"הארץ" (גבי לוין, "המועדון של מדאם צ'רצ'יל", 8.5) סוקר ביוגרפיה של פמלה צ'רצ'יל-הארימן (1920–1997), מאהבת סדרתית של שועי עולם, כלתו של ראש ממשלת בריטניה האגדי מימי מלחמת העולם השנייה, אשתו של המדינאי האמריקאי הבכיר אוורל הארימן ובסוף ימיה פטרונית עתירת השפעה של המפלגה הדמוקרטית בארצות-הברית ושגרירת ארצה החדשה בצרפת מטעם ממשל קלינטון. בתוך כך הוא מספק דוגמה מעציבה לזילות הטיפול בחומר היסטורי בעיתונות הישראלית ולדלות ההשכלה הכללית של הכותבים בה.

הסקירה, שפורסמה במוסף "גלריה", כתובה כראיון פטפטני ומעריץ עם מחברת הביוגרפיה, הצרפתייה סטפני דז-הור, אך בשום מקום לא טורח העיתונאי הישראלי להפעיל כלפי קביעותיה ולו את השיפוט הביקורתי הקל ביותר, אף לא ברמה של בדיקה ב"ויקיפדיה" או הפניית תשומת הלב לפירכות בסיסיות של מוקדם ומאוחר.

פמלה צ'רצ'יל-הארימן אכן נולדה לתוך האצולה הבריטית, ככתוב במאמר, כפמלה דיגבי (אביה היה ברון דיגבי ה-11), אך קרובתה ליידי ג'יין דיגבי, פילגש סדרתית מפורסמת מהמאה ה-19, לא היתה "אחות סבתה" אלא אחות סבא-רבא שלה, ברון דיגבי ה-9. המראיין, גבי לוין, אולי רפרף על פני ערך ה"ויקיפדיה" הרלבנטי, אך אם עשה זאת לא הבין את המושג great-granddaughter. הוא דילג על דור בחישוב אילן היוחסין בלי להבחין כי לו היה הקשר מטריליניאלי, דרך הסבתא, לא היה שם המשפחה דיגבי משתמר. אותה ליידי ג'יין דיגבי, אגב, מעולם לא "נישאה לדוכס בריטי" אלא רק לרוזן, הלורד אלנבורו.

בעת נישואיה של פמלה לרנדולף צ'רצ'יל, בנו של וינסטון, באוקטובר 1939, היא לא יכלה לחשוב על "חייה ככלתו של ראש ממשלת אנגליה ערב הסערה הקרבה". ראשית, מפני שהסערה – מלחמת העולם השנייה – כבר פרצה חודש לפני כן, ושנית מפני שצ'רצ'יל היה אז רק שר הצי. רק כחצי שנה לאחר מכן, ב-10 מאי 1940, התמנה לתפקיד ראש הממשלה. הוא גם לא היה אז "סר וינסטון" – את תואר האבירות שלו קיבל רק ב-1953.

כותרת הכתבה באתר "הארץ" (צילום מסך)

הביוגרפיה מעוניינת כמובן לנפח את תפקידה הייחודי של פמלה צ'רצ'יל-הארימן בעת מלחמת העולם השנייה, כביכול כמקשרת סודית בין צ'רצ'יל לרוזוולט דרך מאהבה, השליח האמריקאי המיוחד הארימן. אך צ'רצ'יל כלל לא נזקק לה ולהארימן כדי להעביר מסרים סודיים לרוזוולט. הארימן הגיע לבריטניה רק באביב 1941. כבר בספטמבר 1939, עוד בהיותו שר הצי ובניגוד לכל פרוטוקול דיפלומטי, פתח צ'רצ'יל עצמו בהתכתבות אישית, סודית ואינטימית ביותר עם רוזוולט, והמשיך לנהל דרכה את התיאום האסטרטגי עם ארצות-הברית גם כראש ממשלה.

הביוגרפיה ממחזרת את הסברה הקונספירטיבית הנושנה כאילו מנע צ'רצ'יל מהאמריקאים מידע מודיעיני מוקדם על התקפת הפתע היפנית בפרל הארבור ב-1941 (אגב, מרכז פיצוח הצפנים הבריטי בבלצ'לִי פארק מופיע ב"הארץ" בתעתיק השגוי "בלטצ'ליי פארק"). טענה זו, שהועלתה בעבר על-ידי מכחישי שואה כדייוויד אירווינג ושרלטנים נוספים, הופרכה שוב ושוב בעבר (בין השאר על-ידי כותב שורות אלה במאמר שפורסם בעיתון הגרמני "די-ולט" ב-1992).

היא עומדת בניגוד להיגיון הפשוט: בהתקפה היפנית היתה כרוכה גם תבוסה מוחצת ומשפילה של האימפריה הבריטית במזרח הרחוק, והבריטים נתפסו בהפתעה בדיוק כמו האמריקאים; וגם לא היתה כל התחייבות אמריקאית להיכנס למלחמה נגד גרמניה בתגובה להתקפה יפנית – אדרבה, מבחינת בריטניה היתה כניסת ארצות-הברית למלחמה נגד יפן בלבד סכנה אסטרטגית חמורה. רק הכרזת המלחמה של היטלר על ארצות-הברית לאחר המתקפה בפרל הארבור מנעה זאת.

נותר רק לפכור ידיים כאשר הנסיך עלי ח'אן, ממאהביה הרבים של צ'רצ'יל-הארימן, מופיע בתעתיק שגוי כ"קאהן" – כאילו היה יהודי אשכנזי ולא מוסלמי איסמאעילי; כשבעלה השני מופיע כ"ויליאם" הייוורד (שמו האמיתי היה לילנד); וכשביל קלינטון, שאת מועמדותו לנשיאות קידמה פמלה, מוגדר כ"סנאטור צעיר", מה שמעולם לא היה – תפקידיו הנבחרים היחידים לפני הנשיאות היו תובע כללי ומושל מדינת ארקנסו. ולבסוף, וזה כבר מעבר לעובדות היסטוריות: צ'רצ'יל לא היה יכול בשום אופן להיות "חמה" של פמלה, אלא רק "חמיה" – לפחות בשפה העברית.