"אל תקנה מה שמפרסמים בתקשורת"

כמו בכל הימים האחרונים, גם הבוקר הכותרות הראשיות, שערי העיתונים ומרבית עמודי החדשות מוקדשים להתפרצות מגפת הקורונה והצעדים שנועדו לבלום אותה.

לפי בדיקת חברת יפעת מחקרי מדיה, המתפרסמת בפתח מוסף "G" של "גלובס", בשבוע שבין 4 ל-10 במרץ התפרסמו במדיה הישראלית כמעט 6,000 אייטמים על הקורונה. אם צריך לנחש, בימים שמאז 10 במרץ היקף הפרסומים רק הואץ.

אם ברצונכם להילחץ הבוקר, קראו נא את הציטוטים שמביא בן כספית ב"מעריב" מפי "רופאים ואחיות" ששוחחו עמו. אחרת, דלגו הלאה.

"אין שום הכנות לקורונה, אל תקנה מה שמפרסמים בתקשורת".

"לא מכינים כלום, רק מדברים. לא מרוקנים מחלקות. לא מכינים כוח אדם. באיטליה כבר מוותרים על חולים מעל גיל 60 ולא מנשימים אותם. בקרוב אצלנו. אין מספיק מכונות הנשמה וגם לא יהיו. אין אפילו מספיק אמצעי מיגון לצוות. אחיות מסתובבות עם אותה מסיכה שבוע ואפילו שבועיים. אף אחד לא באמת יודע מה לעשות, ובינתיים העסק מידרדר".

"מחצית מהבדיקות שנלקחות בכלל לא נבדקות. החולים לא נבדקים, יש רק מעבדה אחת לטובתנו בתל-השומר. הבדיקות פשוט לא מבוצעות".

"איפה יאשפזו את הנדבקים? מתי יפנו מחלקות בבתי-החולים? מתי יתחילו להכשיר כוח אדם, אפילו מבית-הספר לאחיות ולרפואה? מתי יחלקו חומרי חיטוי אמיתיים למחלקות, במקום להגיד 'תשפכו כלור ותצאו לשעה'?".

בהלת קניות בסניף רמי לוי בירושלים, 12.3.2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

אם ברצונכם להירגע, קראו נא את רן רזניק ב"ישראל היום", או את הראיון עם פרופ' מייקל לויט ב"מוסף כלכליסט". "ההיערכות של הממשלה וראשי משרד הבריאות למגפת הקורונה נראית עד כה נכונה, אחראית, שקולה, זהירה ונחושה, כדי להקטין ולעכב ככל האפשר את ההתפשטות של הנגיף", כותב רזניק.

"עד כה מסר משרד הבריאות לציבור דיווחים מלאים ומהירים על התפשטות המגפה, ויש לזכור כי אמון הציבור במשרד הוא לא שאלה רגילה של יחסי-ציבור ותדמית אלא ממש כלי מרכזי במאבק במגפה", מוסיף רזניק. "נוסף על הנגיף מתפשטים גם מידע שקרי ומפחיד, שמועות, היסטריה ופאניקה, שעלולים ללבות את התפשטות הנגיף ואת הפגיעה הקשה בציבור. על משרד הבריאות, גם באמצעות המשטרה, לפעול בנחישות גדולה יותר נגד מפיצי מידע שקרי שגורם לבהלה בקרב הציבור".

אם ברצונכם לקבל מידע ממסדי מבוסס עובדות, קראו נא את הדיווחים של עידו אפרתי ובר פלג ב"הארץ".

בדיווח אחד מוסבר כיצד מתבצעות בדיקות לאיתור הנגיף בישראל, מה היעד הכמותי של משרד הבריאות וכיצד בכוונתו להגיע ליעד זה. בדיווח אחר, המתבסס על מידע שנחשף במסגרת סכסוך משפטי בין עיריית ראשון-לציון למשרד הבריאות, נמסר מידע על נוהל משרד הבריאות לאשפוז המוני, ממחלקות ייעודיות בבתי-החולים (במקרה שיתגלו עד 500 חולים בישראל) ועד להפסקת ניתוחים, כולל בבתי-חולים פרטיים, ואשפוז מטופלים בהם ובמלוניות שליד בתי-החולים (במקרה הסביר יותר, שבו יתגלו כמה אלפי חולים בישראל).

משבר אמון

מיטל יסעור בית-אור, כתבת הבריאות של "ישראל היום", גילתה אתמול אומץ מקצועי כשצייצה ביקורת על הנאום היומי שנשא ראש הממשלה בנימין נתניהו בדבר צעדי המגננה מפני נגיף הקורונה. "איבדתי אמון בהמלצות בשלב שבו נתניהו קרא לממשלת אחדות", כתבה. "איפה אנשי המקצוע של מערכת הבריאות? רוצים את שיתוף הפעולה של הציבור? מגיע לנו הסבר קצת יותר הגיוני מאשר ממחטת טישו". לביקורת שלה אין זכר הבוקר בעיתון. היא חתומה על ידיעה אחת, המוקדשת למספר החולים הגדל.

איחולי שמפניה וחלומות קוויאר

ב"מוסף כלכליסט" מתפרסם טור מאת ויקי אוסלנדר על האופן שבו מתמודד האלפיון העליון עם משבר הקורונה. זהו טור רכילות חסר כל ערך עיתונאי, מנקר עיניים לצורך ניקור העיניים, שמן הראוי היה לא לפרסמו. עצה לעורכים: בכל פעם שבא לכם להקדיש 600 מלים לאופן שבו האלפיון העליון מתמודד עם עניין מסוים, הקדישו את אותן 600 מלים לאופן שבו העשירון התחתון מתמודד עם אותו העניין ממש.

"גילוי מלא" עד להתפקע

"הישראלים צריכים להישאר בבית, וזה הגרף שמראה למה" היא הכותרת הראשית שהופיעה אמש בגיליון "גלובס". הגרף והכותרת הובילו לידיעה מאת גלי וינרב, שהביאה מדברי ד"ר יאיר שינדל, רופא בהכשרתו ושותף בקרן aMoon. ד"ר שינדל המליץ לכל תשובי ישראל להיכנס לבידוד של 72 שעות, ובהמשך להותיר בבידוד את בעלי מחלות הרקע והאזרחים הוותיקים לשלושה שבועות נוספים.

בסיום הראיון עם ד"ר שינדל מופיעה תיבה הנושאת את הכותרת "גילוי מלא", ובה נכתב כי "מריוס נכט, בן זוגה לשעבר של ענת אגמון, מבעלות השליטה ב'גלובס', הוא שותף והמשקיע העיקרי בקרן aMoon". ההמלצה של ד"ר שינדל ראויה, כמובן, אבל אולי עדיף היה למצוא רופא אחר שיביע עמדה דומה בכותרת הראשית של גליון סוף השבוע, ולא מי ששותף בקרן שהמשקיע העיקרי בה הוא בן זוגה לשעבר של אחת מבעלות העיתון.

שעיר לעזאזל

"לא רק הגלובליזציה מאחדת בין כל המגפות, אלא גם ההיסטריה הציבורית, שלה השלכות חברתיות מטרידות", כותבת ענת ג'ורג'י במהדורת סוף השבוע של "דה-מרקר". פרופ' משה פיינסוד מבית-הספר לרפואה בטכניון אומר לה כי "במקרים של התפשטות מגפות, אפשר לראות ביטויים של שנאת זרים, כמו תיוג של אוכלוסיות, או חיפוש שעיר לעזאזל".

עורך "מקור ראשון" חגי סגל כותב הבוקר כמה מלים על נגיף הקורונה, או כפי שהוא מכנה אותו: "האויב הסיני האכזר". התייחסות לנגיף כאל "סיני" נפוצה גם באגף השמרני של הפוליטיקה האמריקאית, אף שארגון הבריאות העולמי מבקש במפורש להימנע מכך. ההתעקשות על ייחוס מחלה לאזור גיאוגרפי או מוצא אתני מסוים מביאה לכך שמי שקשור לאזור או המוצא האלה (או נחשד בכך) עלול לסבול מהתנכלות. יהודי שמרן אמור לדעת זאת טוב יותר מאמריקאי שמרן.

כשמחפשים שעירים לעזאזל בישראל בדרך כלל מוצאים את הערבים, לא את הסינים (אם כי מסעדות אסיאתיות בישראל כבר סובלות משילוב של בורות וסטיגמות). הבוקר, למשל, אברי גלעד גידף את תושבי טירה שנמנעים מלהישאר בבידוד, טען שהם "אנשים פח" וכי הם "מדביקים את כל העיר ואת כפר-סבא ואת כל הסביבה", זאת למרות שככל הידוע טרם אובחן בין אותם תושבים אפילו חולה אחד. אם המגפה תיבלם בערים יהודיות אך תתפרץ בערים ערביות בישראל (או בגדה), אפשר להניח שחרדת הבריאות והחרדות הלאומיות ישתלבו לסכנה אחת.

כמה עמודים לפני הכתבה של ג'ורג'י על ההשלכות החברתיות של ההיסטריה הציבורית מתפרסמת במהדורת שישי של "דה-מרקר" בעריכתה כתבה מאת סיון קלינגבייל וליאור דטל שבמרכזה שש עדויות אישיות על התמודדות עם המגפה החדשה. בין היתר מובאת שם עדותה של סהאם שואח, מנהלת תיכון אחווה בירכא. כיתה מהתיכון הגיעה למצדה באותו יום שבו ביקרה שם קבוצת תיירים מגרמניה, שחלקם נדבקו בנגיף, ומאז עשרות תלמידים ומורים נמצאים בבידוד.

הכללתה של שואח בכתבה היא החלטה טבעית לנוכח העובדה שנגיף הקורונה תוקף יהודים וערבים כאחד. היא חריגה לנוכח ההרגל המגונה של התקשורת המרכזית בישראל להתמקד ביהודים בלבד, גם כשמדובר במגפה קטלנית.

לכתבה של קלינגבייל ודטל מוצמד סקר דעת קהל המציג את עמדות הציבור לגבי משבר הקורונה: כמה חשים ביטחון לגבי האופן שבו ממשלת ישראל מגיבה למשבר, כמה חוששים לבטחונם האישי, כמה מתכוונים לשטוף ידיים לעתים תכופות יותר. כרגיל בסקרים, התשובות לא חשובות כמו הבחירה מה לשאול ומי משיב. במקרה זה המשיבים, כך נכתב בגופן כמעט בלתי נראה הצמוד לאינפוגרפיקה של "דה-מרקר", הם "500 גברים ונשים יהודים, דוברי עברית, במדגם ארצי מייצג של אוכלוסייה זו". במלים אחרות, סקר אפרטהייד.

"דה-מרקר", 13.3.2020

אף אחד לא היה מעלה בדעתו לערוך ולפרסם ממצאי סקר דעת קהל על יחס הציבור למשבר הקורונה שנערך בקרב מדגם מייצג של גברים בלבד, אבל איכשהו סקרים שמתבססים על מדגם מייצג של יהודים בלבד עדיין מתבצעים, ועיתונים בישראל עדיין מפרסים את תוצאותיהם.

בעקבות ציוץ של "העין השביעית" על הסקר המפלה הבהירה קלינגבייל: "זאת טעות שלי. הסקר [...] הגיע מחברה בינלאומית אמינה. ישראל הופיעה כחלק מכל מדינות העולם. הוציאו לאינפו רק את ישראל. לא שמתי לב שבדקו רק יהודים בישראל. אנחנו לא מפרסמים סקרים כאלה – ירד מהאתר".

עריכה ופרסום של סקרי אפרטהייד, סקרים שבוחנים את עמדות הציבור היהודי בלבד אף שהם עוסקים בנושאים שרלבנטיים גם לחברה הערבית בישראל, היתה תופעה נפוצה למדי בעיתונות הישראלית המרכזית עד לפני שנים בודדות. קמפיין נמרץ של "העין השביעית", יחד עם התגייסות של ארגון העיתונאים ומועצת העיתונות לתיקון תקנון האתיקה כדי שיאסור על כך במפורש, הובילו למציאות חדשה שבה הסקרים הללו כמעט חלפו מן העולם.

שתי ערכאות בבית-הדין לאתיקה של המועצה קבעו כי מדובר בנוהג פסול ובעל השלכות מסוכנות. "כללי האתיקה משמיעים בקול גדול שחופש העיתונות אינו החופש לפרסם דברים המדירים קבוצה מסוימת, ובפרט לא קהילה, עדה או מיעוט", פסק בית-הדין לאתיקה. לפי מועצת העיתונות, אין בעיה לערוך ולפרסם סקר בקרב יהודים בלבד כשרוצים לבחון סוגיה הנוגעת ליהודים בלבד, כמו שיעור הצמים ביום כיפור, לדוגמה, אבל לא בנושאים הנוגעים לכלל האוכלוסייה. נגיף הקורונה, בניגוד לסקר שפורסם ב"דה-מרקר", אינו מבדיל בין יהודים לערבים.

כפי שנטען כאן לא פעם, הסכנה בסקרים המדירים ללא הצדקה חלקים בחברה היא שהם מכינים את הקרקע להדרת אותם הקולות גם מהכרעות מהותיות. הצבעה במשאל עם על עתיד השטחים הכבושים, למשל, או הצבעה בכנסת על זהות ראש הממשלה.

פוטש פרלמנטרי

ההחלטה של יו"ר כחול-לבן, בני גנץ, לנסות להקים ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת עומדת במרכז מה שנשאר מהסיקור הפוליטי בעיתונות ומעוררת עמדות קיצון בקרב בעלי הטורים.

אמנון לורד (צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של אתר nrg)

"סקר 'ישראל היום': 55% נגד ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת", נכתב הבוקר בשער "ישראל היום". הסקר, שכלל מדגם מייצג של כל האוכלוסייה הבוגרת בישראל, יהודים וערבים כאחד, מתפרסם בהרחבה בעומק העיתון לצד טור מאת אמנון לורד. הפרשן הבכיר של "ישראל היום" מגדיר את הניסיון של גנץ לייצר ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת כ"מעין פוטש פרלמנטרי". אגב, בטורו שבמוסף "ישראל השבוע" מוותר לורד על הסייגים ומכנה את המהלך של גנץ פשוט "פוטש פרלמנטרי".

"התהליך שראינו השבוע, של ריצת אמוק אל הרשימה המשותפת, הוא קודם כל תהליך טורף-דמוקרטיה", כותב לורד. "הדמוקרטיה נטרפת כאשר הגורמים האנטי-דמוקרטיים מתחזקים מאוד על חשבון העם ובחירתו. מערכת המשפט, מפלגת ראשי הצבא בדימוס, מפלגת האירידנטה הפלשתינית והתקשורת – אלו גורמים הורסי דמוקרטיה, חזקים מכדי שהחברה הישראלית 'שוחרת החופש ושלטון העם' תהיה מסוגלת לשאת" (בהמשך קובל לורד כי "בתהליך הדה-הומניזציה שעושה השמאל נגד בנימין נתניהו, מצבו של ראש הממשלה זהה לזה של היהודים תחת מתקפות אנטישמיות").

אשר לתוצאות סקר "ישראל היום", לורד מציין כי בקרב אלו שהזדהו כמצביעי כחול-לבן, 47% תומכים בהקמת ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת, לעומת 39% שמתנגדים. או כפי שהוא מגדיר זאת: "גנץ לא נהנה מרוב למהלך הזה אפילו במפלגתו" (טעות הדגימה בסקר עומדת על 4.3%).

"בסקרים לא שואלים בדרך כלל על סיטואציה מורכבת, אלא על עניין פשוט", מעיר שמואל רוזנר במדורו שב"מעריב". "בעד או נגד המשותפת, בעד או נגד נתניהו. [...] כדי להבין את עמדתם האמיתית של בוחרי כחול-לבן בסיטואציה הנוכחית צריך לשאול לא רק נגד מה הם (נתניהו או המשותפת), אלא גם נגד מה הם יותר. האם הם יותר נגד שיתוף המשותפת או יותר נגד קואליציה עם נתניהו". לפי רוזנר, "רוב בוחרי כחול-לבן מסתייגים מנתניהו ופחות מהמשותפת".

ב"מעריב" מקדיש אהוד אולמרט, ראש הממשלה הישראלי הראשון שהורשע בפלילים, את טורו הקבוע לקריאה להפסיק את החרם על הרשימה המשותפת ולייצר עמה "שיתוף פעולה על בסיס של הסכמות חלקיות בנושאים אזרחיים ותמיכה חיצונית בממשלה".

עמוד לפניו נחרד קלמן ליבסקינד מפני האפשרות הזאת. "בשם מטרת-העל – סילוקו של נתניהו – היתה מוכנה מפלגת שלושת הרמטכ"לים לשבת למשא-ומתן עם מפלגה שהמצע שלה מחסל את המדינה היהודית ושראשיה תומכים במחבלים ואינם רואים בעיה ברצח חיילי צה"ל", נכתב בכותרת המשנה לטור. לדבריו, מדובר ב"חטא מוסרי וערכי".

במוסף "שישבת" של "ישראל היום" ממליץ אברי גלעד לחברי-הכנסת של הרשימה המשותפת להיות קצת יותר דומים לאחסן חלאילה, שמופיע דרך קבע בתוכנית הבוקר שהוא מגיש. חלאילה, מסביר גלעד, "יוצר דיבור חדש. הוא לא מתקרבן, לא מתחנף, מבין שהוא ישראלי, לא פלשתיני שחי במה שמכונה ארץ ישראל. ישראלי". אה, הוא גם פעיל במפלגת העבודה, כלומר ציוני. בעצם, ההמלצה של גלעד לערבים בישראל היא להיות ציונים. זה באמת היה יכול לסייע בפתרון הסכסוך.

ההחלטה של גלעד להביא כחבר פאנל קבוע אזרח ערבי ציוני אינה מקרית, כמובן. כדאי בהקשר זה להקשיב לדברי הסוציולוג אמיר פאח'ורי. "ערבי שנכנס היום למיינסטרים התרבותי בישראל רחוק מהספקטרום הערבי ואפילו נמצא מחוצה לו", אמר פאח'ורי בראיון לאתר "העין השביעית". "הוא בא כביכול לייצג ייצוג סוציולוגי, כמו שיש ייצוג למזרחים ולאשכנזים, אבל הייצוג הסוציולוגי שלו הוא ייצוג פוגעני כלפי הקבוצה הסוציולוגית שאמורה להיות מיוצגת דרכו, כי הוא לא מייצג אותה. זה ייצוג מעוות".

פאח'ורי הדגיש בראיון כי הבחירה בערבים לא מייצגים לייצוג החברה הערבית אינה מעידה עליהם לשלילה, אלא על "מי שרוצה לייצג את הערבים דרך אנשים שנמצאים מחוץ לכל טיפוס סוציולוגי ערבי, אנשים מטיפוס שלא קיים כמעט או שקיים באופן הכי שולי שיש, הכי זניח".

עוד הערה אחת על גזענות

רועי צ'יקי ארד מפרסם ב"מוסף הארץ" כתבת מסע לרגל עשרים שנה לנסיגה מלבנון. בין היתר הוא נפגש בשלומי עם טבח המזוהה בשם פרטי בלבד, חאדר, נצר למשפחת צד"לניקים. "במדינה הזאת כולם גזענים", אומר לו חאדר. "אני מגיע למועדון, מסתכלים בתעודת זהות שלי ולא מכניסים אותי, לא יודעים שתרמתי. חושבים שאני גנב או אנס. עשינו עגילים כמו הומואים ועדיין בשבילכם אנחנו ערבים".

סכין בגב, גזר ביד

מי שמינפה את שאלת הלגיטימיות של שיתוף הפעולה עם הרשימה המשותפת להזנקה מחודשת של הקריירה הפוליטית שלה היא ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, שמככבת הבוקר בראש שער "ידיעות אחרונות" לצד הכותרת "לא בגדתי". בראיון בלעדי ליפעת ארליך ב"מוסף לשבת" של העיתון מספקת לוי-אבקסיס כותרת דרמטית: היא לא תמליץ על גנץ לראשות הממשלה, אך גם לא על נתניהו.

הראיון כולו, מתמונת השער המחמיאה, עבור בכותרת "לא בגדתי (בעקרונות שלי)" וכלה בציטוטים שהובלטו, הוא המחמיא ביותר שלוי-אבקסיס יכולה היתה לבקש. מהראיון שלה עם ארליך (שבשנה שעברה עברה לרגע מהעיתונות למקום מוביל ברשימת הבית-היהודי טרם חזרה לעיתונות) עולה דמות של פוליטיקאית, כמעט מתבקש לתקן ל"מדינאית", שפעלה בשם עקרונותיה, ולא במסגרת איזשהו דיל מפוקפק, רק כדי למצוא את עצמה קורבן למתקפה בריונית מצד שמאל.

שער "המוסף לשבת", 13.3.2020

מוזר עוד יותר האתרוג של לוי-אבקסיס באופן שבו ממוסגר הטור הפותח את המוסף, מאת סימה קדמון. הפרשנית הפוליטית של "ידיעות אחרונות" מטיחה בלוי-אבקסיס ביקורת נוקבת. "קשה להפריז בתחושת שאט הנפש שמעורר הצעד של לוי-אבקסיס", היא כותבת. "בת בריתו שתקעה לו סכין בגב", הגדירה אותה ביחס לעמיר פרץ. "קשה להגן על המהלך של לוי, ובטח לא ליישב את הסתירה בין הדברים שאמרה ביום שלישי לבין דברים שאמרה לפני הבחירות, שאין לה שום בעיה עם ממשלה שנתמכת על-ידי המשותפת", הוסיפה.

אך בכותרת המשנה בטור (עורך "המוסף לשבת": אביב הברון) מופיעה דווקא וריאציה על משפט מפייס בהרבה שמופיע בטור של קדמון: "אפילו אם אין דרך להצדיק את המהלך הבזוי של אורלי לוי-אבקסיס, אפשר אולי להבין אותו".

מדינת ישראל נגד ארנון מוזס

זו ההזדמנות להזכיר שביום שלישי הקרוב אמור להיפתח לא רק משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, המואשם בקבלת שוחד, אלא גם משפטו של המו"ל והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, המואשם בהצעת שוחד. האם יש קשר בין החנופה לח"כ לוי-אבקסיס ובין האינטרסים ההישרדותיים של המו"ל? או שסתם מדובר במסגור חיובי תמורת בלעדיות?

האם שמעון שבס מקבל הבוקר ראיון נרחב במוסף "7 ימים" כדי לקדם את ספרו רק משום שזה יצא בהוצאת ידיעות-ספרים, או שבעיתון גם היה מי ששמח על ההזדמנות לתת לו למתוח ביקורת נוקבת על מערכת המשפט ולטעון לתפירת תיקים? כל עוד מוזס ממשיך לשמש כמו"ל ועורך אחראי חרף האישום בשוחד, חוסר הוודאות יישאר.

ארנון מוזס מגיע למשרדי להב 433 בלוד לחקירה בפרשת שיחותיו עם בנימין נתניהו. 15.1.2017 (צילום: קוקו)

"תשובה הפך את קבוצת דלק לאיתנה ולבעלת נזילות טובה"

"מניית דלק סיכמה היום את שבוע המסחר המזעזע בתולדותיה", נכתב אמש במוסף "שוק ההון" של "גלובס". אביב לוי דיווח כי המניה איבדה יותר מ-60% מערכה בארבעה ימי המסחר שהתקיימו השבוע, ובסך הכל איבדה כ-80% מערכה מאז תחילת השנה. לחברה, ציין לוי, יש חוב של כ-9.2 מיליארד שקל, ובשוק גובר חוסר האמון באשר ליכולתה לעמוד בהתחייבויותיה.

"וירוס הקורונה הדביק גם את מניית חברת דלק", כותב הבוקר יהודה שרוני בטורו שב"מעריב". לפי שרוני, "קריסת המניות מיוחסת בעיקר לצניחה במחירי הנפט השבוע, אבל גם לגורם נוסף – והוא המינוף הפיננסי הגבוה יחסית". שרוני מציין כי אחרי הקריסה בתחילת השבוע שיגר תשובה הודעה חריגה לבורסה, "עם פירוט תזרים המזומנים לשנים הקרובות, כדי להוכיח שאין בעיה ושהכל בסדר. אבל בפועל לא הכל בסדר ואת זה יודע תשובה. לפני מספר שבועות ערכה החברה כינוס במלון הילטון, ומנהליה, בראשות המנכ"ל עידן וולס, הפיצו תחזיות אופטימיות. אבל הכינוס לא סייע להתאוששות דלק, אלא להפך".

יהודה שרוני תוקע בשופר, מתוך קמפיין "מעריב" (צילום מסך)

הקוראים האדוקים של שרוני ודאי זוכרים את אותו כינוס במלון הילטון, שכן הוא הוזכר ב"מעריב" לפני שבועות אחדים, אז הוקדשה החטיבה האחרונה בטורו של שרוני לראיון עם המנכ"ל החדש של דלק. הראיון נפתח בתיאור מחניף עד מבוכה של המנכ"ל, שראה מאז את שוויה של החברה מתנדף כמעט לחלוטין: "עידן וולס, המנכ"ל של קבוצת דלק מסוף 2019, היה יכול מבחינת כישוריו לנהל חברת הייטק או כל גוף עסקי אחר. הוא צעיר (43), פיקח, ייצוגי מאוד, לומד מהר ובעיקר בעל נוכחות בימתית יוצאת דופן. אין זה מקרה שבעבר היה אחד מכוכבי תוכנית המציאות 'השגריר'. השבוע, בעת הצגת התוכנית העסקית של קבוצת דלק במלון הילטון תל-אביב, חייזר שנקלע למקום עוד היה עלול לטעות ולחשוב שעל הבמה ניצב אחד המנהלים הבכירים בפירמה אמריקאית מובילה.

"וולס התחיל את הקריירה כעורך-דין צעיר במשרד עורכי-הדין גורניצקי שבניהול פיני רובין (המלווה משפטית את יצחק תשובה), ולפני 15 שנה מונה לעוזרו האישי. לפני שמונה שנים שובץ לתפקידים בכירים בקבוצת דלק והיה ברור שהוא בדרך לניהול הקבוצה. לבד מתפקידו בדלק הוא חבר דירקטוריון שידורי קשת ובחברת החדשות. בעבר תשובה העריך מאוד את כישוריו של הצעיר בתחום התקשורת, כשהגן עליו בצורה יעילה בזמן התספורת בדלק נדל"ן. בהמשך למד להודות גם ביכולותיו הניהוליות.

"בשיחה ראשונה איתי מנסה וולס לשווק את המסר העיקרי: תשובה הפך את קבוצת דלק לאיתנה ולבעלת נזילות טובה, עם נכסים שערכם עדיין לא הוצף, והיא בדרך להפוך למעצמת אנרגיה לא רק מקומית אלא בינלאומית".

שרוני אמנם שאל את וולס על המינוף של עסקי נדל"ן, על מחירי הנפט היורדים ועל ההיסטוריה של הסדרי החוב אצל בעל הבית תשובה, אך הביא את תשובותיו המרגיעות של המנכ"ל כפשוטן. בלי להתעמת, בלי להבהיר לקורא מה סביר יותר ומה פחות. מי שעלעל בראיון ראה מסגור מרגיע ("המנכ"ל החדש של קבוצת דלק, עידן וולס, מדבר לראשונה על התוכניות לעתיד", היתה כותרת המשנה. ולא, נניח, "המינוף, ירידת המחירים, ההיסטוריה של התספורות – המנכ"ל החדש של קבוצת דלק מדבר על החברה ועל תשובה").

בדיעבד, הראיון ההוא נראה כיום יותר מכל כניסיון להרדים את החששות בשוק. ניסיון שכשל לחלוטין, כמובן. אם כך, לא רק מנהלי דלק הפיצו תחזיות אופטימיות על עתיד החברה. גם "מעריב". גם שרוני.

"בשוק ההון יש השמחים לאידו של תשובה וממהרים להספיד אותו ולשלוח את החברה להסדר חובות", כותב הבוקר שרוני. "אני לא הייתי ממהר לקבור את תשובה, שהוא כמו אותו חייל בדיל שחוזר למקומו בכל פעם שמכופפים אותו. מאגר לווייתן הוא פוליסת הביטוח שלו".

לטור של שרוני נלווה תצלום של תשובה. הכיתוב קורא: "מאגר לווייתן כפוליסת ביטוח". גם הבוקר, אם כן, "מעריב" ושרוני משמשים פלטפורמה להפצת תחזיות אופטימיות (יחסית) על עתיד חברת דלק. פוליסת ביטוח, אם תרצו.

רוב הפרשנים הכלכליים חלוקים על שרוני. "העצבנות בקרב המשקיעים באג"ח ובמניות הפירמידה של תשובה נהפכה להיסטריה", מתאר זאת גיא רולניק במדורו שב"דה-מרקר". "המשקיעים המוסדיים, המנהלים לנו את הפנסיות, זרקו בכל מחיר את ניירות הערך של תשובה, ונכון לשבוע האחרון הם נסחרים במחירים שמשקפים הערכה שקבוצת דלק צפויה להגיע לפשיטת רגל כלכלית או להסדר חוב משפטי".

יצחק תשובה (צילום: פלאש 90)

אגב פוליסת הביטוח של תשובה, רולניק מציין כי השותפה במאגר לווייתן, נובל-אנרג'י, ראתה החודש כיצד המניה שלה נחתכת במחצית. כך או אחרת, רולניק כבר מסתכל קדימה, אל ההתרסקות הסופית ואל בקשות הסיוע מכסף ציבורי שעוד יגיעו, ומכריז: "אין שום צורך לחלץ את תשובה ואת עסקיו". לדבריו, "בכל הקשור למשק הגז, הקריסה של עסקי דלק היא הזדמנות עבור הכלכלה הישראלית לתקן שורה של מחדלים שבוצעו באסדרה של משק האנרגיה בעשור האחרון".

אבי בר-אלי, עורך "דה-מרקר" המתמחה בשוק האנרגיה, מזכיר גם הוא את התרסקות מניות נובל ומדווח כי כמה וכמה מפעלים המחויבים לרכוש גז במחיר מופקע ממשווקי הגז של המונופול עשויים לדרוש בימים הקרובים את פתיחת החוזים שעליהם הוחתמו.

אם אתם עדיין מתלבטים האם להאמין לתחזיות האופטימיות של שרוני או לפסימיות של רולניק ובר-אלי, כדאי שתדעו: שרוני כותב הבוקר כי נתניהו "חייב ללמוד מדונלד טראמפ, שאמנם סופג ביקורות קשות על ניהול משבר הקורונה ברמת הטיפול הרפואי והתעלמותו מחומרת המצב, אבל בהחלט מבין שהכלכלה היא שם המשחק. במסגרת מלחמת הישרדותו לחץ טראמפ להפחתת הריבית ב-0.5% והודיע השבוע על הפחתה ניכרת של המיסוי למגזר העסקי. התגובה המיידית היתה זינוק של הבורסות בארצות-הברית".

במציאות, כפי שמדווח הבוקר, בין היתר ב"הארץ", מדד דאו-ג'ונס ירד אתמול ב-10% ואיבד יותר מ-2,300 נקודות, "הירידה היומית בנקודות החדה בהיסטוריה והירידה החדה ביותר באחוזים מאז יום שני השחור ב-1987".

לחפש תשובה

בגליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות" קשה מאוד למצוא זכר להתרסקות ענקית האנרגיה של תשובה. ידיעה מאת גד ליאור המתפרסמת בעמודי החדשות מוקדשת לירידות החדות אתמול בבורסה הישראלית. בידיעה מוזכר כי "מדד הנפט והגז" ירד ב-12%, אבל את הירידה של דלק ב-51% השאירו לאינפוגרפיקה. לעומת זאת, בגוף הידיעה דווקא נמצא מקום לירידה של 8.5% במניית טבע.

במוסף "ממון שישי" (עורכת: איילת להב-גוזלן; עורך ראשי: רועי ברגמן) לא מתפרסם הבוקר טורו הקבוע של סבר פלוצקר, ולא נמצא כל מקום אחר לידיעה או טור דעה על תשובה ודלק. גם בחברת החדשות של ערוץ 12 מצניעים עד מעלימים את הצרות הפיננסיות של תשובה – אולם שם תשובה מחזיק ב-20% מהבעלות על הערוץ שמפעיל את חדשות 12, בעוד שב"ידיעות אחרונות" אין לו מניות.

מדוע קוראי "ידיעות אחרונות" לא מקבלים הסבר על הסדר החוב הצפוי? עוד מוקדם להסיק מסקנות. כשיגיע רגע האמת, ותשובה יבקש מהציבור למחול על חובותיו, יהיה קל יותר לראות מי עומד לצדו ומי לצד הציבור.

איך יודעים מה הספין של ביבי?

אפשרות א': לקרוא על הספין אצל יוסי ורטר ב"הארץ". נכון, עדיף היה שפרשנים פוליטיים לא היו עסוקים בניתוח ספינים. אבל אם כבר ספינים, עדיף לקרוא עליהם אצל ורטר: "הצהרתו של נתניהו אתמול סגרה שבוע שהוקדש – מלבד טיפול אמיתי במשבר – למסגור, ה'פריימינג' של המצב: זוהי אזעקת אמת, וטוב שההגה בידיים של ביבי".

אפשרות ב': לקרוא את הספין אצל אמנון לורד ב"ישראל היום": "בעולם נתניהו כבר זכה להכרה כמנהיג המוביל במאבק נגד מגפת הקורונה. הוא מציע שיתופי פעולה בינלאומיים, יוזם פיתוח ערכות בדיקה עצמית, ובעיקר מצליח על-ידי תקשורת נכונה לשנות דפוסי התנהגות של אזרחים".

עושים לביתם

ב"מעריב" מופיע היום שוב עמוד שלם במימון בנק הפועלים, מיד אחרי הטור הכלכלי של יהודה שרוני.

"מעריב", 13.3.2020

עמוד ועוד כפולה ב"גלובס" מוקדשים לסיקור כנס שנערך במימון בנק הפועלים, שופרסל ואחרים. הן בעמוד והן בכפולה העוקבת מופיעה מסגרת בולטת על החסות שהעניקו הגורמים המסחריים לכנס.

ב"דה-מרקר" מופיעים הבוקר 14 (!) עמודים פרסומיים עם הגילוי הלא נאות "תוכן שיווקי". לא זו אף זו, העמודים הפרסומיים אינם מופיעים במרוכז, אלא בשיטת זיגזג עם עמודי המערכת. העמודים הפרסומיים המקדמים ענייני נדל"ן צמודים לעמודים המערכתיים המדווחים על ענייני נדל"ן. ב"מוסף הארץ" מופיעים עוד שישה עמודי "תוכן שיווקי".

ענייני תקשורת

במדור הפתיחה ההיתולי במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" נכתב: "בקשת נתניהו נדחתה, ומשפטו יתחיל השבוע. שלושת שופטיו ייכנסו בקרוב לבידוד". על פתיחת משפטו של המו"ל והעורך האחראי ארנון (נוני) מוזס לא מתלוצצים שם.

ב"הארץ" שוגה יוסי ורטר במשל העקרב והצפרדע. "לוי-אבקסיס היא אותו עקרב מהמשל המפורסם, הנעזר בצפרדע לחצות את הנהר ובהגיעם לגדה השנייה עוקץ אותה ומנמק: 'מה לעשות, זה הטבע שלי'", הוא כותב. במשל המקורי, העקרב עוקץ את הצפרדע באמצע הדרך, בשל טבעו, ובכך מביא לטביעת שניהם.

במדור הנדל"ן של "דה-מרקר" מראיין הדר חורש את ראש עיריית קריית-גת, אבירם דהרי. בראיון אין כל התייחסות למאבק האובססיבי של דהרי במבקריו.

"הארץ" מודיע בשערו לקוראיו כי בשל תקלה טכנית עמודי החדשות מתפרסמים בשני חלקים כאשר מוסף "תרבות וספרות" פותח את החלק השני.

עדכון, 14.3: בעקבות הערות גולשים נמחקה מהסקירה ביקורת על אמירה של בן-דרור ימיני, שניתן היה להבינה באופן דו-משמעי.