הדיון הכלכלי שמתנהל במלוא המרץ בימים אלו בארה"ב הציג, בין השאר, תופעה חדשה יחסית: חלק לא קטן ולא שולי שלו אינו מתקיים בערוצים המסורתיים של הדיון הציבורי – העיתונות המודפסת והמשודרת – אלא בבלוגוספירה, עולמם הווירטואלי של הבלוגים.

נראה שיש לא מעט מה ללמוד מהדיון הזה, לא רק על שאלות כלכליות, אלא גם על היתרונות והחסרונות שבדיון שמתנהל מעל דפיהם הווירטואליים של בלוגים. בזמן שאתרי התוכן המקוונים הגדולים הופכים יותר ויותר לאלטרנטיבה לעמודי החדשות בעיתונות המודפסת, נראה שהבלוגים ממלאים תפקיד דומה מול עמודי הדעות. למותר לציין – בשני המקרים עוד מוקדם להספיד את העיתונות המודפסת, אבל בשני המקרים כדאי לשים לב למה שקורה אצל היורשים הפוטנציאליים.

הלקח הראשון שעולה מעיון בבלוגים כלכליים של כותבים אמריקאים הוא שאסור לזלזל בהם. נכון שיש בבלוגוספירה גם לא מעט בלוגים בסגנון "הבלוג של מאי" מהמערכונים של "ארץ נהדרת", אבל יש גם לא מעט בלוגים שהם חלק חשוב מאוד מהדיון, ושאין ספק שקובעי המדיניות מושפעים מאוד מהכתוב בהם. לפחות בכל מה שנוגע לדיון הכלכלי, חלק ניכר מהמאמרים החשובים והמעניינים ביותר, באשר למדיניות שעל הממשל האמריקאי לנקוט כדי להיחלץ מהמשבר, פורסמו בבלוגים.

מדובר בעיקר בקבוצה של כמה מגדולי החוקרים הכלכליים שפועלים כיום, שמצאו במה ציבורית בבלוגוספירה. הבלוג של פול קרוגמן, חתן פרס נובל בכלכלה ובעל טור ב"ניו-יורק טיימס", הוא אולי המפורסם מכולם. אבל נוסף אליו, אם לציין רק כמה מהשמות הגדולים, כותבים בלוגים גם בראד דה-לונג מאוניברסיטת ברקלי, ג'ון קוקריין מאוניברסיטת שיקגו, יוג'ין פאמה משיקגו בשיתוף קנת פרנץ' מדרטמות, וגם גרגורי מנקיו מהרווארד, שהיה ראש מועצת היועצים הכלכליים בממשל בוש. השמות האלה אולי אינם מוכרים לציבור הרחב, אבל מדובר בכמה מהאנשים החשובים והמשפיעים ביותר בדיון הכלכלי בארה"ב.

שיעור נוסף שאפשר ללמוד על יתרונם של הבלוגים על פני ערוצי המדיה המסורתיים הוא בכל הנוגע לאורך הנשימה שכתיבה בבלוג מאפשרת לכותב. בעל הבלוג הוא הסמכות היחידה בכל הנוגע לתוכן בבלוג שלו. אין לו אילוצי מקום, אין דדליין להגשת הכתבות, וגם שיקולי רייטינג הם משניים מאוד. התוצאה היא מאמרים, אמנם קריאים מאוד, אבל בהחלט ארוכים ומפורטים בהרבה מהמקובל בעיתונות, ובוודאי מהמקובל בטלוויזיה.

אורך הנשימה הזה, שאינו קיים במקומות אחרים, מאפשר לכותבים לא רק לשטוח טיעונים מורכבים ומדויקים יותר, או לנמק טוב יותר את טיעוניהם, אלא גם להסביר עקרונות בסיסיים. כל מי שלא למד כלכלה (וגם חלק לא קטן ממי שכן...) וניסה לקרוא מאמר דעה בעיתונות הכלכלית בוודאי מכיר את תחושת הבלבול כאשר בעל הטור קובע בסמכותיות משהו בסגנון "הגדלת התקציב הממשלתי תוביל לאינפלציה, לפיחות בערך המטבע ולגירעון במאזן המסחרי".

לקורא מן השורה אין יכולת להתמודד עם הטיעון הזה. התוצאה היא לעתים שקוראים רבים מדי מרגישים שאין להם יכולת להיות מעורבים באמת בדיון הכלכלי. לעומת זאת, קורא בבלוג שיהיה מעונין בכך, יקבל הסברים מפורטים ומדויקים מדוע, למשל, הכותב חושב שהגדלת התקציב הממשלתי תגדיל את האינפלציה, וגם מדוע אינפלציה זה רע.

מצד שני, וגם זה לקח חשוב, העדר האילוצים החיצוניים עלול, ואכן פועל לעיתים קרובות, כחרב פיפיות. ה"אילוץ" שבולט ביותר בחסרונו הוא העדר עורך. בשבועות האחרונים, למשל, התנהל ויכוח סוער מאוד, שנשזרו בו לא מעט נימות אישיות, ושהיו מעורבים בו כל בעלי הבלוגים שהוזכרו לעיל, וגם, אם כי במידה פחותה, רוברט בארו מהרווארד, שפירסם מאמר מדובר מאוד ב"וול-סטריט ג'ורנל".

כותבים שונים האשימו זה את זה בבורות כלכלית בסיסית (האשמה לא מובנת מאליה כשמדובר בחבורה של אנשים שכל אחד מהם מועמד, או שכבר זכה, לפרס נובל). בראד דה-לונג כתב מאמר שבו התנגח בג'ון קוקריין תחת הכותרת המזלזלת משהו "זמן להטיח את ראשי בקיר – המחלקה לכלכלה מוניטרית לטרום-מתחילים". פול קרוגמן כתב על העידן החשוך של המאקרו-כלכלה, וחגיגה של האשמות והכפשות אישיות יצאה לדרך.

נכון שלא למדנו מההתכתשות הזו משהו חדש לגמרי, אבל זו תזכורת טובה לכך שגם הטובים והמבריקים ביותר צריכים לפעמים עורך. אין כמעט ספק שכל אחד מהמעורבים בריב הבלוגים הזה מתחרט לפחות על חלק ממה שהוא כתב. ואם לא, ראוי שיתחרט. העובדה שכמה מהכותבים מעלים רשימות חדשות לבלוג שלהם לפעמים חמש ושש פעמים ביום, ללא עלות, ובעיקר ללא עורך, אינה מסייעת לדיון להפוך לענייני יותר.

אז עוד מוקדם להכריז על הבלוגים כיורשים המוחלטים של עמודי הדעות, אבל החלק שלהם בדיון הציבורי, גם בישראל, הולך וגדל בהתמדה. במשבר הכלכלי הנוכחי, נראה שמשקלם של הבלוגים בדיון הכלכלי בארה"ב כבר אינו רחוק ממשקלם של הערוצים המסורתיים יותר. גם אם בישראל השינוי אטי יותר, נראה שהיא צועדת באותו כיוון. בכל מקרה, כדאי להתרגל לעובדה שבעולם הווירטואלי של הבלוגוספירה הכלכלית קורים דברים חשובים.