ביקור בבית הלבן הינו שאיפה של כמעט כל מנהיג בעולם, אך טיבו שונה כאשר מדובר בראש משטר דמוקרטי ובראש משטר דיקטטורי.

בהינתן שכהונתו של מנהיג דמוקרטי הינה תמיד זמנית ותלויה ברצון הבוחרים, הוא מגיע ל"מרכז העצבים" של המעצמה החזקה בעולם בתור נציג מדינתו ולא כנציג של עצמו. עצם ביקורו בבית הלבן מעיד על חוזק ברית האינטרסים והערכים בין מדינתו לארה"ב. בפגישה עם נשיא ארה"ב, המנהיג הדמוקרטי שואף להגיע להסכמות שיקדמו את האינטרסים הכלכליים, המדיניים והביטחוניים של מדינתו ותושביה.

לעומת זאת, בהינתן שמנהיג דיקטטורי אינו מתכוון לפנות את כיסאו, הוא מגיע לבית הלבן בתור נציג של עצמו והאליטה בצמרת משטרו. הוא אינו מייצג את האינטרסים של המדינה ותושביה.

מטרת העל בפגישה בבית הלבן הינה לשכנע את נשיא ארה"ב שהאינטרס האמריקאי להגיע להסכמות שיקדמו את האינטרסים הכלכליים, המדיניים והביטחוניים האישיים של אותו המנהיג הדיקטטורי. כלומר, שלארה"ב יש אינטרס לבצר את יציבות אותו המשטר הדיקטטורי ולמנוע בכל דרך את החלפתו במשטר דמוקרטי או בדיקטטור אחר.

היועצת המשפטית לממשלה קבעה הסדר ניגוד עניינים לראש הממשלה נתניהו, שמגביל אותו בעיסוק בעניינים הנוגעים למשפטו הפלילי. אך השנתיים האחרונות הוכיחו שגם קיים ניגוד עניינים עמוק בין טובתו האישית של נתניהו לבין טובת אזרחי ישראל.

מאז ה-7.10, נתניהו עומד בראשות ממשלה שנבחרה באופן חוקי אך אינה לגיטימית. לפי סקרים עקביים הממשלה אינה זוכה בתמיכת רוב הציבור הישראלי, שרואה בה ובנתניהו אישית כאחראים לאחד מן האסונות החמורים בתולדות המדינה. רוב הציבור הישראלי תומך בהליכה לבחירות ובהקמת ועדת חקירה ממלכתית, אינו תומך בהסדר להשתמטות החרדים ומגנה את התנגדות חברי הממשלה להשלמת שחרור כל החטופים שמוחזקים ברצועת עזה במחיר הפסקת אש קבועה.

ראש הממשלה נתניהו הוא המנהיג הזר הראשון שמבקר בבית הלבן במהלך כהונתו השנייה של הנשיא דונלד טראמפ. אך נתניהו לא הגיע לבית הלבן בתור מנהיג דמוקרטי, אלא באופן שמזכיר יותר מנהיג דיקטטורי, שמעוניין לקדם את האינטרסים האישיים של עצמו ושל האליטה בצמרת משטרו.

ראש הממשלה נתניהו מנסה לשכנע את הנשיא טראמפ שהאינטרס האמריקאי הוא לנקוט בצעדים שייצבו משטרו וישאירו את מפלגת הציונות-הדתית בממשלה ואת מפלגת עוצמה-יהודית בקואליציה. בכוורת החנפנית של ראש הממשלה נתניהו, אין גורמים שהיו יכולים להזכיר לו שמטרת הפגישה בבית הלבן היא לדאוג לאזרחי ישראל, לפני טובת עצמו ובני משפחתו.

בדומה לראש הממשלה נתניהו, גם הנשיא טראמפ מרוכז באינטרסים של עצמו. לכן, יש לקוות שלהבדיל מראש הממשלה נתניהו, ולמרות הצהרתו המטורפת במסיבת העיתונאים ש"ארה"ב תשתלט על רצועת עזה", הנשיא טראמפ לא ירצה לתת לסמוטריץ' ולבן גביר לנשוך בזנב שלו ולכשכש בו, ורק להעמיק את ההסתבכות האמריקאית במזרח התיכון.

אם הנשיא טראמפ יקשיב לכל עצות האחיתופל של ראש הממשלה נתניהו, במקום להגיע לפרס נובל לשלום הוא עלול להוביל למלחמה כוללת במזרח התיכון, מלחמה שממשל הנשיא ביידן הצליח לבלום.

בעולם מסובך, מבחינת הנשיא טראמפ, ששונא להיכשל או להצטייר כ"לוזר", דווקא השלמת שחרור כל החטופים מרצועת עזה עשויה להיות הצלחה יחסית קלה שלא ידוע מתי יהיו לו עוד כמותה. הצלחת שלב א' בעסקה רשומה על שמו. כישלון שלב ב' גם יהיה עליו.