נראה שהתקשורת הישראלית עלתה לאחרונה מדרגה בסיקור נושאי סביבה בכלל ומשבר האקלים בפרט. לא מדובר בכמות - אם כי יש תחושה שהיקף הידיעות, הכתבות ואפילו התחקירים עלה באופן ניכר - אלא באיכות, כלומר ברוחב ובעומק של המידע, הידע והמסרים. ולא פחות חשוב מכך, גם במיסגור - לפיו לכל אחת ואחד מאיתנו יש אחריות, מהציבור הרחב ועד למקבלי ההחלטות. אחריות לדעת ואחריות לפעול. בנוסף, בעוד שעד לא מזמן היה מדובר בנישה קטנה, בדרך כלל למיטיבי לכת, הרי שעכשיו נושאי סביבה מצליחים להעפיל גם לכותרות הראשיות.

סיקור איכות הסביבה בתקשורת העולמית והמקומית השתנה מאוד בשנים האחרונות. אם פעם היה מדובר בעיקר בסיקור נקודתי ומקומי, שנעשה בידי כתבי איכות סביבה, ולרוב בהקשר של זיהום ופגיעה בבריאות הציבור או פגיעה בשטחים הפתוחים ובמגוון הביולוגי - היום הנושא תופס יותר ויותר מקום במדורי הכלכלה, התחבורה, הצרכנות ואפילו התרבות. במקרים מסוימים, במגזינים מיוחדים או בכתבות רוחב, מצליחים אפילו לחצות דיסציפלינות ולחבר בין ההיבטים הסביבתיים, החברתיים והכלכליים.

הסיבות לסיקור המתרחב שונות ומגוונות. ראשית, הנושא הפך להיות מרכזי יותר בתודעה הציבורית (אם כי עדיין לא מרכזי מספיק), ויותר ויותר אזרחים מבינים שאיכות הסביבה משפיעה על חיינו כאן ועכשיו. נכון, המוטיבציה היא לרוב, עדיין, אגוצנטרית, כלומר בריאות הציבור, ומתמקדת בחצר האחורית של כל אחת ואחד, אבל מתי לאחרונה אנחנו והתקשורת עסקנו כל כך הרבה בכלים חד-פעמיים, למשל? ולסיקור תקשורתי יש פירות. הנה למשל ההחלטה של עיריית תל אביב לעבור לכלים רב פעמיים בגני הילדים, ולקבל על הדרך סיקור חיובי (ולא, לא תל אביב הובילה את המהפכה, יש רשויות רבות שעשו זו לפניה, קטנות יותר ומרוחקות יותר גם מעינה של התקשורת!).

אמנם המגמה בהחלט מעודדת, אבל הדרך לסיקור סביבתי מלא, נכון ומשפיע עדיין ארוכה. בראש ובראשונה, תפקידה של התקשורת לא רק לדווח על ענייני היום, אלא לקבוע סדר יום ולהניע את הציבור, המשק והממשלה לפעולה

גם ההיבט הגלובלי התחיל להעסיק יותר ויותר אזרחים בישראל, וההבנה שלמעשינו ולהחלטותינו יש השפעה על הדורות הבאים אחרינו. כך, לצד השיח על מיחזור או על זיהום ממפעלי תעשייה, החל גם שיח על התחממות כדור הארץ והידלדלות מגוון המינים בטבע. יתרה מכך, בחודשים האחרונים אזרחי ישראל, מתלמידי בית הספר ועד המבוגרים, השתתפו בצעדות ובמיצגי מחאה, שמטרתם להעלות את המודעות למשבר האקלים ולהוביל להכרזה על מצב חירום אקלימי. התקשורת, לאיטה, החלה לסקר.

סיבה נוספת היא, שהמשבר האקולוגי תופס יותר ויותר כותרות בעולם כולו, ואנחנו הרי חיים בכפר גלובלי קטן. פתאום האיום על הקרחונים בגרינלנד או על האיים באוקיינוס השקט הופך מוחשי. לצד אלה יש גם את העובדה שלתקשורת מגיעים יותר ויותר חבר'ה צעירים, שהמודעות שלהם לתחום כנראה גבוהה יותר, מבלי לזלזל חס וחלילה במבוגרים ובכתבים המנוסים. הם גם מביאים עמם אופי סיקור אחר, קצת יותר תוסס וקצת יותר מתריס ומאתגר. וברגע שהסיקור מתגבר ומתגוון, נכנסת לפעולה התחרות בין כלי התקשורת השונים, וכאשר כלי תקשורת אחד מוביל ותופס כותרות, כולם ממהרים אחריו, בחזקת קנאת סופרים תרבה חוכמה.

אמנם המגמה בהחלט מעודדת, אבל הדרך לסיקור סביבתי מלא, נכון ומשפיע עדיין ארוכה. בראש ובראשונה, תפקידה של התקשורת לא רק לדווח על ענייני היום, אלא לקבוע סדר יום ולהניע את הציבור, המשק והממשלה לפעולה. בהקשר זה, חשוב מאוד לא להסתפק בלהאיר את הבעיות והאתגרים השונים אלא גם להציג ולהציע פתרונות ברמה האישית והמקומית וברמה הלאומית והגלובלית.

הגיע הזמן שעורכי המהדורות המרכזיות יפנימו שמשבר האקלים לא פחות מאיים מהגרעין האיראני והרבה יותר חשוב מעוד תכך מפלגתי

נקודה נוספת היא החשיבות להנגיש את הנושא המורכב לקהל הרחב, ובמקרה שיש מחלוקת, ויש כאלה מקרים, להיעזר במומחים ברי סמכא ולהציג את מכלול הדעות או החלופות. בנוסף, נושא הסביבה קשור בכל תחום ותחום, מחינוך ותרבות ועד כלכלה ובריאות, ולכן חשוב להציג את הפן הסביבתי, כשהוא רלוונטי, בכל אחד מהתחומים.

כך לדוגמה כאשר מסקרים את השריפות הקיצוניות בקליפורניה, אי אפשר שלא להזכיר את ההתחממות הגלובלית, וכאשר עוסקים בפרויקט נתיב פלוס, בצפיפות בכבישים ובתחלואות התחבורה הציבורית בישראל, אי אפשר שלא לחבר את הדברים לזיהום האוויר והרעש בערים או לעובדה שפרישה של תחבורה ציבורית לצד תדירות ואמינות הם גם כלי לצמצום פערים חברתיים. אפילו הסיקור של חגיגת הקניות המקוונות שמגיעה אלינו עם חודש נובמבר, מחג הרווקים הסיניים ועד בלאק פריידי וסייבר מנדיי, חייבת לכלול הבהרה ואזהרה להשפעות של כל אלה על הסביבה הטבעית והאנושית.

נקודה מרכזית נוספת היא שצריך להיזהר מאוד שהירוק לא יהפוך להתיירקקות (greenwash). וכמובן, חשוב גם להציג מה שטוב ומה שקורה ומשתנה בשטח, ולא רק ביקורת ותחזיות שחורות. דוגמה אישית וטוב משותף מאפשרים להרבה אנשים להזדהות ולעשות שינוי.

ומילה אחרונה: למרות העלייה המתמדת בסיקור בעיתונות הכתובה והמקוונת וגם בתוכניות האקטואליה ברדיו, הסיקור הסביבתי בערוצי החדשות המרכזיים ובתוכניות האקטואליה בטלוויזיה הרבה יותר דל, וחבל. דווקא לערוצים אלה יש קהל רב ויכולת גדולה להשפיע. למרות הנטייה לטבוע בסיקור ענייני פוליטיקה וביטחון, הגיע הזמן שעורכי המהדורות המרכזיות יפנימו שמשבר האקלים לא פחות מאיים מהגרעין האיראני והרבה יותר חשוב מעוד תכך מפלגתי.

פרופ' עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ב-SCE, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)