המחקר בוחן, בין היתר, את יחסו של הציבור הדתי לשידורי טלוויזיה בכלל ולשידורי דת ומסורת בערוץ 1 ובערוץ 2 בפרט. ערוץ תכלת פנה לקהל דתי ומסורתי בעיקר, אך גם ניסה לפנות לקהל רחב יותר, חילוני. אלא שהקהל לא מיהר לשלם עבור ערוץ נישה שבו תכנים של דת ומסורת, והתחזית העסקית, שצפתה כ-200 אלף מנויים, לא התממשה.
בינתיים חלו שינויים פרסונליים ותוכניים בערוץ. בין השאר מונתה עורכת תוכניות חילונית, שהיתה מעוניינת לפנות לקהל הרחב באמצעות תכנים רחבים יותר. בעקבות הירידה במספר המנויים מ-100 אלף ל-70 אלף וכשלונו הכלכלי של הערוץ, סברו בכירי הערוץ שאין מקום לקיומו כערוץ בתשלום, ופנו להתמודד על המכרז למורשת-ישראל, ערוץ ייעודי פתוח לקהל הרחב, הממומן מפרסומות. בספטמבר 2005 זכתה קבוצת אלף-תקשורת, שבבעלות שלמה בן-צבי, במכרז על ערוץ מורשת-ישראל.