האם עלה בידו של בנימין נתניהו להקים ממשלה ביום חמישי האחרון (21.12)? הפרשנים הפוליטיים חלוקים. אחרי הכל, ההסכמים הקואליציוניים לא באמת נחתמו בזמן שנתניהו הכריז על כך, ויש עדיין מחלוקות רבות בין השותפים. לעומת זאת, יש דברים שבהחלט עלו בידו: המרצת חוקים בעייתים ושנויים במחלוקת במסלול מזורז. תנחשו במה עסקו מהדורות הטלוויזיה?
החוק הראשון, "חוק בן-גביר", ירחיב מאוד את סמכויות איתמר בן-גביר (עוצמה יהודית), השר המיועד לביטחון לאומי, באופן שרבים מזהירים כי יערער את האיזון בין הרשויות. החוק השני, "חוק דרעי-סמוטריץ'", יאפשר לבצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית) לכהן כשר שני במשרד הביטחון, בנוסף להיותו שר האוצר המיועד. שינוי חקיקה שגם לגביו מזהירים כי יפגע בהתנהלות מערכת הביטחון.
החוק השני יאפשר גם לאריה דרעי (ש"ס) לכהן כשר למרות שהורשע (בפעם השלישית) בפלילים לפני פחות משנה, ונגזר עליו עונש של מאסר על תנאי. מדובר בחוק פרסונלי שנתפר למידותיו של דרעי, דבר פסול בפני עצמו, אבל מעבר לכך, הוא יהפוך את כנסת ישראל מעתה והלאה לפתוחה עוד יותר לכהונה של עבריינים מורשעים. בואו נגיד בזהירות שגם החקיקה הזו היא שנויה במחלוקת (לפי סקר שפורסם בכאן 11, רוב הציבור מתנגד לה), ובוודאי בעלת משמעות.
ובחדשות? על "חוק בן גביר" דיברו במהדורת הערב של חדשות 12 ביום חמישי כמה שניות בלבד (במסגרת כתבה של יאיר שרקי). גם בכאן 11 הקדישו לחוק שניות ספורות, כמעט כבדרך אגב, במסגרת כתבה של יערה שפירא. אותו הדבר בחדשות 13.
הקים ממשלה. אודי סגל במהדורת חדשות 13; 21.12.22 (צילום מסך)
זאת למרות שלא רק שמדובר בנושאים ציבוריים בעלי חשיבות ראשונה במעלה, הם גם סופר אקטואליים: "חוק בן גביר" אושר בקריאה ראשונה ביום שני (19.12) והוא בדרך להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. "חוק דרעי-סמוטריץ'" אושר בצהרי יום חמישי להצבעה בקריאה שנייה ושלישית, בוועדה מיוחדת שהוקמה רק לצורך זה.
במה כן עסקו החלקים הפוליטיים של מהדורות הטלוויזיה? במה שלא בטוח שקרה, ואם קרה לא ברור שיקרום עור וגידים. זה הרגיש כמו שיטה: כותרות דרמטיות שמיד אחריהן הסתייגות ממידת הריאליות של המהלך עליו הודיעו.
בחדשות 12 הגדילו לעשות ושלחו ארבעה כתבים ל"שטח" לסקר את הדבר שלא קרה. המסך התפצל לחמש הזירות כמו בעת מלחמה. "היום מתחילים להתפרסם ההסכמים הקואליציוניים המלאים, ואיתם מתברר גם גודלה של המהפכה שמתכננת הממשלה החדשה", הכריזה המגישה דנה ויס. באותו יום הסביר מיכאל האוזר-טוב ב"הארץ" כי "הודעתו של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו לנשיא המדינה כי עלה בידו להרכיב ממשלה נמסרה עוד בטרם הגיע לסיכומים עם כלל שותפיו העתידיים לקואליציה" וכי "נתניהו ושותפיו הגיעו ל'הסכמות קואליציוניות', אך עד כה לא חתמו על ההסכמים".
בחדשות 13 מתעסקים עוד פחות בדקויות של מרחב-זמן או סיבה ומסובב. המגיש אודי סגל כבר מכריז ש"ממשלת נתניהו השישית קמה"
מיד לאחר ההכרזה הריקה המשיכה ויס לפרסום ראשון של עמית סגל (הוא לא היה ראשון, אבל עזבו) שתוכנו "יעורר עניין בינלאומי": "נתניהו מתחייב בפני סמוטריץ' שהוא יפעל להחלת ריבונות" על יהודה ושומרון. "הוא כמובן לא נוקב במועד", מודה בקצרה סגל, אבל לא מרחיב לגבי המשמעות: אי-קביעת יעד בהסכם הופכת את ההתחייבות לפריכה עוד יותר מהשבריריות הרגילה של הסכמים קואליציוניים (סליחה, הסכמות), שגם ככה עשויים זכוכית.
עמית סגל ממשיך ומדווח על רצונו של ח"כ יצחק גולדקנופף (יהדות התורה) לשבת בקבינט המדיני-ביטחוני: "אחד הדברים המדהימים בפרספקטיבה היסטורית", למרות שבהמשך הוסיף ששותפיו של גולדקנופף למפלגה הופתעו מהדרישה וביקשו לבטלה. הדיווח נגמר בהובלה של ויס לכתבה של יאיר שרקי: "עוד על ההסכמים שנחתמו והסעיפים שנחשפו". שרקי מיד אחר-כך בכתבה עצמה: בעצם רק חלק מהם נחתמו.
מחפשת סמלים. ליאור קינן במהדורת חדשות 13; 21.12.22 (צילום מסך)
בחדשות 13 מתעסקים עוד פחות בדקויות של מרחב-זמן או סיבה ומסובב. המגיש אודי סגל כבר מכריז ש"ממשלת נתניהו השישית קמה". ומוסיף: "תוך נדיבות רבה לשותפים בתפקידים, חוקים ותקציבים". למרות שכאמור, עוד בכלל לא ברור מה ומי, מתי ואיך. או כמו שהגדירה זאת אילה חסון באותה מהדורה: "הסכמים קואליציוניים הם הרבה פעמים אות מתה. הם סתם דבר לנופף בו, ולא דבר לממש אותו".
באותה מהדורה, הכתבת ליאור קינן דיווחה שהוסכם על חוק עונש מוות למחבלים. דרמה! רק לקראת סוף הדיווח ציינה ש"גם את האפשרות הקיימת בחוק לא מימשו עד כה, וספק אם זה ישתנה, גם אם החוק יתוקן". אז למה זה חשוב כל-כך? קינן מסבירה ש"בן גביר מחפש סמלים", ושהחוק המוצע הוא סמל שכזה. מילא שנבחרי הציבור שלנו עסוקים בחיפוש אחר סמלים ריקים, אבל מדוע מהדורות החדשות משחקות איתם באותו משחק חלול?