העתיד

"צריך להעז ולחלום בגדול. חלומות קטנים מפחידים אותי", מודיע ציטוט גדול, טעון השראה, בראש עמוד השער. הדובר: שמעון פרס, נשיא, ראש ממשלה ושר לשעבר בממשלות ישראל. תצלום שלו עומד בחליפה כהה וחיוך בהיר נדפס במרכז. הבימה: "Investment", מוסף פרסומי על "ההשקעות והמגמות שישנו את האנושות" בהוצאת המחלקה המסחרית של עיתון "הארץ" ובמימון של גורמים שזהותם אינה נמסרת.

שער המוסף הפרסומי "Investment", שחולק היום למנויי "הארץ"

מדוע צריך פרס, או מי שמעסיק אותו, לשלם לעיתון כדי לפרסם ראיון בכיכובו, ועוד במוסף המוקדש להשקעות? ומה בעצם הוא מוכר? לא ברור. גם מי שיקרא את הראיון הפרסומי עד תומו לא ימצא תשובה לשאלות הללו. מנהלת המוסף הפרסומי, טלי כגן, החתומה גם על הראיון, מסרה ל"העין השביעית" כי לא ידוע לה על גורם כלשהו ששילם עבור פרסום זה.

בעיתוי נאה מככב הבוקר הפוליטיקאי בדימוס גם בשער "דה-מרקר", המוסף הכלכלי של "הארץ", שהגילוי העיתונאי המובלט בו מהדהד גם בשעריהם של הטבלואידים הנפוצים "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". "בנק הפועלים משלם לפרס 30 אלף דולר בחודש לקידום עסקיו", מוסרת הכותרת הראשית, חשיפה של שרון שפורר שפורסמה אתמול באתר "דה-מרקר". על-פי דיווחה, בנק הפועלים ופרס סירבו להתייחס לדברים.

"לפי הערכות", כותבת שפורר, "פרס יסייע לבנק הפועלים בנושא ההיערכות למאבק בחקיקה אפשרית שעשוי שר האוצר המיועד, ח"כ משה כחלון (כולנו), לקדם במטרה להגביר את התחרות במערכת הבנקאית. חקיקה זו צפויה לפגוע בתוצאות הכספיות של הבנקים. נוסף על כך עשוי פרס לסייע בעסקי הבנק מעבר לים".

האם ייתכן שאחד משני הבנקים הגדולים בישראל שכר את שירותיו של ראש הממשלה והנשיא לשעבר כדי להיאבק ברפורמה שנועדה להיטיב עם הציבור הרחב? לפי עורך "דה-מרקר" סמי פרץ, שטור פרשנות פרי עטו מתפרסם למרגלות הידיעה של שפורר, התשובה עשויה להיות חיובית.

שמעון פרס עם בעלת השליטה בבנק הפועלים, שרי אריסון, בעת שכיהן כנשיא המדינה. 4.3.13 (צילום: פלאש 90)

"בנקאי בכיר סיפר פעם על מחקר שהראה כי אנשים שהולכים לתומם ברחוב מאיצים את צעדיהם כשהם חולפים על פני סניף בנק. הסיבה: הבנק מזכיר לנו את הצרות שלנו, ואין לנו עניין לבלות בסביבתו יותר מדי זמן", כותב פרץ. "בנקים אינם גופים כלכליים אהודים, ויש שיגידו שהם שנואים. הם חולבים אותנו בעמלות וריביות. הם ייתנו לנו הלוואה רק אם נוכיח שאנחנו לא זקוקים לה. הם ייתנו לנו מטרייה ביום קיץ וייקחו אותה עם הגשם הראשון.

"הבנקים יעשו הכל כדי להצטייר כאהובים יותר. הם יצטיידו בפרזנטורים אהודים (אסי כהן, ארז טל, עלמה זק, יאיר לפיד, מודי בר-און, ישראל קטורזה, דביר בנדק), הם יחלקו לנו דגל ישראל ליום העצמאות ויסדרו לנו כניסה לפארקים לאומיים (בנק הפועלים) וכיו"ב. [...] מבחינת הבנק יש רק שתי תועלות שיכולות לנבוע מההתקשרות עם פרס. הראשונה היא תדמיתית. הבנק אינו גוף אהוד כל-כך, והוא מת שיאהבו אותו – אז מה פשוט יותר מלשלם לפרס האהוד והאהוב כמה דולרים כדי ליהנות מעט מהילתו של הנשיא לשעבר?

"הסיבה השנייה מטרידה יותר: אולי הבנק אומר לעצמו שדווקא מפני שהוא לא אהוד כל-כך, וקיימת סכנה שפוליטיקאים או רגולטורים – נניח שר האוצר המיועד, משה כחלון – ינסו לפגוע ברווחיו, זה הזמן להצטייד בלוביסט מליגת-העל של הלוביסטים בעולם. לא בוריס קרסני, ולא מושיק תאומים, המשמש כיועץ של הבנק ושל פרס גם יחד – אלא פרס עצמו. קשה לראות את פרס מתלכלך ישירות בדבר הזה. הוא לא יישב עם חברי-כנסת וישכנע אותם לפעול נגד כחלון. יש לו סטייל. הוא רק צריך לספק את המעטפת של המכובדות, את אירועי ההשקה והפתיחות והחגיגות הקטנות שיספקו לבנק מידה נאה של אהדה ציבורית. משם, הדברים יכולים להתגלגל לכל מיני כיוונים".

שמעון פרס משיק קמפיין של קבוצת "ידיעות אחרונות". שער גליון סוף-השבוע של העיתון, השבוע שעבר

ב"ידיעות אחרונות", העיתון שבשנים האחרונות שולח את כתבי המערכת שלו לחבר ידיעות פרסומיות במימון בנק הפועלים וגופים נוספים המשויכים לבעלת השליטה בו, שרי אריסון, מפגינים הבוקר מצג של עצמאות מערכתית. אף שאיש לא היה מופתע אם עורכי העיתון היו בוחרים להתעלם לגמרי מהחשיפה של היומון הכלכלי, ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמות שתי ידיעות בנושא: אחת בקונטרס החדשות ("גינויים לפרס על העסקה עם בנק הפועלים"), ואחת במוסף הכלכלי "ממון".

לשני הדיווחים של "ידיעות אחרונות" משותף דבר אחד: הם אינם כוללים ולו אזכור של אותן "הערכות" שהובאו ב"דה-מרקר", ולפיהן ייתכן שלצד סיוע לענייני הזרוע הבינלאומית של הבנק, יסייע פרס גם למאמצים לבלימת הרפורמה ההיפותטית של כחלון בישראל. בשתי הידיעות מודגש, כעובדה וגם כטענה מטעם לשכת פרס, שהאיש נשכר לשם סיוע בעסקיו הבינלאומיים של הבנק, ללא אזכור של האפשרות שיסייע גם בעסקים המקומיים.

כשמשווים את מה שכן נכתב שם אל מול חומר הגלם שבוודאי הגיע גם לידי עורכי "ידיעות אחרונות", עולה האפשרות שמישהו ניקה את הדיווחים במתכוון: כפי שההערכות בנוגע לסיכול הרפורמה הושמטו מתקציר הידיעה של "דה-מרקר" שהוגש לקוראי "ממון", הן גם הושמטו מהידיעה על דברי הביקורת בעמודי החדשות.

מתגובתה של ח"כ זהבה גלאון, למשל, הושמטו המלים "על-פי ההערכות יעזור [פרס] לבנק להילחם נגד רפורמות צודקות שנועדו לשים סוף לאלף הדרכים שבהן הוא עושק את לקוחותיו". עמדותיהם של אישי ציבור אחרים שהשמיעו הצהרות ביקורתיות בנוגע לאפשרות שפרס יקדם אינטרסים של הבנק בישראל נחסכו גם הן מהקוראים, אף שחלקן הופצו בתפוצה רחבה וגם צוטטו אמש ב"דה-מרקר" ובכלי תקשורת אחרים.

"כלכליסט", העיתון הכלכלי של קבוצת "ידיעות אחרונות", נהנה מחופש מערכתי מוגבר ביחס לעיתון האב. אף על פי כן, הבוקר רב המשותף בין השניים: גם כתב "כלכליסט" תומר ורון, שרק השבוע זכה כאן לשבחים על סיקור ביקורתי של המערכת הבנקאית בישראל, חתום על ידיעה שממנה הושמטה כליל האפשרות שהובלטה ב"דה-מרקר" (וכך גם הקרדיט לעיתון המתחרה). פרס, מובהר בכותרת המשנה, יסייע לבנק ב"קידום עסקיו בעולם, ובפרט בארה"ב".

שרוני מאתרג, "ישראל היום" מצטט

העיתונים מקבוצת "ידיעות אחרונות" אינם היחידים שמשמיטים את האפשרות הלא נוחה מבחינת האיש והבנק. יהודה שרוני ב"מעריב" מקדיש לדיווח על עסקת פרס-הפועלים פחות ממאה מלים, ואל זנבן מדביק שורה של עדכונים פיננסיים בנוגע לבנק. לפי שרוני, שדיווחו בנושא נדפס רק בעמ' 23, בנק הפועלים משלם לשמעון פרס עבור הרצאות ללקוחות סניף הבנק בניו-יורק.

ב"ישראל היום", מנגד, מצאו דרך ביניים להתמודדות עם מידע העשוי להיות בעל ערך, אף שכרגע הוא מוכחש ובלתי מיוחס: בחינמון, המתמחה בהדהוד של מידע גלוי שפורסם על-ידי גורמים חיצוניים, עשו חזי שטרנליכט וזאב קליין את המובן מאליו ופשוט ציינו מה הן ההערכות שפורסמו ב"דה-מרקר", ולצדן הדפיסו את הכחשותיו של פרס.

עוד כותרות ראשיות

היום הוא ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. כותרותיהם הראשיות של שלושת הטבלואידים מהזרם המרכזי משחזרות גם הבוקר את הבחירה המערכתית מיום השואה, ומופקעות לטובת אירועי האבל הממלכתיים. ב"ישראל היום" הממסדי הכותרת הראשית היא "בזכותם", המוגשת בצירוף הפקודה להרכין ראש. ב"ידיעות אחרונות", צהובון שעורכיו מגירים זיעה בניסיון לחמוק משבלוניות וגם לשמור על הצהוב, שמים במרכז השער ציטוט ממכתב אישי פרי עטו של חלל צה"ל, הנדפס בכתב ידו.

ב"מעריב", עיתון שעורכיו עדיין נמנעים מלחקות את הפתוס המנופח של החינמון או את מסחטת הרגש המשומנת של העיתון של המדינה, מסתפקים בכותרת המימית "בעצב ובגאווה". כמו ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום", גם ב"מעריב" נדחקים הדיווחים החדשותיים על הנעשה במדינה אל תחתית השער, ומשם למעבה הגיליון.

מבין ארבעת העיתונים הכלליים, אחד בלבד מקדיש את כותרתו הראשית לדיווח חדשותי. "מחלוקת במשא-ומתן: כחלון מסרב לתמוך בחוקים נגד העליון", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ". "צוות המשא-ומתן של הליכוד הודיע לשותפיו למשא-ומתן הקואליציוני כי החליט לכלול שני חוקים להחלשת כוחו של בית-המשפט העליון במסגרת ההסכם הקואליציוני", מדווח יהונתן ליס.

משה כחלון לוחץ את ידו של בנימין נתניהו בטקס פתיחת הכנסת ה-20 (מימין: יצחק הרצוג). הכנסת, 31.3.15 (צילום: נתי שוחט)

"החוק הראשון הוא 'פסקת ההתגברות' – חוק שיאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוקים שנפסלו על-ידי בג"ץ. החוק יקשה משמעותית על בג"ץ לפסול חוקים בכך שיחייב הרכב של 11 שופטים, שלפחות תשעה מתוכם תומכים בפסילת החוק", נכתב בדיווח. "החוק השני נועד לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים. לפי ההצעה, מספר הפוליטיקאים בוועדה יגדל, וכך יצטמצם כוחם של שופטי העליון בוועדה. חברי צוות המשא-ומתן של כולנו, שנועדו אתמול עם מקביליהם בליכוד, הודיעו כי הם מתנגדים למהלך ויסרבו לדרישה לכלול את החוקים בהסכם עצמו או לקדם אותם בקדנציה הקרובה".

חרף הדיווח על "מחלוקת" בכותרת הראשית, בתוככי הידיעה כותב ליס דווקא על "התקדמות משמעותית" במשא-ומתן בין הצדדים. "לצד חילוקי הדעות על החוקים להחלשת בית-המשפט העליון, שני הצדדים הגיעו להסכמות בשורה של רפורמות ותוכניות שיוכנסו להסכם הקואליציוני", מפרט ליס בידיעה נפרדת, הנדפסת בעמ' 5. דיווחים על התקדמות במשא-ומתן, המבוססים על הודעת הליכוד ומפלגתו של כחלון מאתמול, מתפרסמים גם בשאר העיתונים.

הסינים

הכותרת הראשית של "גלובס" מוקדשת לסיקור ביקורתי של מציאות שבדרך כלל מצטיירת בתקשורת כתופעה חיובית: החדירה ההולכת וגוברת של גופים הקשורים לממשל הסיני למשק הישראלי. "כך משתלטת סין על מכרזי התחבורה והתשתיות בישראל", נמסר בכותרת הדיווח, שעליו חתום כתב תחום הרכב דובי בן-גדליהו. ודוק: "סין", הרפובליקה הרודנית, ולא "משקיעים סינים". בתצלום המוביל נראה ראש הממשלה נתניהו כשהוא לוחץ את ידו של שי ג'ינפינג, נשיא סין.

"בתוך כחמש שנים בלבד הפכו חברות סיניות, רובן בשליטה ממשלתית, לאחד הכוחות החזקים בתחום תשתיות התחבורה בישראל", נכתב בכותרת המשנה של הכתבה. הפתיח קודר, ומתכתב עם החג שבפתח. "המושג 'עצמאות' זוכה לאהדה ופופולריות בישראל, אולם מדובר במונח גמיש למדי", כותב בן-גדליהו. "בפועל, מיקומה הגיאו-פוליטי האסטרטגי של ישראל הפך אותה לאורך ההיסטוריה לזירת משחק מדינית וכלכלית של מעצמות זרות והותיר שיקול דעת מוגבל למדי לתושבים 'המקומיים'. הקמת המדינה ב-1948 לא שינתה בהרבה את התמונה הרחבה.

"עד לעשור האחרון, למשל, הגורם הדומיננטי שעיצב את 'העצמאות' הכלכלית-מדינית של ישראל היה ארצות-הברית. לאינטרסים האמריקאיים עדיין יש משקל לא מבוטל בהתנהלות הכלכלה והמדיניות הישראלית, אך בחמש השנים האחרונות כבר אפשר לראות את תחילתו של מה שניתן לכנות 'הפרק הסיני' בתולדות המשק הישראלי", מוסיף כתב "גלובס", ומפרט.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר התחבורה ישראל כץ, שר האוצר לשעבר יאיר לפיד וראש עיריית אשדוד יחיאל לסרי חותמים על הסכם להקמת נמל עם חברה סינית. ירושלים, 23.9.14 (צילום: נעם ריבקין-פנטון)

"הישגי החדירה של הסינים לענף התחבורה בישראל, מרשימים ככל שיהיו, הם לא יותר מאשר חלק – די חשוב כשלעצמו – בפאזל תחבורתי-כלכלי חובק עולם, שממשלת סין עוסקת כיום במרץ בהרכבתו", כותב בן-גדליהו בהמשך. "הפאזל הזה מכונה 'פרויקט דרך המשי', והוא יצא לדרך בחסותו האישית של ראש ממשלת סין תחת הסיסמה 'חגורה אחת, דרך אחת' (בסינית זה כנראה נשמע יותר טוב).

"הפרויקט הזה נועד ליצור שני נתיבים של סחר חוץ שמטרתם להרחיב את השפעתה הכלכלית – ומן הסתם גם הפוליטית – של סין. נתיב אחד הוא נתיב יבשתי, שעובר דרך 20 מדינות ונועד לחבר בין סין לאירופה, בערך לאורך המסלול של 'דרך המשי' העתיקה. זהו נתיב בעייתי ויקר מאוד ליישום מבחינה גיאוגרפית ופוליטית, לאור המלחמות והסכסוכים הרבים באזורים שבהם הוא חולף.

"הנתיב השני, הרלבנטי יותר אלינו, הוא נתיב סחר ימי אסטרטגי שיחבר את הנמלים העיקריים בסין עם מסופי הספנות הגדולים באפריקה ובמזרח התיכון. כאן יש לישראל תפקיד מפתח, בשל אותו פוטנציאל של 'גשר יבשתי' עוקף תעלת סואץ ונגישותה לים התיכון".

הכתבה, המומלצת לקריאה במלואה, מסתיימת כך: "יהיה מי שיטען כי בכלל לא מדובר באיזו תוכנית-על סינית, אלא רק בתוצר לוואי מתבקש של 'כוח הטבע' הפיננסי והתחרותי של הכלכלה הסינית, או לכל היותר בצירוף מקרים עסקי. אבל המציאות לימדה אותנו שצירופי מקרים הם חיה נדירה כשמדובר בביזנס בהיקפים כאלה, בוודאי כאשר העסקים הם מול הממשל הישראלי. אז אולי כדאי שכולנו נתחיל ללמוד את ההימנון הסיני לכל מקרה שלא יהיה, וכמובן לתפארת מדינת ישראל".

רגש

"'פרויקט מיוחד, מרגש עד דמעות', הבטיחה הכותרת ב'ידיעות אחרונות' מיום שישי האחרון. דמעות אכן נראו בקליפ לשיר 'אח שלי', ששר משה פרץ ושבקליפ שלו מופיעים לצד הזמר אחים ואחיות של 15 מחללי מלחמת 'צוק איתן'. מרגש? שאלה של השקפה, נטיית לב ומספר נוגדני הקיטש במערכת הדם", כותב בן שלו בשער מוסף "גלריה" של "הארץ".

"'אח שלי' מסתמן כשיר הבולט של יום הזיכרון הראשון שאחרי מלחמת 'צוק איתן'. יזם אותו העיתון של המדינה ושר אותו אחד הזמרים הפופולריים במדינה. את השיר כתב דורון מדלי, אבל העיקר הוא הקליפ, שבו פרץ והאחים השכולים מצולמים בשדות ליד רצועת עזה.

"ההסתייגות הראשונה מהקליפ הזה עולה למראה האסתטיקה של צילומי האחים השכולים. היא מזכירה מאוד פרסומות 'מרגשות' לחברות סלולר ויוצרת זיקה נפסדת בין תרבות ההנצחה לתרבות הצריכה. הסתייגות נוספת נובעת מהמניירות של פרץ כשהוא יושב בין עשרות האחים השכולים. הוא מאגרף את ידיו, עוצם את עיניו, אבל גם אם הוא הונע מרגש אותנטי, זה נראה כמו קלישאה גמורה, והיא צורמת במיוחד בשל הקרבה בין הזמר לבין אחיהם ואחיותיהם של החללים, שפניהם מאופקות וחתומות.

"לקראת סוף הקליפ אחד האחים, נער צעיר, פורץ בבכי. הלב נכמר, אבל בסופו של קליפ שסוחט בצורה כל-כך מחושבת את בלוטות הרגש, אפילו הבכי הכי אמיתי מקבל נופך של מניפולציה להעצמת הרושם הדרמטי, שאינה קשורה כמובן לנער עצמו. כך נראית ההנצחה המוזיקלית הממסדית של יום הזיכרון הזה. היא לא מעניקה למאזין והצופה את האפשרות לחשוב ולהרגיש, אלא פוקדת עליו לבכות".

כותרת המשנה של הטור מבטיחה לקוראים שיש גם דרך אחרת: "לצד הקיטש והמלודרמה של שירי הזיכרון הממלכתיים, יש גם הנצחות מוזיקליות פרטיות שכדאי להכיר, והן הרבה יותר עמוקות, אמיתיות ויפות". שלו מונה כמה מהן.

לא כולם

"הערב ב-20:00: צפירת דומייה לזכר 23,320 הנופלים", מודיעה הכותרת בראש שער "ידיעות אחרונות". "אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון מסר בשבוע שעבר לפרסום את המספר הזה: 23,320 איש ואשה שנפלו על הגנת הארץ הזו מאז ראשית הציונות ושיבת ציון", כותב בכפולה השנייה של העיתון הפובליציסט ואיש הממשל לשעבר איתן הבר, בטור שכותרתו "כולם היו בנינו".

"לא חשוב לנו כרגע, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל", טוען הבר בהמשך, "אם הקורבן היה בתנופת הסתערות על מוצבי הצבא המצרי ברפיח, או חייל צה"ל בחופשה, שתוי, שחזר מבילוי במועדון לילה ומכוניתו נתקלה בעמוד חשמל. כל חלל צה"ל, יהא אשר יהא, הוא מת להוריו, לאחיו, לאחיותיו, לאשתו ולילדיו, והוא לא יחזור לעולם. מת הוא מת.

שער המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", המביא את סיפוריהם של 67 החללים הבטחוניים של מבצע "צוק איתן". 21.4.15

"[...] כולם היו בנינו. כולם היו יפים ואמיצים, בין שחירפו נפשם במנהרות עזה ובין שכשל כוחם ושמו קץ לחייהם. אי-אפשר, אסור, לעשות הבחנה היום בין דם לדם, בין חלל למת, בין 'נפל בקרב' לבין נפטר בעת שירותו'. כולם היום הם ילדינו, שהולדתם וגידולם עד לנפילתם הם גם סיפור חיינו".

נאה דורש, אך אינו מקיים. לנוכח סיקור השכול שמציע "ידיעות אחרונות" לקוראיו, הבוקר ובבקרים קודמים, הטור של הבר הוא פיסה של פובליציסטיקה חתרנית. פסול להבדיל בין דם לדם, כולם שווים, ובכל זאת – יש כאלה ששווים יותר. אף לא אחד מעשרות הסיפורים האישיים ספוגי הרגש המתפרסמים היום בעיתונו של הבר מוקדש לחייל שהתאבד (15 במספר, לפי נתוני צה"ל לשנת 2014), שנהרג בתאונת דרכים (שמונה בשנה שעברה) או בתאונה מסוג אחר (חמישה), או בתקיפת טרור (שלושה).

בשביל מה? עבור עורכי העיתון של המדינה, כך נראה, מדובר בחומר גלם פגום, העלול לקלקל את תדמיתו של הגוף שיום הזיכרון הממלכתי משמש להילולו. מחיילים שמתו סתם, כמו אנשים רגילים, קשה הרבה יותר ליצוק מיתוסים.

מהנעשה בחיפה

תחבורה ציבורית. הכותרת הראשית של "ממון", מוסף הכלכלה והצרכנות של "ידיעות אחרונות", מוקדשת הבוקר להפרכת טענותיהם של מתנגדי הפעלתה של תחבורה ציבורית בשבת, ובראשם שר התחבורה ישראל כץ. "'אין ביקוש לתחבורה ציבורית בשבת', טוענים המתנגדים. אז בדקנו: בחיפה נוסעים עשרות אלפים באוטובוסים ובמטרונית, בזמן שלשאר הישראלים אסור", נכתב בכותרת המשנה לכתבתו של אודי עציון. "וגם: מחקר של הכנסת מוכיח שבמקום שפועלים בו קווי לילה, יש פחות הרוגים".

הזיהום. כל העיתונים מדווחים על הודעה של משרד הבריאות שבה חוזר בו הגוף הממשלתי מאחת הטענות המרכזיות שהפיץ בנוגע לזיהום במפרץ חיפה, ולפיה כ-50% ממקרי הסרטן אצל ילדים באזור נגרמים מזיהום אוויר. ב"ידיעות אחרונות", עיתון שעורכיו מעניקים סיקור אוהד לראש עיריית חיפה יונה יהב, המפנה לעיתון תקציבי פרסום נדיבים, ממתגים את ההתקפלות החלקית כהתקפלות רבתי.

"משרד הבריאות חוזר בו: נתוני הסרטן החריגים בחיפה שגויים", נכתב בשער העיתון. "פניית פרסה", לועגת כותרת הידיעה, התופסת שטח השווה בגודלו לשטחו של עמוד. בפתיח הידיעה מוסרים הכתבים ירון קלנר וליאור אל-חי כי אמש "התברר שהנתון שפורסם בדבר האחריות של זיהום אוויר למחצית מהתחלואה בסרטן בקרב ילדים באזור חיפה איננו נכון".

בהמשך משתמשים קלנר ואל-חי בטרמינולוגיה רכה יותר, החוזרת גם בדיווחים המופיעים בעיתונים אחרים. במהלך דיון שהתקיים אתמול במשרד הבריאות, הם מציינים, "התברר שהנתון שהוצג לפני כעשרה ימים במכתבו של פרופ' [איתמר] גרוטו למועצה הארצית לתכנון ובנייה אינו מדויק, והוא נתון גולמי טרם עיבוד סטטיסטי", הם מציינים.

חרף הכותרת המכלילה מהשער, בהמשך הפסקה מוסבר כי הנוכחים בדיון "הסכימו שהמחקרים בעולם ובישראל לא מראים שזיהום האוויר גורם לסרטן בילדים, אך כן גורם לתחלואה מוגברת במבוגרים, וגם בקרב ילדים כשיגדלו. כמו כן, הזיהום מגביר את הסיכון למחלות לב וריאות".

נוף חיפאי (צילום: באסל עווידאת)

ב"ישראל היום" ממקם רן רזניק את ההתפתחות בהקשר הראוי לה. "נתוני ההסתדרות הרפואית מפריכים את ממצאי משרד הבריאות בנושא הסרטן, ובכל מקרה מעמידים אותם בספק רב – ואולם, למרות זאת, חלק מכלי התקשורת המרכזיים במדינה הציגו בימים האחרונים ילדים חולי סרטן בחיפה כקורבנות חד-משמעיים של הזיהום במקום מגוריהם. הצגה זו גובלת במניפולציה וזורעת עוד פאניקה בלתי אחראית בקרב הציבור", כותב רזניק בטור פרשנות הנלווה לדיווח בנושא.

"זאת ועוד: אם נתוני הנהלת משרד הבריאות על הקשר החד-משמעי בין התמותה של מאות חולים בסרטן באזור חיפה מהזיהום הסביבתי הם נכונים ואמיתיים, היה מצופה ומתחייב שצמרת המשרד, בראשות מנכ"ל המשרד פרופ' ארנון אפק, תתייצב כבר בשבוע שעבר בפני הציבור, תסביר גם לו את הנתונים הקשים, וחשוב מכך, תדווח לציבור מה משרד הבריאות מתכוון ודורש – גם מהמשרד להגנת הסביבה וגם מעיריית חיפה – כדי לצמצם את הזיהום הסביבתי שגרם לתחלואת הסרטן.

"[...] חשוב לציין כי קשה מאוד עד בלתי אפשרי לספק הוכחה מדעית או רפואית חותכת לקשר סיבתי ודאי בין זיהום סביבתי לבין מחלת הסרטן אצל קבוצת חולים באזור גיאוגרפי מסוים. כך קרה לפני יותר מעשור, כשהוקמה ועדת חקירה ממלכתית שבדקה את טענות חיילי השייטת שצללו בקישון המזוהם וחלו בסרטן.

"רוב חברי אותה ועדה קבעו כי לא ניתן להוכיח קשר בין הצלילות לבין הסרטן בקרב החיילים. יו"ר הוועדה, נשיא בית-המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר, קבע כי למרות שאין הוכחה מדעית, קיים היגיון משפטי, ציבורי ומוסרי לקבוע כי יש קשר בין הצלילות לבין הופעת המחלה. ראוי היה שהמדינה תיישם קביעה זו בכל האזורים שבהם קיים סיכוי לזיהום סביבתי מוגבר".

ענייני תקשורת

פטריק דרהי (צילום: משה שי)

דרהי. כתבת השער של המוסף "הערב" של "גלובס" מוקדשת למיליארדר פטריק דרהי, המוכר בישראל בעיקר כבעל השליטה בחברת הוט, שבינואר האחרון ביצע סדרה מעוררת עניין של עסקאות רכש בצרפת, ובכלל זה רכישת השליטה בעיתונים "ליברסיון" ו"ל'אקספרס" (המכונה ב"גלובס" בטעות "אקספרס"). הכתב, לי-אור אברבך, מייחס את הרכישות ל"רה-ארגון של עסקי המדיה" של דרהי, העשוי להשפיע גם על אחזקותיו בישראל.

"דווקא בתקופה שבה עיתונות הפרינט הולכת וקמלה ברחבי העולם, דרהי עושה את צעדיו הראשונים בתחום", כותב אברבך. "מצד אחד הוא רוכש את הגוף השמאלי-סוציאליסטי המובהק, ה'ליברסיון', ומאידך את ה'אקספרס' המזוהה עם הימין הצרפתי השמרני. עצם החלוקה האידיאולוגית הזו, אומרים בסביבתו, מעידה על כוונותיו הכלכליות גרידא. מבקריו אומרים כי זו דרכו של דרהי לקנות השפעה אצל פוליטיקאים מכל מחוזות הפוליטיקה הצרפתית".

לפי אברבך, "מתנגדיו" של דרהי מייחסים את הרכישות האחרונות לניסיון לרכוש השפעה, ולא דווקא להרוויח. "לדרהי יש לא מעט מתנגדים, בישראל ובצרפת, וככל שהוא מעמיק את אחיזתו בתחומים חדשים – בנוסף לשליטתו הנכבדת בתחומי התשתיות והמובייל בצרפת – הוא יקנה לו מתנגדים חדשים", הוא כותב.

"אלה אומרים ל'גלובס' כי המטרה העיקרית שלו, בעיקר ברכישת 'ליברסיון' המדשדש (בשנת 2013, 101 אלף גליונות יומיים, ומאז הנתון רק הולך ומידלדל), היא זו שמוליכה בעלי הון רבים שמתעניינים לפתע בעולם המדיה – יוקרה ואגו. דרהי נהנה מהמפגשים התכופים שלו עם פוליטיקאים ומהדלתות שעשויות להיפתח בפניו". בישראל, מציין אברבך, היה דרהי פועל באותו האופן אלמלא "רגולציה קפדנית וחונקת" הכובלת את ידיו.

מדד הרצוג. כל העיתונים מדווחים על תקרית שבה ניזוקה קלות מכוניתה של מיכל הרצוג, רעייתו של יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג. לפי הדיווחים, אלמוני השליך אבן על המכונית בעת שהרצוג נהגה בה סמוך לביתה בתל-אביב. ב"ידיעות אחרונות", שבבחירות האחרונות התגייס לקמפיין של הרצוג ושל שותפתו ציפי לבני, הידיעה בנושא תופסת את רוב רוחבה של הכפולה השלישית. ב"ישראל היום", שופרו של בנימין נתניהו, הקציבו לתקרית את המשבצת הצנועה ביותר מבין כל העיתונים: ידיעת טור צד קצרצרה בעמ' 11.

ניצחון ל"כלבוטק". "יצרנית דלידג הפסידה בתביעה נגד 'כלבוטק'", מדווח חן מענית ב"גלובס". "התובעים טענו שלא ייבאו דגים עם פוספטים – טענה שסתר עד התביעה בעצמו, דודי עזרא". הידיעה נפתחת בציטוט מפי השופטת במשפט, יהודית שבח: "לא כל אימת שמתפרסם תחקיר המצביע על פגיעה בצרכן – התרופה לכך הינה ריצה לבית-המשפט והגשת תביעת לשון הרע. מוטב להרכין ראש, לבדוק את ממצאי התחקיר, להודות בתקלה, אם קיימת, ולפעול למען תיקונה".