אבנר הופשטיין, ראש מחלקת התחקירים בגלי-צה"ל, חשף היום בתוכנית "מה בוער" עם רזי ברקאי טפח נוסף מההתנהלות המושחתת של "מעריב" בתקופה שבה נשלט על-ידי נוחי דנקנר (2011–2012), שהיה אז בעל ההון הריכוזי בישראל. הופשטיין פירסם את הקלטת עדותה של ח"כ שלי יחימוביץ', המספרת כיצד חיים גבריאלי, יד ימינו של נוחי דנקנר, איים עליה כי אם לא תחדל מהמאבק בריכוזיות, ישתמש נגדה בעיתון "מעריב".
בהמשך התוכנית סיפר עו"ד אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון, כיצד הפעילו גם נגדו את "מעריב" בשל מאבקה של התנועה בריכוזיות. לדבריו, כמו במקרה של יחימוביץ' או במקרים של עמוס שוקן וגיא רולניק (המו"ל וסגן המו"ל של "הארץ–דה-מרקר", שהביע עמדה תקיפה נגד הריכוזיות במשק), גם במקרה שלו, "זו אותה שיטה של דון קורליאונה דנקנר, שהפעיל את המערכת האימתנית שלו כנגד כל מי שנלחם בריכוזיות".
"חשפנו בזמנו בתחקיר נרחב ב'מבט שני' וב'העין השביעית' שורה של מעשים כמעט מגונים שנעשו ב'מעריב' בידי דנקנר ושלוחיו, ביניהם חיים גבריאלי, שהיה במשך תריסר שנים מנכ"ל אי.די.בי ויד ימינו של דנקנר", אמר הופשטיין לברקאי. "אחת השיטות שהיתה מקובלת ב'מעריב', אולי הפסולה מכולן, היתה מה שנקרא 'כתבות חיסול'. אלו כתבות שלא נעשות מסיבות ענייניות, אלא מישהו מוריד הוראה מלמעלה: טפלו באדם הזה, תמצאו עליו משהו, ואם לא תמצאו – תגרדו מתחת לשטיח. והיתה שורה של קורבנות לדבר הזה, למשל אליעד שרגא, שלחם בריכוזיות, עמוס שוקן, המו"ל של 'הארץ', גיא רולניק מ'דה-מרקר'.
"לאחר פרסום התחקיר ההוא קיבלתי טיפ שיחימוביץ' גם היתה קורבן ל'חיסול' כזה, והיא אישרה את הדברים. אנחנו מדברים על סוף 2011, לפני הפריימריז של מפלגת העבודה, ומתברר ליחימוביץ' שיש כתבה שמתחילים להכין עליה. מישהו נותן לה מידע – תיזהרי, מחפשים אותך ב'מעריב'".
הופשטיין משמיע את הקלטת דבריה של שלי יחימוביץ': "היו פריימריז, התמודדנו אז יצחק הרצוג, עמיר פרץ ואני – פריימריז שבסופן ניצחתי, ואז ביקש עיתונאי מ'מעריב' להיפגש איתי בארבע עיניים, הוא פחד לדבר בטלפון, וסיפר לי שבישיבת מערכת ניר חפץ [העורך הראשי של "מעריב" בתקופת השליטה של דנקנר, כיום יועצו של נתניהו] אמר: יש פריימריז במפלגת העבודה, אני רוצה שתביאו לי חומרים נגד שלי יחימוביץ'. נעשה עליה כתבת תחקיר".
תחקיר "מבט שני" על "מעריב" בתקופת דנקנר וחפץ
הופשטיין: "ואכן, שלי יחימוביץ' קיבלה רשימה די ארוכה של שאלות – ראינו את הרשימה – שטויות ורכילויות, אבל היא אמורה להגיב עד לתאריך זה וזה, שעה זו וזו, לקראת פרסום, והיא מחליטה לפעול אחרת".
יחימוביץ': "ואז התקשרתי לניר חפץ, אמרתי לו שזה חמור מאוד בעיני שכמה ימים לפני פריימריז מגרדים כתבה מוזמנת עלי. שאני יודעת גם שהיא נובעת מהמאבקים שלי במו"ל החדש נוחי דנקנר, ושאני רואה את זה בחומרה. כך ניהלנו כמה שיחות שבהן הוא התעקש שזה חופש העיתונות שלו".
הופשטיין: "היא מבהירה שזה לא מקובל עליה וזה לא נגמר כאן, כי אחרי זה מתקיימת פגישה עם חיים גבריאלי. יחימוביץ' טוענת שהוא יזם את הפגישה, הוא טוען אחרת, מה שמשנה זה מה נאמר בפגישה הזו. צריך לזכור – חיים גבריאלי לא אמור להתערב בענייני 'מעריב' על-פי תקנון 'מעריב', מדובר בחברה ציבורית בורסאית – ובכל זאת הוא מגיע לשלי יחימוביץ'".
ניר חפץ, יועצו של נוחי דנקנר ולשעבר עורך "מעריב", בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, ינואר 2014 (צילום: יריב כץ)
יחימוביץ': "הוא הגיע אלי הביתה, תוך 20 דקות הוא היה אצלי בבית, אני זוכרת שזה הדהים אותי. ואז הוא אמר, אין לנו בעיה להוריד את הכתבה, אבל זו צריכה להיות הפסקת אש משני הצדדים (צוחקת). אמרתי לו, 'למה אתה מתכוון? שנפסיק לטפל בענייני אי.די.בי, מינופים, בנק הפועלים, בשבתי כחברת-כנסת? בוועדת כספים?'. אז הוא אמר לי: 'את תפסיקי להשתלח בנוחי ואנחנו לא נפרסם את הכתבה'. באלו המלים אפילו, לא היה שם איזה עידון".
הופשטיין: "צריך לציין ששלי יחימוביץ' הבהירה לו: לא מקובל עלי, אני לא אעשה את זה, אמשיך לתקוף את נוחי דנקנר ואתם תעשו מה שאתם רוצים, אבל תדעו שאם הכתבה תתפרסם, אני אעשה מזה חגיגה גדולה, אני אעשה מסיבת עיתונאים גדולה ואומר: 'נסחטתי'".
ברקאי: "נוכח השריר הזה שלה הכתבה נפסלה".
הופשטיין: "הכתבה נפסלה, לא פורסמה, והיא ניצחה באותן פריימריז, כזכור".
חיים גבריאלי וניר חפץ, מוסר עוד הופשטיין, סירבו להגיב לדברים.
דון קורליאונה דנקנר
בהמשך השידור ריאיין ברקאי את עו"ד אליעד שרגא, שתיאר גם הוא כיצד סבל מהתנהלות דומה של "מעריב" בשליטת דנקנר ובעריכת חפץ.
ברקאי: "בוא נצרף את עו"ד אליעד שרגא, יושב-ראש התנועה לאיכות השלטון, מראשי המאבק בנוחי דנקנר".
"עלינו הם היו הכי חמים, כי לנו הם תרמו כסף, אז הם היו בטוחים שאם הם תרמו לנו כסף, אז הם קנו אותנו"
שרגא: "אני מכיר את סיפור שלי יחימוביץ', מכיר את סיפור עמוס שוקן, מכיר את סיפור גיא רולניק, ואני מכיר את הסיפור של אליעד שרגא. גם פה אותה שיטה של דון קורליאונה דנקנר, שהפעיל את המערכת האימתנית שלו כנגד כל מי שנלחם בריכוזיות, מי שניסה להעביר את חוק הריכוזיות".
ברקאי: "מה גילו עליך שלא ידענו?".
שרגא: "לא גילו כלום, אבל עצם העובדה שניהלו קמפיין במשך חמישה שבועות, כל שישי-שבת, סדינים שלמים – לנין ב'פראבדה' לא קיבל סדינים כמו שאני קיבלתי ב'מעריב'. כמו שסיפר אבנר, היתה קבוצת פקודות שירדה ממרכז העצבים של אי.די.בי. עלינו הם היו הכי חמים, כי לנו הם תרמו כסף, אז הם היו בטוחים שאם הם תרמו לנו כסף, הם קנו אותנו. אז כשהתחלנו להתעסק בריכוזיות נקראתי למשרדו של הדון, והוא אמר לי: רגע, לא התבלבלת? חשבתי שאתם מטפלים רק בשחיתות, לא בריכוזיות. כשהסברתי לו שריכוזיות זה נגע שחיתות, אז פה התחיל החשבון".
ברקאי: "יצאת ניזוק?".
אליעד שרגא על שער מוסף "עסקים", 27.4.2012
שרגא: "כתבות כאלה לא מוסיפות לבריאות. הן לא נעימות. אבל במלחמה לא זורקים סוכריות. במבחן התוצאה זה התאדה. מי שקרא את הכתבות ראה שזה שטויות. הרי לא היה בזה כלום. חוץ מכתבות אווירה של זה אמר עלי ככה וזה אמר עלי ככה".
הופשטיין: "האם התלוננת במשטרה?".
שרגא: "התלוננתי במשטרה, הגשתי תלונה על סחיטה באיומים, סגלוביץ' [אז ראש אגף חקירות במשטרה] חקר את הסיפור הזה. לו אנשים נוספים שנסחטו באותה תקופה היו קמים ומדברים, לו שלי היתה מדברת אז ולו עמוס שוקן היה מדבר אז ולו גיא רולניק היה מדבר אז – היתה נפתחת חקירה פלילית בנושא, כי כל ההוויה וכל ההתנהלות היתה פלילית. מאיימים עליך, מזמינים אותך – גם אותי הזמינו לאיזו דירה בירושלים ביום שישי ואמרו לי, אליעד, תדע לך שאם התנועה לאיכות השלטון תמשיך לטפל בנושא הריכוזיות, יש פקודת חיסול לך ולתנועה. בצורה הכי בוטה, הכי וולגרית.
"הרי נוחי דנקנר לא קנה את 'מעריב' בגלל שהוא רצה להגן על חופש העיתונות או על זכות הציבור לדעת. נוחי דנקנר קנה את 'מעריב' – אגב, החלטה שגרמה למאות מיליוני שקלים הפסד – בשביל שיהיה לו נשק יום-הדין להגן על האחזקות הריאליות והפיננסיות הנואלות שלו. בסופו של יום אני לא ניזוקתי, מי שפושט רגל זה נוחי דנקנר, מי שעומד על דוכן הנאשמים זה נוחי דנקנר, וכנראה שיש צדק עולמי".
טענות כוזבות
בתגובה לשידור בגלי צה"ל מסר ניר חפץ את התגובה הבאה: "טענתה של יחימוביץ' מופרכת. תמוה מדוע היא בחרה לפרסם דבר שקר זה עכשיו, ולא עשתה זאת בתקופה שאליה היא מתייחסת, או לאחר זכייתה בפריימריס לראשות העבודה, או לאחר שנכשלה בתפקידה כיו"ר המפלגה והוחלפה".
בתגובה לתחקיר של הופשטיין ב"מבט שני", שבו פורט גם המקרה של שרגא, מסר דנקנר באמצעות חפץ את התגובה הבאה: "צר לנו שבחרתם לשדר מקבץ של טענות כוזבות ומגמתיות, אשר חלקן הגדול מבוסס כנראה על אמירות של עובדים ממורמרים ועל מקורות אנונימיים שמטרתם היא חיסול חשבונות אישיים. 'מעריב' בתקופת נוחי דנקנר התנהל בצורה מקצועית, שקופה, פלורליסטית ומאוזנת – תוך שמירה על חופש הביטוי וחופש העיתונות של העורכים והכותבים, תקנון העיתון וכללי ממשל תאגידי מחמירים ומוקפדים ביותר על-פי כל דין – ובכלל זה סיקור מסיבי של המחאה החברתית, בהיקף שאינו שונה מאף עיתון אחר. נוחי דנקנר או כל גורם אחר מטעם אי.די.בי מעולם לא פנו, לא ביקשו ולא התערבו בתוכני העיתון בשום אופן ובשום נושא. יותר מכך. בכל ידיעה שפורסמה ב'מעריב' על אודות אי.די.בי, הופיע גילוי נאות לפיו העיתון נמנה עם הקבוצה".
על הטענות להתערבות בתוכני העיתון מסר אז דנקנר: "תקנון 'מעריב', כללי הממשל התאגידי ודיני החברות נשמרו בקפידה יתרה ללא יוצא מן הכלל. נוחי דנקנר מעולם לא התערב בתוכני 'מעריב' ובהחלטות מערכת העיתון, לא לגבי הנושאים שעל סדר היום ולא לגבי אופן סיקורם, ולא ידע כלל ואף לא התעניין ולא שאל מה יפורסם בעיתון וביתר מוצרי הקבוצה לפני שהודפסו או יצאו לאור. דנקנר עסק רק בנושאים העסקיים, שבהם האחריות התאגידית מחייבת אותו לעסוק, מתוקף תפקידו כיו"ר דירקטוריון החברה-האם של 'מעריב', השקעות-דיסקונט".