אנשי מהדורת החדשות של כאן 11 לא רגילים להוביל את סדר היום הציבורי, אבל אתמול בערב היתה להם חשיפה מהדהדת. לא על פלילים, ביטחון או פוליטיקה, אלא על הסביבה. "איך הייתם מגיבים אילו היו אומרים לכם יום אחד שיש בישראל נהר שאיש אינו מכיר?", שאל הכתב אורן אהרוני את צופיו, ואז, במשך יותר מעשר דקות – נצח במושגים טלוויזיוניים – הציג תיעוד ויזואלי נרחב של "נהר סודי" שזורם בין שני חלקי ים המלח, מעין "גרנד קניון" ישראלי, שאינו מוכר לציבור הרחב וגם לא לרוב הרשויות הרלבנטיות.
החשיפה של כאן 11 זכתה לשלל פולו-אפים בכלי תקשורת אחרים, אבל הבוקר כבר החלו להינעץ בה הסיכות: "'הנהר הנסתר' בים המלח דווקא די מוכר", דיווחה ב"ידיעות אחרונות" ו-ynet כתבת הסביבה אילנה קוריאל, שהתבססה על הצהרות של גיאולוגים. "לא מדובר בתופעת טבע כי אם בתוצר מלאכותי של מפעלי ים המלח", הובהר לקוראים. כתב הטיולים משה גלעד, בטור שפורסם באתר "הארץ", הדגיש: "הנהר הסודי" אינו סודי – ובעצם, הוא כלל אינו נהר.
אפשר לנהל דיון על היומרה לחשוף בפני הציבור "נהר סודי" שקיומו בעצם ידוע לגיאולוגים ולעובדי תעשייה מהאזור. האם אתר טבע שמוכר לקומץ גיאולוגים אך לא לציבור הרחב יכול להיחשב "סודי"? האם ערוץ שחלק ניכר ממימיו מוזרם מלאכותית ממפעלים – כמו במקרה זה – ראוי לתואר "נהר"? יכול להיות שבכאן 11 הגזימו עם הסופרלטיבים, ויכול להיות שלא. מה שבטוח, הדיון בסמנטיקה מפספס את העיקר.
מפעלי ים המלח: "הטענה לפיה יש כאן תגלית כלשהי של נחל סודי היא מופרכת כמובן. ממילא לא היתה ולא יכולה להיות הסתרה כלשהי על-ידי מפעלי ים המלח, שפעולותיהם נעשות אך ורק על-פי החוק ובתיאום מלא עם הרשויות"
לצד העיתונאים והגיאולוגים שמבקשים להנמיך את מפלס ההתלהבות מ"הנהר הסודי" נשמע עוד קול. זהו הקול של מפעלי ים המלח, שמחזיקים בשטח שבו התגלה (או לא) הערוץ השוצף.
"חשוב להבין שאין שום סוד ואין שום דבר נסתר, להפך", צוטט ב"ידיעות אחרונות" מהנדס ממפעלי ים המלח. "הקניון לא נתון בסיכון", הבטיח. "הטענה לפיה יש כאן תגלית כלשהי של נחל סודי היא מופרכת כמובן", נמסר מטעם המפעלים בתגובה שפורסמה ב"ישראל היום". "ממילא לא היתה ולא יכולה להיות הסתרה כלשהי על-ידי מפעלי ים המלח, שפעולותיהם נעשות אך ורק על-פי החוק ובתיאום מלא עם הרשויות".
על זה בעצם הדיון. מפעלי ים המלח, מקבוצת החברה לישראל שבשליטת בעל ההון עידן עופר, מחזיקים בשטח הנרחב שבו מתפתל "הנהר הסודי". בעבר היה שם ים. היחלשות הזרימה מנהר הירדן והעיבוד האגרסיבי של משאבי הטבע הובילו לייבוש השטח ולחלוקת ים המלח לשניים: החלק הצפוני, הטבעי, והחלק הדרומי – שהוא למעשה בריכות שמשמשות את המפעלים הישראליים והירדניים שפועלים משני צדי הים.
כחלק ממחזור העבודה, המפעלים נזקקו לערוץ שדרכו יזרימו בחזרה לחלק הצפוני של הים את שאריות המים, לאחר שהפיקו מהם את המינרלים. אחרי עשרות שנים של שימוש, ערוץ המים העמיק עוד ועוד – והפך ל"נהר הסודי" של כאן 11.
כפי שצוין במהדורה שבה שודרה הכתבה, חשיפת עצם קיומו של ערוץ המים היא רק חצי מהסיפור. הערב, מבטיחים בתאגיד, ישודר החצי השני: התיעוד המרהיב של "הנהר הסודי" נועד להבהיר לצופים – ולרשויות – שעבודות שהחלו להתבצע בשטח גורמות כבר היום להשמדת תופעות טבע שהתגלו לאורך הערוץ, וגם את הערוץ עצמו.
לפי כאן 11, מפעלי ים המלח החלו להכשיר את השטח כדי להשליך בו פסולת שתצטבר אצלם כחלק מפרויקט "קציר המלח". מבדיקות שערך הכתב אורן אהרוני התברר שהגורמים התכנוניים והשלטוניים שאישרו זאת לא היו מודעים לערכי הטבע שקיימים בשטח ההפקר שנשלט על-ידי מפעלי ים המלח. עצם החשיפה של "הנהר הסודי" – גם אם נניח שאינו נהר ואינו סודי – מאיימת על שורת הרווח של המפעלים.
עוד לפני שידור הכתבה התריע אהרוני על "ריקושטים" שהחל לספוג מכיוון מפעלי ים המלח. לדבריו, נציגי המפעלים אפילו סירבו להתראיין. אפשר להבין אותם: ההסתתרות מאחורי השיח על מסגור וסמנטיקה פוטרת אותם מניהול שיח הרבה פחות נוח, שבמרכזו הרס הסביבה ממניעים של תאוות בצע.