בתגובה למאמרו של חנוך מרמרי, "המצאת הגלגל: שתי הערות על עיתון 'הארץ'", כמי שהיתה לו הזכות לעבוד בדסק החדשות של "הארץ" בשנים 1985–1991 ובין היתר בתקופתו (היפה והזכורה לטובה) של חנוך מרמרי, אני מזדהה עם החלק של המאמר העוסק בהחתמת עורכי חדשות על עמודים שהם ערכו וכן להתייחסות לסוגיית "שירות 'הארץ'".

אכן, קצת מפליא שאין בעיתון כל-כך ותיק ואיכותי (עדיין בעיני האיכותי ביותר מבין האחרים) זיכרון ארגוני כל-כך מהותי.

בתקופתי אכן הונהגה מדיניות של החתמת העורכים על העמודים. לכאורה זה היה צ'ופר לעורכים כדי לתת להם מעט קרדיט על העבודה הסיזיפית שהם עושים לילה-לילה מאחורי הקלעים. מבנה העבודה בדסק היה אז שלכל עמוד היה יותר מעורך אחד, ולכל עורך הוצמד משכתב שלמעשה עשה את רוב העבודה.

תפקידו של העורך היה לאשר את הכותרת ולוודא שאכן אין שגיאות מהותיות. אבל בפועל הוא כמובן לא היה יכול לקרוא כל מלה. ההחתמה שלו הפכה אותו לא פעם לאחראי לכשלים של אחרים (על משקל האחריות המיניסטריאלית), ועד מהרה הפכה ההחתמה למקור מידע שעל בסיסו ערכו ציד מכשפות לכמה מהעורכים מכיוונים שונים, הן מתוך הבית פנימה והן מבחוץ. בכל יום נמצאו נשמות טובות שידעו להצביע על כשלונו של עורך זה או אחר, וזה לא תרם לאווירה טובה.

אגב, "הארץ" לא היה זה שהמציא את השיטה הזו. כמה שנים לפני כן, ב-1982–1984, כאשר "מעריב" החל להוציא את רשת המקומונים שלו, כתגובה ל"רחוב ראשי" של שוקן (כותב שורות אלו נמנה עם צוות העורכים ברשת זו ואחר-כך בדסק החדשות של "מעריב"), החתימו את עורכי העמודים במהדורות המקומיות על כל עמוד שעשו. גם כאן התופעה הפכה מהר מאוד למקור להצקות וציד מכשפות של עורכים וגרמה לאווירה לא טובה.

כאשר נסגרו המקומונים של "מעריב" ב-1984 עקב מפולת מניות הבנקים וסיבות  אחרות, ופוטרו בבת אחת כעשרה עורכים צעירים, העז אחד העורכים באחד המקומונים לכתוב על העמוד שערך במהדורה האחרונה שפורסמה ערב החיסול "שלום ולא להתראות".

החתימה עוררה סערת רוחות ברחוב קרליבך ובכלי התקשורת האחרים, נערכה חקירה מקיפה, והמסקנה היתה שהחתמת עורכים על עמודים אינה רק דבר מיותר ושגוי, אלא גם מסוכן.

במלאכת עשיית העיתון מעורבים בכל יום עשרות אנשים, החל מפקידות ומזכירות דרך עובדי דפוס ועד אחרון המפיצים. אז למה רק עורכי החדשות זכו לקרדיט? איזה ערך מוסף יש לקורא ביודעו שאת העמוד הזה ערך פלוני אלמוני?

אז אם ב"הארץ" רוצים להחזיר עטרה ליושנה, כפי שמצוטט סגן העורך הנוכחי, מוטב שקודם כל יעבירו סדנת מורשת לעורכים הצעירים, ויחזירו את העטרה האמיתית ליושנה, על-ידי הקפדה על כותרות אובייקטיביות,  מידתיות, חסרות פניות ונטולות השפעות צרכניות.

נכון הוא שבעבר נהגו להחתים ידיעות ב"שירות 'הארץ'", אבל זה היה במשורה, במקרים מאוד מסוימים, בימים שבהם חתימה של כתב על קומוניקט היתה, ב"הארץ", בגדר עבירה שבגינה היה עלול לאבד את פרנסתו (והיו דברים מעולם). כיום הקודים השתנו, ולמרבה הצער "הארץ" לא הצליח לשמור עליהם.

על-פי הקודים האתיים הקיימים כיום בניו-ג'ורנליזם החדש המציף כל דסק חדשות מצוי, חוששתני ש-50% מעמודי העיתון ייחתמו בקרדיט "שירות 'הארץ'", ואבוי לאוזניים ששומעות ואוי לעיניים שיקראו דברים כאלו.

"הארץ" היה ועדיין שומר החומה של השפיות העיתונאית הישראלית. כדאי לשמור עליו, אין לנו ארץ אחרת.

יהודה קונפורטס, עורך ראשי של "אנשים ומחשבים", לשעבר עורך חדשות ב"הארץ" (1986–1991) וב"מעריב" (1981–1984)