"מהו שוד בנק לעומת ייסוד בנק?", זאת ההצטדקות שברכט שם בפי הפושע האכזרי "מקי סכינאי" לפני הוצאתו להורג ב"אופרה בגרוש" על-ידי ממסד שאינו פחות מושחת מוסרית ממנו, אבל נמצא בצד הנכון של החוק. זאת השאלה שמרחפת עכשיו סביב הפשעים לכאורה והקומבינות לכאורה של מרגלית צנעני, והיחס בינם ובין פשעים לכאורה ולקומבינות לכאורה של הבידור בטלוויזיה המסחרית.
נדמה שמה שזיעזע במיוחד בפרשה לא היה החשדות באיומים, אלא דווקא החלק המוזר יותר מבחינה חוקית: הקומבינה שלפי הפרסומים צנעני רקמה עם ארגון פשיעה להקים משרד אמרגנות שיגנוב מתחת לאפה של התוכנית "כוכב נולד" זמרים צעירים החתומים על חוזה לייצוג בלעדי. זה החלק ה"מוזר" במובן זה שהוא חייב אותנו לשמוע קרייני חדשות אומרים בפנים רציניות משפטים כמו, "האם נחשפה כאן מזימה של הפשע המאורגן להשתלט על תעשיית הבידור?". זה מוזר כי משרד אמרגנות הוא עסק לגיטימי לחלוטין, אז באיזה מובן מי שינהל אותו יהיה "ארגון פשיעה"? ובאיזה מובן מי שמנהל אותו כרגע אינו "ארגון פשיעה"? מוזר, ובכל זאת, מזעזע.
כדי להבין מדוע, צריך לחשוב רטרואקטיבית. ניזכר בפראזות המוגזמות המוכרות של צנעני כשופטת ב"כוכב נולד", משפטים וביטויים כמו "לא נותרו לי איברים בגוף מרוב ריגוש" או "עברתי חוויה חוץ-גופית" או "הרסת אותי, ממזרה". היום אנחנו לא יכולים שלא לתהות: האם צנעני כבר החלה לבשל כאן את הקומבינה לכאורה המיוחסת לה - לנפח את מעמדו של הזמר שאולי תחתים במשרד שלכאורה רצתה להקים - או שמא היא פעלה כאן אך ורק לטובת התוכנית "כוכב נולד"?
אם מנסחים כך את השאלה, התשובה, מבחינת הצופה, היא שזה לא כל-כך משנה. ההבדל, מבחינת הצופה, הוא כמו ההבדל בין שוד בנק לייסוד בנק. במקרה אחד מרגלית מנפחת לכאורה את ההון העתידי שלה, במקרה האחר היא מנפחת את ההון של "כוכב נולד"; היא אומרת את מה שהטלוויזיה אומרת לנו שוב ושוב: כאן נהנים, כאן עוברים חוויות נשגבות, כאן הם החיים האמיתיים. זה הדבר המוזר והמטריד: הקומבינה לכאורה שמיוחסת לצנעני עבדה בכל מקרה עם ההיגיון של התוכנית. לא במקרה היא אחת מהשופטות המזוהות ביותר עם התוכנית.
(הרשו לי לא להתייחס לאפשרות השלישית: שצנעני פשוט היתה אותנטית, שבאמת היא עברה חוויות חוץ-גופיות ובאמת לא נותרו לה איברים בגוף מרוב ריגוש כאשר שמעה את הזמרים. כאן צריך רק להקשיב לה: עוצמות כאלה של ריגוש אינן אפשריות, לפחות לא לאורך זמן. הן מאיימות לחסל אותנו פיזית. כלומר, הטלוויזיה לא באמת מבטיחה לנו שנחווה עוצמות כאלה של ריגוש, אלא אומרת שכאן, בטלוויזיה, נהנים באמת, בעוצמה אחרת שאינה מוכרת לנו. בהשאלה מטענה של ז'יז'ק על הצחוק המוקלט בסיטקום: דרך מרגלית צנעני הטלוויזיה פטרה אותנו מהצורך להתרגש.)
אותה מחשבה רטרואקטיבית יש להחיל, למשל, גם על "מאסטר שף". חיים כהן, השופט הסולידי, מפרסם מוצר סולידי כמו מים מינרליים בתור "הדבר האמיתי". מגדיל לעשות אייל שני, השופט המתפייט והמתרגש, והוא מפרסם עכשיו תפוצ'יפס(!) בעזרת הפיוט "זה תפוח של אדמה". התגובה הראשונית, בוודאי, היא הפתעה: תפוצ'יפס?! מחוויות שמימיות כמו לחם ממולא בשר שבו "מקופלת כל החמלה שבעולם" להידרדר בתוך עונה אחת לפרסום של תפוצ'יפס? אבל ההפתעה היא מיותרת: זה רק המשך הגיוני. הרי ההבטחה השמימית, הנשגבת, עומדת ביסודו של כל מותג. זה רק הגיוני להפעיל את כל הרטוריקה של שני על תפוצ'יפס.
אותי, לעומת זאת, תמיד מפתיע לגלות שאנשים חושבים שעניינה של "מאסטר שף" הוא באוכל. הרי העניין האמיתי שלה הוא טלוויזיה. אוכל הוא פשוט ההתגלמות המובהקת ביותר של ההנאה המופלאה של הטלוויזיה: כאן נהנים... כלומר כאן, בטלוויזיה, נהנים, אבל אנחנו הצופים יכולים רק לשמוע על זה. בדיוק כמו ההנאה של המותג, שגם היא בלתי מושגת.
את "מאסטר שף" מעולם לא אהבתי. את "כוכב נולד" חיבבתי לפעמים. זה נחמד לשמוע שירים מוכרים יחד עם המשפחה, ונחמד לראות אנשים שהם לא בדיוק זמרים, עדיין לא כוכבים. זה גם משעשע לפעמים לראות את התשוקה הבוערת להיות בטלוויזיה, אבל ככל שזה יישמע מוזר, זה מראה שכבר אינו נדיר בטלוויזיה.
בכל אופן, לא נראה לי שאמשיך לצפות בתוכניות האלה בקביעות. הפרשה האחרונה עוזרת לתת שם לדחייה שהתוכניות הללו מעוררות. קוראים לזה תאוות בצע. תאוות בצע, אפשר לומר לפי החשדות לכאורה, היא מה שהכניס את הפשע לכאורה לתוכנית: לקחת נתח מהעוגה של חברת ההפקה. למה לא? מגיע לנו. אבל תאוות בצע היתה שם כל הזמן. תאוות בצע היא האופן שבו תוכנית כמו "כוכב נולד" חייבת למכור את עצמה ללא הפסקה כחוויה נשגבת, האופן שבו היא לא מפסיקה למכור. תאוות בצע היא התחושה המתמשכת שהם ימכרו גם את אמא שלהם בשביל עוד צופה.
מרגלית צנעני, שנתנה לכל איבריה להתפרק מרוב ריגוש, היתה בכל מקרה התגלמות של תאוות הבצע של הטלוויזיה. בלי התחושה המתמשכת הזאת, תוכנית כמו "כוכב נולד" היתה יכולה להיות תוכנית צנועה ונעימה לצפייה. אבל כמה מופרך זה לחשוב על המלה "צנועה" בהקשר הזה. הלו, כאן זה טלוויזיה, זוכר?!
ועוד משהו
לפי הפרסומים עומר אדם מרוויח 40 אלף שקל להופעה בחתונה. ככה שלובה תאוות הבצע ב"תעשייה": תראה אותו בטלוויזיה חינם, ובזכות זה תשלם 40 אלף שקל להופעה שלו. זה פשוט ככה. כמו שאמר המנהיג של קבוצת אקרובטים שראיתי פעם במסדרונות הרכבת התחתית של ניו-יורק. כשהגיע שלב איסוף הכסף, הוא עבר עם הכובע בין האנשים וקרא בקול:
"Don't forget people, the more money you give us - the more money we have!".
