בשבוע שעבר חוקקה הכנסת את חוק "מוות מוחי נשימתי" שיזם ח"כ עתניאל שנלר (קדימה). על-פי החוק, אפשר יהיה לקבוע את רגע המוות כבר כאשר גזע המוח מפסיק לתפקד. כיום נקבע רגע המוות רק כאשר הלב מפסיק לפעום, ובנסיבות אלה קלושים הסיכויים לתרום את איבריו של המת לצורך השתלה בגופם של חולים, בייחוד איברים חיוניים כמו לב וכבד. בחוק החדש תולים תקוות גדולות ומצפים כי יזניק את מספר תרומות האיברים בישראל.
עד לשבוע שעבר התנגד העולם החרדי להשתלות איברים שנלקחו מגופות של אנשים שמתו מוות מוחי. בבוקר ההצבעה החליט מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף, לתמוך בהצעת החוק. יוסף נפגש בביתו עם שני פרופסורים: אברהם שטיינברג ויגאל שפרן, שהסבירו כיצד ניתן לקבוע מוות מוחי. הרב השתכנע. הרב הראשי הספרדי, שלמה עמר, פירסם "דעת תורה" הקובעת כי רגע המוות הוא כאשר המוח מת, הרב עובדיה אישרר את קביעתו, וחמישה ח"כים של ש"ס תמכו בהצעת החוק.
הרב עובדיה יוסף בביתו בירושלים (צילום: פלאש 90)
מעבר לקביעה ההלכתית המעניינת, יש לפסק ההלכה גם משמעות פוליטית וחברתית. בראש המתנגדים לחוק החדש עומד מנהיג הפלג הליטאי של הציבור החרדי, הרב יוסף שלום אלישיב. אלישיב פירסם בשבוע שעבר מכתב שממנו עולה כי הוא לא שינה את דעתו וכי מוות הוא רק כאשר הלב מפסיק לפעום. פסיקת הנגד של הרב עובדיה משקפת לא רק מחלוקת הלכתית, אלא היא נושאת גם מטענים תרבותיים, פוליטיים ואף אישיים. יוסף, שהקים את ש"ס הספרדית תחת הסיסמה "להחזיר עטרה ליושנה", מעז לפסוק נגד "פוסק הדור" האשכנזי. במובן מסוים, פסיקה כזו היא תמצית מפעל חייו, וכאשר היא מקבלת מעמד של חוק, זה לו גם שיא אישי - רגע שבו הפוסק הספרדי הוא שווה מעמד לעמיתו האשכנזי, אם לא עולה עליו.
חשש לשפיכות דמים
העיתונות החילונית בירכה על החוק החדש והרעיפה מחמאות על ח"כ שנלר ועל הרב יוסף. במאמר המערכת של "הארץ" ביום שלמחרת אישור החוק נכתב כי "שנלר הצליח לגבש מאסה קריטית של רבנים שתומכים בהבנות, בראשות מנהיג ש"ס הרב עובדיה יוסף, ולמנוע מלחמת חורמה מצד הרבנים המתנגדים. זו נוסחה פרגמטית שאולי יכולה לעבוד גם בסוגיות אחרות בעתיד".
במאבק דומה שהתנהל לא מזמן, שבו פסק הרב עובדיה בניגוד לעמדה האשכנזית החרדית בנושא היתר המכירה בשנת שביעית, שפכו העיתונים החרדיים "יתד נאמן" ו"המודיע" קיתונות של בוז על הרב הספרדי ונלחמו בחריפות נגד ההחלטה.
בנושא קביעת רגע המוות, הרבנים המתנגדים לחוק החדש, ובראשם הרב אלישיב, לא יצאו מגדרם כדי לבלום את אישורו. ח"כ אברהם רביץ, איש יהדות-התורה ובעצמו מושתל כליה, נעדר בכלל מההצבעה בשל אירוע משפחתי, והיומון "יתד נאמן", עיתון הבית של הרב אלישיב, הסתפק במחאות רפות וניצל את ההזדמנות לתקוף דווקא את התקשורת החילונית שמכנה את הרב יוסף "פרגמטיסט". הניסוחים היו עדינים יחסית ("חשש לשפיכות דמים"), הרב עובדיה לא הותקף חזיתית, ושבוע לאחר מכן כבר לא נותר זכר לאמירות כגון "חוק המתיר לרצוח יהודים".
השבועון החרדי "משפחה", שאינו מזוהה פוליטית עם אף אחד מהצדדים, סקר את המחלוקת בין הרבנים באופן ניטרלי. הכתבה ויתרה על הדיון ההלכתי והעדיפה להתמקד במחלוקת הפוליטית ובעיון מדוקדק בסעיפי הצעת החוק.
אבל דווקא השבועון של הצד המנצח, בטאון ש"ס "יום ליום", בחר למזער את גודל ההישג. בין ההתלהבות של העיתונות החילונית לבין הקרירות של העיתונות הליטאית, נטה העיתון דווקא לכיוון היריבים המסורתיים. שני העמודים הראשונים והכותרת הראשית של השבועון עסקו בחוק החדש, אולם בכל כותרת ובכל ידיעה התעקשו העורכים והכתבים לצנן את ההתלהבות. כך, למשל, כותרת הגג, מעל הכותרת הראשית, ציטטה את הרב עמר האומר כי "ההשתלות הן סוגיה נפרדת". כותרת המשנה בידיעה הראשית ציטטה רופאים בכירים האומרים כי "חידוד הנהלים יצמצם את ההשתלות" ולא יגביר אותן, כפי שאמרו תומכי החוק בעיתונות החילונית.
בטור דעה של הפובליציסט ג. מלכה, תחת הכותרת "בניגוד לעמדת המתנגדים", מתפלמס הכותב עם מתנגדיו של הרב, אבל במקום להבליט את גודל ההישג של פסק ההלכה הספרדי, הוא בוחר להציג את מתנגדיו של הרב כעיתונאים. הוא מתעלם ממכתבו החד-משמעי של אלישיב, שפורסם יום קודם לכן, ומונה שורה של רבנים שלדבריו תמכו בפסק הספרדי: כל הרבנים אשכנזים ואין בהם אף פוסק הלכה ספרדי אחד.
הידיעה המרכזית על החוק החדש נמנעת מלקשור לרב עובדיה את הכתרים שקשרה לראשו העיתונות החילונית. מבחינת "יום ליום" החוק בסך-הכל הסדיר נוהל שלא היה ברור עד לחקיקתו. גם בעיתון זה מצוטטים רופאים בעילום שם הממעיטים בחשיבותו של החוק החדש ומכנים אותו "חידוד נהלים". לכל אורך הידיעה חוזרות על עצמן ההסתייגויות מההישג הגדול בחוק: אין לחוק קשר להשתלות, החוק החדש יצמצם את מספר ההשתלות. כותרת הידיעה היא: "החוק לקביעת מוות מוחי כובל את-ידי הרופאים".
בעוד שהרב עובדיה יוסף איננו חושש מיריביו, מעז לפסוק פסיקות חדשניות בניגוד לדעתם, ואף להוביל את המערכת הפוליטית לחקיקת חוק בהתאם לפסקיו, נראה שהעיתונות המזוהה עימו חוששת מהשלכות קריאת התיגר על הפוסקים האשכנזים. ב"יום ליום" לא מוכנים, משום מה, ללכת את מלוא הדרך יחד עם מנהיגם ומעדיפים לקבוע את רגע הניצחון על-פי הדופק הציבורי.