ב-10 בנובמבר 2024 ירה בעצמו למוות תימני בשם גנאם יחיא במחנה של צבא רוסיה על אדמת אוקראינה. מה עשה צעיר תימני זה באוקראינה ומדוע בחר לשים קץ לחייו?
כמו צעירים תימנים רבים ומחוסרי עבודה ותקווה בצל המשבר המתמשך בתימן זה כעשור, נפל גנאם קורבן לתרמית חוצה מדינות שהביאה לגיוסם - בניגוד לרצונם וידיעתם - של מאות צעירים תימנים כדי להילחם בשורות הצבא הרוסי על אדמת אוקראינה.
המלחמה שרוסיה מנהלת באוקראינה הובילה למחסור בכוח אדם, והולידה תעשייה נצלנית שחברות "כוח אדם" רוסיות, תימניות או עומאניות מובילות בנצלן את מצוקתם של תימנים צעירים רבים מחוסרי עבודה. בשל מצבם הכלכלי והאישי הקשה, אלה מוכנים לעסוק כמעט בכל משלח יד שיאפשר להם לפרנס את משפחותיהם לאחר שהמלחמה בתימן הביאה לחורבנה המוחלט של כלכלת תימן והפכה מיליונים לעניים מרודים.
נציגיהן של חברות כוח האדם הללו פונים לתימנים צעירים ומיואשים ומציעים להם חוזי עבודה מפתים ברוסיה, אולם לאחר שאלה יורדים מהמטוס במוסקבה הם מגלים להפתעתם כי נפלו קורבן לתרמית. הם נשלחים להכשרות צבאיות במחנות של צבא רוסיה - ומשם לחזית באוקראינה.
מי שמסרבים להישמע ל"מפקדיהם", נוקטים בצעדי מחאה כמו שביתות רעב ודורשים לשוב למדינתם - נענשים בעבודות פרך ככריתת עצים וחפירת שוחות ובורות במשך למעלה מ-14 שעות ביום, ומנועים מלצאת משטח הבסיסים שבהם הם מוחזקים כאסירים לכל דבר.
גנאם, שסירב להישמע להוראות מפקדיו הרוסים ומאס ביחס האלים והמתעלל שחווה מידם, בחר לשים קץ לייאושו ושלח יד בנפשו. סיפורו של גנאם מובא כחלק מתחקיר מקיף שערך העיתונאי התימני נג'ם א-דין קאסם, ופורסם בדצמבר האחרון באתר דרג'. קאסם חושף חלק משיטות התרמית וההונאה שמביאות לגיוסם, בניגוד לרצונם וידיעתם, של מאות תימנים מנוצלים שנשלחים להילחם בשורות הקדמיות של הצבא הרוסי בחזית באוקראינה.
סאמי (שם בדוי), צעיר תימני בן 24, לא העלה על דעתו מעולם שימצא את עצמו פצוע בלב זירת קרב במלחמה שאין לו שום קשר אליה, על אדמה זרה, מוקף בחלקי גופות של חבריו ורסיסים של פצצות מרגמה. כשהוא שוכב פצוע במחנה צבאי רוסי על אדמת אוקראינה הוא שלח הקלטות קוליות לחבריו שבתימן והזהיר אותם שמא יתפתו כמוהו לחתום על הסכמי עבודה מפתים וכוזבים העלולים לעלות להם בחייהם.
הוא גם סיפר להם שמפקדיו הרוסים הבטיחו לו ולחבריו שהם יהיו מוגנים ושיינתן להם חיפוי מהאוויר, כך שהם השתכנעו לבסוף לצאת לקרב באותו יום שחור שבו נפצע. מאוחר יותר באותו יום מצא עצמו שוכב פצוע בשדה הקרב, חשוף לכוחות הצבא האוקראיני, לאחר שכטב"מים אוקראינים הביאו למותם של שלושה מחבריו למול עיניו באזור העיר טוקמק. הוא הצליח להימלט מאותו שדה קרב מדמם תחת אש, בזחילה, כשמעליו מרחפים הכטב"מים המאיימים ומפציצים מטרות סביבו.
סאמי וגנאם הם רק שניים מ-227 תימנים שגויסו להילחם בשורות הצבא הרוסי ושלסיפוריהם התוודע קאסם במהלך תחקירו. שישה מביניהם נהרגו במהלך הקרבות, שבעה נוספים נפצעו ברמות שונות, וישנו גם מספר לא ידוע של נעדרים. קאסם מוסיף שלפי מקורות שונים שהתוודע אליהם בתחקירו, מספרם של התימנים שגויסו עד כה ללחימה באוקראינה כבר הספיק לעלות ל-429.
נכון לחודש נובמבר 2024, מאמצי הגיוס של התימנים עדיין נמשכים, וחברות שונות – מהן כמה חברות בבעלותם של אנשי עסקים תימנים המקושרים לשלטון החות'י במדינה – משתתפים באופן פעיל בהובלתם לרוסיה. במהלך התחקיר הגיעו לידיו של קאסם כמה מחוזי העסקה שהציעו חברות אלה, וכך התוודע לעומק התרמית.
בסעיף השני של אחד החוזים הללו נכתב ש"החברה המתווכת" אמונה על מציאת עבודה ברוסיה התואמת את כישוריו ואת יכולותיו של החותם על ההסכם. אולם בהמשך החוזה נכתב שהחברה תהיה רשאית להעסיק את החותם על ההסכם "בתחומים אזרחיים, ביטחוניים או צבאיים". מכיוון שלרובם המכריע של התימנים שחתמו על חוזים אלה לא היה כל ניסיון צבאי קודם, הם נשלחו להכשרות צבאיות טרם שליחתם לחזית.
עלי נאסר (שם בדוי), ששוהה כיום במחנה של צבא רוסיה, שיתף את קאסם בשיטה שבה הוא ואחרים כמוהו גויסו לצבא הרוסי בלי ידיעתם. "עבדתי בזמנו בתחום ההובלות במוסקט, עיר הבירה של עומאן, ומשום שלא הייתה לנו הרבה עבודה ולא הצלחנו לספק את ההוצאות החודשיות של המשפחות שלנו בתימן, חיפשנו עבודות אחרות", סיפר לקאסם. כך הגיע לחברת השמה שיושבת במוסקט ומציעה לאנשים עבודה ברוסיה. "הם פיתו אותנו במילים יפות, הבטיחו לנו שיסדרו לנו עבודה ברוסיה, ואפילו אמרו לנו שאולי נוכל לקבל אזרחות רוסית", הוא הוסיף.
בחודש אפריל 2024, נדרשו נאסר ועוד 37 תימנים שהחליטו לנסוע לעבוד ברוסיה למסור לידי החברה את הדרכונים שלהם. נאמר להם שיקבלו את דרכוניהם בחזרה ביום הטיסה לרוסיה, ואסרו עליהם לחזור בהם מהחלטתם לטוס לעבוד בה. בחודש אוגוסט נסעו נאסר ורעיו לשדה התעופה של העיר מוסקט, ובשעריו מסרו לידיהם את דרכוניהם והכריחו אותם לחתום בו במקום על חוזים שהם ראו לראשונה רק באותו רגע. אזרח רוסי בשם דימיטרי ליווה אותם בטיסותיהם ממוסקט לדובאי ומדובאי למוסקבה, שם נפרד לפתע מהקבוצה.
עם הגיעם למוסקבה, נלקחו מהם שוב דרכוניהם, והחלו לעקוב אחר הטלפונים הסלולריים שלהם, כפי שהעידו נאסר ותימנים נוספים שעימם שוחח קאסם במהלך התחקיר. לאחר מכן נדרשו לחתום על חוזים נוספים שנכתבו בשפה הרוסית, שלא הבינו כלל, ונאסר עליהם לצלם את הדפים כדי להתייעץ לגבי תוכנם בטענה שהם מכילים מידע מסווג.
לאחר החתימה על החוזים פגשו בני החבורה בנציג תימני שהגיע לפגוש אותם ביחד עם שני בריונים מגודלי גוף שהתלוו אליו, ואלו העבירו אותם משדה התעופה היישר למחנה צבאי באזור רוסטוב על הדון, הסמוכה לגבול עם אוקראינה. במחנה נאמר להם שעליהם לעבור הכשרות צבאיות "להגנה עצמית" – הכשרות שארכו בין 15 ל-25 ימים, וכללו שיעורי ירי ברובה, שימוש ברימוני יד, הטמנת מוקשים וחפירת שוחות.
לאחר עשרה ימים של הכשרה צבאית גילתה החבורה מפי רופא מצרי-רוסי בשם חסן, שעובד כמתרגם וכרופא בשירות משרד ההגנה הרוסי, שהם נפלו קורבן להונאה ושהם עתידים להישלח להילחם בחזית. אותו רופא מצרי סיפר להם גם שחברת כוח האדם שגייסה אותם לעבוד ברוסיה מרמה אותם גם בשכרם – וכשהם קיבלו לידיהם את ההמחאות עם שכרם, הם נדהמו לגלות ששכרם הסתכם ב-350 דולר בלבד במקום עשרת אלפים הדולרים שהובטחו להם במוסקט.
קאסם יצר קשר במהלך התחקיר עם הרופא המצרי חסן, שסיפר לו שהמגויסים התימנים הוחתמו על החוזים תחת איומים ולחץ – ושכחלק מהחוזה שעליו הם חתמו גוזלים נתח ניכר משכרם. הוא הוסיף כי שכרו של חייל בצבא הרוסי עומד על 36 אלף רובל (כ-330 דולר), ובזמן מלחמה השכר מזנק ל-195 אלף רובל (כ-1,780 דולר), בזמן ששכר המגויסים התימנים נותר עומד על 36 אלף רובל בלבד. למותר לציין שחברות כוח האדם שהונו את התימנים הללו לא התחייבו בשום שלב לשלם להם או למשפחותיהם פיצויים בגין פציעה או מוות – פיצויים שסכומם עומד על בין 3 מיליון רובל ל-12 מיליון רובל בהתאמה.
קאסם מתייחס בתחקירו גם לסוגיית הנעדרים מקרב המגויסים התימנים. במהלך העבודה על התחקיר הוא שוחח עם תימני בשם עלי א-דראסי, שאחיו עבד א-רחמן א-דראסי הולך שולל על ידי אחת מחברות ההשמה הללו. עלי א-דראסי מספר שאחיו עבד בחנות ירקות בעומאן, וחברת השמה בעיר מוסקט פנתה אליו עם הצעה לעבוד בחווה חקלאית לגידול ירקות ברוסיה תוך שהיא מנצלת את מצבו הכלכלי הירוד. עוד נאמר לו שאם יעבור לעבוד ברוסיה, הוא ומשפחתו עשויים להיות זכאים לאזרחות רוסית בהמשך – מה שפיתה אותו להיענות להצעת החברה ולמסור לידיה את דרכונו.
עם הגיעו לרוסיה הוא נלקח כשאר המגויסים התימנים לבסיס צבאי רוסי, שבו עבר הכשרה צבאית, ומשם נשלח לאוקראינה להילחם בחזית. ב-25 בנובמבר ניתק הקשר בין עבד א-רחמן לבין בני משפחתו, לאחר שהמשוריין שבתוכו הוא נסע הופצץ בשטח אוקראינה. גופתו לא נמצאה עד כה, ולא ידוע מה עלה בגורלו, מספר אחיו. אילו נפל בשבי האוקראינים (חי או מת) מדיו היו מסגירים זאת – שכן הרוסים מסמנים את המדים של חייליהם כדי ליצור הבחנה בין החיילים הרוסים לבין מגויסים זרים: כל לוחם שאינו רוסי נושא על הכתף ועל הקסדה סימנים בצבע אדום – כפי שניתן לראות בתמונות ובסרטוני הווידיאו שבהם נראים מגויסים תימנים שלוחמים באוקראינה.
הרשויות בתימן באיזורים שנשלטים על ידי הממשלה המוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית וכן הרשויות בסולטנות עומאן, מנסים להילחם בתופעה הזאת ואוסרים מעבר של צעירים תימנים לשטחה של הסולטנות כדי למנוע מהם מלטוס לרוסיה. באוגוסט האחרון עצרו השלטונות בתימן 26 צעירים תימנים שעשו את דרכם לעומאן כדי לטוס לרוסיה. היו להם אשרות נסיעה שניתנות לסטודנטים – אולם אלה הונפקו להם על ידי אחת מחברות ההשמה המובילות בתימן בתחום של גיוס תימנים ללחימה ברוסיה.
קאסם מזכיר שבינואר 2024 חתם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על צו נשיאותי שלפיו כל תושב זר שישרת במשך תקופה של שנה אחת לפחות בצבא הרוסי או בשירותו של משרד ההגנה הרוסי, יהא זכאי לאזרחות רוסית – צעד שנועד לעודד גיוס של זרים להילחם בשורות הצבא הרוסי, בשל המחסור בכוח אדם שממנו הצבא סובל בעקבות המלחמה הממושכת באוקראינה.
כשרוסיה מגייסת אזרחים ממדינות זרות – לרוב עניים ממדינות נחשלות – להילחם בשורותיה תמורת הבטחות שכר נדיב או אזרחות רוסית, היא בעצם הופכת אותם לשכירי חרב לכל דבר ועניין – אקט המנוגד לחוק הבינלאומי.
"אנחנו במצב קשה מאוד ומעורר רחמים", אומר סאמי הנזכר לעיל, השוכב פצוע באחד מבסיסי הצבא הרוסי על אדמת אוקראינה. "אנחנו דורשים את שחרורנו ומבקשים לשוב לארצנו. רימו אותנו והוליכו אותנו שולל מראשית הדרך בתככים ושקרים", הוא מסכם ומשמיע את קריאתם לעזרה של מאות תימנים שכלואים הלכה למעשה בשורות הצבא הרוסי.
און דהן כותב בפרויקט אופק - מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם בנצרת
הגרסה המוקלטת של הכתבה הוקלטה באולפני המרכז לתרבות מונגשת