The butler did it

פרשת "מסמך גלנט" ירדה לגמרי מסדר היום בימים האחרונים. זרקור תשומת הלב עבר מאולמות הקריה להיכלי התיאטראות, והיום גם התייחסות פומבית נרחבת ראשונה של הרמטכ"ל גבי אשכנזי לפרשה לא מגיעה ליותר מכותרת ראשית אחת: "לא ידעתי, לא אישרתי" ("ישראל היום").

כותרת המשנה תוהה: "העוזר אשם בכל? לדברי הרמטכ"ל, סא"ל הרפז העביר את המסמך לעוזרו, אל"מ וינר. וינר הראה לרמטכ"ל, שחשב שהמסמך אמיתי, והראה אותו לגנץ ואייזנקוט. וינר העביר 'על דעת עצמו' לאל"מ סיבוני – שהדליף 'על דעת עצמו'. המשטרה נוטה להסתפק בגרסת 'המתנקש הבודד', ולהאשים את הרפז בזיוף". הכותרת מסתיימת במלים שבן כספית – שמנה בטוריו האחרונים ב"מעריב" את המכשולים כביכול בפני מימוש המלצתו של שר הביטחון ברק למנות את יואב גלנט לרמטכ"ל – קיווה שלא ייכתבו מוקדם כל-כך: "ועדת טירקל למינויים: מאשרים את גלנט לרמטכ"ל".

גם ב"מעריב" מקבלת "גרסת אשכנזי", כדבר הכותרת על השער, מקום מכובד, אולם מאבדת את הראשיות לטובת הכותרת "המשטרה אשמה", המוקדשת לביקורת שמתח בית-המשפט על מחדלי המשטרה בטיפול בתלונה על היעדרותה של ענבל עמרם, שנדקרה על-ידי גנב רכב והושארה לדמם למוות ("מעריב" חובט במשטרה כדבעי ומנפק טור של אבי אשכנזי, שסגנונו גורם לכאב שיניים).

שער "ידיעות אחרונות" מתעלם לגמרי מן הסיפור; "גרסת אשכנזי", כדבר הכותרת, נפרשת על פני עמ' 14. לפי איתמר אייכנר, ועדת טירקל עתידה לאשר את מינויו של גלנט, ולא אישרה כבר כב"ישראל היום". עוד מדווח אייכנר כי בפני הוועדה הוצגה חוות דעת של היועץ המשפטי וינשטיין ולפיה "הטענות נגד גלנט בדבר השתלטות לא חוקית על קרקע ציבורית במושב עמיקם", שנחשפה ב"מעריב", אינה מטילה דופי במינויו של גלנט משום ש"מדובר בסכסוך שכנים בלבד".

ב"הארץ" דברי אשכנזי הם כותרת מתחת לקפל: "הרמטכ"ל מסר גרסתו לפרשת גלנט: עוזרי הפיץ את המסמך ללא ידיעתי". עמוס הראל כותב כי וינר "נשכב על הגדר" עבור אשכנזי. גילי איזיקוביץ' ותומר זרחין חושפים כי עיתונאי נוסף לבן כספית נחקר במשטרה בקשר לפרשה: יוסי יהושוע, שמסתבר כי היה בקשר עם הרפז. יהושוע, כזכור, הוא מי שבפרסומיו נתגלו עקבות תואמים לכאורה לאלו שנכתבו במסמך. תיקון (31.8.10): כתבי "הארץ" מדווחים כי יהושוע, בדומה לכספית, מסר עדות במשטרה, ולא נחקר. העדות, כפי שמשתמע מ"הארץ", נסובה סביב "קשרים על רקע עיתונאי" שהיו ליהושוע עם הרפז.

חינוך למצוינות

גם היום מקדיש "מעריב" מקום נרחב לסיקור ענייני חינוך, לרגל תחילתה של שנת הלימודים: העמודים הראשונים של "המגזין" מוקדשים ל"מסע של כתבי 'מעריב' בעקבות הגאון של הכיתה", ומספקים את יצרו של מי שהתעניין במראהו של עורך "מעריב" יואב צור בילדותו או בהרכב כיתתה של הכתבת ליטל רוזנשטיין (היו: מלכה, ליצן, מופרע וגאון). אתמול סיפק "המגזין" פרויקט מיוחד אחר ("פרויקט גלובלי"): "כתבי 'מעריב' בעולם מביאים את סוד ההצלחה של מערכות החינוך בשש מדינות", ובימים האחרונים הוקדש אף השער הראשי לפחות פעם אחת לנושאי חינוך (צפיפות בכיתות). נכון שחלק גדול מהסיקור מוקדש לגימיקים קצרי נשימה, אך אפשר להתנחם במגמה ולקוות שהיא תימשך גם ללא תלות באירוע כמו פתיחת השנה.

גימיק קצר נשימה הוא, לכאורה, נושא השער של "24 שעות", המוסף המתחרה, אבל רק לכאורה. "מצאנו את שלושת הפלסטינים ששימשו רקע לתמונות הפייסבוק של עדן אברג'יל", מכריזה כותרת המשנה. אברג'יל היא החיילת והבחורה הלא-מעודנת שהצטלמה על רקע ערבים כפותים וחסומי עיניים והעלתה את התמונות לפייסבוק. אלו נחשפו בבלוג ועוררו הד תקשורתי עולמי. איתורם של מי שצולמו בעל כורחם, הבאת תצלומיהם מרצון ובפנים גלויות ודיבובם הוא מעשה אנושי כשם שהוא מעשה עיתונאי. גם אם לפחות כמה מההאשמות שלהם (למשל שאותה אברג'יל נישקה אחד מהם) נשמעות מצוצות מן האצבע.

הצגה שנייה

"150 מרצים מהאקדמיה מצטרפים לחרם התרבותי על אריאל", מדווחת הכותרת הראשית של "הארץ". "בעצומה שפירסמו הודיעו המרצים שלא ישתתפו בשום פעילות תרבותית בגדה. במקביל חתמו שורה של סופרים ואנשי רוח על עצומת תמיכה באנשי התיאטרון שמסרבים להציג באריאל. א.ב. יהושע: החרם הוא על המקום, לא על האנשים". מתחת לכותרת מודפסות תמונותיהם של נסים קלדרון, ירון אזרחי, שלמה זנד ודני רבינוביץ' ("חותמי עצומת הפרופסורים"), סמי מיכאל, דויד גרוסמן, עמוס עוז וא.ב יהושע ("חותמי עצומת הסופרים"). במקרה זה, אף אחד מהחותמים לא מוגדר כבכיר בתחום הרוח.

שער "גלריה" מוקדש בעיצוב חגיגי למאמר של מיכאל הנדלזלץ, מבקר התיאטרון הרציני היחיד בעיתונות היומית, תחת הכותרת "גבולות הבמה". כך הוא נפתח: "הדבר המפליא באמת בעניין הסערה סביב הופעות-או-לא של שחקני תיאטרון בהצגות בהיכל התרבות החדש באריאל הוא שהיא מתעוררת רק עכשיו". הנה ההמשך.

בעיתונים האחרים "סערת התיאטרון" שככה ו"מהומת השחקנים" נרגעה והידיעות על כך נדחקות לעמודים הפנימיים. גם שם האווירה חגיגית הרבה פחות מב"הארץ". "מעטים באו לתמוך באמנים" היא כותרת ידיעה בעמ' 13 של "ישראל היום"; "עשרות אנשי שמאל הפגינו מול תיאטרון הבימה. גם הסופרים א.ב. יהושע ועמוס עוז הביעו תמיכתם בסרבנים. אמ"י ואגודת הסופרים גינו את מחאת האמנים" (אגב, לתשומת לבם של מנסחי הרטוריקה העיתונאית – ביטויים מוגזמים עלולים להתגלות כחרב פיפיות: אם מי שמסרב לשחק בהצגה הוא 'סרבן', הרי שאין ספק שהאמנות מגויסת).

שתי הידיעות האחרות בעמוד עוסקות גם הן באותו עניין, ומדגימות כיצד התלהמות עיתונאית יוצרת התלהמות פוליטית וחוזר חלילה. "שטייניץ: לבדוק ביטול התקציב לתיאטראות", קוראת כותרת אחת. זאת, אחרי שבימים האחרונים הודיעו התיאטרונים מעל כל עמוד עייף כי הם לא יפסיקו להופיע מעבר לקו הירוק וכי מדובר ביוזמה של שחקנים פרטיים ולא של המוסדות עצמם. כך שהבסיס העובדתי לבדיקה של שטייניץ, ולידיעה על אודותיה, אינו קיים, גם אם מתעלמים מהיבטים אחרים כלשהם.

אבל איך יועץ התקשורת של שטייניץ לא ייזום בדיקה מגוחכת ואווילית כזו אם בעיתונים מתפרסמות ידיעות ריקניות כמו "האזרחים ממשיכים להתקשר אך לא מבטלים מנויים" (הידיעה השלישית בעמוד ב"ישראל היום")? השיחות כללו "איומים לביטולים". נביחות אימפוטנטיות, כוחנות פחדנית ללא מחויבות – המציאות מחקה את הסיקור העיתונאי. הסיקור העיתונאי מחקה את המציאות.

"במקביל לסערה התקשורתית שמעורר מכתב האמנים המסרבים להופיע בהיכל התרבות באריאל, מעוניינים סטודנטים ממכון אבני להציג במקום תערוכת כרזות הקוראת לחופש הביטוי והתרבות תחת השם 'אמנות חוצה גבולות', ומושפעת מהאירועים שהתרחשו בימים האחרונים", נכתב בידיעה לא חתומה במדור "קצרי רוח" במוסף "המגזין". "ראש המחלקה, צבי פדלמן, יוצא בפנייה לראש עיריית אריאל, רון נחמן, במטרה לקיים את התערוכה בלובי החדש של היכל התרבות".

קישוריות או לא להיות

הכותרת הראשית של "דה-מרקר" אתמול עסקה, כמו רבות מאחיותיה המבוגרות, ברפורמות בשוק הסלולר: "השר כחלון הכריע: הקישוריות תוזל [כך במקור] ב-70% כבר בינואר". בטור "שאלות ותשובות" בעמ' 4 הסביר אמיתי זיו כיצד תשפיע הרפורמה על כיסו של האזרח. המחירים לא יירדו מיד, כתב זיו, אלא רק אולי בנוגע ללקוחות עסקיים. מחירי ההתקשרות מטלפון קווי לנייד יוזלו, ובעיקר – דמי קישוריות נמוכים הם חלק ממהלך של כניסתם של מפעילי סלולר חדשים לשוק, מה שיגביר את התחרות ויוביל לירידת מחירים.

היום מקדיש "עסקים" את הכותרת הראשית שלו לחברות הסלולר. "9 מיליארד שקל" היא הכותרת, הכנסות חברות הסלולר במחצית הראשונה של 2010. בטור פרשנות מתייחס הדר חורש להשלכות המיידיות של הורדת דמי הקישוריות: חברות הסלולר נערכות להעלאת מחירים ב-15%–20%, ובמקביל לצעדי התייעלות, כלומר פיטורים. החברה המועדת לכך ביותר לפי חורש היא פרטנר, שבה מונה מנכ"ל חדש.

דמי הקישוריות מגיעים גם לשער "ישראל היום": "כחלון 'חותך' את חשבונות הסלולר". בכותרת המשנה מודגש כי לא קל היה להרים את הסכין: "למרות התנגדות הטייקונים". המשפט הפותח את הדיווח של נופר סיני על הפחתת דמי הקישוריות בעמוד הראשון של "ממון" הוא: "הקלה גדולה בחשבונות הטלפון הקווי שלנו". כותרת הכתבה, המתחילה במלים "למרות הלחצים", מדגישה את הדרך הלא קלה שעברה הרפורמה עד לשלב שאפשר להכריז על הורדת מחירים. "חברות הסלולר ניהלו מאבק עיקש במטרה למנוע את רוע הגזירה", כותבת סיני.

סיני מזכירה גם כי "החודשים הקרובים עומדים להיות פוריים מבחינת רפורמות צרכניות שעשויות להועיל לכיסי הצרכנים. בנוסף להפחתת דמי הקישוריות, יבוטלו קנסות היציאה מחברות הסלולר ותופחת משך תקופת ההתחייבות ל-12 חודשים. רפורמה נוספת היא ביטול הביורוקרטיה המפרכת הכרוכה בייבוא מכשירי טלפון סלולרי, מה שיגביר את התחרות בתחום ש-80% ממנו נשלט על-ידי חברות הסלולר. הרפורמות הללו לא היו יכולות לצאת לפועל לולא האווירה הציבורית שיצר הסיקור האובססיבי של העיתון הכלכלי 'דה-מרקר' את שוק הסלולר".

טוב, את המשפט האחרון לא כתבו ב"ידיעות אחרונות".

שקיפות

סבר פלוצקר קובל במוסף "ממון" על אי-שקיפות של עבודת הממשלה. פלוצקר מפגיע בשר התקשורת כי יחשוף את הדו"ח המתוקן של חברת הייעוץ NERA על אודות הפחתת דמי הקישוריות, באתר האינטרנט הממשלתי. "סודיות מלאכותית אינה רק מנת חלקו של משרד התקשורת", כותב פלוצקר, ומזכיר גם את הדרישה לחשיפת דיוני ועדת ששינסקי של משרד האוצר, הדנה בתמלוגי הגז. "יש למשרד האוצר אתר באינטרנט", הוא כותב.