כמעט מדי יום שישי מופיעה בפינה השמאלית העליונה של עמוד השער של "הארץ" קריקטורה מבית היוצר של תועמלני שינוי, שמככב בה תינוק מחייך, שיני שמו, המצוי באחת ממבחר פוזות (עומד כשידיו שלובות על חזהו ומחייך, יושב פשוק רגליים ומחייך, משעין את ידיו על מותניו בנינוחות ומחייך, וייתכן שפספסתי כמה). אל לקורא התמים להתבלבל ממראהו התינוקי לכאורה ומן הפוזה והחיוך החינניים של שיני, שכן בלון הטקסט שהוא מתבטא באמצעותו שופע ארס. חידודיו - המצליחים לשעשע לעתים נדירות, אך בדרך-כלל לוקח לי זמן-מה להבין את הבדיחה - מכוונים חצי לעג כלפי כל מה שזז ומעורר עניין חדשותי: פוליטיקאים, מפלגות, מדינות ואישים בעולם, אך כמובן, יותר מכל ­ כלפי החרדים ובראשם ש"ס ומנהיגיה. כלפי אלה הוא פולט שנינות מורעלות במיוחד, לעתים על סף הגזענות, ותמיד טובלות בשנאה יוקדת.

כך, למשל, ב-12 באוקטובר תהה שיני: "מעניין איזה צופן מעביר הרב עובדיה בדרשותיו למאמינים". הדברים התייחסו לאזהרת ממשלת ארה"ב לרשתות הטלוויזיה האמריקאיות להיזהר בשידור הודעות שמוסר אוסמה בן-לאדן לרשת אלג'זירה, פן יכילו ההודעות הללו מסרים מוצפנים לפעיליו בארה"ב. במלים אחרות, שיני מנסה להעביר לקוראי "הארץ" מסר שלפיו הרב עובדיה הוא הוא "הבן-לאדן שלנו". כמה שבועות קודם לכן הכריז התינוק סתור השיער, בלא כל פרובוקציה מוקדמת, כי "הישיבה היחידה שלא פיקטיבית היא הישיבה במעשיהו".

האסטרטגיה הציבורית-פוליטית של תנועת שינוי, המטפחת שנאה ומדון בין דתיים לחילונים, היא מגונה בעיני. ייתכן שבעיני עורכי "הארץ" היא איננה. למרות זאת, משונה בעיני שהם מאפשרים לקריקטורה של שינוי להתפרסם כך מדי שבוע, ולהפוך לחלק מן המרכולת של העיתון בסופי-שבוע. זו איננה תקופת בחירות, הפורמט של מודעת התעמולה הזאת הוא עיתונאי במובהק, והיא מופיעה, כאמור, מדי שבוע, כמעין טור סאטירי לשישבת. השילוב הזה יוצר תחושה ש"הארץ" מאמץ את דבריו של שיני (מה שקרוי בז'רגון האמריקאי Endorsement), ולא ברור על מה ולמה, ובאיזו מידה. מאמרי המערכת של העיתון ודאי אינם מבטאים, על-פי רוב, עמדות המזוהות עם שינוי. אני מניח, לכן, שלא ב-Endorsement רשמי עסקינן. אך בכל זאת, מתוך כבוד לשיח פוליטי מהוגן ונטול שטנה, אולי כדאי לעורכי "הארץ" לשקול מחדש את הקרבה הפיזית ממש בין כותרות סוף השבוע שלהם לבין התינוק החייכן.

גיליון 35, נובמבר 2001