הרשמה לניוזלטר

באל-על עשרה אחוזים מהעובדים מרוויחים חמישים אחוז מהשכר בחברה. זה אומר דרשני

שיחות כתובות קצרות על עיתונות ותקשורת, כאן ועכשיו • והפעם: שרון עידן

אלעד מן 01.05.2020

שרון עידן, צילום עצמי

שרון עידן הוא כתב התחבורה והתעופה של תאגיד השידור כאן. בעבר ערך והגיש תכניות מלל רבות ויומני חדשות ברשות השידור (ערך את המשדר האחרון ששודר), ראש דסק כלכלה בקול-ישראל וכתב כלכלה, משטרה, מדע ועוד.

אני רוצה לחלוק עם קוראינו סיפור קטן ומצחיק: לפני מספר שנים הגעתי לפגישה בפרקליטות הצבאית. תוך כדי הפגישה, אני רואה את שמך על הצג ועונה כמובן ואז קול עצבני נשמע. "בוא לכאן מיד" אומר עליי הקול מהעבר השני - זאת אומרת אתה. אני מנסה להסביר שאני בישיבה ואתפנה לשוחח איתך אחר כך ומנתק. אחרי דקה מגיעה שיחה נוספת ממך: "אל תנתק לי" אתה אומר עליי, "תבוא מהר, תראה מה הולך פה". רק אחרי שסיימתי את הפגישה וחזרתי אליך, התברר שאתה התכוונת להתקשר בכלל לאלעד מן הגנן. אני בתגובה התחלתי לאחר כמה שנים לגדל ירקות בגינה. אז קודם כל: הגינה שלכם בסדר? הכל במקום? מה עובר עליה בימי הקורונה?

שמע, אני גר במעונות העובדים בתל אביב, שזה סוג של קיבוץ בתוך העיר, מאתיים מטר מחוף מציצים. יש כאן הרבה צמחיה, ובתור מי שהיה כאן בוועד, היה חשוב מאד לשמור עליה. בקיצור, נפלת על יום שבו עשו את הכסאח הגדול ביותר בחצרות האלה מאז 1936... בכל מקרה, מאז יש אלעד הגנן ואלעד מן בשמות שלי בפלאפון.

יוצא לך להיות בכלל בגינה בימים האלה? נדמה שאתה גר בשדה התעופה לאחרונה

יוצא בהחלט, כי יש לנו עמדות ביתיות לשידור, חלקן אגב מהגינה. בנתב"ג הייתי - רק לסבר לך את האוזן, 64 פעמים בין ינואר למרץ, לאינספור שידורים לטלוויזיה ולרדיו. כרגע החזית הזאת רגועה, והתמונות משם באמת בלתי נתפסות, וסיקרתי את תחום התעופה און אנד אוף עשרים פלוס שנים.

אז בתור כתב תעופה ותיק, מעניין לשמוע מה התחזית שלך לגבי הענף הזה. יהיה לנו עם מי לטוס בקיץ? יהיה לאן?

בשונה מהרבה תחומים אחרים בהם ההתנהלות של מקבלי ההחלטות מקומית, עיין ערך פתיחת איקאה, תחום התעופה נתון לרגולציה בילאומית עמוקה. כלומר, לא מספיק שכאן שר יחליט משהו. אם האיחוד האירופי לא יאפשר לבעלי דרכון זר להיכנס, לא ייכנסו. יקח זמן לחזור לשגרה, אבל צריך לשים לב שכל עוד חובת בידוד של 14 יום קיימת, אף אחד לא ייסע לסופ"ש ברודוס כדי לחזור לשבועיים במלון קורונה. מהבחינה הזאת מדובר במכה קשה לרוב התעשייה. יטוס בהתחלה מי שממש חייב, משפחה, עסקים, והקהל הרחב במשורה. גם כי לא מאד יעיל עכשיו להוציא מטוסים ובהם חובת שמירת מרחק, וגם כי המונים פוטרו, יצאו לחל"ת, ודואגים קודם כל למחיה. ההערכה שלי שסביב סוף השנה נראה סוג של חזרה לשגרה, בהילוך סביר אך נמוך, ובשנת 2021 תהיה כבר קפיצה ממשית. יהיו מקצועות שהקורונה כמעט תכחיד, לפחות בעתיד הקרוב, ביניהם סוכני נסיעות, ענף הקרוזים וגם עובדים יקרים של חברות התעופה.

איך חברות התעופה יעמדו במשבר הזה? הרי מראש לא היה מדובר בעסק יציב ורווחי במיוחד? נראה קריסה של חברות רבות? או שאלו סיסמאות הפחדה שמשרתות בעיקר בקשות למענקים ממשלתיים?

צריך להבדיל בין כמה דברים. ענף התעופה בישראל סחב גיבנת כבדה עוד לפני המשבר. הענף יהיה חייב להתייעל. אל-על חברה טובה סה"כ, אנחנו הישראלים אוהבים לקטר, אבל השירות בה טוב משל מרבית החברות בעיניי. עם זאת, באל-על עובדים 6,500 עובדים על 45 מטוסים. זה יחס לא סביר. ינסו לספר לך שזה בגלל הבטחון, ומיקור חוץ, ואחזקה אין האוס. הכל נכון, אבל לא קדוש, ולכן לא יהיה מנוס מחיתוך בבשר החי. באל-על עשרה אחוזים מהעובדים מרוויחים חמישים אחוז מהשכר בחברה. זה אומר דרשני. הממונה על ההגבלים העסקיים חייבת בעיני לאשר מיזוג של חברות תעופה. אין סיבה שבמדינה כמו שלנו יפעלו שלוש חברות מסחריות במקום שתיים בשלב ראשון. קצת כמו סוכני הנסיעות, גם חלק מהאוכלוסיות בחברות התעופה, לא הבינו עדיין שכללי המשחק השתנו. לא סביר להרוויח גם בקיץ שכר של שש ספרות.

מתעופה לתחבורה: נדמה שבעיית הפקקים נפתרה בחסות הקורונה. תקופת המעבדה הזאת מביאה למחשבות לעתיד על התכנון התחבורתי הנכון?

אני לא חושב. עקרונית ישראל דומה מהבחינה הזאת להרבה מדינות בעולם. אם בכלל, מה שעשוי להוריד את הלחץ בכבישים הוא ההכרה וההבנה של חלק מהמעסיקים שניתן ונכון לאפשר לחלק מהאנשים לעבוד מהבית. אני מאד מתנגד לבריונות של עיריית תל אביב בעניין החניות למשל. זו דוגמה אומללה לשכרון כח לא מידתי ולא סביר של מקבלי החלטות זוטרים בעיריה, שבגדו במי ששלח אותם לתפקיד, ומתעמרים בתושבים שחיים בעיר תוך כדי ביטול אלפי חניות. זה דבר שצריך להוקיע ולזכור להם היטב בבחירות הבאות.

יש ערים שנהגו באופן ראוי יותר?

כל עיר בארץ. מה שעשו בתל אביב הוא חרפה גדולה, אסף הראל הונה את בוחריו, הונאה זו מילה עדינה, ולא מיצמץ. גרם להם עוול עצום שאפילו בפוליטיקה הארצית מעטים ראו כמותו.

הוא לא הראשון ולא האחרון שהחליף מחנה וקיבל משרה. מול עינינו עכשיו קורה מהלך כזה בקנה מידה גדול פי כמה במישור הארצי. מה פספסה התקשורת בסיקור במהלך התקופה הזאת? מה קיבל תשומת לב רבה מדי מן הצד השני?

בעניין הקורונה פוספס לחלוטין בעיניי עניין המובטלים והחל"ת. זה כמובן טופל, אבל בעיניי במשקל סגולי שרחוק מאד מההיקף הראוי. התעסקות יתר היתה עם המורים והזום, ואני חושב וגם לא הסתרתי את דעותיי ששם היה צריך לעצור או למנן את זה משמעותית, וללמד, אם בכלל, ביולי. ההתרסקות הייתה עם יפה בן דוד, וזה בסדר, גם אני כעורך, והייתי שנים גם עורך, הייתי נותן לה במה כזאת.

אני חושב שכתבי חינוך יכלו משמעותית ואחת ולתמיד לייצר כתבות שחושפות לעומק את העובדה שמורים הם גם פריווילגים. לא רק. כמובן שהם עובדים קשה, אבל חצי מהשנה בערך הם מושבתים, ובכל זאת לא מרימים מקררים על הגב וגם לא באמת עובדים במכרה פחם באוקראינה. אני חושב שמי שרוצה להיות במקצוע חייב לגלם את היתרונות והחסרונות שבו. ואם לא טוב אפשר ללכת. אני למשל עבדתי בקורונה 12 שבתות ברציפות בלייבים במוצאי שבת. אז לא, זה לא היה תמיד כיף. אבל זו העבודה שלי. נדמה לי שעושים להם הרבה הנחות.

ואולי פשוט השיח מבוסס יותר על דעות קדומות, תפיסות שגויות ועמדות מוצא מאשר על עובדות.

כעובדה, מורים לא עובדים קרוב לארבעה חודשים בשנה. יש להם שנת שבתון. נכון, עובדים הרבה מהבית. ומה אתה עושה עכשיו? בשעה עשרים לעשר בלילה? לא עובד מהבית? או אשתי שהיא יועצת הנקה שראתה היום לקוחה ומדברת כבר עשרים דקות עם הלקוחה? זה העולם המודרני. בין אם אנחנו אוהבים את זה או לא, זה המצב. לכן, אני לא מתרשם מאוד ממורים שבודקים מבחנים או מדברים עם אמא של תלמיד. זו העבודה ויש לה מינוסים ופלוסים. זה מינוס. וחופשים רבים והביתה באחת וחצי - זה אחלה פלוס. העירבוב בזה של הם עושים מלאכת קודש, ואני אוסיף, מי יותר ומי פחות. אני חושב שרובם בהחלט עושים מלאכה חשובה, אבל זה לא צריך להיות רלוונטי לדיון. עצם העניין הזה צריך להיות מובן מאליו כמו בנוגע לכל איש מקצוע שמכבד את מקצועו. רופא, נהג, מורה או צלם.

מעבר לתחומי הסיקור השוטפים, היית לאורך השנים קשור לתחום התרבות והמוסיקה העברית. יהורם גאון ואריק איינשטיין הם רק חלק מהשמות שאיתם צברת חוויות לאורך השנים. מאיזו נקודת מבט אתה מגיע לבחון את המשבר שעובר על תחום התרבות בימים האלה?

יהורם הוא חבר יקר ואני בקשר כמעט יומיומי איתו. שנים רבות עסקתי גם בתחומים האלה, הרבה בזכות זאב ענר שזרק אותי למים העמוקים בגיל עשרים וחצי כששלח אותי לראיין חברים קרובים של ביאליק שעוד היו בחיים. אם יש מישהו שאני חייב לו הרבה בתחום הזה הוא זאביק ז"ל.

כך רבים מהאייקונים הפכו לחברים ושמרנו על קשר שוטף. קדישמן למשל, שהבן שלי אהב לבוא אליו כי הבית שלו היה כמו לונה פארק לדבריו. אריק, שהיה מי שעזר לי לבחור את השם נטע לבני, התייעצתי איתו והוא התלהב. ויהורם, שאני חייב לו יותר מכולם, כולל את לימודי המשפטים.

אבל התחום הזה יחזור, וכמו בתעופה, ייקח זמן.

אנשים דוחים עכשיו הרבה דברים לא הכרחיים או שנתפסים כמותרות. מהופעות ועד סוף שבוע בבורגס. צפוי גם שם משבר מתמשך. מי שלא חסך ליום סגריר, בבעיה.

אם כבר הזכרנו את אריק, מה לדעתך הוא היה חושב על התקופה הזאת? בכל זאת, מדובר באיש שאהב ספורט ושהיה היפוכונדר לא קטן. שתי סיבות למצוקה מובנית.

אני חושב שהוא היה מתעניין כמו כולם, והיה יודע יותר טוב מכולנו מה קורה, כי האיש הזה שלט בכל בדל ופרט מידע אפשרי, וכמו שהעיד על עצמו, היה פח אשפה של מידע לא חשוב, אבל דווקא הוא יותר מכולם, שאהב להיות בבית ולא יצא ממנו אלא רק כשחייבים באמת ולעיתים נדירות, היה שורד את זה נפלא. עם התה והלימון והספרים הישנים.

אני חוזר רגע לשדות התעופה. הרבה מילים נאמרו בביקורת לאחרונה על מחדלי הבידוק והמעקב אחרי מי שחזרו מחו"ל. כמה מזה היה מעשה חלמאי וכמה מזה הזנחה מכוונת?

מה שקרה בנתב"ג בעיניי לפחות הוא מחדל מתמשך. לא של רשות שדות התעופה. אלא של משרד הבריאות שלא הבין שחייבים לסגור את תחנת הרכבת שם, לבצע בדיקות, להחתים אנשים על טפסים, להראות נוכחות. ערב ערב ראיתי במו עיניי אנשים יורדים מטיסות חשודות ועולים לרכבת לקריות ובדרך מדביקים פוטנציאלית חצי מדינה. בנתב"ג לא נערכו שום בדיקות. היום נערכות.

אתה אוהב להסתובב בעולם (תן לנו רק בשביל הקנאה כמה יעדים שבהם ביקרת בשנים האחרונות). כשנוכל שוב להסתובב, תן לי את רשימת חמשת היעדים הראשונים שתגיע או תחזור אליהם ומדוע.

הייתי בגוואדלופ, בקאריביים הצרפתים, שזה מקום יוצא דופן ופנינה ששווה להגיע אליה, כמעט חודש בניו זילנד בקראוון, באיסלנד בהחלפת בתים, דרום אפריקה, בסרי להקה בחורים נידחים באמת, תשע פעמים בסין שאני מאד אוהב, צרפת היא מדינה שאני חוזר אליה כל שנה ומשתדל מאד גם לאיטליה.

חמשת היעדים הם אלה שכבר בתוכניות אבל קשה להעריך מתי הם יתממשו: מדגסקר - אי מיוחד במינו ולפני שישתנה, גלאפגוס - מאותן סיבות, סין בחלקה המערבי, לפלנד שהפכה נגישה מאד (לבד. חלילה בטיול מאורגן) וחלום ישן - הרכבת הטראנס סיבירית.

מעניין אם ברכבת הטראס סיבירית שומרים על מרחק של שני מטרים בין נוסע לנוסע.