כמו המדינה כולה, כך העיתונות אינה במיטבה בשנה האחרונה: האינתיפאדה יצרה נסיבות שמעמתות כמעט כל אזרח עם דילמות מוסריות ועם אמיתות קודמות, וגורמות לכולם לתעות בחיפוש אחר מצפן. המרי הפלסטיני העלה על פני השטח חרדות קיומיות, חשף בבהירות את הסתירות הגלומות במצב הכיבוש, והמחיש את מורכבותו של הסבך שבו תקועים יחסי ישראל והעם הפלסטיני.

ההתלבטות על דרכה של המדינה, שמעסיקה את הציבור ואת מנהיגיו, אינה פוסחת על התקשורת. לעיתונות תפקיד משולש: לדווח ללא הטיות על המאורעות; להיות הזירה שבה מתנהל השיח הציבורי; לתפוס מנהיגות בתחום הרעיוני ולסמן כיוונים להיחלצות מהמצב. הצלחתה של העיתונות לעמוד במטלה הראשונה חלקית בלבד: בגלל שטף הפיגועים נתפסים הכתבים הצבאיים לא פעם כשהם מדקלמים את הודעות דובר צה"ל בלי יכולת לבדוק את אמיתותן; את המשימה השנייה, שהיא טכנית במהותה, ממלאה התקשורת כהלכה: היא הבמה שעליה נעות הנפשות הפועלות ובאמצעותה הן משמיעות את דבריהן. הדיון המתבקש על משמעות ההתרחשויות ועל דרכי ההיחלצות מהמשבר מתקיים באופן רצוף בכל ערוצי התקשורת.

פחות מחמיא תפקוד העיתונות בתחום השלישי: אין בתוכה כוחות שמציגים דרך חדשה, שקוראים תיגר על התפישה המוסכמת, שמציעים פתרון מקורי. הפרשנים וכותבי המאמרים הראשיים מגיבים על היומיום ואינם מציעים חומר רענן למחשבה. רוב הפובליציסטים נותנים ביטוי להלכי הרוח של השלטון, והקו שהם מייצגים דומה יש יותר מדי אחידות מחשבתית באופן שבו העיתונות הישראלית מתארת את המאורעות ומסיקה מהם מסקנות. בגלל ההשפעה הגדולה של גורמי השלטון על המסרים העיתונאיים בתקופה זו, ניכרות בדיווחים ובפרשנויות התעייה והמבוכה של מקבלי ההחלטות. עמדות של עיתונים אינן בהירות ובטוחות בעצמן; הן מלאות סתירות פנימיות ובעיקר - נגזרות מהאופן שבו השלטון מפרש את המציאות. זו תוצאה אירונית, כי יותר מאי-פעם מייחלים מנהיגי המדינה לקרוא ולשמוע רעיונות חדשים, מפתיעים, שיסמנו להם קרן אור באופק.

המציאות אכן מסובכת והדילמות שהיא מעוררת קשות ליישוב. עיתונאים צריכים להכריע בינם לבין עצמם אם שיטת החיסולים מתקבלת על הדעת בנסיבות הנוכחיות, אם יסוד הסכסוך עם הפלסטינים הוא הכיבוש של 67’ או עצם הקמת המדינה ב-48’, עד כמה ניתן להתייחס באמון לגרסאות שמוסרת ממשלתם. הקושי אינו פוטר את העיתונות מהאתגר - להתעלות מעל למציאות היומיומית, להשקיף על המצב בפרספקטיבה רחבה ולהציע לציבור חלופות לעמדות הרשמיות.

גיליון 34, ספטמבר 2001