קריאת הפטריוט
התצלומים במרכז שלושת שערי העיתונים הבוקר לקוחים מדאבוס, שווייץ, שם התעמתו אתמול נשיא המדינה שמעון פרס וראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בעקבות המלחמה בעזה.
ב"מעריב" קוראת הכותרת הראשית "טורקיה נגד פרס". מדוע לא "ארדואן נגד ישראל", כותרת המשקפת באופן מדויק יותר את מצב העניינים? אולי מפני ששמו של ראש הממשלה הטורקי אינו מוכר דיו בקרב קהל היעד של העיתון. מכל מקום, הכותרת שנבחרה ממסגרת את העימות כעוד חזית במלחמת גוליית בדוד, מסגור שתמיד מתקבל כאן בברכה.
ב"ידיעות אחרונות" בחרו בציטוט של פרס ככותרת, "ומה אם היו יורים טילים על איסטנבול?", ובכך עברו כבר לשלב הבא – השבת מלחמה שערה לגויים. יש לעורכי "ידיעות אחרנות" הכישרון לזהות ולהדפיס בגופן ענק, ככותרת ראשית של העיתון, את הקריאה המבקשת להתפרץ מגרונו של כל פטריוט ישראלי מצוי. במקביל, יש להם הכישרון להשתיל באותו גרון את הקריאה שעוד מעט תתבקש להתפרץ.
סיקור התקרית בין ארדואן לפרס מלווה ב"ידיעות אחרונות" בשלושה תצלומים המנציחים את התפתחותה. על כל אחד מהם מוטבעת כותרת צהובה המעוצבת בצורת חותמת: "אתם אשמים"; "אל תפריע"; ו"אני הולך". כך מביא העיתון הנפוץ בישראל את אירועי היום לקהל קוראיו, בצורת פוטו-רומן.
ב"מעריב" הסיקור המקיף והמעניין ביותר. ראשית, הוא מובא מפי שליח העיתון לדאבוס, גדעון קוץ, ולא על-ידי כתבים מקומיים וסוכנויות ידיעות כבעיתונים האחרים. הימצאותו של קוץ במקום מאפשרת לו להביא לא רק את התרשמותו האישית, אלא גם להפנות שאלה לארדואן בעקבות התקרית. שנית, בעוד שקוראי "ידיעות אחרונות" מוזמנים לקרוא טור פרשנות של כותב אורח, את סיקור האירוע ב"מעריב" מלווה טור פרשנות מאת כותב הבית ג'קי חוגי, המבאר את התנהגותו של ארדואן על רקע ההתרחשויות בשבועות האחרונים בטורקיה, בזירה הבינלאומית ובעזה. מתברר שגם לשונאי ישראל יש מערך מורכב של אינטרסים המשפיע על החלטותיהם.
לא מידתי
ידיעה דרמטית אחרת בעיתוני הבוקר נוגעת להחלטת שופט ספרדי לחקור את הסיכול הלא ממוקד דיו של איש חמאס סלאח שחאדה בשנת 2002. בתגובה לכך אומר בוגי יעלון ל"ידיעות אחרונות": "אמרתי לקציני צה"ל לכל אורך הדרך: נחרף את נפשנו למען בטחונה של מדינת ישראל, אז לא לנסוע לכמה מדינות באירופה זה חלק מהעניין". עוד קורבן ישראלי נופל חלל.
גם בנימין (פואד) בן-אליעזר מגיב, אך הוא, או הכתב שציטט אותו, מסתבך בלשונו ואומר כי "ארגוני הטרור משתמשים בבתי-המשפט של העולם החופשי, משתמשים בשיטות של מדינות דמוקרטיות על מנת לתבוע מדינה הפועלת נגד הטרור ונגד העולם החופשי".
מכל מקום, לפי הידיעה של טובה צימוקי, איתמר אייכנר ומאיה מאהלר, המתפרסמת בעמ' 2 של "ידיעות אחרונות", השופט הספרדי שהחליט כי מדובר באירוע שעשוי להיחשב כפשע נגד האנושות הגדיר את החיסול כ"חסר פרופורציות". מי שיהפוך דף בעיתון יגלה כי לרוחב כל עמ' 4 מופיעה הכותרת הבאה "רה"מ: תגובה לא מידתית על פעולות חמאס בעזה" [שמעון שיפר, יוסי יהושוע ורוני שקד].
הסיפור רק מתחיל
ואמנם, למקרה ששכחתם, השקט בדרום הופר השבוע במידה משמעותית והמצב עשוי להידרדר לאחר ששליח הממשל האמריקאי יעזוב את האזור. ב"הארץ" התגובה הישראלית הופכת לכותרת הראשית. "ישראל החליטה להנחית על החמאס מהלומה נוספת", קובע העיתון, אך בידיעה מאת עמוס הראל, ברק רביד, יואב שטרן, אבי יששכרוף ואנשיל פפר מדווח רק על "פעילות התקפית ממוקדת" ו"צעדים התקפיים", ללא פירוט.
בעוד עשרה ימים, כותב נחום ברנע ב"המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", יתפרסם דו"ח של הארגון עיתונאים ללא גבולות על הגבלות ופגיעות בעיתונאים בעזה. ברנע נפגש השבוע עם ז'אן-פרנסואה ז'וליאר, מנכ"ל הארגון, המספר כי בדו"ח הצפוי "ממשלת ישראל תותקף [...] על שסירבה לאפשר לעיתונאים זרים להיכנס לעזה לפני המבצע ובמהלכו".
גם לברנע עצמו ביקורת בעניין. "את המבצע הזה לא סיקרו: דיבררו", הוא כותב בהמשך טורו. "בתקשורת הופיעה בעיקר גרסה אחת, זאת שנמסרה בתדריכים יומיים לתא הכתבים הצבאיים, לתא הכתבים לענייני ערבים ולחבורה של קצינים (מיל') שאצו-רצו, אסירי תודה, אל אולפני הטלוויזיה ואימצו מלה במלה את מה שהוכתב להם בתדריכים". יחד עם זאת, לדעת ברנע, "סיפור המבצע בתקשורת בוודאי לא נגמר. במובנים מסוימים הוא רק מתחיל".
אחד המובנים האלה הוא חזרתה של עמירה הס, כתבת "הארץ", לעזה, לאחר כמה ימים שבהם נעדרו ידיעותיה של הס מהעיתון. מדיווחה של הס עולה שלעומת הנטייה הישראלית לא לשמוע, לא לקרוא ולא לרצות לדעת דבר על מה שמדינתם ביצעה בשמם ובמימונם ברצועת עזה, הצורך של העזתים עצמם הוא דווקא לספר, בפרטי פרטים, את שעבר עליהם. הס מלקטת כמה מהסיפורים האלה, וגם מתייחסת לסוגיות עקרוניות כגון פערים במספרי ההרוגים בין המרכז הפלסטיני לזכויות אדם לנתוני משרד הבריאות הפלסטיני ("הפער אינו נובע מניפוח מספר הנפגעים, אלא מטעויות בשל העומס").
"אפילו הקוראים של 'הארץ' לא ממש יודעים מה התרחש שם", אומר דב חנין לארי שביט במסגרת ראיון המתפרסם הבוקר בעמודי החדשות של העיתון. הנה, אם כן, הזדמנות נדירה ללמוד מה התרחש שם. צריך רק לקרוא.
האם יש מי שיטרח לקרוא? במוסף "השבוע" של "הארץ" משוחח עקיבא אלדר עם פרופ' דניאל בר-טל, שהשלים מחקר על הזיכרון הקולקטיבי בישראל. לדעת בר-טל, "על התודעה של היהודים בישראל השתלטו תחושת קורבנות, מנטליות של מצור, פטריוטיזם עיוור, כוחנות, צדקנות, חוסר רגישות ואטימות לסבל של הפלסטינים ודה-הומניזציה שלהם". התודעה הישראלית, הוא אומר, "מבוססת בעיקר על אינדוקטרינציה מתמשכת שנשענת על בורות ומטפחת אותה".
גם לתקשורת, כמובן, תפקיד חשוב בטיפוח הבורות. הבוקר ניתן למצוא דוגמה קטנה לכך ב"ידיעות אחרונות". כזכור, ביום שלאחר הפצצת צה"ל את בית-הספר של אונר"א, שהביאה למותם של כמה עשרות בני-אדם, לא היה כל זכר לאירוע בשער "ידיעות אחרונות". גם לא בעמודים 1, 2, 3, 4, 5ו-6. רק בתחתית עמ' 7 דיווח העיתון לקוראיו על המקרה, ומהזווית של דובר צה"ל כמובן.
הבוקר עלול הקורא המזדמן בעיתון להגיע למסקנה כי אותה הפצצה שסבלה מתת-דיווח היתה בכלל אשליה. "בניגוד לטענות", קוראת כותרת גג לידיעה בעמ' 5 של העיתון, וכותרתה היא "עיתון קנדי: אף אחד לא נהרג בבית-הספר של אונר"א". רק מי שיטרח לקרוא את גוף הידיעה [סוכנויות הידיעות] ילמד כי לפי התחקיר של העיתונאי הקנדי, אין כל הכחשה של הריגת עשרות בני-אדם, כפי שהכחישו בישראל לאחר האירוע, אלא טענה שההרוגים לא היו בתוך המבנה, אלא לידו.
הסיפורים הרומנטיים האלה
לכולם דעות ברורות בנוגע לערוץ 10. ב"ידיעות אחרונות" מציגים הבוקר שתיים מהן, במתכון הוותיק של "בעד" לעומת "נגד". אושרת קוטלר, העובדת בערוץ, כותבת נגד החלטת ועדת הכלכלה של הכנסת לשלול את זכיונו של מפעיל הערוץ, ואילו רני בלייר, נציג היוצרים, כותב בעד. לדברי בלייר, בימים האחרונים אנו עדים ל"לינץ' תקשורתי מתוזמן היטב" נגד ח"כ גלעד ארדן, שהוביל את המהלך בכנסת. לדעתו, "עצוב לראות כיצד עיתונאים, שרגילים לבקר אנשי ציבור אשר אינם שומרי חוק, מנצלים את כוחם להגן על שולחיהם, במקום לתבוע מהם להיות שומרי חוק".
חלק מהמתקפה על ארדן מופיע הבוקר ב"מעריב", שם מדווח לי-אור אברבך כי "גורם בכיר" בחדשות 10 טוען שארדן התלונן כמה פעמים "בפני גורמים עיתונאיים ובפני נושאי תפקיד ניהולי" על כך שאינו מקבל די זמן מסך בשידורי הערוץ, וזאת אף ש"עזר לערוץ בעבודתו הפרלמנטרית". ארדן מכחיש את ההאשמות בחריפות.
כתבי "חדשות 10", וגם גורמים ב"חדשות 2” טוענים בימים האחרונים כמעט בכל אמצעי תקשורת כי סגירת חברת החדשות של הערוץ עלולה לפגוע בחופש הביטוי בישראל. רינו צרור כותב הבוקר ב"מוספשבת" של "מעריב" כי "ערוץ 10 זה סיפור של חוב, לא של חופש ביטוי", אך מקפיד לסיים את דבריו בגילוי הנאות כי "כותב שורות אלה נמצא בהליך משפטי מול ערוץ 10".
כאמור, לכולם דעות ברורות באשר לערוץ 10, אבל רק לאילן שילוח, מנכ"ל קבוצת מקאן-אריקסון, שתי דעות בנושא. כפי שהראה דורון אביגד באתר "גלובס", שילוח דרש לפני כמה שבועות את ביטול הזיכיון, וכיום יוצא להגנת הערוץ במתכונתו הנוכחית.
בינתיים קשה לחמוק ממתקפת יחסי-הציבור לטובת הערוץ. כמעט בכל עיתון ומוסף מתראיין אחד מנציגיו. נכונותם לדבר היא הזדמנות לברר עימם סוגיות שאינן נוגעות למשבר הנוכחי דווקא. מודי פרידמן, סגן יו"ר הערוץ, מתראיין לרז שכניק במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות", ובאשר להתערבות בעלי ההון בתוכן אומר כי "היכולת שלהם להתערב היא מוגבלת ואינה שווה את ההון שהם שמו". על האירוע שבו טילפן יוסי מימן לכתבת אושרת קוטלר ונזף בה על כתבה ששידרה, אומר פרידמן: "הוא עשה טעות ואמרתי לו את זה. הוא גם התנצל".
בראיון שמימן עצמו מעניק לגידי וייץ ב"מוסף הארץ" לא נשמע הבעלים של ערוץ 10 מתנצל במיוחד ביחס לאירוע. "זה לא קיים בשום עיתון? רק בטלוויזיה אנחנו צריכים להיות טיפה יותר בתולות מאשר מאמא תרזה", הוא אומר.
אגב, אותו פרידמן מתראיין גם ללי-אור אברבך במוסף "עסקים" של "מעריב", וביחס למשכורות הגבוהות של מגישי החדשות הוא אומר: "אין מודל שלפיו אתה מתחיל מלמטה וגדל להיות טאלנט בטלוויזיה הישראלית! מאיפה הסיפורים הרומנטיים האלה? באיזה מקום זה קורה?”. ציטוט זה מופיע לא רק בגוף הראיון, אלא גם באופן מובלט בראש העמוד, על רקע תצלום של מיקי חיימוביץ' ויעקב אילון, שניים שהיו אלמונים למדי לפני שהחלו להגיש את מהדורת החדשות של ערוץ 2.
חבל התלייה של "הארץ"
בן כספית ובן-דרור ימיני יוצאים הבוקר ב"מעריב" בהתקפה חריפה נגד עיתון "הארץ", בעקבות מאמר המערכת של העיתון מיום אתמול, שבו הובעה תמיכה במרצי אוניברסיטת תל-אביב המתנגדים למינוי של אל"מ פנינה שרביט-ברוך, ראש המחלקה לדין בינלאומי (דבל"א) בפרקליטות הצבאית, למרצה בפקולטה למשפטים.
ימיני אף מצרף את העיתון לקואליציה אנטי-ישראלית יחד עם השופט הספרדי שהחליט לחקור את חיסול שחאדה, וזאת בשל הקביעה במאמר של "הארץ" כי הריגת עשרות שוטרים פלסטינים בעת מסדר הסיום שלהם היתה "הריגה נפשעת".
"עכשיו", כותב ימיני, "בדיוק כמו בספרד, עיתון 'הארץ' כבר מגבש את כתב התביעה. זה רק עניין של זמן עד שהעיתון יכין גם את חבל התלייה. לא זכויות האדם ולא רדיפת שלום מניעים אותם, אלא שנאה תהומית. פעם ליהודים. היום לישראל".\
ענייני תקשורת
במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת הבוקר כתבה [מרב בטיטו] על מפוטרים טריים. ביניהם ניתן למצוא גם את יאנה עברי, תחקירנית ב"ערב חדש" לשעבר, שעבדה בין תשע וחצי שעות ל-11 שעות ביום תמורת 5,700 שקל, ולאחר שבועות מספר פוטרה בשיחת טלפון.
לי-אור אברבך מדווח ב"מעריב" כי טכנאי הערוץ הראשון פתחו אתמול בעיצומים במחאה על הארגון מחדש ולקראת השלמת אישור הרפורמה ברשות.