מוסטאפא עאטף קבלאוי הוא שדרן ברדיו אל-שמס ומגיש תוכנית החדשות היומית "פנורמה" בערוץ מוסאוא.
אנחנו כחודשיים לתוך משבר הקורונה ורק עכשיו נדמה שנזכרו בחברה הערבית. זה מקרי בעיניך?
אם אתה צופה טוב בחדשות בישראל היית יודע שהם נזכרו בערבים לפני זה אבל בסוגייה מסויימת. כל הודעה שדיברה על בני ברק, למשל, הסתיימה "ובישובים הערבים גם". אבל אתה צודק משאר הבחינות: בדיקות כמו שצריך נערכות רק בחודש האחרון ורק אז התחילו לשים לב לחברה הערבית, וזה תמיד קורה בכל מצב חירומי: הערבים הם לא חלק.
אז אולי טוב שקורים לפעמים דברים לא טובים בהיקפים משמעותיים כדי שמתוך המצוקה יצמח שינוי, גם בחברה הערבית?אולי היינו צריכים לראות את ההתפרצות בדיר אל אסד והמצוקה שם, כדי להבין שהגיע הזמן לתיקון ולצמצום אמיתי של פערים?
אבל למה? במצב כזה ובעניין של בריאות של בני אדם, למה צריך לחכות עד שימותו אנשים כדי לעשות את העבודה כמו שצריך? אני מעלה את השאלה הזאת אל מול שאלתך. עד עכשיו החברה הערבית התנהגה באחריות מלאה והרוב שומרים על החוק למען עצמם.
זה גורם לך לנסות ולסקר את המשבר הזה אחרת? מה הדגשים שלך כשאתה מגיע לשאול עליו שאלות?
קודם כל, אנחנו יודעים שעלינו לעבוד כדי לקיים מיזם כלכלי ערבי שיתמוך באנשים בתקופות קשות כאלה, כי כולנו יודעים שהמצב הכלכלי בוער באדום לכל המדינה עכשיו, ובחברה הערבית המצב הכלכלי היה קשה כבר לפני הנגיף. חייבים לדאוג שאנשים לא יפנו לארגוני הפשע כדי לקבל הלוואות חוץ בנקאיות, שזה אסון שרק יגדל ויאיים על האנשים בזמן שהם לא יכולים להחזיר אותן.
אז הסיפור הוא בעיקר כלכלי?
ברור. בכל העולם כמובן. זה מדאיג אותי כי החברות בחולשה כלכלית וייגרם להם נזק גדול ומשמעותי.
מה לגבי סוגיית ההסברה הממשלתית לאוכלוסייה הערבית והשימוש או העדר השימוש שהממשלה עושה באמצעי התקשורת הערביים כדי להגיע אליה? עיתונאים ערביים בזמנים כאלה מאותגרים יותר וחווים קשיים אחרים מהבחינה הזאת?
בתחילת התפרצות הנגיף, באתר הרשמי של משרד הבריאות, רוב הנתונים פורסמו בעברית, וכשאתה מדפדף באתר לא תמצא אותו הדבר בשפה הערבית. חלק מהאוכלוסייה הערבית לא קורא עברית (רובם הם אלה שבסיכון מהנגיף ולכן הבעיה מחמירה עוד יותר). חברי הכנסת הערבים ברשימה המשותפת עבדו כדי לקבל זכות בסיסית כזאת ואחרי 3 שבועות התחילו לתרגם. אני מזכיר שמדובר באתר ממשלתי רשמי, לא עיתון או אתר חדשות רגיל. זה אומר משהו לא? אז כעיתונאים שצריכים מידע ופירוט והסברים ותשובות, ברור שכולנו נאבקנו כדי להוציא ולערוך את המידע הזה לחברה שלנו.
מה אתה יכול לספר לי על תמהיל הסיפורים והמרואיינים?
אני שדרן ברדיו אל-שמס שמאזינים לו יותר מחצי מליון ביום וגם מגיש תוכנית החדשות היומית "פנורמה" בערוץ מוסאוא עם מרים פאראח ומראם מסלח. בשתי המדיות עוקבים באופן יומי אחרי כל מה שהולך ומקושרים באופן מלא לכתבים שלנו בכל רחבי הארץ כדי להיות עקביים ומעודכנים ולנסות להקל את התקופה הקשה על האנשים, עד שנעבור אותה ביחד.
לגבי מרואיינים, אנחנו עובדים כדי לסקר את המצב בכל המדינה והמרואיינים שלנו הם ערבים ויהודים - לפי הצורך כמובן. אנחנו מתמקדים במומחים הערביים כי אלה לא מופיעים במדיה הארצית, על אף שחלק מהערבים נמצא בקו המגננה הראשון מהנגיף.
אתה רואה שוני גדול בין הרדיו והטלוויזיה בתקופה הזאת, או שמדובר רק בעניין טכני של מדיום שונה? איפה נמצאים יותר צרכני התקשורת הערבים כרגע?
שתי המדיות חשובות. יש אנשים שמעדיפים לצפות בחדשות בערב וזה מה שקורה בטלוויזיה וחלק אחר שמעדיף להאזין תוך כדי היום כשהוא בעבודה, בנסיעה וגם בבית. הרדיו מבחינתי יותר קרוב לקול הרחוב, כי התכנית שלי, "סילפי", מיועדת לשיחות עם מאזינים, וזה מאד שונה כשאתה מדבר עם האנשים הרגילים שמשקפים את השפעת המצב עליהם. חוויות אישיות ושיתוף. יותר קרוב תכלס.
אז אתה הזהבי עצבני של רדיו א-שמס? תוכל לספר קצת במה עוסקות השיחות? מה הכי מטריד את המאזינים ועל מה הם רוצים לשוחח?
לא בסטייל הזה, אני מאמין בלהיות רגוע ומכיל ומקבל את כל הדעות ונותן לאנשים לשתף ולשחרר. הקול החזק שנשמע עוסק בבריאותם של סבא וסבתא ובמקביל בדאגות הכלכליות. בנקים, הלוואות וכל העולם הזה. החלטות של הממשל שכוללות בתוכן את החברה הערבית בצורה מותאמת והוגנת.
לסיום, מה אתה בוחר לראות או לשמוע כצרכן תקשורת כרגע?
אני שומע הכל, רואה הכל ובאותו זמן מדפדף באתרי חדשות מקומיים ועולמיים. העבודה במדיה לא נותנת לך לנוח וכולם יודעים את זה, אתה חייב לחיות ולנשום את החדשות בתקופות כאלה.
בונוס: המלצות מדיה לתקופת הבידוד
ספר: "הראיון האחרון" - סיפור חזק ועוצמתי.
סרט: "חומות של תקווה".