הראשון לקלל

בחודש אפריל האחרון, באחוזתו שבמאר א-לאגו, קילל נשיא ארצות-הברית לשעבר דונלד טראמפ את ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו באוזני העיתונאי הישראלי ברק רביד. "Fuck Him", אמר טראמפ על נתניהו במסגרת ראיון שהעניק לרביד. במשך שמונה חודשים לא דלף הציטוט הזה החוצה, הישג נאה בפני עצמו, עד שנמרח הבוקר לרוחב שער "ידיעות אחרונות".

העילה לפרסום כעת היא צאתו לאור של ספר מאת רביד, שבו נכלל הראיון עם טראמפ. רביד כותב ב"וואלה" שבבעלות אלי עזור, אך הפרק מספרו רואה אור ב"ידיעות אחרונות", ולא ב"מעריב" או "וואלה" השייכים לעזור, שכן רביד בחר להוציא את ספרו בהוצאת ידיעות-ספרים, זאת אף שבעבר ביקר בחריפות את בעל השליטה בקבוצת "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס על רקע שיחות השוחד שקיים עם נתניהו, שעומדות בבסיס הפרשה הפלילית המכונה "תיק 2000".

הראיון עם טראמפ מעניין לקריאה, ומשמש תזכורת נאה לטיבו של מי שהגדיר את עצמו "גאון יציב מאוד". בראיון מדגיש טראמפ פעם אחר פעם כי כעס על נתניהו משום שלדבריו היה הראשון לברך את ג'ו ביידן עם היבחרו לתפקיד הנשיא (על תגובת טראמפ נודע כבר בחודש יולי האחרון, עם פרסום ספרו של מייקל וולף). במיוחד, כך מתברר, כעס טראמפ על הסרטון שהפיץ נתניהו לאחר היוודע תוצאות הבחירות בארצות-הברית.

"לפחות חמש פעמים בפגישתנו חזר טראמפ על כך שנתניהו היה הראשון שבירך את ביידן ועל הסרטון המוקלט", מציין רביד. לדבריו, "בשלב מסוים של השיחה נאלצתי לתקן את טראמפ וציינתי כי נתניהו לא היה הראשון שבירך את ביידן. ערוצי הטלוויזיה האמריקאיים הכריזו על נצחונו של ביידן בבחירות במוצאי שבת, 7 בנובמבר. דקות לאחר מכן פירסמו מנהיגי גרמניה, בריטניה, צרפת, קנדה ואחרים הודעות ברכה לנשיא הנבחר. נתניהו חיכה עד הבוקר שלמחרת כדי לפרסם ברכה כתובה, וכן את אותו סרטון שעליו טראמפ כועס עד היום".

דונלד טראמפ ובנימין נתניהו, 23.5.2017 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

דונלד טראמפ ובנימין נתניהו, 23.5.2017 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

רביד צודק, כמובן. למעשה, בישראל היו מי שהדגישו את הזמן הרב שלקח לראש הממשלה הישראלי עד שבירך את הנשיא האמריקאי החדש. לא זו אף זו, גם כשנתניהו שיחרר ברכה הוא נמנע מלהגדיר את ביידן "הנשיא הנבחר" ואף לא ציין מפורשות כי זכה בבחירות.

רביד, כך לפי תיאורו, היה עדין יותר באופן שבו תיקן את טראמפ, אך לדבריו "זה לא סייע לשכך את כעסו של הנשיא לשעבר, שהגיע עד כדי קללות נמרצות כלפי נתניהו. 'זה היה מוקדם. אוקיי? בוא ננסח את זה כך – הוא בירך אותו מאוד מוקדם. יותר מוקדם מרוב מנהיגי העולם. אני לא דיברתי איתו מאז. fuck him', אמר טראמפ".

כמה חודשים לאחר הפגישה האישית עם טראמפ, קיבל רביד שיחת טלפון מהנשיא לשעבר. בשיחה הזו התברר כי טראמפ לא הפנים את התיקון ששמע מהעיתונאי הישראלי ונותר נאמן לגרסתו המקורית. בערך. "אנשים מאוד כעסו עליו כשהוא היה הראשון שהתקשר לברך את ביידן", אמר טראמפ לרביד, ואז חזר על כך שוב, ומיד גם טען שהוא אישית דווקא היה "בסדר עם זה".

אמת צרופה

את הקללה של טראמפ ניתן יהיה ככל הנראה גם לשמוע ולא רק לקרוא עליה, במוצ"ש, במהדורת סוף השבוע של חדשות 12. אולם כבר כעת היא מהודהדת בשלל כלי תקשורת שאינם נוטים חסד לראש הממשלה לשעבר (ועד לאחרונה גם הקפידו לא לפספס הזדמנות ללעוג לבופון המסוכן שעמד בראש המעצמה החזקה בעולם).

רביד כותב כי במהלך שיחותיו עם הנשיא לשעבר עדכן אותו בצרות של ראש הממשלה לשעבר: "סיפרתי לו על כתבי האישום נגד נתניהו – על הסיגרים והשמפניות, על המשא-ומתן שניהל עם מו"ל 'ידיעות אחרונות', נוני מוזס, נגד איל הקזינו והמו"ל של 'ישראל היום', שלדון אדלסון, ועל עסקת השוחד של בזק-'וואלה'. כשאמרתי שנתניהו עלול להיכנס לכלא, טראמפ לא האמין למשמע אוזניו. הוא נדהם לשמוע כי מפכ"ל המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה, שאת שניהם מינה נתניהו, הם אלה שניהלו נגדו את החקירות והגישו כתב אישום בהתאמה".

את ההפתעה של טראמפ אפשר להסביר במשפט אחר שאמר לרביד: "אני אהבתי את ביבי. אני עדיין אוהב את ביבי. אבל אני גם אוהב נאמנות".

ניר חפץ מגיע להעיד במשפט המו"לים. בית-המשפט המחוזי בירושלים, 6.12.2021 (צילום: יונתן זינדל)

ניר חפץ מגיע להעיד במשפט המו"לים. בית-המשפט המחוזי בירושלים, 6.12.2021 (צילום: יונתן זינדל)

בחודשים שחלפו מאז השיחות של רביד עם טראמפ התקדם המשפט הפלילי שבו מואשם נתניהו לצד מוזס ובני הזוג שאול ואיריס אלוביץ', בעלי השליטה לשעבר ב"וואלה". בישיבות האחרונות נחקר עד המדינה ניר חפץ, לשעבר עורך בכיר ב"ידיעות אחרונות" ולשעבר גם דובר נאמן של נתניהו.

אף שמשפט המו"לים כבר מתנהל מזה זמן, תנאי הבסיס של התקשורת הישראלית, שחוללו את מעשי השחיתות שבלב כתב האישום, לא השתנו. "וואלה" שוחרר זה מכבר מידי בני הזוג אלוביץ', אך נרכש על-ידי אלי עזור, שמינה לעורך הראשי את עורך ynet לשעבר ערן טיפנברון, דמות מפתח בשיחות מוזס-נתניהו. מוזס עצמו כמובן נותר מו"ל ועורך אחראי של "ידיעות אחרונות" ורק חיזק את שליטתו בקבוצת התקשורת, בנימין נתניהו ממשיך לשלוח את זרועותיו לתקשורת ו"ישראל היום" נותר מיזם תקשורתי לא כלכלי שתלוי בהזרמות הון קבועות של מייסדיו.

במוסף "כל השבוע" של העיתון החרדי "הפלס" מסכם ח. שינמן את ימי העדות האחרונים של חפץ ומציין בין היתר כי עד המדינה טען שנחשף לפרשה שבגינה הגיע למסקנה כי נתניהו אינו כשיר עוד לקבלת החלטות בנושאים מדיניים-בטחוניים בגלל "סיטואציה שסבבה אותו". חפץ לא פירט בבית-המשפט לאיזו פרשה הוא מכוון, ומהי אותה "סיטואציה".

כמו במקרה הקללה של טראמפ נגד נתניהו, גם בעקבות עדות חפץ נגד נתניהו רבו הכותרות בתקשורת הישראלית. או כפי שמנסח זאת שינמן, "כלי התקשורת עטו על החדשות המסעירות מבית-המשפט כמו עוף דורס שעט על פגר טרי במדבר הצחיח. הרי מזמן כבר לא יכלו אנשי התקשורת להתרפק על גלי השנאה לראש הממשלה הקודם".

שוטרים מחוץ לעיר העתיקה בירושלים לאחר התקנת המגנומטרים בהר הבית, 21.7.2017 (צילום: הדס פרוש)

שוטרים מחוץ לעיר העתיקה בירושלים לאחר התקנת המגנומטרים בהר הבית, 21.7.2017 (צילום: הדס פרוש)

"האירוע שאליו התכוון חפץ היה סיפור המגנומטרים על הר הבית", מזכיר הבוקר בן כספית ב"מעריב", בהמשך לטור שפרסם כבר למחרת העדות. "כשגורמי הביטחון המליצו להסיר אותם בטרם תפרוץ במזרח התיכון מלחמת דת, נתניהו הבין והסכים. אלא שאז הגיע הבן, והביא איתו את הרעיה".

ב"ישראל היום", המיזם המגלומני שעמד במרכז השיחות המושחתות בין נתניהו למוזס שהולידו את הפרשה הפלילית המכונה "תיק 2000", מתייחס לעדות של חפץ מתי טוכפלד. "פרשנים מיהרו להכריז כי עו"ד בן-צור, פרקליטו של נתניהו, תקע גול עצמי ללקוח שלו", הוא כותב. "האמת, כמובן, מורכבת יותר. בן-צור לא תקע גול עצמי, כיוון שתפקידו אינו להעניק שירות דוברות לנתניהו אלא לייצג אותו בבית-המשפט. את העובדה כי אמירתו של חפץ לא מקדמת אף לא במילימטר את גרסת התביעה שכחו להזכיר באולפנים. אולי אפילו להפך, האמירה הזאת מספקת להגנה עילה נוספת שבגללה רצה חפץ בסיום כהונתו של נתניהו, מה שאולי דחף אותו להעיד נגדו. מי יודע".

גם בזמן אמת התייחס טוכפלד לפרשת המגנומטרים. בטור שפרסם לאחר שנתניהו דחה את עצת בנו ורעייתו והורה בכל זאת להסיר את גלאי המתכת, פרשן "ישראל היום" מתח ביקורת על החלטת ראש הממשלה דאז ואימץ את עמדת בנו ורעייתו. באופן חריג, הטור קיבל הפניה בולטת מראש שער העיתון, שנוסחה בחריפות רבה אף מזו שנקט טוכפלד בטורו. "הסרת המגנומטרים: מפגן חוסר האונים של נתניהו", נכתב לרוחב שער "ישראל היום", "תגובת ישראל לפיגוע בהר הבית היתה רופסת ומבוהלת".

שער "ישראל היום", 26.7.2017 (פרט)

הבוקר טוכפלד מתלונן על הצביעות של העיתונאים שמסקרים את גרסת עד המדינה. "חפץ אמר שנתניהו קיבל את ההחלטה בגלל בנו – זהו, זה בוודאות נכון", כותב טוכפלד, ומתעלם מכך שבחקירותיו במשטרה ובבית-המשפט חפץ דווקא נמנע מלזהות את פרשת המגנומטרים כסיבה לחוסר האמון שלו בנתניהו, ולא נקב בשמו של בנו כגורם שלחש על אוזנו.

"מעניין שכאשר חפץ היה דוברו של נתניהו, אותם עיתונאים לא התייחסו לדבריו כאמת צרופה", מוסיף פרשן "ישראל היום". באמת מעניין שעיתונאים מייחסים אמינות גדולה יותר לעדות שאדם מוסר תחת שבועה בבית-משפט מאשר למסרים שהפיץ כדובר פוליטי.

עמיתו למוסף "ישראל השבוע", העיתונאי אראל סג"ל, מקדיש גם הוא את טורו לעדות חפץ. עד המדינה הצהיר השבוע כי נתניהו שלח אותו לפעול כדי שסג"ל יקבל תוכנית בגלי-צה"ל. בתשובה לפניית "העין השביעית" טען סג"ל כי לא היה מודע לכך בזמן אמת, וכי ממילא אינו רואה בכך כל פסול. הבוקר סג"ל לא מזכיר את העדות של חפץ עליו. תחת זאת הוא מצטט עבור קוראי "ישראל היום" את דברי עד המדינה שלפיהם הוא עצמו לא ראה בזמן אמת ואינו רואה גם היום כל פסול במעשים שבסיס הפרשה המכונה "תיק 4000" ("לשים סיקור חיובי בנוסחה של שוחד זה על גבול ההזיה", העיד חפץ, בין היתר).

עמית סגל (צילום: משה שי)

עמית סגל (צילום: משה שי)

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", שבשליטת נאשם מספר 4 בתיק, ארנון (נוני) מוזס, כותב עמית סגל על החקירה שעבר חפץ. "במשפט החשוב בתולדות המדינה מאז משפט אייכמן נמנעת שינה, מוטחים איומים, מופעלות 'שיטות של שב"כ' והבטחות לפירוק המשפחה", כותב עיתונאי חדשות 12.

את הציטוט "שיטות של שב"כ", שמעורר אסוציאציות של עינויים, שאב סגל, תוך חירות אמנותית מסוימת, מדברים שאמר החוקר המשטרתי יניב פלג לחפץ ב-20.2.2018: "אנחנו לא תחנת משטרה, אנחנו להב 433 ושיטות הפעולה שלנו מלבד זכויות החשוד מאוד-מאוד דומות לשירות הביטחון הכללי. יש לנו את אותן היכולות, אוקיי?". גם לגרסת הסנגורים פלג לא איים בדבריו אלו בעינויים נגד החשוד חפץ, אלא כיוון ליכולת של היחידה לרגל אחר חשודים כדי להציף בפניהם בחקירה מידע פרטי שעלול להביכם ולהפעיל עליהם לחץ להפר את שתיקתם.

"לא צריך להיות נביא גדול כדי להעריך שקרב הדיאדוכים בבית-המשפט המחוזי בירושלים ייגמר במה שקראו במלחמה הקרה 'השמדה הדדית מובטחת'", מוסיף סגל בהמשך טורו. "זיכוי מוחלט, לרבות בתיק המתנות, נראה תרחיש בלתי סביר, אבל לא פחות מופרכת המחשבה שהפרקליטות תצליח להרשיע את נתניהו בכל סעיפי השוחד, המרמה והפרת האמונים. קשה מאוד יהיה לשכנע את השופטים בקיומה של עסקת שוחד ב'תיק 4000' כאשר עד מדינה אחד מעיד שמדובר ב'חקירה הזויה שבאה לעולם רק כי נתניהו הוא ראש הממשלה', ועד המדינה השני לועג לפרקליטות בטוויטר".

כרגיל אצל סגל, אין כל זכר בטור להשלכות הנבואה שלו על המו"ל הנאשם בשוחד, ששכר את שירותיו.

תיאוריה חלופית

אתמול פרסם ניר חסון ב"הארץ" פרופיל חלקי של הנערה הפלסטינית שדקרה את שכנתה היהודייה במזרח ירושלים. "כשנערה בת 14 לוקחת סכין מטבח ודוקרת את השכנה היהודייה שלה בשכונה שהפכה לסמל המאבק הפלסטיני נגד ההתנחלויות, מוכרחים להעלות את השאלה – מה הוביל אותה למעשה הזה?", כתב חסון, וניסה לספק תשובה.

עיתונאי "הארץ" סיפר על גורל משפחתה בנכבה ועל האופן שבו התגלגלה מחיפה לירושלים; על הדרישה ממשפחתה כבר לפני עשרות שנים לפנות את ביתה החדש בשכונת שייח' ג'ראח; על מעצרה של הנערה בחודש מאי האחרון, משום שציירה דגל פלסטין קטן על הלחי; ועל המתח ששב לעלות בשכונה בשבועות האחרונים.

שוטר בזירה שבה דקרה נערה פלסטינית את שכנתה היהודייה. ירושלים, 8.12.2021 (צילום: יונתן זינדל)

שוטר בזירה שבה דקרה נערה פלסטינית את שכנתה היהודייה. ירושלים, 8.12.2021 (צילום: יונתן זינדל)

ל"ידיעות אחרונות" יש הסבר אחר. "תיק בית-ספר מלא בשנאה", נכתב בכותרת ידיעה בראש עמוד 4 בעיתון. "סכין ביד, חומר הסתה בגב: כך יצאה לפעולה המחבלת בת ה-14", נכתב בכותרת הגג, ובכותרת המשנה נכתב כי "בחיפוש שנערך בתיקה, איתו יצאה לפיגוע, נמצאה אולי הסיבה שהובילה אותה לבצע את המעשה: ספרי לימוד של הרשות ובהם הסתה קשה נגד ישראל".

אליאור לוי מדווח כי "בעמוד 61 באחד הספרים, ללימוד השפה הערבית, חובר תרגיל בהבנת הנקרא. מדובר בסיפור המתאר שריפה של אוטובוס ישראלי השייך להתנחלות פסגות באמצעות בקבוקי תבערה, תוך שימוש בביטוי 'מסיבת ברביקיו'". עוד כותב לוי כי "באותו ספר, בעמוד 135, מתבקשים התלמידים לכתוב חיבור כיצד ישראל פוגעת בילדים פלסטינים. למשל הריסת בתים וגירוש משפחות. בתרגיל אחר, בעמוד 86, התלמידים קוראים על דייג פלסטיני מרצועת עזה שנורה בידי חייל ישראלי לעיני בנו, שנעצר אחר-כך על-ידי החייל". וכן הלאה.

73 שנים אחרי

בכתבת השער ב"מוסף הארץ", שכבר זכתה לפולו-אפ בכותרת הראשית של "אל-קודס", מדווח אדם רז על חשיפת פרוטוקולים מישיבות ממשלה שנערכו בשנת 1948, ובהם התייחסות בזמן אמת לעדויות על מעשי טבח שביצעו יהודים בערבים.

הקריאה מאלפת. מי שלא ידע, או שכח, יכול לקרוא לדוגמה כי האדם שלימים הגה את יום ירושלים הורשע שנים קודם לכן ברצח 15 חפים מפשע ביישוב חולא (ונענש בקלות יתרה). אבל יש גם מידע חדש לחלוטין. הפרוטוקולים, שנחשפו רק כעת בזכות פעילות עיקשת של מכון עקבות, מלמדים כי "הצמרת המדינית ידעה בזמן אמת על אירועי הזוועה שנלוו לא פעם לכיבוש הכפרים הערביים".

"מוריס מנה בעבר 24 מעשי טבח לאורך המלחמה", כותב רז על ההיסטוריון בני מוריס, חלוץ חוקרי מעשי הטבח ב-48'. "כיום כבר ניתן לומר שהמספר גבוה יותר, ועולה כדי כמה עשרות מקרים. בחלקם נרצחו בודדים, בחלקם עשרות, ויש גם מקרים שמספר הקורבנות עלה על מאה".

רז מציין כי "אף שחלקים נרחבים [מהפרוטוקולים] שוחררו לפרסום, חלקים אחרים נותרו מושחרים. ניכר שהאזכורים הישירים לפשעי מלחמה עדיין מצונזרים. אולם חילופי הדברים בין השרים בנוגע לשאלה אם לחקור את הפשעים או לא, שהוסתרו במשך 73 שנה, עומדים כעת לעיונם של חוקרים, עיתונאים ואזרחים סקרנים".

הכותרות הראשיות

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" היא ציטוט ארוך מפי טראמפ, כולל הקללה.

הכותרת הראשית של "ישראל היום" מוקדשת לאיראן: "הבקשה מארה"ב: הפגינו כוח מול איראן". גם הכותרת הראשית של "הארץ" עוסקת בכך. "תקיפה ישראלית באיראן אולי היתה אפשרית לפני עשר שנים, אבל לא היום", נכתב מעל מאמר מאת עמוס הראל.

"חידת האומיקרון" נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", המוקדשת לקושי של הממשלה לגבש מדיניות להתמודדות עם זן הקורונה החדש.

כמה שפחות חדשות

עיתונאי "ישראל היום" ערן סויסה, שהוביל קמפיין לקיצור מהדורות החדשות המרכזיות בערוצים המסחריים, מדווח הבוקר בחינמון כי מועצת הרשות השנייה קבעה שהמהדורות בערוצים 12 ו-13 תקוצרנה.

סויסה מצטט "גורמים בחברת החדשות שבבעלות קשת", שאמרו לו: "תמוה שהמועצה, שמתעקשת לקצר את מהדורות החדשות של הערוצים המרכזיים, מעלימה עין מערוץ מורשת בפיקוחה, שהופך לערוץ חדשות ללא אישורה. אולי כי כמה שפחות חדשות ב-12 וב-13 יועילו לערוץ 14".

יוסי ורטר (צילום: אורן פרסיקו)

טענה דומה ואף חריפה ממנה נשמעה בשבוע שעבר בטורו של פרשן "הארץ" יוסי ורטר. "לכאורה, המועצה דנה בעניין מהותי: קיצור מהדורות החדשות בערוצים 12 ו-13 לשעה, לטובת הצופים. שעת הסיום המתוכננת: 21:00. בפועל, מדובר בהתערבות רגולטורית חדה שלא נראתה מצד המועצה שנים רבות", כתב הפרשן זוכה הפרס סוקולוב. "בתזמון פלאי עלה במקביל קמפיין המבשר על 'ערוץ החדשות של ישראל'; זהו ערוץ 20 שעבר לאפיק הנחשק יותר: 14. ובצירוף מקרים קסום, מהדורת החדשות של הערוץ המתחדש מתוכננת לשעה 21:00, בדיוק כשמגישי המהדורות בשני הערוצים המסחריים ייפרדו לשלום מצופיהם", הוסיף.

נראה שוורטר לא עיין בלוח השידורים של הערוץ החדש טרם ירד טורו לדפוס. מהדורת החדשות המרכזית של הערוץ מראש תוכננה להתחיל ב-19:30, כדי להקדים את המתחרים.

למחרת הפרסום בשבוע שעבר צייץ אראל סג"ל, שמגיש בין היתר תוכנית בערוץ 14, כי התיאוריה של ורטר מבוססת על אדני שווא: "מר יוסף ורטר ממציא ב'הארץ' בשישי תיאוריה על-פיה הרשות השנייה מקצרת את החדשות ב-12 ו-13 כדי לעזור לערוץ 14", כתב. "על מנת לתמוך בשקר הזה, הוא ממציא שקר נוסף ועל-פיו המהדורה של 14 מתחילה בשעה 21:00. מר ורטר, תרשום לפניך: 19:30 מהדורת חדשות. 20:00 הפטריוטים. 21:15 הדו"ח של אראל סג"ל. תודה".

בטורו של ורטר מהבוקר אין כל תיקון.

במדור שבפתח מוסף "הארץ" המלקט כותרות מגליונות עבר של העיתון נדפסת בין היתר הכותרת "בן-גוריון הורה על הפסקת שידור החדשות בשעה 9 בצורה רעשנית".

בזכות אתר "עיתונות יהודית היסטורית" יכול כל אחד לקרוא את הידיעה המלאה, שפרסם במקור "סופרו המדיני של הארץ" השבוע לפני 59 שנים. בין היתר, נכתב שם כך:

ראש הממשלה הורה בצורה חד-משמעית לשירות השידור על הפסקת 'המהדורה המשולבת' של החדשות בשעה 9 בערב. במכתב ששיגר למנהל הכללי של משרד ראש הממשלה, מר טדי קולק, כותב מר בן-גוריון כי ההאזנה למהדורה זו היא מעמסה על השומע ויש לחזור לסדר הישן של חדשות לחוד ופרשנות לחוד.

מר בן-גוריון הביע דעה שלילית על מהדורה זו כבר לפני זמן רב, אך נענה עד כה לבקשת הנהלת שירות השידור והניח לה להמשיך לתקופה של 'הרצה'. במשרד ראש הממשלה ובשירות השידור נתקבלו בשבועות האחרונים אלפי מכתבים שבהם מובעת מחאה על צורתה של מהדורה זו. בין הכותבים היו אנשים מכל שדרות העם. כן פנו כמה משרי הממשלה באורח פרטי אל ראש הממשלה, אשר משרדו ממונה על שירות השידור, וביקשו את הפסקת המהדורה בצורתה הנוכחית. נודע כי גם נשיא המדינה הביע באוזני ראש הממשלה דעה שלילית על החדשות בשעה 9".

כאן באתר "העין השביעית" כתב השבוע חוקר התקשורת פרופ' עקיבא כהן בזכות קיצור המהדורות, זאת בשל הקושי הקוגניטיבי של הצופים להתמודד עם חדשות הטלוויזיה: "קיימת ספרות מחקרית-אמפירית ענפה המצביעה על קשיים בקליטה, בזכירה, בהבנה ובשליפה של מידע חדשותי. האייטם הבודד, וקל וחומר המהדורה השלמה, יוצרים מערכת מורכבת ביותר של גירויים קוגניטיביים שלא קל להתמודד עמה".

סימנייה

פרנצ'סקה בורי מדווחת ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" על חוויותיה מבית-המשפט של הטליבאן באפגניסטן.

ב"דה-מרקר" כותב גור מגידו על "הקרב המלוכלך בין NSO וקנדירו בדרך למה שנראה כסופן המר".

שני פתרונות אפשריים

בקריקטורה היומית של "הארץ", מאת ערן וולקובסקי, נראים ראש הממשלה נפתלי בנט, שר הביטחון בני גנץ והרמטכ"ל אביב כוכבי מפקחים על בניית "מכשול אווירי" מפני טילים איראניים – חומה ענקית שמאיימת לכסות את השמיים.

בטורו שב"ישראל היום" מציע אברי גלעד פתרון אחר, בשם "חומת אור": "קרן הלייזר שמחממת טילים במעופם וגורמת להם להתפוצץ ברקיע". לדבריו, "לא ברור למה הפרויקט הזה מתעכב כל-כך, אבל עכשיו, כשהטכנולוגיה כנראה הבשילה, חייבים לשפוך את כל הכסף על המערכת הזאת ועל ייצור כמות גדולה של מיירטי לייזר".

עושים לביתם

במוסף השבועי של "מעריב" נדפסת פרסומת שמימנה עמותת NGO מוניטור, הנחזית לכתבה עיתונאית. תחת הכותרת "לא ממשלתי ולא במקרה" כותב אלן רוזנבאום על פעילות העמותה, ומראיין את אולגה דויטש, סגנית נשיא NGO מוניטור.

"מעריב", 10.12.21

בעמודי "ידיעות אחרונות" ניתן למצוא כמעט מדי שבוע ידיעות המקדמות תוכניות טלוויזיה הקשורות לסוכנות השחקנים של משפחת מוזס. במקרים כאלה אין כל גילוי לא-נאות על כך שהידיעה מתפרסמת "בשיתוף" החברה המסחרית. הבוקר מדגים העיתון של מוזס כי הוא פתוח לקדם גם תוכניות טלוויזיה של חברות שבהן אין לו כל מניות. תמורת תשלום כמובן.

בעמוד 8 של "ידיעות אחרונות" נדפסת פרסומת שמימנה חברת ענני-תקשורת, הנחזית לידיעה חדשותית. תחת הכותרת "אין כמו האוכל של סבתא" משיק יובל גמליאל את "פרויקט סבתא", תחרות בישול שתהפוך לתוכנית טלוויזיה שתשודר בערוץ האוכל של ענני-תקשורת.

ענייני תקשורת

במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" כותב דויד פרץ על "רדיו פוקוס", הפועל מכלא איילון.

במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" כותב מירון איזקסון לזכרו של זיסי סתוי, לשעבר עורך מדור הספרות של "ידיעות אחרונות". "בשלושים השנים שהוא ערך את דפי הספרות הם שכנו במרכז הגיליון של המוסף הכללי לשבת, וגם בכך היתה אמירה תרבותית ברורה של העיתון ביחסו לספרות", כותב איזקסון. "אכן, במשך השנים היו מאבקים לא פשוטים על גורלו ומיקומו של המוסף. זיסי לא היה איש קרבות, ובכל זאת ידע למצוא שפה משותפת עם אלה ממובילי העיתון ולשמור על מעמדו של המוסף שבעריכתו".

במדור הספרות של "ידיעות אחרונות", שנדד לפני שנים מ"המוסף לשבת" ל"7 לילות", כותב רפי וייכרט לזכרו של העורך המנוח. "סתוי, ולצדו הסופרת שולמית גלבוע, היה עורך חרוץ ויוזם. מדי יום קיבל שיחות טלפון שמקצתן תודה וחלקן תלונה. נסיונו והסמכות שנבעה מהידיעה שהוא עומד בראש מוסף רב-תפוצה אִפשרו לו לתמרן בין כולם".

בתיבות הקרדיטים במוספים "גלריה" ו"ספרים" של "הארץ" כבר לא מופיע שמה של ליסה פרץ. עורכת "גלריה" בשישי היא ענבל פרגר, עורך "ספרים" הוא עדי ערמון.