גילוי נאות הפך בשנים האחרונות לסוג של כרטיס מונופול שעליו כתוב "צא מהכלא". רוצה לומר, אם כתבת את הגילוי הנאות המתאים, אז אין בעיה שלאחריו הטקסט יכיל זוועות עולם; אחרי הכל, כתבת גילוי נאות!

דוגמה בוטה לתופעה הזו ניתן למצוא בטקסט שפירסם לאחרונה בערוץ המחשבים של וואלה עורך הערוץ, דידי חנוך (21.7, "סקירה, נוקיה E71"). כך נפתחת הסקירה של חנוך על המכשיר הסלולרי החדש של חברת נוקיה:

בואו נתחיל עם הגילוי הנאות. הוטסתי ללונדון על חשבון חברת נוקיה לכבוד השקת המכשיר הנסקר כאן היום. שם גם קיבלתי את היחידה שאני סוקר כאן היום. הגילוי הנאות הזה חשוב, כי זאת לא הולכת להיות ביקורת מאוזנת.

נפרק לגורמים את ההצהרה המדהימה של חנוך, שמציבה רף חדש של כנות. אומר חנוך: "הוטסתי ללונדון על חשבון חברת נוקיה". התופעה הזו, שבה עיתונאים מוטסים על חשבון חברות מסחריות, רחוקה מלהיות חדשה והיא מוכרת בענפי סיקור נוספים, ובהם תיירות, רכב ואפילו נדל"ן. החברה מטיסה את העיתונאי לארץ זרה, מאכילה אותו, מלינה אותו, ובעצם לוכדת אותו כשבוי שלה. היא קובעת את סדר היום, היא קובעת את התכנים שאליהם ייחשף, עם מי ידבר. היא קונה את העיתונאי במחיר מציאה.

בשיחה איתו טען חנוך כי לוואלה אין המשאבים להטיס אותו ללונדון על חשבונה, ואילו הוא חייב להישאר מחובר למגמות החדשות בתחום הסלולר, שאותו הוא מכסה. ואכן, עיתונאים רבים טוענים בתוקף כי טיסה לברצלונה, פריז או לונדון אינה מסוג הצ'ופרים שבאמצעותם אפשר לקנות אותם. גם חנוך הזכיר נסיעה על חשבון חברה מסחרית לתערוכה גדולה, כשבטקסטים שכתב על התערוכה שיבח דווקא את החברה המתחרה.

למרות זאת, מערכות תקשורת רבות נלחמות בתופעה הזו ומסרבות לקבל טובות הנאה כספיות מחברות מסחריות, שכן הן מבינות היטב את המחיר שיהיה עליהן לשלם בעבור ארוחת החינם: אמינות המערכת והעיתונאי נפגעת באופן ברור. אבל נראה שלוואלה זה לא נורא מפריע.

חנוך ממשיך וכותב: "לא רק שהוטסתי ללונדון על חשבון נוקיה, כאשר הגעתי לשם קיבלתי את הטלפון הסלולרי". כלומר, מהטקסט מובן שלא מדובר בקבלה של המכשיר לצורכי סקירה והחזרתו לחברה, אלא שחנוך קיבל את המכשיר כדי להמשיך להחזיק בו. הטלפון הסלולרי עכשיו אצלו ביד; הוא שלו לתמיד.

בשיחה עימו חנוך אישר שקיבל את המכשיר ושהוא נמצא ברשותו. לדבריו, הוא מתכוון בשלב כלשהו להחזיר אותו לנוקיה. "הרגשתי לא בנוח לכתוב כזו סקירה חיובית על המכשיר, ולכן בחרתי לכתוב גילוי נאות כל-כך מפורט", אמר.

מוזר. כתבי טכנולוגיה, ובהם גם כותב שורות אלו, מקבלים כל הזמן מכשירים לבדיקה, אולם בסוף הטקסטים שאנחנו כותבים על אודותם לא מופיע גילוי נאות ש"הכותב קיבל את המדפסת לסקירה מחברת HP". הרי אם לא הייתי מקבל את המדפסת לא היתה לי דרך אמיתית לכתוב עליה. אז מדוע חנוך מתעקש לכתוב שקיבל את המכשיר אם הוא קיבל אותו לסקירה בלבד?

נראה שחנוך מספיק הגון כדי להבין שיש במקרה הזה בעיה: הוא קיבל מכשיר ששווה כמה מאות דולרים, אותו המכשיר שבגינו הוטס ללונדון על חשבון נוקיה. הוא לא קיבל את המכשיר כי הוא בחור נחמד. הוא קיבל את המכשיר כי לנוקיה יש אינטרס מסחרי ברור שחנוך יפרסם סקירה חיובית על המכשיר: הסקירה הזו שווה לה כסף, הרבה יותר כסף מעלותו של המכשיר.

אז מה היה לנו: טיסה ללונדון על חשבון נוקיה? יש. קבלת המכשיר? יש. והתוצאה? חנוך מבהיר: "זאת לא הולכת להיות ביקורת מאוזנת", ומיד פורע את השטר כאשר הוא קובע שמדובר במכשיר הטוב ביותר של נוקיה. "אין לי דרך אחרת לומר את זה: אני אוהב את המכשיר הזה. אוהב אותו ממש", הוא מסכם.

חברת וואלה הנכבדה, חנוך היקר, רבותי – זו לא עיתונות, זו אפילו לא יחצנות. יחצן הוא אדם שמקבל כסף מלקוח כדי לדבר עם עיתונאים שאמורים להיות אובייקטיביים ולחשוף את הלקוח שלו בצורה חיובית. חנוך, לעומת זה, הוא עיתונאי שאין לו בעיה להודות שהוא כותב "ביקורת לא מאוזנת". נראה שהוא סבור שאם הוא כותב בבירור: "שמעו, שיחדו אותי ולכן אתם עומדים לקרוא טקסט משוחד", הוא יהיה פטור מהמשמעויות של מעשיו.

במשך חודשים ארוכים מנהלים כמה עיתונאי טכנולוגיה מאבק איתנים ביחצנים שדוחפים לידיהם מוצרים ואומרים להם "תשמרו אצלכם". הם מנסים להבהיר כי לא ניתן לקנות אותם, כי מדובר בשוחד לכל דבר. ואז מגיע חנוך ומשדר שעל אף ההצהרות, העניין נתון למשא-ומתן.

יש מקרים שבהם טקסט אחד מכתים קהילה שלמה של עיתונאים. הטקסט של חנוך הוא כזה.

יובל דרור הוא כתב טכנולוגיה

תגובה (מאוחרת) ועדכון

עדכון ("מערכת "העין השביעית", 28.7): לפני פרסום הטור בחרה דוברות "וואלה" שלא למסור תגובה לטור. ב-27.7 מסר משרד היחצנות של "וואלה" תגובה וביקש שנפרסם אותה. נציין רק כי בניגוד לנאמר בתגובה, המכשיר אכן נמסר לידיו של הכתב לצמיתות, ואמנם הוא יכול, כמובן, להחליט ולהחזיר אותו.

זוהי לשון התגובה: "ראשית נבהיר, כי למרות הרמיזות במאמר המכשיר לא נמסר לידיו של הכתב לצמיתות והוא יוחזר לידי חברת נוקיה. כתבנו נהג כמקובל בעיתונות ופרסם גילוי נאות מודגש, מעל ומעבר לנורמות הנהוגות בעיתונות בישראל . כמו כן, ראוי לציין כי נסיעות עיתונאים על חשבונן של חברות מסחריות למטרות סיקור אינן יוצאות דופן בתקשורת המקומית והעולמית".

עדכון (מערכת "העין השביעית", 29.7): לאחר פרסום הטור ב"העין השביעית", שונתה לשון הביקורת באתר "וואלה". את המשפט שבפתח הכתבה, "זאת לא הולכת להיות ביקורת מאוזנת", החליף המשפט "זאת הולכת להיות ביקורת חיובית מאוד".