גהר או לא גהר, זו השאלה. ואם גהר, לשם מה גהר: כדי לסייע לד"ר א' לקום, או כדי ללחוש לה סוד? ואולי כדי לבצע בה מעשה מיני. הייתכן? על מדשאה סמוך למסעדה? ואם זו אכן היתה כוונתו, האם פעל בצלילות דעת? הרי ד"ר א' עצמה מצוטטת כמי שסיפרה במח"ש שניצב אורי בר-לב היה קצת שתוי כשיצא עימה לשוח באזור המסעדה בשעות הערב. האם פעל תחת השפעת אלכוהול? ואם כן, האם ממצא זה פועל לטובתו או לרעתו? אכן שאלות הרות עולם, שמרוחות יום אחר יום על שערי העיתונים ומנסרות באתרי הרדיו והטלוויזיה ומרצדות באתרי הרשת.

התקשורת היא הבימה שעליה נגולה הדרמה חורצת הגורלות הזו. ללא התקשורת היה זה עוד סיפור בנאלי על יחסי גבר-אשה שמעניין רק קומץ מכרים של הנפשות הפועלות. ולו היה מדובר באח"מים היה העניין השגרתי הזה זוכה לאזכור קצר במדור רכילות של טבלואיד מזיע. אבל האפיזודה הרחוקה (לפני שנתיים וחצי, בכנס באילת) מקבלת נפח של פרשה לאומית הדוחקת הצדה כל סוגיה אחרת: המיקוח עם ארצות-הברית על תנאי ההקפאה, ההסלמה בעימות עם חמאס, המחלוקת על תמלוגי הגז – כל אלה, ונושאים חשובים אחרים, נעלמים מקדמת החדשות כדי לפנות מקום להתפתחויות זוטות בפרשה המסעירה: א' נחקרה בפוליגרף, בר-לב נחת בלוד, המפכ"ל קרא לאיחוד השורות ולאיפוק.

(צילום: פסקל, רשיון cc)

בצדק מקדישה התקשורת תשומת לב להטרדה המינית שהיתה או לא היתה מצד בר-לב כלפי א'. זה נושא מובהק שיש בו עניין לציבור – והתקשורת הרי רואה מחובתה לספק את סקרנותו של הציבור; וזה נושא שנכנס, כנראה, לקטיגוריה של "עניין ציבורי". כנראה – משום שעדיין לא ברור אם טיול לילי במדשאות ליד מסעדה של גבר ואשה, עמיתים, מכרים, הוא עניין ציבורי במשמעותו המקובלת בעולם התקשורת, הנותן לה את הלגיטימיות לנבור בו. מכל מקום, ברור שעצם התעסקותה הקדחתנית של התקשורת בפרשה הזו בימים האחרונים הופך אותה לעניין ציבורי – וזו הרי מטרתו/ה של מי שחולל/ה את הסערה.

טיול של שני מכרים, גבר ואשה, שווי מעמד, הופך מקץ שנתיים וחצי לטיל נפיץ שמאיים לרסק את הקריירה המשטרתית של הגבר. האשה, הו תמימות קדושה, טוענת שלא באשמתה: היא לא התלוננה; היא בכלל התלוננה על מישהו אחר, על חגי פלג, מנכ"ל המשרד לבטחון פנים, והוא זה, לטענתה, שהלשין על אורי בר-לב כדי להסיט את האש ממנו עצמו. נו, וזה בהחלט עניין לתקשורת לענות בו. כי מסתבר שלא מדובר בקשר בנאלי בין גבר לאשה, שאולי חל איזה קצר בתקשורת ביניהם, אלא במזימה פוליטית. הגהירה ההיא על הדשא הופכת לנשק כדי לטרפד את מינוי אורי בר-לב למפכ"ל. שנתיים וחצי ננצרה התחמושת עד שמישהו – המנכ"ל פלג? סגן המפכ"ל אילן פרנקו? המפכ"ל דודי כהן? – בחר בעיתוי כדי ללחוץ על ההדק ולפוצץ אותה בקולי קולות. הוא גם בחר בזירה: התקשורת.

והתקשורת, כהרגלה, משרתת את מקורותיה. הדיווחים תזזיתיים, סותרניים, מגמתיים – איש-איש (ואשה-אשה) בהתאם למקורותיו/ה. וכך מספר כלי תקשורת אחד שהסוגיה שעל הפרק היא התנהלותו של חגי פלג, ומתחרהו מדווח שבמוקד החקירה אורי בר-לב. וכך מבשרים עיתונאים ביום חמישי שא' היא אשת מקצוע מעולה ושיחסיה עם עמיתיה במשטרה הם מקצועיים וענייניים, ולמחרת מרמז אתר מרושע במיוחד שא' קיבלה את חוזה העסקתה במשטרה על סמך מכרז תפור, ושלא רק כישוריה האינטלקטואליים הביאו לה את הג'וב המכניס (כ-2 מיליון שקל לאורך ארבע שנים), אלא גם סגולותיה הנשיות ומיניותה המתפרצת.

וכך מציפה התקשורת תהיות בנוסח מה בהתנהגותה של א' גורם לגברים שעימם היא נמצאת בקשרי עבודה להתפתות ולנסות לפתח איתה גם יחסים רומנטיים, ומנגד נותנים שדרים פתחון פה ליחצן ששכרה, המתקומם נגד הניסיון להציג אותה כמתלוננת סדרתית על הטרדות מיניות.

התקשורת מתנפלת בתאווה רבה על חריר ההצצה שא' פתחה בפניה על המתרחש בצמרת המשטרה. מסתבר, כמה זה מפתיע, שגם בין הממונים על אכיפת החוק יש אנשים עם יצרים ושגם הם נקלעים למצבים שבהם חולשותיהם האישיות הופכות לאמצעי סחיטה בידי יריביהם. ואנחנו לא ידענו שהם כאלה.

חרף זאת, לפרשה של א' תהיה השלכה חיובית על מעמד הנשים במשטרה כמו שלפרשת איציק מרדכי היתה על מעמדן בצה"ל וכמו שלפרשת הנשיא קצב היתה השפעה מבורכת על מעמדן של נשים בשירות הציבורי. אלא שבדרך לסוף הטוב, משתוללת התקשורת ואינה מתחשבת בנשותיהם ובבני משפחותיהם של הקצינים הבכירים שהגברת א' התרועעה איתם ואינה מצייתת לחוק ולכללי האתיקה האוסרים עליה לחטט בעברן המיני של נשים המתלוננות על פגיעה מינית.