מעי (צילום: Travis S, רישיון CC BY-NC 2.0)

עובדה

הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר, למעט "הארץ", מוקדשות לרצח גדי ויכמן, בן 36 מבאר-שבע, שנדקר במהלך סוף-השבוע ליד ביתו על-ידי קבוצת צעירים לאחר שביקש מהם לשמור על השקט. למי שמעוניין לקרוא תהיות ומחשבות על אלימות והחברה בישראל ואנה פנינו והיכן המשטרה ועד מתי, מומלץ לרכוש הבוקר עיתון אחד או שניים.

ניסוח הכותרות הראשיות נע בין הקורקטי למדמם. ב"מקור ראשון" בחרו נוסח אינפורמטיבי: "רצח בבאר-שבע: העיר לחבורת צעירים על רעש ונדקר למוות". ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, מצטטת הכותרת הראשית את אלמנת הנרצח, מיכל: "אחד הנערים נגח בו ודקר אותו עם בקבוק. גדי מת לי בידיים". זה אינו ציטוט בלעדי, דברים דומים מצוטטים מפיה בעיתונים אחרים, אך "ידיעות אחרונות" הוא היחיד שהופך את הציטוט לכותרת הראשית. ארבע המלים האחרונות במשפט שמצוטט מפי האלמנה מודפסות בלב שער העיתון בגופן גדול ואדום. טיפות הדם שמטפטפות מהן אל כותרת המשנה קיימות בדמיונו של הקורא בלבד.

הכותרות הראשיות של "ישראל היום" ו"מעריב" מבקשות לזעזע אף הן, אך לא באמצעות תיאור גראפי של אלימות. "ישראל היום" מדבר אל קוראיו בגובה העיניים של גופה המוטלת ברחוב: "ביקש שקט ונדקר למוות". כותרת זו אמנם עונה על השאלה מדוע, אך מתעלמת מהשאלות מי, מתי ואיפה. "מעריב" נתפס למצב רוח אקזיסטנציאליסטי שאינו עונה על אף שאלה, אלא מגביר בקרב קוראיו את אי-הוודאות. הכותרת הראשית בעיתון זה קוראת: "הקלות הבלתי נסבלת".

בהתאם לכך, "מעריב" הוא העיתון שמקדיש את השטח הנרחב ביותר לטור פרשנות כללי על מצב האלימות והחברה בישראל. סגן עורך "מעריב", שי גולדן, חתום על הטקסט היחיד שמתפרסם בכפולה השנייה של העיתון. תחת הכותרת "אין לאן לברוח" משתף גולדן את קוראיו ב"סיפור שלא הגיע לעיתון", ואירע לו ולמשפחתו לפני שבועיים: נערים ניסו לפתוח את דלת ביתו ואת דלתות שכניו, והוא חשש להתעמת איתם. כעת, כאמור, הסיפור הגיע לעיתון. בסופו המסקנה: "אין פינה בטוחה היום". כותרת הגג לכפולת העמודים קוראת: "כך הפכה ישראל למדינה שבה איש אינו יכול להרגיש בטוח".

האם אכן החברה בישראל אלימה כיום יותר מאשר לפני שנה, עשור או עשרים שנה (או שאולי ההפך הגמור הוא הנכון)? על מה מתבססת המסקנה של גולדן ו"מעריב" כי אין פינה בטוחה ואיש אינו מרגיש בטוח? נראה כי על מקרה אישי והתרשמות כללית. העיתון אינו מספק מידע השוואתי, אך מעטר את הטקסט של סגן עורך העיתון בתזכורות למקרי רצח בולטים שאירעו "בשנתיים האחרונות" (אף שאחד מהם התרחש ב-2009).

גולדן כמו מנחש את הביקורת על הטענה כי מדובר בהתרשמות בלתי מבוססת ובהמשך טורו כותב: "גם אם הסטטיסטיקה אומרת אחרת. גם אם מקרי האלימות אינם מדווחים או נרשמים כחמורים. האלימות כאן, והיא צובעת את ישראל בצבעים הקודרים שלה". במיטב המסורת של סטיבן קולבר. העובדות מתבקשות לצאת להפסקה, מדובר כאן משהו חשוב הרבה יותר: תחושת בטן.

ב"ידיעות אחרונות" הביקורת על המשטרה בוטה. "הניידת באה – והלכה", לשון הכותרת המתנוססת בראש הכפולה השנייה של העיתון. לצדה, טור מאת טלי בן-עובדיה המתפרסם תחת הכותרת "מוקד 100, ציון אפס". "נקראתם לזירה, אז איך לעזאזל לא ראיתם דבר?", תוהה בן-עובדיה.

"ישראל היום", לעומת זאת, מקדם הבוקר את דבר השלטון. הפעם מדובר בדברה של הזרוע המשטרתית. הטור המרכזי בכפולה הפותחת מדברר את העמדה הרשמית של משטרת ישראל. "מבדיקה מעמיקה שמתקיימת במחוז הדרומי עולה כי ככל הנראה שוטרי הסיור ומוקד 100 פעלו כשורה", נכתב בו. במקום למצוא קצין בכיר שיהיה מוכן לחתום על טקסט שנוסח בשיתוף פעולה עם דובר המשטרה, העיתון מפרסם טקסט ("אנחנו במלחמה, נחזיר את האמון") בחתימת דובר המשטרה עצמו, תנ"צ אלון לבבי.

בפסקה האחרונה של טורו מציין לבבי כי "עד לסוף-השבוע האחרון, השנה, 2012, אירעו בארץ 32 מקרי רצח, וזאת בהשוואה ל-50 מקרים בשנה קודמת".

הבן של אבא

הנרצח בבאר-שבע היה אב לשניים. בכל העיתונים מתפרסמים תצלומים שלו עם ילדיו. בכל העיתונים מקפידים לטשטש את פני הילדים כדי שלא יהיה ניתן לזהותם.

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם הבוקר ילד נוסף שפניו מטושטשות. בעמ' 10 מופיעה ידיעת תצלום מאת עקיבא נוביק תחת הכותרת "עמיר הבן". נוביק מדווח כי הילד שנראה בתצלום הוא ינון אליה שלום, בנו של יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה יצחק רבין. המידע שמקבל הקורא מעיון בידיעה מוגבל. הרגש שמתקבל מעיון בידיעה דווקא שופע. בתצלום [שאול גולן] נראה ילד שכיפה לראשו וציציות מתנדנדות לצד מכנסיו. מתחת לסנדלים הוא גורב גרביים.

ב"מעריב" לא מכניסים אגרוף לבטנו של הקורא. ידיעה על שחרורו של חגי עמיר מהכלא מלווה בשני תצלומים [רענן כהן], אחד מהם מראה את "לריסה טרימבובלר ובנה".

השררה

בכל העיתונים מדווח על ההתפתחויות האחרונות בפרשת הרפז, בעקבות המלצת מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין להורות על פתיחה מחדש בחקירה פלילית. "אין סיבה לחקור", מצוטט גורם אלמוני בראש עמ' 8 של "ידיעות אחרונות". "בטיוטה הסופית של הדו"ח שפירסם לפני פסח המבקר לא הזכיר שום חשש לפלילים [...] אז מה קרה עכשיו?", שואלים "גורמים משפטיים" בידיעה של טובה צימוקי וירון דורון. גם גורמים משטרתיים המצוטטים בידיעה אינם ששים לפתוח מחדש את החקירה ומגדירים אותה כחקירה ש"מוצתה".

הסיבה לדרישה החדשה לחקור, מוסבר בידיעה, נובעת מעדות נוספת שמסר לכאורה בועז הרפז. אלא שלצד הידיעה הזו מתפרסמת בעיתון ידיעה נוספת, שבה מצוטט הרפז כאומר, "לא מסרתי למבקר שום מידע חדש". יוסי יהושוע מסביר, על סמך "גורמים המקורבים לפרשה", כי המבקר החליט לחדש את החקירה לא בשל מידע חדש לכאורה שמסר הרפז, אלא "בתגובה לעימות המשפטי עם אל"מ ארז וינר", לשעבר עוזר הרמטכ"ל אשכנזי.

ב"מעריב" מדווחים נועם שרביט, אחיקם משה דוד וחנן גרינברג כי היועץ המשפטי צפוי להורות ככל הנראה על פתיחה מחודשת של החקירה ב"סוגיות נקודתיות ולא של פרשת הרפז כולה". ב"הארץ" מדווחים כי "וינשטיין ובכירי הפרקליטות שנדרשו לפניית המבקר מהשבוע שעבר אינם סבורים בשלב זה שקיים בסיס ראייתי מוצק לפתיחת חקירה פלילית". דיווח זה משולב בטור מאת עמוס הראל ותומר זרחין, המספקים הסבר בהיר ומפורט יחסית לתסבוכת שבה נמצאת הפרשה. מי שמעוניין להצטרף כעת לעלילה, כדאי שיתחיל בטור זה.

בטור פרשנות המתפרסם ב"הארץ" מגדיר אמיר אורן את פניית המבקר ליועץ המשפטי לממשלה בעניין הרפז כ"תרגיל שקוף שעורר גיחוך בשיחות בין בכירי רשויות אכיפת החוק". לדבריו, "המבקר, שבשנים קודמות נאבק באומץ בשררה, במיוחד נגד אהוד אולמרט בהיותו ראש הממשלה, הוא-הוא השררה בסיפור הזה, וגורם עוול לדמות משנית בפרשה, אל"מ ארז וינר".

בן כספית יוצא אף הוא הבוקר להגנת אל"מ ארז וינר. בטור המתפרסם במדור הדעות של "מעריב" כותב כספית: "התעקשותו של אלוף-משנה ארז וינר לא להתנדב להיות השעיר לעזאזל של הפרשה, הליכתו המוצדקת לבג"ץ והעובדה שהפרקליטות צידדה בעמדתו תקעו את המבקר, העלו את חמתו והוא החליט להפוך את השולחן על כולם".

בתוך כך מציין כספית כי הדיווחים שפורסמו לפני כמה שבועות בתקשורת, על סמך טיוטת דו"ח המבקר, היו חד-צדדיים, משום שרק אנשי ברק הדליפו ואילו אנשי אשכנזי נמנעו מכך. כספית פועל לתיקון העיוות ומשתף את הקוראים (לא ברור מי הדליף לו את המידע אם אנשי אשכנזי נמנעו מכך) בשלל שאלות וביקורות העולות מטיוטת הדו"ח ונוגעות ללשכת שר הביטחון אהוד ברק.

עוד כותרת ראשית

הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת לממצאי ועדת טירקל. לפי דיווחו של ברק רביד, בחלק השני של דו"ח הוועדה לבדיקת אירועי המשט הטורקי לרצועת עזה בוחנים חברי הוועדה, בין היתר, את הפיקוח על חקירות צה"ל וממליצים להדקו. "הוועדה תמליץ לחייב פיקוח של היועץ המשפטי לממשלה על עבודת הפרקליטות הצבאית והשב"כ, בכל הנוגע לחקירה של תלונות לביצוע של פשעי מלחמה, בעיקר נגד פלסטינים", מדווח רביד.

בעיתוני הכלכלה

"עובד בנמל אשדוד מרוויח פי 4.5 מהממוצע במשק", מכריזה הכותרת הראשית במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". על פני הכפולה הפותחת מדווח גד ליאור על ממצאי דו"ח החברות הממשלתיות, שיוגש הבוקר לשר האוצר. הדגש בידיעה, כמו בעמוד השער, ניתן לשכר הממוצע הגבוה בחברות ממשלתיות לעומת השכר הממוצע במשק. רק לאחר מכן מוזכרים ההפסדים של כמה מהחברות הממשלתיות הגדולות.

ליאור משוחח עם מנכ"ל הרשות והמנכ"ל בפועל של משרד האוצר, דורון כהן, ש"אישר אתמול בשיחה [...] כי אחת הבעיות העיקריות בחברות הללו היא אכן השכר הגבוה מדי המשולם במקצתן". כהן אומר כך: "לא נוכל להוריד שכר למי שכבר עובד בחברות הללו שנים רבות, אבל אנחנו פועלים בכל המרץ בכל החברות שמשלמות שכר גבוה כדי שדור ב' ודור ג', העובדים המתקבלים בהן כעת ואלה שיתקבלו בעתיד לחברות הללו, יקבלו שכר נמוך באופן משמעותי מהשכר המשולם בהן כיום".

גם ב"דה-מרקר" נושא השכר בולט בסיקור ממצאי דו"ח החברות הממשלתיות.

ב"כלכליסט" מוקדשת כל הכפולה החמישית לדיווח על דו"ח החברות הממשלתיות, אך נושא השכר אינו במרכזו. הכותרת היא אמנם "הוצאה ממוצעת של 24 אלף שקל על שכר לעובד", אך הדיווחים של ליאור גוטמן, טל ליטמן ושי פאוזנר אינם נוגעים לשכר, אלא מוקדשים למצבן העסקי של ארבע חברות ממשלתיות בולטות: מה הכניס להן כספים, על מה הפסידו, מדוע סיימו את השנה כפי שסיימו.

הכפולות הפותחות של "דה-מרקר" ו"כלכליסט" מוקדשות לשלל הצעות חוק שיוגשו בימים הקרובים, לפני שהכנסת תפזר את עצמה. ב"דה-מרקר" מעריכים את עלות הצעות החוק ב"מיליארדים".

ב"כלכליסט" מדווחים תומר אביטל ואולגה ויניאר כי בנימין נתניהו גייס בתחילת השנה 1.25 מיליון שקל מתרומות. "כל התורמים הם תושבי חו"ל, למעט ויאצ'סלב קנטור, אוליגרך רוסי שמחזיק בדרכון ישראלי", נכתב בידיעה. לפי הדיווח, "הונו הוערך במרץ האחרון על-ידי המגזין 'פורבס' ב-2.3 מיליארד דולר. סכום זה דירג אותו במקום ה-39 ברשימת עשירי רוסיה ובמקום ה-546 בעולם כולו. קנטור תרם לנתניהו 40,800 שקל".

עוד בחדשות

דן מרגלית יוצא ב"ישראל היום" נגד הסברה שהעלו בשבוע החולף ארי שביט ב"הארץ" ואמנון אברמוביץ' ב"אולפן שישי", כאילו הקדמת הבחירות נועדה לאפשר מתקפה ישראלית באיראן. "לא סביר", טוען מרגלית. "ההיגיון אומר שדווקא ההפך נכון".

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם דיווח נרחב יחסית על תאונת דרכים שאירעה במהלך סוף-השבוע בצפון הארץ. ההרוג, מרדכי גולן, היה אביו של ערן גולן, כתב ספורט בעיתון. "אינני כועס על אותו חקלאי זקן שהרג לי את אבא שלי כמו שאני כועס ומתוסכל עלינו שהפכנו לחברה ברוטלית, חסרת משמעת, פורעת חוק וסדר, שטישטשה כל גבול אפשרי, ומה שגרוע יותר מכל – מתבוססת באדישותה", כותב העיתונאי על אביו.

במדור הרכילות של "כלכליסט" מדווח חגי גלבוע כי בשבוע שעבר התקיימה במרכז רבין לחקר ישראל השקה של סדרת מוצרי הטיפוח החדשה של חברת הקוסמטיקה לוריאל-פריז, שכללה בין השאר קוקטייל חגיגי.

ענייני תקשורת

זוהר שחר לוי ויובל גורן מדווחים ב"מעריב" כי משרד הפנים פסל את המכרז להקמת המאגר הביומטרי, לאחר שהתגלו בו כשלים.

מיה מנע מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי ערוץ 10 החזיר ביום חמישי האחרון לוועדת המדרוג מחצית מהחוב שצבר, כ-700 אלף שקל מסכום של כ-1.5 מיליון שקל.

יוני הרש מדווח ב"ישראל היום" כי סוכנות הידיעות AP התנצלה לאחרונה בפני אחד מכתביה, שפוטר משום שהפר את הוראות הצנזורה ודיווח מוקדם מהמותר על כניעת כוחות הנאצים במלחמת העולם השנייה.

גליה וורגן, יו"ר הוועד הארצי של עובדי הכתוביות בהסתדרות החדשה, מסבירה ברשימה המתפרסמת במדור הדעות של "הארץ" על מה ולמה יצאו המתרגמים למאבק.