הסיקור החדשותי של ועידת האקלים של האו"ם בשארם א-שייח חושף לא רק את אוזלת ידם של מנהיגי העולם ואת ערוותה של מדינת ישראל, אלא גם את חולשתה של התקשורת שלנו. אומנם מרבית כלי התקשורת לא התעלמו מהוועידה הגורלית. הם מסקרים, ברמה כזו או אחרת, את העובדות על שינוי האקלים ואת היעדים האקלימיים הנמוכים שהציבה לעצמה מדינת ישראל. יעדים שגם בהם היא לא ממש עומדת.

אז מה הבעיה? הבעיה היא שהדיווח כמעט ולא חורג מגבולות כתבי הסביבה הקבועים, שגם הם, אם נודה על האמת, מעטים מדי וממוקמים בתחתית ההיררכיה במערכות העיתונאית. העורכים לא מנצלים את ההזדמנות שמעניקה הוועידה הבינלאומית המתוקשרת על מנת לפרוץ עם נושאי הסביבה והאקלים אל השיח הפוליטי כאן בישראל.

בכך הם מוכיחים שהם לא מבינים את גודל השעה, ואפילו את צו השעה, ובעצם לא מאמינים לדיווחים שלהם עצמם על האתגרים ששינוי האקלים מעמיד והדחיפות המיידית של ההתמודדות עימם. כשהתקשורת מדווחת על ועידת האקלים אבל ממסגרת אותה כעניין צדדי, שלא ממש נוגע אלינו, היא מועלת בתפקידה לדווח ללא מורא וללא משוא פנים, ובאחריותה להכתיב סדר יום בעל משמעות.

מדובר במעגל קסמים: התקשורת לא עוסקת בענייני סביבה והפוליטיקאים, המעוניינים בסיקור, מזניחים אותם. התקשורת בתורה מסקרת את הפוליטיקאים, שאינם עוסקים בענייני סביבה...

התוצאה של ההתנהלות התקשורתית הקלוקלת הזו ברורה ומיידית: בכל הקשור לפוליטיקה המקומית יש עובדה אחת מוצקה וברורה, נושאי איכות הסביבה והמשבר האקולוגי-אקלימי לא נמצאים על הפרק. זה היה נכון במהלך קמפיין הבחירות וזה נכון גם בדיונים העכשוויים על הקמת הקואליציה, על קווי היסוד ועל חלוקת התיקים.

האם שמעתם מילה או חצי מילה על עמדתם של נתניהו, סמוטריץ', בן-גביר ואחרים בנוגע להפחתת פליטות פחמן, מעבר לאנרגיה סולארית, זיהום אוויר, שריפות פסולת, תחבורה חשמלית או אחד מהנושאים הקריטיים האחרים הנוגעים לחיים של כולנו ונמצאים תחת הכותרת של "סביבה ואקלים"?

התשובה היא לא. אם משהו כבר נאמר, הוא רק בהיבט צר וסקטוריאלי שקורץ לקהל הבוחרים, או בכלל בכיוון ההפוך כמו הכרזות המפלגות החרדיות על הכוונה לבטל את המס על כלים חד פעמיים ושתייה מתוקה ולסתום את הגולל על קידום תחבורה ציבורית בשבת. גם בהצהרות, בספקולציות ובמאבקים מאחורי הקלעים על התיקים לא ראינו בינתיים חבר קואליציה עתידי שידרוש דווקא את תיק הגנת הסביבה.

מדובר במעגל קסמים: התקשורת לא עוסקת בענייני סביבה והפוליטיקאים, המעוניינים בסיקור, מכוונים עצמם לעסוק בנושאים בהם התקשורת עוסקת. התקשורת מצידה מסקרת את הפוליטיקאים, שאינם עוסקים בענייני סביבה וממילא התקשורת אינם מסקרת את אותם עניינים.

את מעגל הקסמים הזה התקשורת צריכה וחייבת לשבור. הכתבים הפוליטיים והמדיניים, העורכים שלהם והמנחים באולפנים היו צריכים לעוט על הוועידה ולהפוך את האתגר בו היא עוסקת לנושא חדשותי ראשון במעלה. להציף את השאלות ולהפנות אותם לפוליטיקאים שלנו. לכולם. המשבר האקולוגי-אקלימי אינו עניין של שמאל-ימין או חילונים-דתיים. כולנו נסבול מהשלכותיו, ללא הבדל דת, גזע ומין. למשבר האקלים כבר עכשיו השלכות עולמיות קשות, שיש להם היבטים חברתיים, כלכליים וביטחוניים, והן ילכו ויתגברו.

חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' וישראל כץ (צילום: יונתן זינדל)

חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' וישראל כץ (צילום: יונתן זינדל)

מדוע שהתקשורת לא תשאל את הפוליטיקאים המעוניינים בתיק האוצר כיצד הם מתכוונים להתמודד עם האופן בו ישפיע המשבר על הכלכלה המקומית והעולמית, על חלוקת משאבי החומר והאנרגיה בעולם, על יוקר המחייה, על התחרותיות במשק ועוד. הרי סוגיות של כלכלה מקומית, מס פחמן ותקציב להיערכות לשינויי האקלים עומדות על השולחן כאן ועכשיו.

ומדוע לא שואלים את הפוליטיקאים הנלחמים על משרד הביטחון מה התוכניות שלהם לגבי האיומים החדשים על הביטחון הלאומי שלנו כתוצאה ממשבר האקלים והאופן בו יכה במדינות השכנות. או את אלו המעוניינים בתיק החוץ, כיצד הם מתכוונים לנצל את ההזדמנויות הגיאופוליטיות החדשות לשיתופי פעולה וחיבורים.

שינויי האקלים משפיעים גם על משק האנרגיה, על החקלאות, הבריאות והרווחה. הם כוללים סוגיות של פסולת ושטחים פתוחים, ושל היערכות למשבר: סופות והצפות, שריפות, גלי חום וקור, מינים פולשים ונדידת עמים. ובקיצור, הגיע הזמן שכל כתבת וכתב בתחום זה או אחר יפנימו שהם גם כתבי אקלים, ושאי אפשר לעשות ריאיון עם אף פוליטיקאי מבלי לשאול אותו מה עמדותיו בנושא מחויבות הממשלה והמדינה לפעול להתמודדות עם משבר האקלים ולהיערכות לשינויי האקלים.

עידת האקלים בשארם א-שייח היא עוד פעמון אזעקה חזק שמצלצל באוזני התקשורת הישראלית, לקחת אחריות ולעשות את עבודתה נאמנה. רק כשמשבר האקלים יגיע לכותרות הראשיות ויפתח מהדורות, בדיווחים אמינים וביקורתיים, נדע שכלב השמירה של הדמוקרטיה התעורר.

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)