אהוד ברק בישיבת מפלגה, 10 למרץ (צילום: פלאש 90)

זו נמוגה, וזו מתפוגגת

הציטוטים העסיסיים ממפלגת העבודה מככבים הבוקר על שערי כל העיתונים (למעט "הארץ").

כיוון שבשיחה בין ברק למשפחות השכולות, שבה רמז כי בקרוב יתקיימו בחירות, לא היו מכשירי הקלטה דוממים למראה שתיעדו כל מלה ומלה, סומכים העיתונאים על דיווחי ההורים השכולים, והחירות לדלות את הציטוט (הלא-ישיר) המתאים ביותר גדולה במיוחד.

ב"ישראל היום" [לילך שובל ושלמה צזנה] הכותרת הראשית היא "ברק: אולמרט צריך ללכת", והסיפור כולו מופיע בהבלטה בכפולה הפותחת. הציטוט המובא מפיו של ברק קורא: "אני מסכים שראש הממשלה צריך ללכת הביתה בגלל המלחמה הכושלת. השאלה היא רק שאלת הזמן". מובן שמוזכר כי ברק רמז שהבחירות יתקיימו "מוקדם יותר ממה שאתם חושבים".

מתי טוכפלד, כתב המפלגות של העיתון, מגיש באותה כפולה ידיעה תחת הכותרת "קדימה - מפלגה נמוגה". הוא מתאר את ההתרסקות בסקרים, החותכת את המפלגה לחצי, ומוסיף כי כמה חברי-כנסת מקדימה "כבר החליטו שהעולם הזה לא בשבילם". בהמשך מונה הידיעה את חברי-הכנסת של המפלגה הצפויים לפרוש מהעולם הפוליטי, כל אחד וסיבותיו.

ב"מעריב" השער חצוי לאורכו, כאילו היו אתמול פיגוע ומשחק כדורגל בו בזמן. למעשה האמת אינה רחוקה מכך. הפיגוע הוא "קוד פגיון", הסתערות של לוחמי ימ"מ על מחבל חשוד בבת-ים שנתפסה במצלמתו של אבי אשכנזי, ומשחק הכדורגל הוא המשחק הפוליטי, שב"מעריב" מוקדש רובו ככולו להערה של בנימין בן-אליעזר (הכותרת היא ציטוט דבריו: "אם ברק רוצה, שיתאבד לבד").

מרבית הכפולה הפותחת מוקדשת לציטוט של בן-אליעזר, לצד שני צילומי מסך מערוץ 2, ששידר את התבטאותו. הדברים שאמר ברק להורים השכולים, לעומת זאת, מוחבאים היטב בפינה התחתונה של עמ' 2 [אמיר בוחבוט]. בעיתון הזה, אגב, הציטוט אומר: "ראש הממשלה לא קיבל ציון זכאי. הוא היה צריך להתפטר. הציבור יחליט לגביו". תוספת התיבה "היה" משנה את משמעות המשפט.

בן כספית מסביר בטור שמתחיל בעמוד השער של העיתון ("במערה החשמלית") כי "הבעיה עם הדברים שאמר אתמול פואד בן-אליעזר ישר לתוך המיקרופון הדומם שרבץ לפניו כפולה: ראשית, שהם נכונים. שנית, שהם נאמרו על-ידיו, האיש החזק והקרוב והמשפיע והדומיננטי ביותר ליד אהוד ברק". כספית ממשיך לתאר את המצב בלשון ציורית: "פואד הוא מפלגת העבודה. בטנו הולכת לפניו ונחשבת לרגישה והמנוסה ביותר בשטח [...] דבריו של פואד באו מהבטן, וגם כוונו לשם",  והוא מגיע למסקנה הפוכה מזו של טוכפלד ב"ישראל היום": "הוא יכול לחכך ידיים בהנאה, אולמרט. העבודה, שתיכננה לפוגג אותו, מתפוגגת במקומו".

ב"ידיעות אחרונות" הכותרת הראשית קוראת "ברק: בחירות בתוך חודשים", אבל מפנה את הקורא לעמ' 8. רק שם מופיעה הכותרת "אולמרט היה צריך להתפטר", וגם זו מוגשת תחת כותרת הגג: "שר הביטחון עוקץ את ראש הממשלה", המקטינה ממשמעותה. בדיווח עצמו [יובל קרני, מאיר תורג'מן וראובן וייס] מובאים הציטוטים מפי ההורים השכולים שנכחו בפגישה. ההקלטה הסמויה של בן-אליעזר מוצנעת כמעט לחלוטין ומופיעה רק כמסגרת קטנה ואפרורית בצד הידיעה על דברי ברק למשפחות השכולות, בלי צילום מהשידור בערוץ 2.

לצד הידיעה, תצלום של רייס וברק בפגישתם אתמול. התצלום לוכד את הרגע שבו השניים מתיישבים, או קמים, ובכל מקרה אינו מחמיא לאף אחד מהצדדים.

ב"הארץ" כמעט אי-אפשר למצוא את הדיווח על הסערה במפלגת העבודה. הוא מופיע כידיעונת בטור הצד של עמ' 3 [יובל אזולאי ומזל מועלם]. גם כאן, אגב, נכתב כי "ברק אמר כי רה"מ אולמרט היה צריך להתפטר".

מזכירת המדינה האמריקאית, קונדליזה רייס, ושר הבטחון אהוד ברק. 5 למרץ (צילום: פלאש 90)

הרפתקאות הממשלה במערה הירוקה

הממשלה קיימה אתמול את ישיבתה במערה, כדי להדגיש את מחויבותה לשמירה על הטבע, אבל חוסר תשומת לב, או חובבנות פוליטית, הביאו לכך שכוונתה להציג את עצמה כ"ירוקה" כשלה. ב"ידיעות אחרונות" אמנם מופיעה ידיעה מפרגנת בתחתית הכפולה הפותחת, ואף זוכה לכותרת שהיא ציטוט של ראש הממשלה, "שיהיה פה כיף לחיות" [איתמר אייכנר ואיתן גליקמן] ומספרת על חוויות השרים אתמול בחיק הטבע כאילו נכתבה כולה על-ידי הדוברים הרשמיים של משרדי הממשלה, אבל ספק אם קוראים רבים ישימו לב אליה או יתייחסו אליה בחיוב. משני צדיה היא מוקפת בביקורת שלילית.

מימינה, הידיעה הראשית של הכפולה [עמיר בן-דוד]: "הבטחות ירוקות, מציאות מזוהמת", ומשמאלה טור אישי ביקורתי של אריאלה רינגל-הופמן תחת הכותרת "ירוק זה לא". למעשה הביקורת על הממשלה מופיעה כבר בהפניה על השער: "ממשלה ירוקה? רק בדיבורים". הסקירה מתארת בהרחבה את ההתנהלות הבעייתית של הממשלה, ש"שעה קלה לאחר שהקצתה מיליוני שקלים לפיתוח מסלולי רכיבה על אופניים, עיכבה את אישורו של חוק משמעותי נגד זיהום האוויר". העיתון אף מעניק לממשלה ציונים נמוכים במיוחד במקצועות הירוקים. הציון הסופי: "נכשל".

רינגל-הופמן שואלת "מי האיש ששינע ל[בית-שערים] את השרים, עם המאבטחים, ניידות המשטרה שלפני, הניידות שאחרי, את המשאיות עם השולחנות והכסאות, כלי האוכל והמפות, סידורי הפרחים ובקבוקי השתייה [...] האם העובדה שדווקא מבית-שערים יצאה הבשורה שהממשלה הזו עתידה להקצות כספים גם לשביל אופניים צמוד לשביל ישראל ולשיפוץ ולתחזוק חניונים בשמורות טבע צריכה לשמח אותנו?". היא מוסיפה כי היה עדיף לו "במקום טיול לבית-שערים היינו מקבלים הצהרה על מלחמת חורמה בשוד השטחים הפתוחים והפיכתם לאתרי נדל"ן מניבים, הבטחה לקדם את חוק האוויר הנקי ולכפות על המזהמים הגדולים לשלם את המחיר".

ב"מעריב" מופיע סיקור הישיבה הירוקה לקראת סוף הגיליון [אריק בנדר], תחת הכותרת "המוסר הכפול של הממשלה". כותרת המשנה מספרת כי "הממשלה הפגינה אתמול מודעות סביבתית כשקיימה את ישיבתה במערה, אבל זמן קצר לאחר מכן היא דחתה את הדיון בחוק שאמור להסדיר את האכיפה בנושאי זיהום אוויר".

אביב לביא, בטור שכותרתו "הרבה קליפה, אפס תוכן", כותב שההתנהלות הממשלה אתמול היא "פינאלה מדויק למושב החורף של הכנסת, שבו ממשלת ישראל לא יזמה אפילו חוק סביבתי אחד". לביא טוען כי גדעון עזרא מתאים לתפקיד השר הממונה על איכות הסביבה "אפילו פחות ממה שעמיר פרץ התאים בזמנו להיות שר ביטחון".

דווקא ב"הארץ", המקדיש באופן שוטף שטחים רבים לדיווחים על איכות הסביבה, הדיווח בעמ' 5 אינו ביקורתי במיוחד [פאדי עיאדאת ושחר אילן]. הכותרת אופטימית: "אולמרט: שבילי אופניים כדי 'שיהיה כאן כיף'", ועניין עיכוב חוק האוויר הנקי מובא כאן ללא כל דרמה. לצד הידיעה, טור ביקורתי [צפריר רינת], הטוען כי "'כיף' לא יפתור את הבעיה", ומדגיש את חוסר המחויבות של הממשלה לטיפול בבעיות איכות הסביבה שבא לידי ביטוי בעיכוב חוק האוויר הנקי.

גדעון לוי, בטור ביקורת הטלוויזיה, מתייחס לישיבת הממשלה כך: "הכל דמה לגרוטסקה היתולית במיוחד [...] כמו נלקח ממערכון מעודכן של אפרים קישון".

ילדים רוכבים על אופניים, נתניה 2003 (צילום: פלאש 90)

בלי התפרעויות, עם הצהרות

הפגנות יום האדמה זוכות לסיקור רק ב"ישראל היום", שם פרושה לרוחב כפולת עמודים מרכזית הכותרת "רוצים פיגוע בישראל". דניאל סיריוטי מדווח לקוראי העיתון על "התבטאויות קיצוניות שלא זכורות כמותן בשנים קודמות". לדבריו, במסגרת ההפגנות הונפו דגלי הרשות הפלסטינית ודגלי התנועה האסלאמית, נשמעו קריאות נגד ממשלת ישראל, ורבים מתנועת בני-הכפר צעקו "חזית עממית שלנו, אנחנו רוצים מכם פיגוע" (בערבית זה נשמע יותר טוב).

טור פרשנות של ראובן ברקו, "על המשמעות מאחורי המחאה", מקבל את הכותרת "לא רק הפגנה דמוקרטית". לדבריו, "העצרת אתמול היתה יותר מהפגנה. היא הצטיירה כבדיקת היתכנות לתסריט שונה ומסוכן, שבוגרי שתי אינתיפאדות ואירועי אוקטובר יודעים להצביע על מאפייניו המקדימים". היכן היא הצטיירה כך? ב"ישראל היום" למשל. ברקו ממשיך ומתאר את הקו המיליטנטי של מנהיגי הערבים בישראל ומסכם בדימוי: "הדמוקרטיה מפרה, אך כמו זבל כימי, שיש מי שמנצלו לחקלאות ויש מי שמנצלו להכנת מטעני חבלה, יש לבחון היטב את המתחולל במעבדות 'ועדת המעקב וחבורת מהנדסי האינתיפאדה'".

הפגנות יום האדמה ביפו, 28 למרץ (צילום: פלאש 90)

עוד בעיתונים

חציו האחר של שער "מעריב" מקבל הרחבה בעמ' 8. אבי אשכנזי ויובל גורן מביאים את סיפור תפיסת חשוד פלסטיני ברחובות בת-ים, בעיקר בתמונות [נאור רהב ואבי אשכנזי]. אלה ממוספרות ומבוארות לשירות הקורא: "1. המחסומים - המשטרה פורשת מחסומים בכניסה לערים; 2. הטנדר - הרכב שבו נתפס החשוד" וכו'. אם נכונה האמונה כי כל תמונה שווה אלף מלים, אזי יש בעמוד זה 4,000 מלה על תפיסת החשוד, כתבת עומק נאה ומפורטת. מכל מקום, הכותרת לידיעה, "נלכד בעדשה", מחזקת את התחושה שלולא הימצאות הצלמים במקום, לא היינו שומעים על פעולה זו כמעט דבר.

ב"הארץ" מביא אבי יששכרוף דיווח מג'נין על גיוס צעירים למשטרה הפלסטינית. נראה כי לא קשה למצוא מתגייסים. כך, למשל, דבריו של אחמד אגברייה, תושב הכפר טייבה: "אני מובטל, וכאן אוכל לקבל 1,400-1,200 שקל בחודש". לגבי האפקטיביות של כוחות הביטחון, העתיד פחות מזהיר. מפקד הביטחון הלאומי בג'נין מספר כי ידיו כבולות למחצה: לאחר חצות אסור לו לפעול כלל בעיר, לפי ההסכם עם צה"ל, ולכן יכולתו לתפוס עבריינים בזמן אמת מוגבלת ביותר.

ועוד ב"מעריב": ממשיכים לעקוב אחר סיכוייו של יוסי שדה להדליק משואה ביום העצמאות ה-60. קלמן ליבסקינד מביא הבוקר עדות של מטופל לשעבר בחוות שדה-בר הטוען, כך בכותרת הידיעה, "שיקרתי במשטרה כי פחדתי מיוסי שדה". בגוף הטקסט מגוללת שוב פרשת התעללות פרברטית של שדה, שהוגשה כמכתב לוועדה לבחירת מדליקי המשואה, בעקבות קריאת תחקיר "מעריב" מסוף השבוע האחרון. אורי יבלונקה מדווח כי יש תוצאות לקמפיין נגד שדה: "מסתמן: רוב בוועדה להדחת שדה מהטקס".

גם חדשות חוץ יש ב"מעריב": "האופוזיציה בזימבבואה: המוסד עוזר למוגאבה" [גד שמרון]. לדברי עוזרו של מועמד האופוזיציה במדינה, "המוסד הישראלי לביון ולתפקידים מיוחדים סייע לממשלה לזייף את רשימת הבוחרים כדי להבטיח את בחירתו של הנשיא רוברט מוגאבה". שמרון מסביר כי מדובר בטעות אומללה: "קומדיה של טעויות וקשיים בפתיחת מסמכים אלקטרוניים שירבבו את שמה של חברת הייטק ישראלית לסבך הבחירות בזימבבואה והעלו חשדות למעורבות המוסד הישראלי בקביעת התוצאות".

רוברט מוגאבה (צילום: רוברט מוגאבה, 1991)

ההסבר: קוגניוויו, חברת הייטק מאור-יהודה, פיתחה תוכנה להמרת קבצים מפורמט PDF לפורמט WORD ולהפך. רשימת הבוחרים בבחירות בזימבבואה היתה, ככל הנראה, בפורמט אחד שהומר לאחר בעזרת התוכנה, ועתה התגלה שמה של החברה. גם אם המוסד ניסה להותיר את מוגאבה בשלטון, נראה שכשל. מסגרת בעמוד מדווחת: "מסתמן: מוגאבה בדרך להפסד".

לרגל 60 שנה למדינה מגיש "מעריב" טור מיוחד תחת הכותרת "שישה עשורים - שישה שבועות", ובו מבחר אירועים חביבים ולא מאיימים מתולדות המדינה, המלווים בצילומים של שערי העיתון הרלבנטיים [עמית קוטלר]. היום, למשל, אנו מוזמנים להיזכר בשלג שכיסה את תל-אביב, בהכרזה כי ירושלים היא בירת ישראל ובהעלאת עצמותיו של הרצל. אולי כשתחגוג המדינה מאה שנות קיום תהיה העיתונות הישראלית די בוגרת כדי לסכם את דרכה כשהיא מזכירה גם אירועים פחות מחמיאים.

חדשות תקשורת

במוסף "המגזין" של "מעריב" מביא ערן סויסה עדויות לא נעימות מאחורי הקלעים של תוכנית האקטואליה "חמש עם רפי רשף". "עובדים רבים מתלוננים על מערכת שהשאירה בהם 'צלקות וטראומות לכל החיים', שנבעו מהשפלות, מצרחות, מעבודה מפרכת בתנאים קשים ובכי רב", נכתב בידיעה, המבוססת על שיחות עם עובדים שהעוסקו בעבר בתוכנית.

ב"דה-מרקר" מדווח עדי דברת כי "משרד התקשורת פועל לשינוי החוק כך שהרשות השנייה תוכל לקנוס זכייניות". הכוונה היא להשוות את סמכותה של הרשות השנייה למועצת הכבלים והלוויין ולאפשר לה לא רק ליטול זמן פרסום, אלא גם להטיל סנקציות כספיות. אם הדבר יתממש, מוסבר בידיעה, תזורז גם הסדרת התוכן השיווקי לפי העקרונות שקבעה ועדת כשר.

עידו קינן מדווח בטורו "קטנוניסט" ב"כלכליסט" כי "שאול פרחים ובניו", דמות בדיונית שחבה את קיומה לקמפיין פרסומי של דפי-זהב, מתחילה להגזים בהצקות הווירטואליות שלה. קינן מספר על דיווח בבלוג "היתוך קר למפגרים", שלפיו הגיבה דמותו של שאול בפורום איידס באתר nrg לגולש ששאל אם יש סכנה בהתנהגותה של מישהי המשאירה סכיני גילוח חשופים באמבטיה. הדמות הפרסומית קבעה: "באמת כדאי לך להגיד לה, זה מסוכן, היא עלולה להיפצע!", ואז נפנתה למלאכת יחסי-הציבור הרגילים שלה.