מבין שלושת העיתונים הכלכליים הגדולים – "גלובס", "דה-מרקר" ו"כלכליסט" – רק הראשון הקדיש באתר האינטרנט שלו לשונית ל"סביבה". הדבר ראוי לציון ומשקף את ההתייחסות הרחבה יחסית של העיתון לנושאי סביבה. ב"דה-מרקר" ההתייחסות לנושאים הללו מצומצמת למדי, ומצער לראות שבין הלשוניות "נדל"ן" ו"רכב" לא נמצא להם מקום. גם ההימנעות של "כלכליסט" מלהוסיף מדור סביבה למדור הספורט ומדור הפו"ש (פרסום ושיווק) הקיימים מצערת.

כשנושאים סביבתיים נדונים בעיתונים הללו, הם מופיעים לעתים קרובות מדי כנספח לידיעות על עליית ערכן הבורסאי של חברות העוסקות בפיתוח סביבתי, או כחלק מדיווח על מוצר חדש עם טכנולוגיה מתקדמת וידידותית לסביבה. ודאי שלעומת העיסוק בנושאים בורסאיים או בפרטי הפרטים של מדיניות בנק ישראל בנוגע לשער הדולר, העיסוק בהתחממות כדור הארץ, למשל, בטל בשישים.

אנקדוטה משעשעת אפשר למצוא בתגית היחידה שהוצמדה לטור של מירב כץ-קמחי שפורסם ב"דה-מרקר" וקרא "לא לתחנת כוח פחמית נוספת": "שוק ההון" (תגיות הן מלות מפתח המוצמדות לכתבה ומסייעות בתהליכי חיפוש אינטרנטי). לא צריך להפריז בחשיבות המעידה המערכתית הזו, ובוודאי חשובה ממנה העובדה שהטור המעניין והמשכיל הזה אכן פורסם. אבל בכל זאת, אפשר לשער שאף עורך, זוטר ועייף ככל שיהיה, לא היה מתבלבל כך בנוגע לידיעה בנושא שער החליפין. ב"כלכליסט", אגב, התגיות שהוצמדו לראיון עם דניאל גולדמן בנושא "אינטליגנציה אקולוגית" היו כמעט קומיות. "איכות סביבה" או "אקולוגיה" לא היו ביניהן.

נושאי סביבה אינם זרים לעיתונות הכלכלית, אך העיסוק בהם אינו מקבל את המקום הראוי לו. יש לפחות שלוש סיבות חשובות להגביר את העיסוק בנושאי סביבה בעיתונות הכלכלית.

1. נושאי איכות הסביבה במשמעותם הרחבה הם חשובים ורלבנטיים מאין כמותם לשיקולים כלכליים. התחממות כדור הארץ היא אחד המרכיבים הכלכליים החשובים ביותר בכל תחזית לטווח הבינוני והארוך. שיקולי סביבה לוקחים חלק, ויקחו חלק גדל והולך, בנושאי מיסוי, כפי שקורה למשל ביוזמות האמריקאיות של "מזומן תמורת מכוניות ישנות", ובעיקר יוזמת ה cap and trade, שפועלת לצמצם באופן נמרץ את פליטת הפחמן הדו-חמצני.

היבטים סביבתיים ישפיעו לעומק על מחיריהן של סחורות רבות – מתיירות הסקי, הנפגעת מהצטמצמות מדרונות השלג, ועד למחירי המזון, המושפעים מנזקיו של מזג אוויר קיצוני, ובוודאי מחירי האנרגיה. לפי כל הכללים הקלאסיים של עיתונאות טובה, נושאי סביבה צריכים לתפוס חלק חשוב בדיווחים ובניתוחים של העיתונות הכלכלית.

2. העיתונות הכלכלית מצוידת בכלים מעולים להתמודד עם השיקולים הרלבנטיים למדיניות בנושאי איכות הסביבה. בניגוד לאמונה, המופרכת גם אם פופולרית, שכלכלנים מסוגלים להבין רק את שורת הרווח במאזן של חברות עסקיות, לכלכלנים יש כלים אנליטיים מצוינים לעיסוק בשאלות של איכות הסביבה. למשל, מושג ההחצנה בתיאוריה הכלכלית, המוגדר כהשפעות שפעולות של פרטים מחוללות ושאינן מתבטאות במערכת המחירים, הוא כלי מרכזי בהבנת הזיהום ובהתמודדות עם המפגע הזה.

מסי פיגו הם כלי מדיניות חשוב ומרכזי להתמודדות עם נזקים שמנגנוני שוק גורמים לאיכות הסביבה. היכולת ליצור מדדים כמותיים ברורים לנזקים שגורמים מזהמים שונים ולנסח בצורה ברורה שיקולי עלות-תועלת במובן הרחב ביותר של שני המושגים הללו, היא הלחם והחמאה של הכלכלה כתחום חשיבה.

סוגיות של כלכלה וסביבה נהנות בשנים האחרונות באקדמיה משגשוג מרשים. במחלקות רבות באוניברסיטאות המובילות בעולם יש כיום כלכלנים שתחום התמחותם המרכזי הוא בתפר שבין כלכלה לאיכות הסביבה; מהידלדלות הדגה באוקיאנוסים ועד מיסוי אופטימלי של מפעלים מזהמים – כלכלנים עומדים בראש החץ של המאבק על פניה של הסביבה. העיתונות הכלכלית יכולה וצריכה לעשות שימוש בכלים האלה.

3. "שיקולים כלכליים" הם כמעט תמיד, אם לא תמיד, צדו השני של הטיעון העומד מול שיקולים סביבתיים. ההצגה של שיקולים כלכליים כמנוגדים לשיקולים של איכות הסביבה היא לעתים קרובות צמצום מטעה של המושג "שיקולים כלכליים".

עם זאת, אין להתעלם מכך שמה שעומד בדרכה של מדיניות לצמצום הנזק לסביבה הם לא פעם נזקים כספיים כבדים בטווח הקצר. אלה יכולים לבוא לידי ביטוי בעלייה בשיעורי האבטלה, עלייה במחירי האנרגיה (שעלולה לפגוע קשות במשקי הבית, בייחוד החלשים) ובריחה של מפעלים למדינות שבהן החקיקה הסביבתית היא מתירנית או לא קיימת.

כל אלה הם נושאים שזירת הדיון הטבעית להם היא התקשורת הכלכלית. את הדיון בשאלה אם יש ממש בחששות האלה, ואם יש, האם הם מצדיקים את הנזק הסביבתי, צריכה להוביל התקשורת הכלכלית.

מכל הסיבות הללו, נושאים סביבתיים תופסים מקום הולך וגדל בעיתונות הכלכלית העולמית. משום מה, העיתונות הכלכלית בישראל אינה שותפה למגמה הזו.