מדד דנינו-ליברמן
"המפכ"ל: למשטרה יש 6 עדי מדינה בפרשת השחיתות", קוראת כותרת בשער "ישראל היום", לצד תצלום של מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, מהדמויות הציבוריות היחידות שזוכות ב"ישראל היום" לחנופה מוצהרת במידה המזכירה במשהו את היחס לבנימין נתניהו.
בפנים העיתון החליטו העורכים להצמיד לידיעה מאת גדי גולן ואיציק סבן את תצלומיהם של שלושה: המפכ"ל דנינו, שנראה מצמצם את עיניו ומביט אל האופק, החשודה הבכירה פאינה קירשנבאום, וכן ראש מפלגתה אביגדור ליברמן, זאת על אף שככל הידוע, שר החוץ אינו חשוד בפרשה זו. ההצדקה לתוספת התצלום של ליברמן טמונה בפסקת הסיום של הידיעה, שם מדווח כי דנינו התבקש להתייחס לאמירתו של יו"ר ישראל-ביתנו כי המשטרה מורכבת מ"סוטי מין" והשיב: "אני לא שופט אף אחד על דברים שהוא אומר בתקופת בחירות".
מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו (צילום: גדעון מרקוביץ')
גם בשער "מעריב" מתפרסם תצלום של דנינו (באדיבות דוברות משטרת ישראל) מתחת לציטוט "שישה עדי מדינה בפרשת השחיתות בצמרת". בפנים העיתון מתפרסמת הידיעה מאת דנה סומברג ואלון חכמון, בליווי תצלום נוסף, גדול ממדים, של המפכ"ל דנינו, אף הוא באדיבות חטיבת הדוברות של המשטרה. ליברמן עצמו מוזכר בידיעה, כמו ב"ישראל היום", בעקבות התייחסות המפכ"ל לדבריו על "סוטי מין" במשטרה.
"הארץ" מעניק לחקירת המשטרה את הכותרת הבולטת ביותר בשער לעומת העיתונים האחרים (השנייה בחשיבותה אחרי הראשית, מעל לקפל), אולם משמיט ממנה את מפכ"ל המשטרה, שסופג דרך קבע ביקורות קטלניות מהעיתון. במקום כותרת על הצהרת המפכ"ל, ב"הארץ" מדווח כי "המשטרה עתידה להגיש לפחות 15 כתבי אישום בפרשת ישראל-ביתנו". יניב קובוביץ, כתב המשטרה החתום על הידיעה, ממעט בציטוט המפכ"ל ומתרכז בהבאת מידע על החשודים העיקריים והחשדות נגדם. ליברמן מוזכר בידיעה כיוון שאחד החשודים המרכזיים, מנכ"ל משרד החקלאות לשעבר רמי כהן, מוגדר כ"מקורב" אליו. המשך הדיווח בפנים העיתון מלווה בתצלום אחד, קטן, של החשודה קירשנבאום.
"ידיעות אחרונות" הוא העיתון היחיד הבוקר שבשערו אין ולו כותרת קטנה על פרשת השחיתות ודברי המפכ"ל. ידיעה על דברי דנינו מתפרסמת בראש עמ' 8 בעיתון, מלווה בתצלומי המפכ"ל והחשודה קירשנבאום. שמו של אביגדור ליברמן, הנהנה דרך קבע מיחס מועדף מקבוצת "ידיעות אחרונות", כלל אינו מוזכר בידיעה.
בלי מדוע ובלי כיצד
אף שהיום אינו יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ואף לא בוקרו של ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אלא יום לפני ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הכותרת המרכזית וחלק ניכר מהשער ב"ישראל היום" מוקדשים לאירוע. ההצדקה לאזכור כה בולט של השכול במועד מוקדם מהצפוי ניתנת בכותרת הראשית עצמה: "היום: הרמטכ"ל יניח דגלי המדינה על קברי חללי צה"ל". הנה, בכל זאת מדווחים על משהו שצפוי להתרחש היום. לצד הכותרת הראשית מתפרסם תצלום של בנימין נתניהו ורעייתו, שהגיעו אמש לקבר אחיו של ראש הממשלה, יונתן, שנפל במהלך מבצע צבאי הנושא את שמו.
הכפולה הפותחת של "ישראל היום", שאף היא מוקדשת ברובה לזכרון חללי מערכות ישראל, כוללת בין היתר גם טור מאת דן מרגלית, שנפתח כך:
המשפחה היחידה שהישראלים אינם רוצים לראות בגידולה ובהרחבתה – משפחת השכול – הוסיפה מאז יום העצמאות שעבר יותר מ-116 שמות למצבת חבריה, 67 במבצע 'צוק איתן' ואחרים כנפגעי פעולות טרור וקורבנות של תאונות".
"אחרים" אבל לא "היתר", אולי משום שמספר ה"אחרים" שנהרגו כתוצאה מפעולות טרור ותאונות אינו 116 פחות 67. יש גם את המתאבדים, שבשנת 2014 גדל מספרם פי שניים.
בנימין ושרה נתניהו על קברו של יוני נתניהו, 18.4.2015 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
גם בלי להזכיר את המתאבדים, מספר חיילי צה"ל שנהרגו בשנה החולפת היה גבוה יחסית, בשל מבצע "צוק איתן". כפי שמציין מרגלית, 67 חיילים מצאו את מותם במהלך המבצע. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא מועד אפשרי לחשבון נפש על מותם של 67 החיילים. האם מתו מוות "יפה" (מוצדק, מציל חיים, מחויב המציאות, בגבורה) או מוות מיותר? מבחינה צבאית, מות חיילים יכול להיראות לציבור מיותר כשהוא נובע מרשלנות. רק לפני ימים אחדים שודר תחקיר ב"עובדה" על נסיבות מותם של כמה מההרוגים במבצע, שנכנסו לרצועת עזה בכלי מיושן ובלתי מוגן. מבחינה מדינית, מות חיילים יכול להיראות מיותר אם לא הניב את התוצאה שנדרשה מהמבצע הצבאי.
דיון בנושאים אלו הוא דיון לגיטימי. ב"מעריב", לדוגמה, מתפרסמת היום כתבה מאת נועם אמיר על מפגש של לאה בר, אם שכולה שבנה נהרג במחנה הפליטים ג'נין לפני 13 שנה, עם מפקד החטיבה אל"מ אורן זיני. "למרות כל הסבריו היא לא השתכנעה שכניסת הלוחמים למקום היתה הכרחית", נכתב בכותרת המשנה. "הפצע עדיין פתוח", נכתב בכותרת הידיעה.
ב"ישראל היום" נראה שאין לפקפוקים שכאלה מקום, לא לקרב מלפני 13 שנה ולא למבצע מלפני חודשים אחדים. זו אינה העת, ככל הנראה. כפי שלא היתה זו העת בימי הלחימה של "צוק איתן" ולא היתה זו העת מיד לאחר המבצע, וגם לא בתקופת הבחירות לכנסת, כך בוודאי שאין זו העת בימים אלה, כשכולם מצווים לזכור את הנופלים בלי לתהות על נסיבות מותם.
בכפולה הפותחת של "ישראל היום" דווקא מתפרסמת הבוקר ידיעה על מבצע "צוק איתן", אך היא נועדה להצדיק את מות החיילים במבצע. כותרתה קוראת "נגד כל הסיכויים: רן נפצע אנוש בצוק איתן – וידליק משואה בעירו". בכותרת המשנה מצוטט ראש עיריית מגדל-העמק, שאמר: "רן מייצג את לוחמי צה"ל, שבזכותם אנחנו יכולים לחיות פה בשקט".
בקטנה
אגב "צוק איתן", ב"הארץ" וב"מעריב" מתפרסמת הבוקר ידיעה שלפיה קצין בדרגת סגן-אלוף הודח מתפקידו בשל חשד שהדליף מידע לתקשורת. "שורה של עבירות בטחון מידע במשך תקופה ממושכת", נכתב ב"הארץ". "[...] הקצין העביר מידע באופן עקבי לאחד הכתבים הצבאיים". בשני העיתונים לא נכתב שמו של הקצין ולא מוזכר שמו של הכתב הצבאי.
כתב "הארץ" חיים לוינסון צייץ במהלך סוף-השבוע את שני הפרטים. לדבריו, הקצין שהודח הוא סא"ל בן גד ומי שקיבלה ממנו מידע היא כתבת "ישראל היום" לענייני צבא לילך שובל.
למי ששאל: קצין צה"ל סא"ל בן גד שהודח בגין הדלפה הדליף ללילך שובל מישראל היום אני עדיין מחפש את הידיעות שנבעו מההדלפה, ככל שישנן. אעדכן
— Chaim Levinson (@chaimlevinson) April 17, 2015
הבלוגר ריצ'רד סילברסטיין הקדיש להדלפה פוסט ואף הפנה לאחד הפרסומים של שובל, שלדבריו נבע מהקשר שקיימה הכתבת עם בן-גד. מדובר בדיווח שראה אור ב"ישראל היום" במהלך מבצע "צוק איתן". שובל הביאה את דבריו של "קצין בצה"ל המעורה בפרטים", שצוטט כאומר לה: "זה מרגיש כמו דשדוש. או שיכניסו את הכוחות הקרקעיים או שיגיעו להסדר ויסיימו את המבצע".
אם לוינסון וסילבסרטיין מדייקים, הרי שעם כל הצער שבחשיפת מדליף, ובהנחה שלשובל אין חלק באחריות לחשיפתו, מדובר באות כבוד לעיתונאית. בעיתון כמו "ישראל היום", שנרתע מתחקירים ומעדיף לפרסם ידיעות המאגדות יחדיו כמה הודעות לעיתונות, לא מובן מאליו למצוא עיתונאי או עיתונאית שיתעקשו לעשות קצת מעבר, יטפחו מקורות ויביאו מידע בלעדי, ביקורתי, על המערכת שהם מסקרים. עם זאת, בניגוד למדווח ב"הארץ" וב"מעריב", הידיעה של שובל שאליה מפנה סילברסטיין אינה כוללת "מידע" חסוי, אלא בסך-הכל ציטוט ביקורתי.
גם אם שובל אינה הכתב הצבאי שנהנה מקשר מתמשך עם סגן-האלוף המודח, מעניין לראות בדיעבד כיצד הציג העיתון את הציטוט שקיבלה במהלך "צוק איתן" – בלב ידיעה, בלי כל הבלטה, כשהכותרת של הידיעה מדגישה דווקא ציטוט נגדי, מפי קצין אחר, שאמר לשובל: "התסכול הוא 'בקטנה'". מעניין אם גם קצין זה ייחקר בחשד שדיבר עם העיתונות בלי אישור.
"ישראל היום", 15.7.14
חוק אנטי דייוויד גילה
מירב ארלוזורוב מדווחת בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" כי ראש הממשלה בנימין נתניהו יוזם חוק שיגביל את יכולתם של רגולטורים לבלום פרויקטים לאומיים. שמו הרשמי הוא "החוק לקידום פרויקטים לאומיים", אולם לפי ארלוזורוב, במסדרונות הממשלה יש מי שמכנה אותו "חוק אנטי דייוויד גילה", על רקע התערבות הממונה על ההגבלים העסקיים במונופול שנוצר בשוק הגז הטבעי.
"הוויכוח הנוקב שמתקיים כיום בין רשות ההגבלים למשרדי האנרגיה, ראש הממשלה והאוצר, לגבי מעמד מונופול הגז הטבעי, ייפתר בחוק החדש בכך שוועדת השרים תמשוך אליה את סמכויות רשות ההגבלים – ותוכל לקבל החלטות במקומה", מדווחת ארלוזורוב ומבהירה כי מדובר ב"סמכות יוצאת דופן" שמאפשרת לוועדת השרים להעניק "טיפול חריג" לממונה על ההגבלים העסקיים.
הממונה על ההגבלים העסקיים, דייוויד גילה. הכנסת, 21.5.13 (צילום: פלאש 90)
בהמשך "דה-מרקר" מדווח אבי בר-אלי כי התנועה לאיכות השלטון פנתה לנתניהו ולשר האנרגיה סילבן שלום והזהירה מפני "מחטף" בשוק הגז. הפנייה באה בעקבות הפרסום מהשבוע שעבר בעיתון, ולפיו משרד האוצר נסוג מעמדתו הקודמת ומסכים לוותר על הפרדת שיווק הגז במאגר לווייתן. במכתב נטען, בין היתר, כי המהלך של הממשלה "'שומט את השטיח תחת רגליו של שר האוצר המיועד', תוך סיכול האפשרות לתחרות בענף הגז. זאת, לנוכח קריאתו של כחלון ערב הבחירות לפירוק מונופול הגז ולעידוד תחרות בענף".
כבמקרים אחרים, גם הפעם עומד "דה-מרקר" מאחורי הרגולטור אל מול תאגידי הענק. הנה כך מתאר העיתון הבוקר את ההתפתחות הדרמטית האחרונה בדיונים על עתיד משק הגז: "ההתקפלות של משרד האוצר, בעקבות לחצים שהפעילה נובל-אנרג'י, גובתה על-ידי משרד ראש הממשלה (באמצעות המועצה הלאומית לכלכלה) ומשרד האנרגיה, ובעקבותיה החליט הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דייוויד גילה, לפרוש מצוות המשא-ומתן הממשלתי מול חברות מונופול הגז, ולפעול באופן עצמאי לצעדי אכיפה נגדן".
גם ב"כלכליסט" מקדישים עמוד שלם למה שמכונה בעיתון "פלונטר הגז", אולם מפנים את תשומת הלב דווקא לשר הכלכלה. ליאור גוטמן מדווח כי שר הכלכלה הבא יוכל לנצל סעיף בחוק ההגבלים העסקיים המאפשר לו לפטור הגבל עסקי מהוראות החוק "אם הוא סבור שהדבר דרוש מטעמים של מדיניות חוץ או בטחון המדינה".
לפי גוטמן, "המשמעות היא ששר הכלכלה המיועד יוכל לבצע אובר-רולינג על כל קביעה עתידית של הממונה הנוכחי דייוויד גילה ולהחליט שמתווה שהמדינה הגיעה אליו מול חברות הגז טוב מספיק, ולכן כל קביעה של גילה נגד המתווה עשויה להיפסל בשל חשיבות הנושא בפן המדיני". גוטמן מוסיף כי "בכירי משרד הכלכלה" הביעו תמיכה עקרונית ברעיון, "כך שכל שנותר הוא לחכות לשר החדש, לקבל החלטה ולראות כיצד יגיב גילה".
ל"כלכליסט" גם נארטיב שונה באשר לנסיבות פרישת גילה מצוות המשא-ומתן הממשלתי. "הקש ששבר את גב הגמל בשיחות בתוך הצוות הבין-משרדי הגיע טרם החג, וזו הדרישה של האוצר שהממונה יסביר באילו מודלים הוא עובד", מדווח גוטמן. "לטענת האוצר ומשרד רה"מ, התברר להם שהממונה על ההגבלים לא הולך לתפיסתם לפי קו כלכלי הגיוני ופועל רק משיקולי תחרות של המשק, גם אם הם מתעלמים באופן גורף מטובת פיתוח משק החשמל. כך למשל, בהעדר פיתוח אין גז, ובהעדר גז לא יקומו מתחרים שיקימו תחנות כוח וחברת החשמל תישאר מונופול. המהלך הזה כבר היה יותר מדי. מילא שחברות הגז טוענות שגילה לא ריאלי בדרישות, אבל שהאוצר יטען אותו הדבר? לכן הממונה פרש מהשיחות עד להודעה חדשה".
פוליפוניה
מנגד, כתב "כלכליסט" תומר ורון ממשיך בסיקור מקיף של הכשלים בשוק הבנקאי, אולי לקראת האפשרות ששר האוצר המיועד משה כחלון יפעל להגברת התחרות בתחום.
תחת כותרת הגג "מחיר הריכוזיות"(!) מדווח ורון כי חברות האשראי מעלות עמלות במקום להתחרות האחת באחרת. בטור פרשנות נלווה מדמה ורון את המצב בשוק כרטיסי האשראי בישראל למצב בשוק הסלולר טרם הרפורמה של השר כחלון.
"בשוק תחרותי חברה שמזהה כי מתחרתה מעלה את המחיר מתגאה במחיר הנמוך שלה כדי למשוך עוד ועוד לקוחות ולהגדיל את נתח השוק שלה", כותב ורון. "מה קורה בשוק כרטיסי האשראי? בדיוק ההפך, ואם יש ירידה במחיר, היא לרוב לצורך עלייה. כלומר, מגייסים בית-עסק חדש במחיר נמוך ואחר-כך, באחד מדפי החשבון החודשיים, יופיעו לו שתי שורות קטנות שמבשרות על עליית המחיר. למה? כי אפשר".
משה כחלון ופעילי ליכוד, 17.10.12 (צילום: יוסי זליגר)
ביום רביעי שעבר פירסם ורון כפולת עמודים ב"כלכליסט" תחת הכותרת "הבנקים לא מגלגלים לציבור את הורדת הריבית", שהוקדשה לתעלולי הבנקים הגדולים על חשבון הצרכנים הקטנים. "משקי הבית מחכים למשה כחלון", קראה כותרת טור פרשנות שהוצמד לכתבה, אף הוא מאת ורון.
אך בעוד שהניתוח של ורון פורסם בשבוע שעבר בכפולה השביעית של "כלכליסט" וזכה להפניה קטנה בשער, באותו היום ממש הוקדשו הכותרת הראשית והכפולה השנייה בעיתון לאיום מפני השלכות רפורמת הסלולר – "חברות הסלולר מקצצות, מהירות הגלישה תיפגע". אופיר דור דיווח על הקיצוצים בחברות הסלולר הגדולות בעקבות הירידה המתמשכת בהכנסות וההשלכות הצפויות על הצרכנים (אמיתי זיו הזכיר למחרת, ב"דה-מרקר", כי כל חברות הסלולר סיימו את השנים האחרונות, שנות התחרות בתחום, ברווחים).
נראה כי הדואליות הזו אינה מקרית, אלא מטרה בפני עצמה ב"כלכליסט", ששואף לבדל את עצמו מעיתון האג'נדה "דה-מרקר" בין היתר בכך שהוא מעניק ביטוי לשלל עמדות, לעתים סותרות. אך ה"איזון" אינו ערך מקודש בפני עצמו.
קחו לדוגמה את רפורמת הסלולר. לפני שנים אחדות, בזמן ש"דה-מרקר" יצא מגדרו כדי לקדם את הרפורמה שתאפשר הכנסת חברות חדשות לשוק, העיתונות הכלכלית שאינה "דה-מרקר" היתה מהוססת בהרבה, ולעתים הביעה התנגדות גלויה. ב"כלכליסט" היה ניתן למצוא התרעות מפני ליקויים בתוכנית ותחזיות כי השינוי לא יחזיק מעמד לאורך זמן. לא היה ניתן למצוא מעל דפי "כלכליסט" קמפיין אגרסיבי שמסביר כי המצב ששרר אז בשוק הוא מעוות ומעודד מחירים יקרים במיוחד, לא היה קמפיין שעודד את שר התקשורת דאז משה כחלון לפעול נגד האינטרסים של חברות הסלולר הגדולות, להכניס מתחרים חדשים לשוק ולהוריד את מחירי המנויים במאות שקלים.
בשבוע שעבר, כאמור, ניתן ביטוי בולט ב"כלכליסט" לאזהרות של חברות הסלולר הוותיקות מפני ירידה באיכות השירות שהן מספקות (מהירות הגלישה תיפגע, כמו גם איכות הקליטה באזורים מסוימים). "הפגיעה ברווחיות חברות הסלולר מאיימת על איכות התקשורת", נכתב בכותרת הגג לראשית. פגיעה באיכות התקשורת הסלולרית היא אכן מציאות מטרידה, אולם גם חשבון סלולר בעלות ממוצעת של מאות שקלים מדי חודש הוא מציאות מטרידה, וכך גם ההכרה בדיעבד שאכן היה ניתן לשלם כמה עשרות שקלים בלבד עבור השירות.
הנה רעיון לחברות הסלולר הגדולות: מי שתרצה תמשיך להשקיע בהקמת אתרי סלולר חדשים והצבת אנטנות כמו בימים הטובים, תגבה מהלקוחות שלה מאות רבות של שקלים מדי חודש עבור גלישה מהירה ושיחות טלפון באיכות מושלמת. מי שתרצה תקצץ בהשקעה ותספק שירות באיכות פחות טובה, תמורת כמה עשרות שקלים בחודש. הלקוחות יוכלו לבחור עם מי להתקשר.
והנה רעיון לעורכי "כלכליסט": ריבוי קולות אינו חזות הכל, שכן לא כל הקולות שווים ולא כל הקולות ראויים להישמע בעוצמה שווה. יש קולותיהם של מנהלי חברות ענק שגורפות מיליארדים בשוק שאינו תחרותי, ויש הקולות של מי שפועלים למען הציבור הרחב, בסלולר כמו גם במערכת הבנקאית.
בקסקרטין
הכותרות הראשיות של העיתונים "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מוקדשות הבוקר לצוללות.
עוד מבוגר אחראי
"נתניהו במו"מ מואץ עם כחלון; הרצוג: פנינו לאופוזיציה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". יהונתן ליס מדווח כי נראה שהממשלה הבאה תהיה ממשלת ימין בת 67 חברי-כנסת.
ב"ישראל היום" מדווחים מתי טוכפלד ויהודה שלזינגר כי יו"ר ש"ס צפוי להתמנות לשר הפנים והדתות ואילו אגף התכנון והבנייה יועבר לאחריות שר האוצר הבא משה כחלון. לפי הידיעה, ליברמן צפוי להישאר בתפקיד שר החוץ, אם כי בכותרת המשנה הוחלט משום מה להקיף דווקא את המידע הזה במרכאות.
ב"מעריב" מפרסם בן כספית טור פרשנות תחת הכותרת "המבוגר האחראי". לפני חודשים אחדים, בטרם פרצה פרשת השחיתות בישראל-ביתנו, היה אביגדור ליברמן המבוגר האחראי של כספית (לצדו הוא עצמו). כעת מעניק הפרשן את התואר למשה כחלון, "הילד עם האצבע בחור המתרחב של הסכר".
בשולי החדשות
"ידיעות אחרונות" מעניק את הסיקור הבולט ביותר על מעצר זמר בחשד כי תקף את בת-זוגו, ולא רק משום שהעיתון חובב פלילים.
אילן ליאור מדווח ב"הארץ" כי עיריית רעננה ביטלה כנס של עדי-יהוה מחשש ל"פגיעה ברגשות ציבור" ו"לשלומם של התושבים". לפי ליאור, "בעירייה טענו כי לא הושפעו מהלחצים של ארגון יד-לאחים ומאיום חברי הרשימה הדתית המאוחדת [...] לפרוש מהקואליציה". עתירה שהוגשה לבית-המשפט נגד החלטת העירייה נדחתה. בעיתונות החרדית חוגגים בשערי העיתונים עם דיווחים על "ניסיון מיסיונרי מחוצף" שכשל.
ענייני תקשורת
בן כספית מבקר הבוקר ב"מעריב" את העיתונאית אילה חסון. כספית הוא מי ששמע בסוף-השבוע האחרון מפי יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג כי בכוונתו ללכת לאופוזיציה וכי לא נפגש עם נתניהו בימים האחרונים. על סמך זאת כותב כספית: "עכשיו כבר אפשר להגיד כמעט בוודאות שלא היתה פגישה בין הרצוג לנתניהו", כפי שדיווחה חסון. בהמשך הוא מכנה זאת "הפגישה שלא היתה".
אולם עיקר קצפו יוצא על פרסום אחר של חסון, מהתוכנית "יומן" של שישי האחרון, בדבר חוות דעת של פרקליטות מחוז תל-אביב הממליצה להעמיד לדין את הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי בגין "גילוי הסוד השני בחשיבותו במדינה". "האם זה מה שנשאר בסוף מפרשת הרפז?", שואל כספית. "לאן נעלמו כל עשרות הפרשיות, האישומים, הסיפורים והעלילות שפורסמו על אותו רמטכ"ל, באותו ערוץ טלוויזיה, לאורך ארבע שנים ארוכות? הרי סיפור ההדלפה הזה בכלל לא קשור לפרשת הרפז. זה ספיח שעליו עלו החוקרים בעקבות ההאזנה לעשרות אלפי שיחות טלפון ושיחות פרטיות שניהל אשכנזי במשך ארבע שנים בלשכתו".
ב"כלכליסט" מדווח משה גורלי על מאבק משפטי שעשוי לקבוע תקדים בכל הקשור לשאלה אם גם לתאגיד יש שם טוב.
ב"דה-מרקר" מדווח נתי טוקר כי אתר זה יוצא הבוקר במבצע לגיוס מימון בניסיון למנוע את סגירתו. הנה פרטים נוספים על מבצע ההצלה של "העין השביעית".