הדיונים בפסגת האקלים של האו"ם בשארם א-שייח הסתיימו בכישלון. לצד סיקור נרחב של הוועידה, פירסם "הארץ" השבוע מאמר מערכת שהוקדש לה, תחת הכותרת "להציל את האנושות יחד". כפי שנכתב בתחילת המאמר, הוא פורסם כחלק ממהלך תקשורתי עולמי של יותר מ–30 כלי תקשורת ביותר מ–20 מדינות, שפרסמו עמדה משותפת בעניין משבר האקלים. אך למרות חשיבותו של המהלך, נדמה שמילותיו של המאמר משקפות את המצב בו אנו נמצאים: הרבה דיבורים ומעט מעשים.

ראשית, יש להכיר ולהוקיר את החשיבות של המהלך התקשורתי הקולקטיבי הזה והצטרפותו של "הארץ", וכן לברך על פרסום מאמר מערכת בנושא הרה גורל כמו משבר האקלים. לא זאת אף זאת, בשנים האחרונות "הארץ" מסקר את נושא משבר האקלים, לצד נושאי סביבה נוספים, ברמה יומיומית ובהיבטים מקומיים, לאומיים ועולמיים, בהתייחס לציבור הרחב, לרשויות מקומיות ולאומיות, לחברות תעשייתיות, לארגונים חוץ ממסדיים ועוד, ולמעשה הוא ממובילי הסיקור בתחום בתקשורת המקומית. יחד עם זאת, ואולי בשל זאת, מאמר המערכת המדובר היה מאכזב.

המאמר נגע בנושאי הליבה של המשבר: בסוגיות האנרגיה ואי-הצדק האקלימי ובהבטחות ובהצהרות של מנהיגים רבים על יעדים שלא רק שאינם שאפתניים מספיק, לרוב הם גם לא ממומשים. אבל ככזה הוא היה גנרי, והמסרים בו רחבים ולא מספיק חדים.

יתרה מכך, כמה נקודות מרכזיות בולטות בחסרונן. האחת, בעוד שהמאמר מתחיל באמירה כי "משבר האקלים הוא בעיה עולמית, שדורשת שיתוף פעולה בין כל המדינות", ולכל אורכו הוא פונה למדינות הללו בדרישה לפעולה, אין בו שום התייחסות למדינת ישראל, ועל אחת כמה וכמה נוכח המגעים להקמת הממשלה, כאשר השיח האקלימי נעדר מקמפיין הבחירות לכל אורכו כמו גם משיחות הקואליציה שמתקיימות עכשיו.

לתקשורת יש אחריות לא קטנה למשבר ומחויבות יותר גדולה לתיקון המצב

השנייה היא בהקשר לאחריות האישית של כל אחת ואחד מאיתנו. נכון שהחלטות גדולות מתקבלות ברמה הלאומית ואפילו העולמית, אבל אם אנחנו לא ניקח אחריות ולא נשנה הרגלים דבר לא יקרה. והשלישית, ואולי החשובה ביותר בהקשר של מאמר מערכת זה, היא העובדה שלתקשורת יש אחריות לא קטנה למשבר ומחויבות יותר גדולה לתיקון המצב.

ראוי היה במאמר שכזה לקרוא לכל אמצעי התקשורת בישראל להצטרף לסיקור של משבר האקלים ביתר שאת. אבל ראוי היה גם להכריז על החלטות ויעדים אקלימים תקשורתיים ולשנות הרגלים בתקשורת, למשל להפסיק ולפרסם חברות מזהמות ועתירות פליטות גזי חממה. אחרי הכל, כדי להציל את עצמנו מעצמנו לא מספיק לכתוב מה צריך לעשות, כי "צריך" בעברית זה שמישהו אחר יעשה.

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)