"יונתן אגסי הציל את חיי", סרטו הדוקומנטרי עטור הפרסים של תומר הימן, מספר את סיפורו האישי של כוכב פורנו הומוסקסואלי. לאחר צאתו לאקרנים התפרסמו מאמרים ששיבחו את איכותו, אך קראו להגבלת הצפייה בו מגיל 18, אולי אפילו 21. הגבלה כזו מגוחכת בפני עצמה, בהתחשב בכך שילדים נחשפים כיום לפורנוגרפיה קצת אחרי שהם מקבלים סמארטפון לידיים, במקרים רבים עוד בעשור הראשון לחייהם. אולם הקריאה הזו מחמיצה דבר מה נוסף. משום שסרטו של הימן לא צריך להיות מוגבל למבוגרים בלבד, אלא בדיוק להפך, להיות חומר לימודי לתלמידים.

הימן, במאי ויוצר דוקומנטרי, ידוע בדרך טיפולו הרגישה והחכמה בנושאים חברתיים שנויים במחלוקת, שאותם הוא משרטט באומץ ובמיומנות במצלמתו. בשנת 2001, לפני עידן הרשתות ותוכניות הריאליטי, כשהומוסקסואליות עוד לא היתה מדוברת ומוצגת בכל פינה במדיה, הימן יצא מהארון בסרט הבכורה שלו, "תומר והשרוטים". כמה שנים לאחר מכן תיעד בסרט "בובות נייר" את חייהם הקשים של טרנסג'נדרים פיליפינים שעובדים ביום כמטפלים בקשישים, ללא מעמד חוקי, ובלילה הופכים למלכות דראג נוצצות. ב"יונתן אגסי הציל את חיי", סרטו הנוכחי, ניגש הימן לטפל בתופעה חברתית רווחת – פורנוגרפיה – והוא עושה זאת ברגישות, אומץ ואותנטיות.

פורנוגרפיה שייכת לרשימת התופעות שכמעט ואין עוררין לגבי השלכותיהן המזיקות, בעיקר על בני נוער הנמצאים בתהליך ההתבגרות המינית וגיבוש זהותם המינית והמגדרית. ספרים ומאמרים רבים נכתבו על האופן המשפיל שבו מוצגות נשים בסרטים הללו והייצוגים המגדריים והמיניים המעוותים שמשווקים באמצעותם לקהל הרחב. אם בעבר היינו יכולים להתנער, להתחסד, להתעלם ולומר שאצלנו זה לא קיים – בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות זו פשוט התכחשות למציאות.

סרטו של הימן חשוב כי הוא מפרק את הדימוי הפורנוגרפי וחושף אותו ללא הנחות וללא הסוואות

כל אחד מאתנו צרך פעם פורנוגרפיה. ואם נסכים להודות בכך – רובנו עדיין נחשף אליה לפעמים. כי כבר התרגלנו לדימויים הללו, שהפכו מודלים לחיקוי לבני נוער. סרטו של הימן חשוב כי הוא מפרק את הדימוי הפורנוגרפי וחושף אותו ללא הנחות וללא הסוואות.

הימן חושף את אחורי הקלעים של התעשייה הזו דרך סיפורו האישי של יונתן אגסי, שהפך לכוכב פורנו בינלאומי לגייז. הדמויות בסרטים שבהם אגסי מככב הן התגלמות פנטזיות ודימויים גבריים מאצ'ואיסטיים סטרייטים (חיילים, שוטרים, פועלי בניין וכיוצא בזה), שגבריותם מוקצנת ושעוברים במהירות מהתנהלות יומיומית לקיום יחסי מין. הסרט מפשיט את הדימוי הגברי הזה, שאגסי יצר עבור עצמו, וחושף ילד קטן שננטש בילדותו על-ידי אביו, התלבש בבגדי נשים ובכלל רצה להיות אשה. אותו ילד עטה עליו את תחפושת הגבריות והמיניות המוחצנת, וזכה באמצעות המציאות המלאכותית הזו להצלחה ותהילה.

הסרט מתעד את הזוהר שנלווה להצלחתו של אגסי, במינונים הולכים וגוברים, אולם מלווה אותו בחשיפה חכמה של ההתמכרות לסמים, לזנות ולריגושים שאופפים את התעשייה הזו, את הזיוף, האכזריות והציניות. בין טיסות, מלונות ומועדונים חשוכים אגסי מדבר ומבלה בעיקר עם אמו בישראל. הגבר השרירי הזה נותר נער מפוחד עד מוות מהחיים האמיתיים ומההתמודדות עם אביו הנוטש.

כדאי שנשלב את הסרט בשיעורים למיניות בריאה בחטיבות הביניים ובתיכונים. כי הדור הזה הוא דור שניזון מדימויים, והסרט הזה הוא מסמך ויזואלי נוקב

הסרט חושף את השקר שמאחורי תעשיית הפורנו: השרירים הם תוצר של סטרואידים, התיאבון המיני המוגבר מושג באמצעות חומרים כימיים מזיקים. נכון, כדי לסדוק את הדימוי צריך קודם להראות אותו במלוא הדרו, ונכון – הוא לא תמיד נוח ונעים לצפייה (למרות שהימן יודע לעדן באמצעות זוויות צילום ותאורה את סצנות המין). אבל כגודל התהילה, כך גם עוצמת הנפילה, הפיזית והנפשית.

ולכן הסרט הזה כל-כך חשוב, כי אל הדימויים הפורנוגרפיים כולנו נחשפים ונמשיך להיחשף. אבל אם במקום רק להזדעזע, לצקצק ולהמשיך לצרוך, נחליט לשנות משהו בהשפעה של הפורנוגרפיה על חיינו וחיי ילדינו, כדאי שנשלב את הסרט בשיעורים למיניות בריאה בחטיבות הביניים ובתיכונים. כי הדור הזה הוא דור שניזון מדימויים, והסרט הזה הוא מסמך ויזואלי נוקב. יש לו את הכוח לשנות משהו בתפיסת המציאות של הדור הבא של צרכני המדיה ולחשוף את הייצוגים הפורנוגרפיים כמזויפים ומזיקים.

ילדים ובני נוער נחשפים ממילא לדימויים הללו ברשתות, במכוון או שלא במכוון. כדאי שיתוודעו לאמת מאחוריהם כדי שיוכלו לטפח תשוקה מינית בריאה וציפיות מציאותיות ממין. כאלו שמדגישות את החשיבות של מערכת היחסים בין בני האדם, ולא את הניסיון לשחזר איזו פנטזיה מינית מוקצנת. ובסופו של דבר, גם "יונתן אגסי הציל את חיי" הוא לא רק סרט על פורנוגרפיה, אלא סרט על יחסים משפחתיים והאופן שבו הם מעצבים את חיינו.

ד"ר יואב קניאס הוא חוקר ומרצה לתקשורת ותרבות ומלמד באוניברסיטה הפתוחה