בדרום

"בין הסדר למערכה, יממה של חילופי מהלומות בין ישראל לחמאס", מסכמת כותרת "הארץ" את מה שמונח בראש סדר היום של העיתונות הישראלית: החרפת המאבק המזוין בין ישראל לארגונים הפלסטיניים השולטים ברצועת עזה. "חילופי המהלומות" הללו הפכו כה רפטטיביים, שעמוס הראל, שאל הטור שלו מובילה הכותרת הראשית, אפילו לא מקדיש להם את כל העמוד. "הסכנה, כמו תמיד, טמונה בחוק ההשלכות הבלתי צפויות", הוא מסכם. כלומר, האפשרות שמישהו מהצדדים באמת יפגע בטעות במטרה.

בעיתונות החרדית נמצאים גם כן בין הסדר למערכה: "הפלס" מדווח על "מלחמה בדרום", אבל "המבשר", "המודיע" ו"יתד נאמן" מספיקים להדפיס דיווח על הפסקת האש שהתקבל "עם סגירת הגיליון".

"המבשר" עושה זאת בכמה מלים בכותרת המשנה לראשית, "המודיע" במשבצת קטנה בשער ו"יתד נאמן" בכותרת הראשית – שמודיעה כי לפי "דיווח באל-ג'זירה" הושגה "הסכמה להפסקת אש". "גורמי ביטחון בישראל מכחישים את הדיווח", נכתב בכותרת המשנה, "לשכת ראש הממשלה הודיעה כי הקבינט הנחה את הצבא להמשיך לפעול בעוצמה נגד גורמי הטרור". בינתיים התברר, כידוע, כי באל- ג'זירה דיווחו אמת, ואילו גורמי הביטחון בישראל ולשכת ראש הממשלה – לא.

ב"ידיעות אחרונות" מתרכזים בעיקר במערכה, בהתאם לקו הפטריוטי שתמיד איפיין את הצהובון (בניגוד לתדמית שמנסים להדביק לו חוגים אינטרסנטיים בימין) ושהתגבר עוד יותר אחרי ההפסד לנתניהו בבחירות 2015 – ועוד יותר אחרי חשיפת פרשת "תיק 2000" והמלצות המשטרה להעמיד לדין את המו"ל והעורך האחראי, ארנון (נוני) מוזס.

עם הכותרת הראשית "מכה עזה" בפונט אדום משופשף, ומעל תמונת פוסטר של בניין עזתי הרוס, חוגג העיתון פגיעה של טיל חכם בבית בשכונת מגורים ("שכנראה שימש למטרות צבאיות") באחד האזורים העניים בעולם. "הפלת הבניין, שצולמה מכל זווית אפשרית, נועדה לאפשר לצה"ל להשיג ניצחון תודעתי על חמאס", נכתב בעומק הידיעה בעמוד הפותח. "ידיעות אחרונות", אם כן, מתגייס.

הרצועה המובילה לטורי הדעה הרבים מדי, כרגיל, מיליטנטית כמו ביבי באופוזיציה: "הכדור האחרון", "נתניהו יודע את האמת", "המטרה: להרוויח זמן", "אל תיתנו לחמאס לנצח" ו"הממשלה לא מעיזה".

שוטר ישראלי מצלם נזק שגרמה רקטה עזתית באתר בנייה בשדרות, אתמול (צילום: יונתן זינדל)

בשער "ישראל היום" מחויבים כמובן לאותה רמת פטריוטיות, מינוס הביקורת על הממשלה (למעט הפניה אחת סוררת לטור של יעקב עמידרור: "הפסקת אש – הפגנת חולשה"; הטור עצמו מנסה להעביר דווקא מסר הפוך).

גם שער החינמון מגויס לצריבת תמונת ניצחון אצל הציבור הישראלי – שהמערכה התדמיתית של הממשלה מכוונת אליו, לא אל ארגוני הטרור השונים, כפי שטועים לפעמים לחשוב. הכותרת לא מבוזבזת על משחק מלים, אלא פשוט מצטטת את "צה"ל": "התקיפות יתעצמו עד שהשקט יחזור".

"רבי הקומות בעזה מתחילים ליפול", מתחילה כותרת המשנה בעמוד הפותח. "להבהיר לחמאס את מחיר ההפסד", דורש הפרשן הצבאי יואב לימור, ואמנון לורד, מומחה צבאי נודע, מסביר לעם היושב בציון כי "המפתח" הוא "תקיפות משמעותיות", וכי "צמרת צה"ל צריכה להחליף דיסקט ולהגיע לתוצאה של שבירת מפרקת לחמאס". כאילו צמרת צה"ל היא זו שמכניסה את הדיסקטים, ולא ההנהגה הנבחרת של ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. ובכל זאת, נראה כי ב"ישראל היום" של לפני "תיק 2000", עם עמוס רגב במקום בועז ביסמוט, גם הלחץ העקיף הזה היה נחסך מנתניהו.

"בשבועות האחרונים, ובימים האחרונים ביתר שאת, הרשתות החברתיות שוצפות וקוצפות. כמו גם קבוצות הווטסאפ הליכודיות. נתניהו חוטף אש ידידותית מכוחותיו שלו. סאגת השריפות בשטחי העוטף, שלא זכתה לתגובה ציונית הולמת ותקיפה לדעת הימין הישראלי, פגעה בראש הממשלה בקרב האלקטורט שלו. לא אנושות, אבל אשרי הדואג תמיד ונתניהו קשוב לתזוזות הללו בדעת הקהל, בוודאי כשהבחירות מבצבצות באופק", כותב יוסי ורטר ב"הארץ".

"בימין הפוליטי חורקים שיניים", כותב ורטר בהמשך הטור. "הממגר מהגבעה שוב נחשף בקוצר ידו (ולצדו מחסל הנייה ב-48 שעות, שר הביטחון אביגדור ליברמן, שבניגוד לנתניהו אינו יכול להרשות לעצמו לאבד שני מנדטים ולרדת אל מתחת לאחוז החסימה). אם היה מגלה מנהיגות, היה מתייצב מול פני האומה ומסביר כי לא ניתן לחסל את תנועת חמאס ללא כיבוש הרצועה וקבלת אחריות על חייהם של שני מיליון אנשים עניים בחלקת האדמה הצפופה ביותר על פני האדמה. רוב הציבור היה משתכנע. בסוף, הבריות הן הגיוניות. אבל נתניהו לכוד בצבת ה'בייס' הארור ועיניו נעולות בפזילה מתמדת לכיוון נפתלי בנט והבית-היהודי. אם יש לו סיבה לאופטימיות, היא בהעדר יריב בעל משקל מעברו השני של הנהר".

"הסבב הנוכחי בעזה הוא עוד הזדמנות למנהיגינו לשלוף מחדש את כל הקלישאות והאמירות החבוטות שבמחסני החירום. כשאין שום תוכנית או מטרה מדינית, כל מה שנשאר זה לחזור לריטואלים הקבועים סביב החמאס. בינתיים ביישובי סובב עזה ימשיכו לסבול", נכתב בכותרת המשנה לטור הפוליטי של טל שניידר ב"גלובס", שבמסגרתו היא מדגימה כיצד מסרי השרים – כמו גם מסרי האופוזיציה – חוזרים על עצמם כהד לנוכח האתגר העזתי.

"לפני כמה ימים, בלילה נוסף של התייעצויות בטחוניות, פרסם משרד הבטחון את תמונת נתניהו, ליברמן, הרמטכ"ל גדי איזנקוט וראש השב"כ נדב ארגמן יושבים לצדו של ראש הממשלה", כותבת שניידר, "הקבוצה הזו, הפוליטיקאים שבה, לא מדברים עם הציבור. מערבבים את הכפית בתה ולא עונים לשאלות, לא מקיימים מסיבת עיתונאים, לא מסבירים לאזרחים מה הם רוצים, לאן הם הולכים ומה היעדים שלהם. את כל ההסברה הם מפילים על כתפיו של דובר צה"ל, תא"ל רונן מנליס, והם מתחבאים מפני הציבור.

"[...] כאשר מגיעים לסיורים באזור (נתניהו, ליברמן) הם עושים זאת בתאורה הנכונה, בהקפדה על זוויות הצילום, בתיאום וסינכרון ההולם את המצג שהם מבקשים להעביר. אין להם שום כוונה לתת תשובות לשאלות ספונטניות, להיראות אמיתיים או מהימנים. מדי כמה שעות משגרת דוברות לשכת ראש הממשלה הודעה נוספת: על התייעצות בטחונית, על כינוס קבינט, על ליווי צמוד של היועץ לביטחון לאומי או ראש השב"כ את תהליכי קבלת ההחלטות. רק את האמת הדוברות לא מגלה לציבור: המגעים עם המצרים, התיווך אל מול החמאס והיעדר החזון".

עוד כותרת

ב"גלובס" מקדישים את הכותרת הראשית לנתונים של הפרקליטות על חילוטי רכוש, ולפיהם רק חצי מיליארד שקל מתוך 3.5 מיליארד שחולטו מאז 2008 – חולטו לצמיתות. לפי "גלובס", המסקנה היא שהחילוט הפך "כלי לענישה בטרם הרשעה" (אלה לוי-וינריב וחן מענית).

"ועוד אבסורד", נכתב בכותרת המשנה בדף הכתבה, "בעוד כלי החילוטים יועד למיגור הפשע המאורגן, יותר מ-2.8 מיליארד שקל, 80% מסך התפיסות הכולל, נלקחו בעבירות צווארון לבן". הכותרת לא מסבירה מדוע בעיתון כלכלי לא סבורים שעבירות צוואר לבן אינן פשע מאורגן, או אפילו הפשע המאורגן בה"א הידיעה.

BDS

"יש לי רתיעה כמעט אוטומטית ממה שנתפס בעיני כענישה קולקטיבית", אומר עו"ד מיכאל ספרד לשחר סמוחה, המראיין אותו למוסף "G" של "גלובס" ושואל אותו "מה אתה מרגיש כלפי ה-BDS", "לא תמצא אצלי בבית מוצרי התנחלויות, ואני אנסה להימנע מכך שגרוש אחד שלי חוץ מהמסים יהווה תרומה לכלכלת ההתנחלויות, אבל זה חרם ישיר על מי שאחראי באופן ישיר. ה-BDS רחב יותר, אבל יחד עם זה אני רואה ב-BDS אסטרטגיה לא אלימה, אזרחית ולגיטימית, ואני לא רואה בה את אותה שלוחת טרור שממשלת ישראל הכריזה עליה. ממש לא".

לידיעה

במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום", ערן בר-טל, העורך הכלכלי של העיתון, נוזף בתקשורת ובציבור, "בארה"ב – וכנראה לא רק בה", שמותחים ביקורת על פייסבוק (בשל ניצול של מידע פרטי) ומתלוננים על יוקר המחיה ("מחירם הגבוה של מוצרים"). כל זה נובע משום ש"לא הטמענו את הקצב של העולם שבו אנו חיים כיום. אנחנו עדיין חושבים בתבניות של פעם".

במאמר המערכת של "הפלס" מתגעגעים לאלפי שנות ההיסטוריה שלפני התנועה הציונית, שבהן היו היהודים בטוחים מאיומים, רדיפות ומזימות כיליון, ומזכירים לנו כי "מאז החלה התנועה הציונית לעסוק בבניית ישות לאומית והשליטה הנהגה חילונית בארץ ישראל, חש היישוב מאוים דרך קבע על-ידי כל אויביו הזוממים לכלותו ולהשמידו ר"ל".

עושים לביתם

ל"ידיעות אחרונות" מצורף היום גיליון של המוסף "מסלול" במימון רשות הטבע והגנים. ב"מעריב" מתפרסם עוד עמוד במימון בנק הפועלים.

הטור הקנוי ב"מעריב", היום

ענייני תקשורת

אבנרי. כמה מהעיתונים מדווחים על מצבו הרפואי של אורי אבנרי, המאושפז אחרי שנתקף שבץ. ב"ידיעות אחרונות" הוא מוגדר "פעיל השלום"; ב"ישראל היום" – "עיתונאי".

על השולחן. בשער "יתד נאמן", בטאון הזרם המרכזי בפלג הליטאי שבציבור האשכנזי מתוך האוכלוסייה החרדית (כוחנו באחדותנו), מפרסמים ככותרת ציטוט משני רבנים מ"מועצת גדולי התורה": "הלב מתפלץ לשמוע שיש מכלי התקשורת הטכנולוגית הנקראת 'חרדית' שכבר נאסרה על-ידי גדולי ישראל, ועכשיו הם מוסיפים להחטיא ולהשפיע על גיוס חרדים, שהוא מסוכן מאוד לחיים הרוחניים".

בכותרת המשנה מצוין כי "הדברים נמסרו לפרסום לאחר שאישי חינוך שנחשפו לפרסומים העקביים והממושכים ולנזקים הנגרמים העלו את הדברים על שולחן מרנן ורבנן שליט"א".

ההצהרה הזו דורשת עיון. מדוע עורכי העיתון צריכים להסביר ציטוט של "הגאון הגדול שליט"א" כזה או אחר, מנהג יומיומי בעיתונות החרדית? ניתן לחשוב על כמה סיבות – מתככים פנימיים ושיקולי יוקרה ועד הצורך להסביר כיצד "חברי מועצגה"ת" נחשפים ל"טכנולוגיה שכבר נאסרה על-ידי גדולי ישראל" – ואפשר גם לראות בה וידוי בלתי מתוכנן לאופן שבו פועלת העיתונות החרדית, ותשובה לשאלה כיצד ציבורים גדולים של אנשים מונהגים על-ידי אנשים שלא פעם נראה כי הם מנותקים מהלכות העולם, או נמצאים במצב בריאותי ונפשי רעוע ביותר.

הנה כך פועל מחזור החדשות בעולם הבטאונים החרדי, לפי הכותרת ב"יתד נאמן": אנשי חצר (חינוך) אחת נאבקים (מתפלצים) באנשי חצר שנייה באמצעות בובות על חוט (גדולי ישראל).

דברי במספרים. העיתונות הישראלית מפגינה דרך קבע צביעות מהסוג הבוטה ביותר, כשהיא אינה מקיימת את מה שהיא עצמה דורשת ממושאי סיקורה: מתגובות ושקיפות ועד התנהלות אתית ומוסרית. דוגמה טכנית אחת היא האופן שבו מתנהלת התקשורת ביחס לנתונים מסחריים של תפוצה: היא שומרת אותם קרוב לחזה, מתחת לחולצה. נדמה שהסודיות האופפת את נתוני התפוצה האמיתיים של כלי תקשורת היא אחד הנושאים הבודדים הנמצאים בקונצנזוס בין כל המו"לים. אפילו "ישראל היום", חינמון שמתפאר בכמות העותקים שהדפיס – סירבו לתת לנו לראות מסמך המעיד על כך, למרות שהם מצהירים עליו בפתח כל גיליון וגיליון.

הערפל שמפזרים כלי תקשורת מעל נתוני התפוצה שלהם מאפשר הונאה של מפרסמים, וגם של הציבור הרחב – כמו שעושות למשל תחנות הטלוויזיה המפרסמות נתוני רייטינג מנופחים ומעוותים. אפילו אתרי האינטרנט, המחזיקים במידע מפורט ומפולח על תנועת הגולשים, לא הצליחו להגיע לעמק השווה בנוגע לחשיפה פומבית של כמה נתוני קצה ופירקו לפני שנים את ההתאגדות שהקימו לצורך כך. לאחרונה עלה שוב הנושא בנוגע לקבוצת "זאפ", המפעילה כמה אתרי אינטרנט בתחומי צרכנות, שיווק ועוד, שבחרה להסתיר נתונים באשר לתנועת הגולשים באתריה בתשקיף שפירסמה לקראת הנפקה מתוכננת.

אתמול דיווחה העיתונות הכלכלית כי הביקורת בשוק ההון על מחיר ההנפקה המבוקש (ונושאים נוספים) הביאו את הקבוצה לפרסם תשקיף חדש, ובו, לפי אביב לוי ב"גלובס", גם נתונים על "כמות הכניסות הכוללת" לאתרים בחלוקה לפי שנים (אולי בתשקיף החמישי או השישי היו מחליטים לפרסם את הנתונים המלאים). היום התפרסם כי קרן אייפקס, בעלת השליטה בקבוצה, ביטלה את ההנפקה כליל.

תחשיף. כתבת השער של "7 ימים" היא תחקיר של גיא ליברמן ושחר גינוסר על תעשיית ההשחרות והמניפולציות ברשתות החברתיות. הטריגר הוא הבחירות המקומיות המתקרבות: ב"ידיעות אחרונות" פנו ליחצנים ויועצים אסטרטגיים, כביכול בשם מועמד מהצפון (שלומי זינו מנשר, שאישר לעיתונאים להשתמש בשמו), ותיעדו את שיחת המכירות.

הם פגשו בין היתר בפרסומאי שהבהיר להם ש"העולם מושחת אחי, תאמין לי", ויועץ בשם עמיעד טאוב שמסביר איך יוצרים פרופיל פיקטיבי שצובר עוקבים בהתבסס על יצר החרמנות של הגברים. ברגע האמת, הוא אומר, הבלונדינית הבדויה שפרסמה תמונות של סושי ועוגיות תתברר לעוקביה כתומכת של הבית-היהודי, המפלגה שעמה עובד טאוב.

מרואיינת נוספת היא יועצת תקשורת בשם מיכל אדר, שהמשפט הראשון המצוטט מפיה הוא "אל תצטט אותי בחיים". הדבר לא נכתב בכתבה, אבל אדר היא מקורבת למו"לית "ישראל היום" מרים אדלסון ובעבר לקחה חלק במאבק נגד "חוק 'ישראל היום'".

ללקוחות הפוטנציאליים אדר מסבירה שעליהם לאסוף "לכלוך" על היריבים, ומוסיפה שלאחר שלב האיסוף, "אנחנו מדרגים את זה, ורואים מתי להוציא דברים, איך לנפח דברים. יש דברים שאנחנו מוציאים רק בסוף, שזה פצצות. חולשות של בני אדם, מהמר בסתר, סתם דוגמה... זה צריך להיות אמין ובדוק. בעיות עם אשתו, היתה לו חברה במועצה. כל מיני דברים, לכלוך. בעברית פשוטה לכלוך. ואז אנחנו לאט-לאט מוציאים את זה, אבל בזהירות, שלא יתבעו אותנו".

בהמשך השיחה אדר מציגה לתחקירנים את עמוד הפייסבוק "מצנקש מצייצים", הזכור כמקור לקריקטורה שהפיץ יאיר נתניהו, שמופעל לדבריה על-ידי "חבר'ה צעירים מהליכוד". את המפעילים היא מכנה "חיילים שלנו", ומסבירה שהיא "מפעילה אותם" מעת לעת לפי צרכיה המשתנים. "אדר משוטטת בדף (שהשבוע הוסר) ואז מפנה את תשומת לבנו לאיור של יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי כגנגסטר בצירוף המלה 'הסנדקאק'", כותבים ליברמן וגינוסר. "'מה הרעיון?', אנחנו שואלים. 'להציג אותו כמו דון קורליאונה', היא מסבירה".

דרך אגב. איתמר אייכנר מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי דובר משרד החוץ "הגיב בכעס בחשבון הטוויטר של ה-BBC" בשל כותרת שדיווחה על נפגעים בעזה מאש צה"ל מבלי להזכיר את ירי הרקטות. ב-BBC תיקנו את הכותרת – ולאחר שדובר השגרירות הישראלית בלונדון "הביע תרעומת", שונה גם הניסוח בחשבון הטוויטר של גוף השידור. אייכנר אינו מציין אם דובר השגרירות הביע את תרעומתו בטוויטר או באמצעים אחרים.

אבל הדבר המשמעותי יותר בידיעת היח"צ הפטריוטי הזו (שמופיעה גם בחתימת האייכנר של "ישראל היום", אריאל כהנא), הוא כי זוהי הדרך היחידה ללמוד מעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" על אשה הרה ובתה שנהרגו מהפצצה ישראלית בעזה. כמו במערכות צבאיות קודמות, ההתעלמות של "ידיעות אחרונות" מאזרחים שנהרגו מאש חיילי צה"ל היא הבוטה ביותר, אפילו יותר מאשר ב"ישראל היום".

הזוג. יוסי ורטר טוען ב"הארץ" שנפל דבר במערכת הפוליטית בהתייחסות התקשורתית לנתניהו: לדבריו, אחרי פרסום דבר שיחת הנזיפה של שרה נתניהו לאם השכולה לאה גולדין, משום שהזמינה את השרה איילת שקד לשאת דברים באזכרה ("החיבור שלכם ליריבים של בעלי עלול לפגוע במאמץ שמשקיע ראש הממשלה בנושא"), ציפי לבני "עלתה לשידור ביומן הבוקר של כאן רשת ב' ואמרה: 'הדברים הם בלתי נתפסים ובלתי אנושיים. בראש המדינה עומד זוג שמבהיר שישראל נחלקת למי בעדו ומי שלא בעדו – ומי שלא בעדו לא יקבל דבר גם אם מדובר בגופות בניו שנשלחו לקרב'. המשפט 'בראש המדינה עומד זוג', או משהו בז'אנר דומה, לא נשמע עד היום מפי אף ראש מפלגה בישראל. המוסכמה היתה שבשרה לא נוגעים, כולנו מבינים מדוע. זו התנסחות שמרשים לעצמם רק כותבי טורים מרושעים".

החבר. חיים רמון אולי לא ילמד באוניברסיטת תל-אביב, אבל ב"ידיעות אחרונות" הוא מקבל השבת טור.