על הסיור שנערך לבכירי ה"ניו-יורק טיימס" בהתנחלויות היהודיות בשטחי יהודה ושומרון. הבוקר מדווחת אורלי אזולאי, כתבת העיתון בוושינגטון, כי מאמר המערכת בעיתון תובע מראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לקבל את הצעת נשיא ארה"ב ברק אובמה להאריך את הקפאת הבנייה בשטחים. אזולאי ועורכיה אינם מזכירים את הביקור של הבכירים בישראל.
ב"הארץ", לעומת זאת, ממקם ברק רביד את מאמר המערכת הביקורתי של ה"ניו-יורק טיימס" בהקשר של ביקור בכיריו באזור ומדווח על פגישות נוספות שנערכו לעיתונאים בישראל. "חרף פגישות בין נתניהו לעורכים הבכירים", נכתב בכותרת דיווחו, "ביקורת חריפה ב'ניו-יורק טיימס' על ישראל". על-פי רביד, נתניהו נפגש עם העיתונאים הבכירים ביום רביעי האחרון. רביד מציין כי העורכים נפגשו גם עם ראשי הרשות הפלסטינית אבו-מאזן וסלאם פיאד ומציין "נראה כי מאמצי ההסברה של נתניהו כשלו".
גדולה מכדי ליפול
"גורל פסגות הוכרע", נכתב הבוקר בכותרת הראשית של "דה-מרקר", "תימכר לאיפקס, תישא בקנס הגבוה אי-פעם". כותרת המשנה מתמצתת את ההתפתחויות האחרונות בפרשה: "פרקליטות המדינה סללה את הדרך לעסקה למכירת בית-ההשקעות הגדול בישראל לקרן איפקס תמורת שני מיליארד שקל. הפשרה: תיק החקירה נגד פסגות ייסגר, המנהלים הבכירים יודחו – והחברה תשלם קנס חריג בסך 150 מיליון שקל. המנכ"ל המודח ורמוס: ההסדר אינו מחייב אותי".
בכפולה הפותחת מתאר חגי עמית בפירוט את השתלשלות האירועים שהביאו להסכם. שלושת האיורים המופיעים בכפולה הפותחת מדגישים את ההצלחה והצמיחה של החברה, גם בחודשים האחרונים, עת נערכה חקירה בחשד למניפולציה שבוצעה בשערי ניירות הערך. הבלטת נתונים אלה בעיתוי הנוכחי חשובה במיוחד להבטחת יציבות בית-ההשקעות. היא אינה מופיעה הבוקר בעיתונים האחרים המסקרים את העסקה.
"ורמוס עצמו יצטרך להחליט על המשך צעדיו לאור הסיכומים שהושגו", כותב עמית על מי שגילם בעבר את תפקיד הגיבור מעל דפי "דה-מרקר". "בסופו של דבר", מוסיף עמית, "הוא מוצא עצמו מתבקש לפנות את הדרך מבלי שהוצגו נגדו ראיות". בידיעה מצוטטת גם ההודעה שהפיץ אמש ורמוס באמצעות פרקליטו. בין היתר נכתב בה: "ורמוס אינו צד להסדר. ההסדר אינו מוסכם עליו והוא בניגוד לעמדתו. ממילא ברור כי ההסדר אינו מחייב אותו".
טור נלווה מאת רותם שטרקמן מתפרסם תחת הכותרת "האם נעשה צדק?". "מדוע שתי הרשויות האלה [הרשות לניירות ערך והפרקליטות] משתפות פעולה עם העסקה במקום למצות את ההליכים בצורה מסודרת?", הוא שואל. "מה מניע אותן למהר ולחתום על עסקה עם גורם עסקי שרשמית אין לו בכלל קשר לפסגות? [...] האם יכול להיות שהמהלך כולו הונע רק בגלל קואליציה של אינטרסים שהתחברו להם לכסף ענק? [...] האם הכל תקין בכך שהדובר של הרשות, שהוא הדובר האישי של גושן, שהוא גם הדובר האישי של זהבית כהן ושל אייפקס – מוציא את ההודעה על ההסכם מטעם הפרקליטות?".
שטרקמן אינו מציין בטור את שמו של דובר הרשות לניירות ערך, אורי קציר. בעבר, נזכיר, פורסמו בעיתוני הכלכלה המתחרים ל"דה-מרקר" טענות על ניגודי אינטרסים של דובר אחר, זמיר דחב"ש, בפרשת בנק הפועלים. (עדכון: הדובר שהוציא את ההודעה מטעם הפרקליטות הוא זמיר דחב"ש).
בסיום טורו מחמיא שטרקמן לוורמוס על עמדתו נגד מחיקת חובות בימי השיא של משבר האשראי וכותב כי הדבר החשוב באמת הוא "שמי שיחליף את ורמוס ימשיך בכל מה שקשור לשמירה על האינטרסים של הציבור".
"חבילת הפרישה של רועי ורמוס", נכתב בכותרת משנה לידיעה מאת עידו באום, "לא תיפגע". בגוף הידיעה מדווח כי הוא צפוי "לקבל מצנח זהב של עשרות מיליוני שקלים עם פרישתו". בידיעה נוספת מאת באום מסביר הכותב מדוע פעלה הפרקליטות כפי שפעלה.
"מדוע הסכים פרקליט המדינה לסגור את התיק?", שואל באום, ומשיב: "החשדות המיוחסים לבכירי פסגות – מניפולציה שנועדה להעשיר את חשבון הבנק של החברה – היו גורמים לכך שהגשת כתב אישום נגד מנהלי פסגות היתה מניעה גם כתב אישום נגד החברה עצמה [...] ניתן לומר בזהירות כי אחד השיקולים שהניעו את זוהר גושן ומשה לדור לנהל משא-ומתן כה תקדימי הוא התובנה שפסגות הוא גוף מוסדי גדול מכדי להעמידו בסכנה – מה שמכונה 'too big to fail'. יציבות שוק ההון היא שיקול חשוב מבחינת הרשות והפרקליטות. כך גם יציבותו של בית-ההשקעות הכי גדול בשוק".
ב"כלכליסט" נדחק הדיווח הנרחב על החלטת לדור ועסקת פסגות למדור "השוק", עמוק בתוך קונטרס העיתון. "'מסחרה לייט' הוא ככל הנראה הכינוי המתאים ביותר להסדר שהשיגו פרקליט המדינה משה לדור ויו"ר רשות ני"ע פרופ' זוהר גושן עם בית-ההשקעות הגדול במדינה", כותב איתי הר-אור.
הר-אור תוקף את ההסכם מהזווית המשפטית וטוען כי גביית 150 מיליון השקלים מפסגות היא "ביטוי מעשי לנטילת האחריות", לשון הודעת הפרקליטות. לדעת הר-אור, גביית הסכום נעשתה "ללא הסמכה מפורשת בחוק", ובמלים אחרות, זוהי "פעולה לא חוקית".
במוסף "עסקים" של "מעריב" מבקר יהודה שרוני את החלטת פרקליט המדינה לסגור את תיק החקירה "מחוסר עניין לציבור". "מהו 'עניין לציבור' אם לא טיב ניהול בית-השקעות המנהל עבור כמיליון לקוחותיו קופות גמל, פנסיה, קרנות נאמנות ותיקי השקעות?", הוא שואל, ומעריך שספק אם החלטת לדור "תעמוד במבחן בג"ץ".
לדברי שרוני, "החלטת לדור לגבי פסגות מעניקה חיזוק לטענה שנהוג היה לייחס לבנקאות האמריקאית בעקבות המשבר: 'גדולה מכדי ליפול'".
"כן", כותב שרוני, "פסגות הוא כנראה בית-השקעות גדול מכדי ליפול. חבל מאוד שפרקליט המדינה המכובד הקריב הפעם את אינטרס הציבור על מזבח שיקולים פיננסיים ציניים של שתי קרנות השקעה אמריקאיות".
ענייני תקשורת
צבי זרחיה ואופיר בר-זהר מדווחים ב"דה-מרקר" כי רשות ההגבלים מתנגדת להמשך הבעלות המשותפת של זכייניות ערוץ 2 על חברת החדשות של הערוץ, עם המעבר לשיטת הרשיונות. "תרחיש שמדיר שינה מעיניהם של עובדי חברת החדשות", כותבים השניים, "הוא כי מניעה מרשת וקשת להחזיק יחד בחברה תביא להתפרקותה, מאחר ששתי הזכייניות יעוטו על העובדים ובעיקר על המנחים, הפרשנים והכתבים והמוכרים".
עודד ירון מדווח ב"הארץ" כי בטורקיה שוב ניתן לגלוש באופן חופשי לאתר יו-טיוב, לאחר שנתיים שבהן חסמה הממשלה את הגישה לאתר.