המלחמה שפרצה בשבת תפסה את מדורי הספורט מעט מבולבלים, אבל בסך-הכל ששים אלי קרב. אף שעסקו במרץ בפרויקטים של סיכומי שנה, הם לא התנגדו לאירוע דרמטי שישבור את שגרת מלפפוני החורף. ההתחלה אמנם היתה מינורית, אבל ככל שהמבצע הצבאי התגלגל והנפילות בעורף גברו, כך האצו מדורי הספורט את התגייסותם, עלו על מדים ונצבעו בצבעי מלחמה. אירועים ביישובי עוטף-חמאס היו לשעתם היפה של הקבוצות הזניחות, אלו שזוכות בדרך כלל רק לאזכור מינימלי ורק בימי ראשון. נראה שהיה צורך בקסאמים מעזה כדי להזכיר לקוראים שיש ספורט גם באשקלון, שדרות, נתיבות וקריית-גת.
בשבת אחר הצהריים, עם כניסתו של הדרום לכוננות ספיגה, הגיב אתר ערוץ הספורט באופן המהיר והמדויק ביותר: כותרות ואייטמים לא מתלהמים, במינון סביר, אבל גם לא כזה שמצריך עבודת איתור בעזרת פינצטה. nrg הגיב באותן שעות באטיות, על גבול האפטיות. ב-Ynet, ליד כותרת שבישרה כי המשטרה ביטלה משחקי כדורגל במגזר הערבי, פורם תצלום של אוהד אחי-נצרת ביציע מבצע תנועה מגונה. אז מה אם האצבע המשולשת הופנתה אל עבר אוהדי הקבוצה היריבה. ערבי זה ערבי, אתם יודעים.
בימי המלחמה הבאים אפשר היה לראות בעין כיצד מתחדדים ההבדלים בין מוסף ספורט לאומי ולאומני כמו "ידיעות אחרונות" ובין מדור פנאי אמיתי כמו ספורט "הארץ". בעיתון של המדינה הכניסו את הקוראים מהיום הראשון לאווירה של ממ"דים ומקלטים, בתוספת לוגו קרבי במיוחד: "לחימה בדרום", עם איור של פצצות ואש. וכשעמודי החדשות בכל העיתונים מספרים על מצוקת תושבי הדרום, גם במדורי ספורט מביאים אותם דברים בדיוק, רק מפי שחקנים, מאמנים והנהלות. הנה מקבץ כותרות השבוע בספורט "ידיעות אחרונות":
"מקרייב: 'טילים באשדוד? אף אחד לא סיפר לי, זה מפחיד'".
"אזעקה קטעה את אימון הפועל אשקלון, השחקנים נמלטו".
"אימון נתיבות בוטל, עירוני שדרות עברה לבאר-שבע".
כלומר, אירועי שגרה טריוויאליים של תושבים בעת מלחמה, שאינם זוכים לשום אזכור בעמודי החדשות, מובלטים במדור הספורט הפופוליסטי. בכך מדגיש העיתון בפני קוראי הספורט שהמלחמה מתנהלת, לא תאמינו, אפילו "אצלנו". כלומר, היא פרצה ממש אישית אל חייהם של כוכבי הכדורגל, והיא עוברת גם במגרשים וברחבות השערים. זה כמו שבעמודי החדשות תמצאו כותרת "אזעקה קטעה הרצאה חשובה במכללת ספיר".
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", 30.12.08
דוגמה שתמחיש עד כמה אנשי ספורט "ידיעות אחרונות" נכנסו לאווירה קרבית אפשר היה למצוא בשער המדור של יום שלישי. הטיל שנפל בשני בלילה באשדוד וגרם למותה של אירית שטרית, אשת חברו הטוב של הבעלים של מ"ס אשדוד, גרם ל"ידיעות אחרונות" לאבד את העשתונות. רק ככה אפשר להסביר שער כה מבולבל, עם איור מפה משונה של הדרום, חצים שיוצאים לכל עבר, ולקינוח תצלום של שחקני שדרות מתחת לכיתוב "באר-שבע". השער ניסה להקיף את כל האירועים בכל הגזרות, אבל נפגע קשות מאש ידידותית – של אלה שערכו אותו.
בספורט "הארץ", לעומת זאת, ניכר מאמץ להמשיך כרגיל. למעשה עד יום שלישי לא איפשר מדור הספורט האליטיסטי לפצצות ולאזעקות לחדור את שכבת המגן העבה שהקיפה את עמודיו. הרחק מהמולת הקרב המשיכו לעסוק בכדורגל אירופי, פוטבול אמריקאי, מרתון והיאבקות. כך תופסים כנראה העורכים את חתך קוראי ספורט "הארץ" – כאלה המבקשים למצוא מפלט מהמולת המלחמה ולהתרגע עם חומרי ספורט נטו. אלא שקשה להאמין שהקוראים הצפונבונים חיים בבועה, והיומיים שבהם ספורט "הארץ" היה מנותק לגמרי מהנעשה בדרום לא היו צעד נכון.
"ישראל היום" ו"מעריב" הביאו את המינון הסביר – כותבים על מצב הספורט בדרום, אבל לא בראש שעריהם ומעייניהם. מותה של תושבת אשדוד מנפילת טיל גרם אמנם ל"מעריב" להקדיש לכך את רוב השער של יום שלישי, אבל למרות נפיצותו של הסיפור, שהתרחש סמוך לדדליין, הם היו שקולים דיים למקם את האייטם עצמו בעמ' 6 ולפתוח עם נושאים שעל סיקורם הוחלט לפני האסון.
עוד צל"ש קטן מגיע לאנשי ספורט "מעריב" על כך שנכון לכתיבת שורות אלו, התאפקו מלפרסם טור אישי של שייע פייגנבוים, מאמן הפועל אשקלון. טור כזה, שזכה לשם "פייגנבלוג", התפרסם בספורט "מעריב" לפני כשנה במשך כשבועיים, כשאשקלון נכנסה לטווח הרקטות מעזה. כך עשו מכה על גבו של מאמן כדורגל צבעוני, הנחשב למלך הקלישאות. שייע מדבר ברצינות תהומית כי הוא מאמין בדבריו באמת ובתמים, אלא שהמשפטים היוצאים מפיו גורמים לו להישמע מגוחך והזוי. במקום טור שיתאר מצוקה אמיתית של קבוצת כדורגל, קיבלו קוראי "מעריב" 350 מלה של צחוקים ודאחקות. גם במלחמה הזו שייע מככב (בצורה מינורית) במדורי הספורט, אבל בינתיים "מעריב" אינם משתמשים בו, וזה כבר הישג קטן.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il